כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    Post שביתה

    הבלוג עוסק בבעיות מערכת החינוך מנקודת מבטה של מורה ומחנכת, החל במאבק המורים במהלך השביתה,בגורמים לשביתה, ובתחושות שעולות במהלכה ולאחריה. הבלוג שינה את שמו מ\"יומנה של מורה שובתת\" ל\" Post שביתה\"

    פוסטים אחרונים

    תגובות (49)

    נא להתחבר כדי להגיב

    התחברות או הרשמה   

    סדר התגובות :
    ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
    /null/cdate#

    /null/text_64k_1#

    RSS
      7/4/10 17:36:

    צטט: הטרמילר 2010-03-10 11:36:41


    מאלף. תודה רבה. שוב אני חייב לומר לך

    שבדרכך את עושה עבודה יוצאת מהכלל,

    לפחות כאן, את אורים ותומים של החינוך.

     

    אני חושב שאת צודקת לחלוטין וחובה להשיב חינוך מקצועי לא רק בגלל שהוא מונע נשירה,

    גם משום שיש תלמידים רבים האוהבים נושא טכנולוגי מקצועי ולא מקבלים שדה להתבטא

    שהרי אין מניעה ללמוד מקצוע במקביל ללימודים עיניים איכותיים.

    אתן דוגמא אחת מזמננו,

    ביה"ס הולץ.

    לא מכירה את ביה"ס הולץ, אבל אנחנו מכוונים לאותה נקודה.

    לחינוך המקצועי יתרונות רבים.

     

      7/4/10 17:35:

    צטט: Guinevere 2010-03-29 17:55:10

    מסכימה בהחלט.

    כמה נקודות:
    1. בשוויץ נהוג חינוך מקצועי והוא מכוון לצרכי המשק וכלך מוביל לאנשים העובדים במקצועות נדרשים (ומרוויחם שכר הוגן) ולאבטלה נמוכה.

    2. כיום כדי שאנשים לא ינשרו עושה רושם שהפתרון היום הוא להפוך את מבחנתי ותעודת הבגרות לנחותים- וכך להקל על כולם להגיע אליהם, אבל מצד שני לא באמת לתת ולדרוש השכלה ומבחנים שיוכיחו אותה. ואלה שכן רוצים להתקבל ללימודים גבוהים נדרשים להשיג ממוצעים מטורפים בשילוב פסיכומטרי שבעיקר מביא כסף למכוני.

    3. גם כך רבים האלה שבעבר למדו בית ספר מקצועי וסיימו עם תעודת מקצוע, מחפשים היום מקצוע לאחר הצבא ואז מוצאים עצמם מבזבזים זמנם, וחמור מכך כספם בקורסים שבתכנון נכון יכלו להלמד עוד בתיכון. בין אם מקצועות היופי למינהם (ובהם חלק מהעוסקים נוחלים הצלחה לא מעטה), מקצועות הרכב או הבישול ועוד. ודווקא היום בעידן השפים ההוגים, מעצבי השיער הסלבים והסטייליסטים שקובעים איך צריך להראות ובדרך יורדים על כל העולם, לימודי מקצועות כאלה יכולים להיות מבוקשים ע"י לא מעט נערים ונערות ולהביא אותם להצלחה.

    מסכימה עם כל מילה!

    תודה.

     

      7/4/10 17:31:

    צטט: אופנן 2010-03-29 14:28:02

    את צודקת. אני מהנדס מחשבים, שבקושי יודע איך להדליק מחשב, שלא לדבר על לתקן מחשב מקולקל.

     

    יש לי שתי ידיים שמאליות, ואין לי מושג בנגרות, שרברבות, טכנאות רכב או אפילו טכנאות אופניים (למרות היותי "אופנן"), וכל שאר הדברים שדורשים קואורדינציה, מיומנות ודייקנות.

     

    זו בעיני חשיבה מאוד טפשית, לחשוב שהמקצוע העיוני של אימבציל חסר קואורדינציה כמוני "מכובד" יותר ממקצועות אחרים, שנלמדים בבתי ספר "מקצועיים".  רק חשיבה מתנשאת ומטופשת חושבת שלהיות הנדסאי, טכנאי או נגר זו "פחיתות כבוד". בשם החשיבה העקומה הזו, מבצעים "הסללה" הפוכה - ומעודדים אנשים ללמוד דברים שלא מתאימים להם. אני פוגש בתיכונים ובמכללה צעירים, שבשל החשיבה, כאילו מקצוע עיוני הוא יותר "נחשב" מנסים בכוח ללמוד דברים שלא מתאימים להם, סובלים במהלך הלימודים, ומבזבזים שנים שלמות מהחיים שלהם עבור לימודים, שלא יועילו להם. להכריח אותם ללמוד הנדסת מחשבים, ספרות או משפטים, זה כמו להכריח אותי ללמוד נגרות או טכנאות רכב: פשוט בזבוז זמן וכסף.

     

    בכלל, אם כבר מדברים, אז בעיני להיות איש מקצוע כמו נהג מונית או אוטובוס, נגר, הנדסאי או טכנאי זה הרבה יותר מכובד מלהיות רואה חשבון, יחצ"ן או עורך דין, למשל - מקצועות עיוניים "מכובדים" שהרוב הגדול של העוסקים בהם בסך הכל עוזרים לבעלי ההון ולתאגידים למצוא פרצות בחוק שיאפשרו להם להמשיך לזהם את הסביבה, לפגוע בזכויות עובדים ולהתחמק מתשלום מסים.

    בעיני , כל מלאכה מכבדת את בעליך!

