מכירה את ההרגשה הזו שהילד שלך נמצא במקום הכי בטוח בעולם? שהוא מקבל בדיוק את מה שהוא צריך, לא מעט מידי, לא הרבה מידי. בדיוק את התזונה הנכונה, בדיוק את החום המתאים. אין יותר מידי גירויים, אף אחד לא מתמודד איתו על תשומת הלב שלך או על אהבה שלך.

הכל שקט ושליו...

אם רק היינו יכולות להשאיר אותם לתמיד בתוך הרחם...

אבל אנחנו לא תמיד יכולות לשמור עליהם.הם יוצאים לעולם ואנחנו מגלות שהם לא תמיד מושלמים, ושאנחנו לאו דוקא מושלמות בשבילם.ושהחלומות שלנו על כמה מדהים יהיה להחזיק יצור קטנטן, מתחלפים בכל כך הרבה שאלות, קשיים, מחשבות וייסורי מצפון. אוי...כמה ייסורי מצפון....

לא פחות קשה מההתמודדות עם הקושי בפועל של הקטנצ'יק שלנו, קשה לנו להתמודד ולחוש את חוסר האונים שלנו מול הקושי שלו.

כי אין לנו את כל התשובות, בטח כשהשאלות הן כל כך חדשות.

למה הוא בוכה?

הוא ישן מספיק?

הוא אכל מספיק?

למה הוא בוכה? (אה...כבר שאלתי?)

הבגד הזה נעים לו?

הוא אוהב להיות על הידיים של סבתא?

איך בדיוק מחזיקים אותו על הידיים?

מתי כבר יגמר השלב הזה של הגזים?

יש מצב שמתישהו הוא ישן לילה שלם?

למה הוא בוכה???

אם יש דבר אחד שחשוב לי להעביר לך, האמא הטריה, הוא זה: היי סלחנית כלפי עצמך.

הזכירי לעצמך: אני חדשה בזה (גם אם אני אמא ותיקה וזה ילד רביעי שלי, הילד הספציפי הזה חדש לי לגמרי). מותר לי לטעות.

מותר לי לא לדעת את כל התשובות.

אם תצליחי בזה, זו התחלה נהדרת.

כי כשאת רגועה התינוק שלך מרגיש את זה מיד, הוא כמו ראדאר חזק שמכוון רק אלייך, הוא מרגיש אותך, הוא יודע אם את לחוצה או רגועה. וכשאת רגועה ומרגישה יותר ביטחון באמהות שלך הוא מרגיש בזה, הוא מרגיש יותר בטחון לגבי המציאות החדשה הזו, לגבי העולם הזה, והוא נרגע.

וכשהוא נרגע, את יכולה ממש להרגע, נכון? 

ועכשיו, כשאת חשה רגועה, תכלס, מה אפשר לעשות עם כל השאלות שצפות ועולות?

1.    הגדירי לעצמך דבר אחד שבאמת והכי מטריד אותך כרגע (הוא מתעורר כל שעה בלילה לינוק / היא עדיין לא מתהפכת  וכדו'). רק דבר אחד. תהיי בטוחה שזה מה שבאמת מטריד אותך, ולא את חמותך או את השכנה.

2.    תהיי בטוחה שאת מוכנה לשינוי. שינוי דורש כוח רצון, כשתהיי בטוחה שאת רוצה שדברים ישתנו, לעיתים השינוי פשוט יקרה, ואם לא, עברי לשלב הבא:

3.    פני לאיש או אשת מקצוע. יש הרבה נשמות טובות מסביב. כולן רוצות לעזור. הבעיה עם עצות משכנות או ממשפחה היא שיש בהן הרבה רגש מעורב, ולך יש כבר מספיק "ריגשי" משלך. איש/אשת מקצוע יוכלו לתת לך עצה ממקום נקי יותר, ובדרך כלל עצה שתתאים למצבך ולמצבו של התינוק.

4.    והכי חשוב: הקשיבי לעצמך!! גם כשתשמעי מסביב עצות מקצועיות או כאלו שלא, הקשיבי לבטן שלך. עשי רק מה שנראה לך נכון. עכשיו, כשאת אמא, יש לך אינטואיציה של אמא. ואמא תמיד צודקת! 

ואני יכולה לספר לך שהתחושות שמלוות אותנו כהורים לא נעלמות בגיל שנתיים, ועכשיו, כשהקטנצ'יק הפרטי שלי עוד מעט בן 12, וטכנית, יהיה קצת קשה להחזיר אותו לרחם, אני מגלה מחדש איך הדאגה הבסיסית הזו ממשיכה ללוות אותי.

הלוואי...הלוואי והייתי יכולה לתת לו בדיוק, אבל בדיוק! את מה שהוא צריך. הלוואי והייתי יכולה לחסוך לו את כל הקשיים, התסכולים והפחד.

אז בסופו של יום אני מזכירה לעצמי להיות סלחנית, כלפי עצמי וכלפיו וכלפי שותפי לתהליך ההורות.

כי אנחנו עושים את הטוב ביותר שאנחנו יודעים. מקשיבים לעצמינו ונעזרים בסביבה, ואת זה אני יכולה להגיד לקטנצ'יק בבטחון מלא, בתקווה שזה ימלא גם אותו בבטחון וברגיעה. 

ההורות מזמנת לנו לא מעט אתגרים, שאלות ותהיות. אשמח להמשיך ולעמוד לצידכן במסע המדהים הזה.

בפעם הבאה נסתכל ביחד על השנתיים הראשונות כעל חלון הזדמנויות מדהים עבור התינוק ועבור הוריו. 

שלכן,

אורלי גת

ינוקא

ליווי והעשרה לתינוקות ולהוריהם

yenooka@gmail.com