    תודה איתמר.

     

      7/4/10 17:30:

    צטט: רפאלה 2010-03-20 23:48:54

    *****

     

    תודה רפאלה!

      7/4/10 17:28:

    צטט: יהודית מליק-שירן 2010-03-19 19:12:18

    כל המאמרים שאת מביאה הנה שוש יקרה, אינם חידוש. מי שנזכר והעלה אותם שוב, לקח את הנושאים מתוך חוברות "עמדה" של אנשי חינוך שנתנו את דעתם בנושא ושינו דעה אחת או שתיים.בעבר דנו בנושאי שיפור שנקראו "אסטרטגיות למידה"בלימוד המקצועי ובלימוד העיוני. כשקראתי את הקישורים שלך, פשוט חייכתי, כי הדברים שנכתבו שם היו לי מוכרים*תודה בכל אופן.

    יהודית,

    אין כוונתי לחדש, אלא להאיר את עיניהם של אותם אלה שלא מכירים את הנושא.

    אגב, תודה לך על הפנייתך לחוברות עמדה.

     

      7/4/10 17:27:

    צטט: שלפ מעבדה חקלאית 2010-03-11 06:02:59

    מאד פשוט חבריה

    בושה לעבוד

     

    ארץ   שלי יקרה 

    מה קרה לך

     

    דרושים כאן בעלי מקצוע

    ואת המקצוע צריך ללמוד

     

    אדבר רק בנושאים הקשורים אלי

     

    ין כאן בית ספר לגננות ולשתלנות

    באנגליה יש

     

    אוי  לבושה להיות גנן

     

    שמעתי שיש בית ספר למסגרות

    בושה שכזו ילד ילמד מסגרות

     

    וכשאני עובד  

    מקצועי מאבחן מחלות צמחים

    וכלי העבודה שלי

    מעבדה משוכללת מאד ברחובות

    ובשטח אני מצוייד

    במקדח

    טוריה

    ואת חפיה

    לבחון שורשיו של עץ

    ניגשים אלי ושואלים

    מדוע אין לך פועל שיחפור

     

    תשובתי

    זה המקצוע לחפור ולחפש בעיה

     

    כך במסגרות

    כך בניהול כל המערכות במפעל משוכלל

    כך בניהול משק המים בארץ

     

    כך ביצירת מים מותפלים

     

    כך בניהול  קרקע ומשק

     

    כך בניהול מוסך

     

    צריך ללמוד מקצועות אלו

     

    והבושה של העבודה 

    כן

    ארץ שמתביישת שעובדים בה

     

    והם גם מנהלים את המחקרים

    עודד

    אני מסכימה,

    ארץ שמתביישת שעובדים בה.

    בגלל מי שאתה אני אוהבת לקרוא את הפוסטים שלך.

    תודה!

     

      7/4/10 17:25:

    צטט: שרה קונפורטי 2010-03-11 00:48:49


    תודה לך יקרה,

    על פוסט חשוב.

    סוף שבוע נהדר,

    שרה קונפורטי

    www.sarakonforty.com

    אני אומנם מאחרת בתגובתי, אבל מודה לך על ביקורך.

     

     

      7/4/10 17:25:

    צטט: קריירה סנטר 2010-03-10 02:05:23

    תודה ששיתפת :)

    תודה לך!

     

      7/4/10 17:24:

    צטט: tuvia bernstein 2010-03-09 01:02:10

    שושי שלום,

     

    כבעל פרספקטיבה המתבססת על נסיון אישי המתחיל מכמעט נשירה, המשכו בבית ספר מקצועי, שרות טכנולוגי בצה"ל, לימודי הנדסה באוניברסיטה (כולל ת. הוראה), הוראה וריכוז מגמת אלקטרוניקה בבי"ס תיכון, אני רוצה לחזק את דבריך וטעוניך בזכות האלטרנטיבה ללימודים בבתי ספר טכנולוגיים. אין ספק כי בית הספר הטכנולוגי מהווה מסנן יעיל נגד נשירת תלמידים ממעגל החינוך, מעניק לו בטחון כלכלי ואף מכין אותו לצרכי צה"ל. חינוכו של התלמיד למקצוע שבחר הנמשך 3-4 שנים מטמיעה בו מיומנות והכרת ערך שאינה דומה ללימודים מרוכזים. כמעסיק אין לי ספק במי אבחר כמועמד למהנדס המחלקה: בוגר תיכון עיוני או בוגר תיכון טכנולוגי.

     

    תודה על דבריך המחזקים, אני מתנצלת על כך שהדברים נכתבים באיחור כל כך רב.

     

      7/4/10 17:23:

    צטט: shby 2010-03-08 20:52:44

    צטט: ד"ר מיקי ארליך 2010-03-08 06:19:41


    שלום שושי,

     

    כידוע לך, אני מתנגד לחינוך מקצועי בתור פתרון. יש לזה מגוון סיבות, שהסטיגמטיזציה שלו היא האחרונה שבהן.

    בשעתו, ילדים מהכתה שלי שהלכו לבי"ס מקצועי, לא נמנו כלל על החלשים שבתלמידים. כידוע לך, גם בבתי ספר מקצועיים היו מגמות יוקרתיות והיו כאלה שהיו מאוד רחוקות מכך.

    זה מקרה של "תחתית כפולה", כלומר מי שלמד רתכות או תפירה היה תלמיד חלש שיכולתו הלימודית נמוכה ויכולתו להתקדם בחיים הנורמטיביים היתה דלה. צריכים להודות, שלימוד מקצועות שונים אורך זמן שונה, לפיכך, אם ניתן להכשיר למשל רתך בשנתיים, מה עושה איתו בית הספר בעוד שנתיים שנותרו לו?  אולי ילמד אותו  גם נגרות כדי "שיהיה" בשעת הצורך? אולי דווקא ספרות כדי שפרט לחומר הוא יעסוק גם ברוח?

    שנית, בעולם שלנו קיימת ניידות רבה בין מקצועות. מה תעשה המדינה עם אלפי רתכים ביום שהמפעל ייסגר או יעבור לסין? מה היא תעשה עם המורים לרתכות? עם הציוד?

    מעל לכל, אני חושב שחינוך מקצועי בגיל תיכון הוא דטרמיניסטי מדי בקביעת עתידו של הילד. לחינוך העיוני יש יותר גמישות. אני מקבל את גישתו של בלמסון בעניין; חינוך צריך להעניק לילד כלים כדי להתמודד עם החיים; יתכן שזה לא רעיון רע לגרום לילדים "ללכלך ידיים" בעבודה תעשייתית או חקלאית במסגרת הלימודים. יהיו כאלה שימצאו בזה עניין, יהיו כאלה שלא, כפי שיש כאלה שנהננים מעגנון וכאלה שסובלים ממנו.

     

    כל טוב,

     

    מיקי

     

    אני לא יודעמה המדינה תעשה עם עודף רתכים, 

    אני גם לא יודע מה היא תעשה עם עודף רופאים או עורכי-דין או פילוסופים,

     

     

    זה כבר עניין של ביקוש והיצע, של כוחות שוק וכו'.

    אגב, היום יש מחסור חמור ברופאים ועודף גדול של עורכי דין. האם משהו נעשה לשנות זאת?

     

      7/4/10 17:22:

    צטט: גיל גרטל 2010-03-08 18:17:25

    להבנתי למקרא התגובות: יש פה ערבוב בין שני תפקידים נפרדים:

     

    אחד, חינוך באמצעות השכלה, שצריך להינתן לכלל האוכולוסייה, והוא נועד לתת לנערים בסיס ודרגות חופש לבחירת עתידם.

    שני, הכשרה לקראת... וכאן מעמדם של המקצועות השונים שווה (חוקר מדע, עורך דין, נגר).

     

    אפשר למשל לקבוע שעד כיתה י' (או עד רמה מסוימת אחרת) כולם לומדים הכול, ואחר כך באות מגמות התמחות שהן באורינטציה של מתן בסיס תעסוקתי. במקרה זה, בהחלט אפשר לתת לכל ילד בסיס ביותר ממגמה/תחום מצקוע אחד. ההנחה שזה או ביולוגיה או טכנאי אלקטרוניקה היא ארכאית. גם וגם לפי הכישורים והרצונות שנבנו בשלב הלימודים הראשון (הכללי).

     

    תודה גיל,

    ההנחה היא שיש תלמידים שלא ירצו את הביולוגיה או להמשיך במסלול בגרותי בעוד שיש כאלה שירצו גם מסלול מקצועי וגם להשלים בגרות. שני אלה לגיטימיים ואני חושבת שצריך לאפשר אותם. היו מאפשרים מסלול אחד - בגרות עיונית.

     

      29/3/10 17:55:

    מסכימה בהחלט.

    כמה נקודות:
    1. בשוויץ נהוג חינוך מקצועי והוא מכוון לצרכי המשק וכלך מוביל לאנשים העובדים במקצועות נדרשים (ומרוויחם שכר הוגן) ולאבטלה נמוכה.

    2. כיום כדי שאנשים לא ינשרו עושה רושם שהפתרון היום הוא להפוך את מבחנתי ותעודת הבגרות לנחותים- וכך להקל על כולם להגיע אליהם, אבל מצד שני לא באמת לתת ולדרוש השכלה ומבחנים שיוכיחו אותה. ואלה שכן רוצים להתקבל ללימודים גבוהים נדרשים להשיג ממוצעים מטורפים בשילוב פסיכומטרי שבעיקר מביא כסף למכוני.

    3. גם כך רבים האלה שבעבר למדו בית ספר מקצועי וסיימו עם תעודת מקצוע, מחפשים היום מקצוע לאחר הצבא ואז מוצאים עצמם מבזבזים זמנם, וחמור מכך כספם בקורסים שבתכנון נכון יכלו להלמד עוד בתיכון. בין אם מקצועות היופי למינהם (ובהם חלק מהעוסקים נוחלים הצלחה לא מעטה), מקצועות הרכב או הבישול ועוד. ודווקא היום בעידן השפים ההוגים, מעצבי השיער הסלבים והסטייליסטים שקובעים איך צריך להראות ובדרך יורדים על כל העולם, לימודי מקצועות כאלה יכולים להיות מבוקשים ע"י לא מעט נערים ונערות ולהביא אותם להצלחה.

      29/3/10 14:28:

    את צודקת. אני מהנדס מחשבים, שבקושי יודע איך להדליק מחשב, שלא לדבר על לתקן מחשב מקולקל.

     

    יש לי שתי ידיים שמאליות, ואין לי מושג בנגרות, שרברבות, טכנאות רכב או אפילו טכנאות אופניים (למרות היותי "אופנן"), וכל שאר הדברים שדורשים קואורדינציה, מיומנות ודייקנות.

     

    זו בעיני חשיבה מאוד טפשית, לחשוב שהמקצוע העיוני של אימבציל חסר קואורדינציה כמוני "מכובד" יותר ממקצועות אחרים, שנלמדים בבתי ספר "מקצועיים".  רק חשיבה מתנשאת ומטופשת חושבת שלהיות הנדסאי, טכנאי או נגר זו "פחיתות כבוד". בשם החשיבה העקומה הזו, מבצעים "הסללה" הפוכה - ומעודדים אנשים ללמוד דברים שלא מתאימים להם. אני פוגש בתיכונים ובמכללה צעירים, שבשל החשיבה, כאילו מקצוע עיוני הוא יותר "נחשב" מנסים בכוח ללמוד דברים שלא מתאימים להם, סובלים במהלך הלימודים, ומבזבזים שנים שלמות מהחיים שלהם עבור לימודים, שלא יועילו להם. להכריח אותם ללמוד הנדסת מחשבים, ספרות או משפטים, זה כמו להכריח אותי ללמוד נגרות או טכנאות רכב: פשוט בזבוז זמן וכסף.

     

    בכלל, אם כבר מדברים, אז בעיני להיות איש מקצוע כמו נהג מונית או אוטובוס, נגר, הנדסאי או טכנאי זה הרבה יותר מכובד מלהיות רואה חשבון, יחצ"ן או עורך דין, למשל - מקצועות עיוניים "מכובדים" שהרוב הגדול של העוסקים בהם בסך הכל עוזרים לבעלי ההון ולתאגידים למצוא פרצות בחוק שיאפשרו להם להמשיך לזהם את הסביבה, לפגוע בזכויות עובדים ולהתחמק מתשלום מסים.

      20/3/10 23:48:

    *****

    כל המאמרים שאת מביאה הנה שוש יקרה, אינם חידוש. מי שנזכר והעלה אותם שוב, לקח את הנושאים מתוך חוברות "עמדה" של אנשי חינוך שנתנו את דעתם בנושא ושינו דעה אחת או שתיים.בעבר דנו בנושאי שיפור שנקראו "אסטרטגיות למידה"בלימוד המקצועי ובלימוד העיוני. כשקראתי את הקישורים שלך, פשוט חייכתי, כי הדברים שנכתבו שם היו לי מוכרים*תודה בכל אופן.

    מאד פשוט חבריה

    בושה לעבוד

     

    ארץ   שלי יקרה 

    מה קרה לך

     

    דרושים כאן בעלי מקצוע

    ואת המקצוע צריך ללמוד

     

    אדבר רק בנושאים הקשורים אלי

     

    ין כאן בית ספר לגננות ולשתלנות

    באנגליה יש

     

    אוי  לבושה להיות גנן

     

    שמעתי שיש בית ספר למסגרות

    בושה שכזו ילד ילמד מסגרות

     

    וכשאני עובד  

    מקצועי מאבחן מחלות צמחים

    וכלי העבודה שלי

    מעבדה משוכללת מאד ברחובות

    ובשטח אני מצוייד

    במקדח

    טוריה

    ואת חפיה

    לבחון שורשיו של עץ

    ניגשים אלי ושואלים

    מדוע אין לך פועל שיחפור

     

    תשובתי

    זה המקצוע לחפור ולחפש בעיה

     

    כך במסגרות

    כך בניהול כל המערכות במפעל משוכלל

    כך בניהול משק המים בארץ

     

    כך ביצירת מים מותפלים

     

    כך בניהול  קרקע ומשק

     

    כך בניהול מוסך

     

    צריך ללמוד מקצועות אלו

     

    והבושה של העבודה 

    כן

    ארץ שמתביישת שעובדים בה

     

    והם גם מנהלים את המחקרים

    עודד

      11/3/10 00:48:

    תודה לך יקרה,

    על פוסט חשוב.

    סוף שבוע נהדר,

    שרה קונפורטי

    www.sarakonforty.com

      10/3/10 19:16:


    מסכים לכל מילה.

    תוך כדי הקריאה חשבתי שיש לי משהו להוסיף לדבריך

    והנה הוא הופיע בפיסקה הבאה.

    עצוב. נורא עצוב.

    וכמו שפליקר כתבה - המגמה כבר לא נעצרת רק במשרד החינוך

    אלא בקודש הקודשים של בנק ישראל.

    זה לא מחקר, מה שהם כתבו. זו ספרות מגויסת.

    שורה תחתונה: התלמידים שלא ישקיעו בהם בחינוך מקצועי

    יפלטו לרחובות ברובם והנזק שיגרמו לחברה יהיה גדול עין שיעור.

    גם הנזק הכלכלי, אגב... אבל מי חושב בארץ על טווחים כאלה?

      10/3/10 11:36:


    מאלף. תודה רבה. שוב אני חייב לומר לך

    שבדרכך את עושה עבודה יוצאת מהכלל,

    לפחות כאן, את אורים ותומים של החינוך.

     

    אני חושב שאת צודקת לחלוטין וחובה להשיב חינוך מקצועי לא רק בגלל שהוא מונע נשירה,

    גם משום שיש תלמידים רבים האוהבים נושא טכנולוגי מקצועי ולא מקבלים שדה להתבטא

    שהרי אין מניעה ללמוד מקצוע במקביל ללימודים עיניים איכותיים.

    אתן דוגמא אחת מזמננו,

    ביה"ס הולץ.

      10/3/10 09:46:


    שלום שושי ,

     כרגיל את מעלה על סדר היום עניינים שחשובים מאוד לחינוך ולמדינה .

     בסוף שנות ה60 חינוך מקצועי לא היתה מילה מגונה ולא כוונה דווקא לשכבות חלשות של החברה .

     נהפוך הוא הייתה מודעות לחשיבות המקצוע כדרך חיים והשקפת עולם .

     אולם היום כשהכל בר הפרטה ו"נערי האוצר" רואים לנגד עייניהם רק רווח חומרי ולא את התרומה לחברה , המחקר מגמגתי וידוע מראש.

    המחקר מגמתי.

    חנוך לנער על פי דרכו לא ריקה מתוכן אלא עובדה הלכה למעשה.

    יישר כוח על הפוסט המשיכי להיות המתריעה בשער.

    חנה

      10/3/10 06:11:

    צטט: המספרית 2010-03-08 16:07:25


    לעבוד במפעל יום אחד זה רעיון מעולה!

    אבל אני יודעת שזה ייהדף כמו רעיונות מעולים אחרים לנסות לקעקע את המערכת הדפוקה הזאת שעלק מחנכת....מה בסך הכול אנחנו, המורים, מבקשים? לתת הזדמנות אמיתית ל"חנוך לנער לפי דרכו", ולאו דווקא דרך כתיבה וקריאה!!! אבל זה מילא....אני כבר לא מצפה שזה יקרה בחיי....

    אני אומרת -לפחות תחזירו את שיעורי מלאכה ותזונה לבתי הספר!!!!! שבנים יידעו לבנות שולחן או כיסא! שבנות יידעו לתפור מכפלת!

    שבישול לא יישאר רק מונופולין של סבתא!!!

    אלוהים, מה צריך לקרות כדי להחזיר את השפיות למערכת בלתי שפויה????????????????????????????.

    *

    אלומה

    "חנוך לנער על פי דרכו" בהחלט יכול להתאים גם ככותרת!

    תודה אלומה

     

      10/3/10 02:05:

    תודה ששיתפת :)

      9/3/10 19:00:

    צטט: shby 2010-03-08 20:52:44

    צטט: ד"ר מיקי ארליך 2010-03-08 06:19:41


    שלום שושי,

     

    כידוע לך, אני מתנגד לחינוך מקצועי בתור פתרון. יש לזה מגוון סיבות, שהסטיגמטיזציה שלו היא האחרונה שבהן.

    בשעתו, ילדים מהכתה שלי שהלכו לבי"ס מקצועי, לא נמנו כלל על החלשים שבתלמידים. כידוע לך, גם בבתי ספר מקצועיים היו מגמות יוקרתיות והיו כאלה שהיו מאוד רחוקות מכך.

    זה מקרה של "תחתית כפולה", כלומר מי שלמד רתכות או תפירה היה תלמיד חלש שיכולתו הלימודית נמוכה ויכולתו להתקדם בחיים הנורמטיביים היתה דלה. צריכים להודות, שלימוד מקצועות שונים אורך זמן שונה, לפיכך, אם ניתן להכשיר למשל רתך בשנתיים, מה עושה איתו בית הספר בעוד שנתיים שנותרו לו?  אולי ילמד אותו  גם נגרות כדי "שיהיה" בשעת הצורך? אולי דווקא ספרות כדי שפרט לחומר הוא יעסוק גם ברוח?

    שנית, בעולם שלנו קיימת ניידות רבה בין מקצועות. מה תעשה המדינה עם אלפי רתכים ביום שהמפעל ייסגר או יעבור לסין? מה היא תעשה עם המורים לרתכות? עם הציוד?

    מעל לכל, אני חושב שחינוך מקצועי בגיל תיכון הוא דטרמיניסטי מדי בקביעת עתידו של הילד. לחינוך העיוני יש יותר גמישות. אני מקבל את גישתו של בלמסון בעניין; חינוך צריך להעניק לילד כלים כדי להתמודד עם החיים; יתכן שזה לא רעיון רע לגרום לילדים "ללכלך ידיים" בעבודה תעשייתית או חקלאית במסגרת הלימודים. יהיו כאלה שימצאו בזה עניין, יהיו כאלה שלא, כפי שיש כאלה שנהננים מעגנון וכאלה שסובלים ממנו.

     

    כל טוב,

     

    מיקי

     

    אני לא יודעמה המדינה תעשה עם עודף רתכים, 

    אני גם לא יודע מה היא תעשה עם עודף רופאים או עורכי-דין או פילוסופים,

     

     

     

     

    במדינה יש מחסור חמור ברופאים. מעבר לכך ההבדל העקרוני הוא שלימודי רפואה או משפטים הם תוצאת החלטה של אנשים בוגרים. ההחלטה ללמוד רתכות או נגרות בכתה ט' או י', היא החלטה שבוגרים מחליטים בעבור נער ובכך הם קובעים שהוא יהיה רתך למשך שאר ימי חייו.

     

    כל טוב,

     

    מיקי

     

      9/3/10 07:56:

    צטט: רוקדת עם המילים 2010-03-08 09:57:12


    בתי ספר צריכים לעזור לתלמידים לגלות בעצמם במה ירצו לעסוק, ובנתיים לפתח אצלם סקרנות, להציב בפניהם אתגרים מחשבתיים ורוחניים ולעזור להם להאמין בעצמם וביכולתם להצליח בכל תחום שמענין אותם. (בלמסון)

    נשמע נפלא ואידיאסליטי אבל טוב יותר על הנייר מאשר במציאות. במציאות, יש הרבה תלמידים שלא משנה מה תעשה ואיך תעשה כמורה וכמחנך, לא תצליח לעורר בהם אתגרים מחשבתיים ורוחניים גם אם תעמוד על הראש ותנפנף באוזניים או תעשה סטריפטיז כדי שישימו לב לכל המאמצים שאתה עושה לטובתם. מה לעשות שיש גם כאלה, ואני לא שוללת את זכותם להיות מה שהם, שלא מסוגלים להצליח בכל תחום שמעניין אותם. אותי מאוד מעניינת אמנות הציור אבל אין לי את הכישרון לצייר למרות שהייתי מתה לדעת לצייר, ולא משנה כמה יגידו לי להאמין בעצמי וביכולת שלי להפוך לציירת דגולה. אז כל מה שנשאר לי לעשות זה פשוט להנות מיצירותיהם של אחרים שהתברכו בכישרון הזה, ולמען התגשמות עצמית לעסוק במה שאני כן טובה בו. אם בגיל צעיר הייתי מראה נטייה לעבודת נגרות ומגלה שיש לי כשרון בתחום הזה הייתי שמחה שיש בי"ס מקצועי שיכול להכשיר אותי לעסוק בזה בעתיד. אני רק מקווה שבבתי ספר מקצועיים (לא בדקתי את הנושא) היום לא מלמדים רק את המקצוע העיקרי שתלמיד בחר ללמוד כמו נגרות או הנדסאות או כל מקצוע אחר, אלא תוך כדי, גם מרביצים בו ידע כללי על נושאים הומניסטיים ורוחניים כמו אמנות, פילוסופיה, פסיכולוגיה, ספרות וכו' כדי שיהיה אדם שלם יותר, אינטליגנטי יותר וירויח קצת מכל העולמות. נראה לי שבעניין הזה נכשלנו. בעוד משרד החינוך מוסיף שעות למקצועות הריאליים, הוא מקצץ בשעות במקצועות כמו ספרות, שלא לדבר על גיאוגרפיה שבכלל כבר לא נלמד בהרבה מבתי הספר ותלמידים לא יודעים לקרא מפה פשוטה. מה קרה לנו? בצרפת למשל, ארץ שאני מכירה ואת שיטת החינוך בה, מעשירים ילדים כבר בבי"ס יסודי בכל תחומי הדעת, ולא שמים דגש רק על מתמטיקה ופיסיקה. האם השגיהם במקצועות הריאליים פחותים משלנו? ראיתם את תוצאות המבחנים העולמיים ולאיזה מקום עלוב הגענו בסולם התוצאות, לעומת ארצות כמו צרפת ואנגליה. כמובן שהדבר נובע גם משיטות הלימוד בארץ שמשתנות לבקרים ומבלבלות את התלמידים והעיקר שנפרנס את מי שמפיץ או מחבר אותם, מבלי לבדוק את יעילותם בדיקה יסודית. ואיך בכל זאת בודקים את השיטה אצלנו? מנסים אותם על התלמידים, ואם זה לא הולך, מחפשים שיטה אחרת. כל חצי שנה מחליפים ספר לימוד ושיטה והיחידים שמרויחים הם הוצאות הספרים. אבל כאן אני כבר גולשת לנושא אחר.

     

     

     

    אני מסכימה איתך!

    גם אני חשבת על כך שזה "נשמע נפלא ואידיאסליטי אבל טוב יותר על הנייר מאשר במציאות." המציאות כפי שמתרחשת בבתי הספר הרבה פחות יפה.

    תודה על התגובה המפורטת.

      9/3/10 07:54:

    צטט: טאקילה 2010-03-08 07:23:31


    *

    תודה!

     

      9/3/10 01:02:

    שושי שלום,

     

    כבעל פרספקטיבה המתבססת על נסיון אישי המתחיל מכמעט נשירה, המשכו בבית ספר מקצועי, שרות טכנולוגי בצה"ל, לימודי הנדסה באוניברסיטה (כולל ת. הוראה), הוראה וריכוז מגמת אלקטרוניקה בבי"ס תיכון, אני רוצה לחזק את דבריך וטעוניך בזכות האלטרנטיבה ללימודים בבתי ספר טכנולוגיים. אין ספק כי בית הספר הטכנולוגי מהווה מסנן יעיל נגד נשירת תלמידים ממעגל החינוך, מעניק לו בטחון כלכלי ואף מכין אותו לצרכי צה"ל. חינוכו של התלמיד למקצוע שבחר הנמשך 3-4 שנים מטמיעה בו מיומנות והכרת ערך שאינה דומה ללימודים מרוכזים. כמעסיק אין לי ספק במי אבחר כמועמד למהנדס המחלקה: בוגר תיכון עיוני או בוגר תיכון טכנולוגי.

     

      8/3/10 20:52:

    צטט: ד"ר מיקי ארליך 2010-03-08 06:19:41


    שלום שושי,

     

    כידוע לך, אני מתנגד לחינוך מקצועי בתור פתרון. יש לזה מגוון סיבות, שהסטיגמטיזציה שלו היא האחרונה שבהן.

    בשעתו, ילדים מהכתה שלי שהלכו לבי"ס מקצועי, לא נמנו כלל על החלשים שבתלמידים. כידוע לך, גם בבתי ספר מקצועיים היו מגמות יוקרתיות והיו כאלה שהיו מאוד רחוקות מכך.

    זה מקרה של "תחתית כפולה", כלומר מי שלמד רתכות או תפירה היה תלמיד חלש שיכולתו הלימודית נמוכה ויכולתו להתקדם בחיים הנורמטיביים היתה דלה. צריכים להודות, שלימוד מקצועות שונים אורך זמן שונה, לפיכך, אם ניתן להכשיר למשל רתך בשנתיים, מה עושה איתו בית הספר בעוד שנתיים שנותרו לו?  אולי ילמד אותו  גם נגרות כדי "שיהיה" בשעת הצורך? אולי דווקא ספרות כדי שפרט לחומר הוא יעסוק גם ברוח?

    שנית, בעולם שלנו קיימת ניידות רבה בין מקצועות. מה תעשה המדינה עם אלפי רתכים ביום שהמפעל ייסגר או יעבור לסין? מה היא תעשה עם המורים לרתכות? עם הציוד?

    מעל לכל, אני חושב שחינוך מקצועי בגיל תיכון הוא דטרמיניסטי מדי בקביעת עתידו של הילד. לחינוך העיוני יש יותר גמישות. אני מקבל את גישתו של בלמסון בעניין; חינוך צריך להעניק לילד כלים כדי להתמודד עם החיים; יתכן שזה לא רעיון רע לגרום לילדים "ללכלך ידיים" בעבודה תעשייתית או חקלאית במסגרת הלימודים. יהיו כאלה שימצאו בזה עניין, יהיו כאלה שלא, כפי שיש כאלה שנהננים מעגנון וכאלה שסובלים ממנו.

     

    כל טוב,

     

    מיקי

     

    אני לא יודעמה המדינה תעשה עם עודף רתכים, 

    אני גם לא יודע מה היא תעשה עם עודף רופאים או עורכי-דין או פילוסופים,

     

     

      8/3/10 18:17:

    להבנתי למקרא התגובות: יש פה ערבוב בין שני תפקידים נפרדים:

     

    אחד, חינוך באמצעות השכלה, שצריך להינתן לכלל האוכולוסייה, והוא נועד לתת לנערים בסיס ודרגות חופש לבחירת עתידם.

    שני, הכשרה לקראת... וכאן מעמדם של המקצועות השונים שווה (חוקר מדע, עורך דין, נגר).

     

    אפשר למשל לקבוע שעד כיתה י' (או עד רמה מסוימת אחרת) כולם לומדים הכול, ואחר כך באות מגמות התמחות שהן באורינטציה של מתן בסיס תעסוקתי. במקרה זה, בהחלט אפשר לתת לכל ילד בסיס ביותר ממגמה/תחום מצקוע אחד. ההנחה שזה או ביולוגיה או טכנאי אלקטרוניקה היא ארכאית. גם וגם לפי הכישורים והרצונות שנבנו בשלב הלימודים הראשון (הכללי).

     

      8/3/10 16:49:

    צטט: איציק45 2010-03-07 18:03:05

    *

    תודה!

     

      8/3/10 16:07:


    לעבוד במפעל יום אחד זה רעיון מעולה!

    אבל אני יודעת שזה ייהדף כמו רעיונות מעולים אחרים לנסות לקעקע את המערכת הדפוקה הזאת שעלק מחנכת....מה בסך הכול אנחנו, המורים, מבקשים? לתת הזדמנות אמיתית ל"חנוך לנער לפי דרכו", ולאו דווקא דרך כתיבה וקריאה!!! אבל זה מילא....אני כבר לא מצפה שזה יקרה בחיי....

    אני אומרת -לפחות תחזירו את שיעורי מלאכה ותזונה לבתי הספר!!!!! שבנים יידעו לבנות שולחן או כיסא! שבנות יידעו לתפור מכפלת!

    שבישול לא יישאר רק מונופולין של סבתא!!!

    אלוהים, מה צריך לקרות כדי להחזיר את השפיות למערכת בלתי שפויה????????????????????????????.

    *

    אלומה


    בתי ספר צריכים לעזור לתלמידים לגלות בעצמם במה ירצו לעסוק, ובנתיים לפתח אצלם סקרנות, להציב בפניהם אתגרים מחשבתיים ורוחניים ולעזור להם להאמין בעצמם וביכולתם להצליח בכל תחום שמענין אותם. (בלמסון)

    נשמע נפלא ואידיאסליטי אבל טוב יותר על הנייר מאשר במציאות. במציאות, יש הרבה תלמידים שלא משנה מה תעשה ואיך תעשה כמורה וכמחנך, לא תצליח לעורר בהם אתגרים מחשבתיים ורוחניים גם אם תעמוד על הראש ותנפנף באוזניים או תעשה סטריפטיז כדי שישימו לב לכל המאמצים שאתה עושה לטובתם. מה לעשות שיש גם כאלה, ואני לא שוללת את זכותם להיות מה שהם, שלא מסוגלים להצליח בכל תחום שמעניין אותם. אותי מאוד מעניינת אמנות הציור אבל אין לי את הכישרון לצייר למרות שהייתי מתה לדעת לצייר, ולא משנה כמה יגידו לי להאמין בעצמי וביכולת שלי להפוך לציירת דגולה. אז כל מה שנשאר לי לעשות זה פשוט להנות מיצירותיהם של אחרים שהתברכו בכישרון הזה, ולמען התגשמות עצמית לעסוק במה שאני כן טובה בו. אם בגיל צעיר הייתי מראה נטייה לעבודת נגרות ומגלה שיש לי כשרון בתחום הזה הייתי שמחה שיש בי"ס מקצועי שיכול להכשיר אותי לעסוק בזה בעתיד. אני רק מקווה שבבתי ספר מקצועיים (לא בדקתי את הנושא) היום לא מלמדים רק את המקצוע העיקרי שתלמיד בחר ללמוד כמו נגרות או הנדסאות או כל מקצוע אחר, אלא תוך כדי, גם מרביצים בו ידע כללי על נושאים הומניסטיים ורוחניים כמו אמנות, פילוסופיה, פסיכולוגיה, ספרות וכו' כדי שיהיה אדם שלם יותר, אינטליגנטי יותר וירויח קצת מכל העולמות. נראה לי שבעניין הזה נכשלנו. בעוד משרד החינוך מוסיף שעות למקצועות הריאליים, הוא מקצץ בשעות במקצועות כמו ספרות, שלא לדבר על גיאוגרפיה שבכלל כבר לא נלמד בהרבה מבתי הספר ותלמידים לא יודעים לקרא מפה פשוטה. מה קרה לנו? בצרפת למשל, ארץ שאני מכירה ואת שיטת החינוך בה, מעשירים ילדים כבר בבי"ס יסודי בכל תחומי הדעת, ולא שמים דגש רק על מתמטיקה ופיסיקה. האם השגיהם במקצועות הריאליים פחותים משלנו? ראיתם את תוצאות המבחנים העולמיים ולאיזה מקום עלוב הגענו בסולם התוצאות, לעומת ארצות כמו צרפת ואנגליה. כמובן שהדבר נובע גם משיטות הלימוד בארץ שמשתנות לבקרים ומבלבלות את התלמידים והעיקר שנפרנס את מי שמפיץ או מחבר אותם, מבלי לבדוק את יעילותם בדיקה יסודית. ואיך בכל זאת בודקים את השיטה אצלנו? מנסים אותם על התלמידים, ואם זה לא הולך, מחפשים שיטה אחרת. כל חצי שנה מחליפים ספר לימוד ושיטה והיחידים שמרויחים הם הוצאות הספרים. אבל כאן אני כבר גולשת לנושא אחר.

     

     

      8/3/10 07:23:

    *
      8/3/10 07:03:

    המאמר של צ'לו רוזנברג/המיליארדים שבוזבזו לריק

    בזכות התוכנית להחזרת החינוך המקצועי

    http://www.news1.co.il/Archive/003-D-44639-00.html?tag=16-27-41

      8/3/10 06:58:

    צטט: ד"ר מיקי ארליך 2010-03-08 06:19:41


    שלום שושי,

     

    כידוע לך, אני מתנגד לחינוך מקצועי בתור פתרון. יש לזה מגוון סיבות, שהסטיגמטיזציה שלו היא האחרונה שבהן.

    בשעתו, ילדים מהכתה שלי שהלכו לבי"ס מקצועי, לא נמנו כלל על החלשים שבתלמידים. כידוע לך, גם בבתי ספר מקצועיים היו מגמות יוקרתיות והיו כאלה שהיו מאוד רחוקות מכך.

    זה מקרה של "תחתית כפולה", כלומר מי שלמד רתכות או תפירה היה תלמיד חלש שיכולתו הלימודית נמוכה ויכולתו להתקדם בחיים הנורמטיביים היתה דלה. צריכים להודות, שלימוד מקצועות שונים אורך זמן שונה, לפיכך, אם ניתן להכשיר למשל רתך בשנתיים, מה עושה איתו בית הספר בעוד שנתיים שנותרו לו?  אולי ילמד אותו  גם נגרות כדי "שיהיה" בשעת הצורך? אולי דווקא ספרות כדי שפרט לחומר הוא יעסוק גם ברוח?

    שנית, בעולם שלנו קיימת ניידות רבה בין מקצועות. מה תעשה המדינה עם אלפי רתכים ביום שהמפעל ייסגר או יעבור לסין? מה היא תעשה עם המורים לרתכות? עם הציוד?

    מעל לכל, אני חושב שחינוך מקצועי בגיל תיכון הוא דטרמיניסטי מדי בקביעת עתידו של הילד. לחינוך העיוני יש יותר גמישות. אני מקבל את גישתו של בלמסון בעניין; חינוך צריך להעניק לילד כלים כדי להתמודד עם החיים; יתכן שזה לא רעיון רע לגרום לילדים "ללכלך ידיים" בעבודה תעשייתית או חקלאית במסגרת הלימודים. יהיו כאלה שימצאו בזה עניין, יהיו כאלה שלא, כפי שיש כאלה שנהננים מעגנון וכאלה שסובלים ממנו.

     

    כל טוב,

     

    מיקי

    לד"ר מיקי ארליך,

    כמי שגדלה בבית של בעלי מקצוע, כמי שהתחנכה בדיוק באותה תקופה של סוף שנות השישים, מעולם לא ראיתי בחינוך המקצועי משהו נחות, אלא אלטרנטיבה לגיטימית ביותר.

    רק בשנים האחרונות הבנתי שיש הרואים בחינוך המקצועי משהו נחות, והאמת היא שלא ברור לי מדוע האלטרנטיבה כיום היא טובה יותר.

    רביב נאוה בתגובתו באתר עבודה שחורה ניסח זאת יפה, אביא דבריו:

    "הערבים והחרדים הם גם כך האוכלוסיות החלשות ביותר בחברה היום. לא צריך הסללה בשביל לגרום לזה, משום שההסללה היא מה שקיים היום. השאלה האם חינוך מקצועי (וכן, גם מידה מסוימת של הסללה) תחזק אותם או תחליש אותם.

    כיום, 70% בערך מבוגרי מערכת החינוך הערבים מסיימים ללא תעודת בגרות וללא מקצוע. זאת לא הסללה של יחידים, זו הסללה של מגזר שלם. לכך צריך להוסיף את הנחיתות שיש להם בהשתלבות בשוק העובדה גם בתנאים של שוויון בהשכלה מול יהודים. חינוך מקצועי הוא כמובן לא כל הפתרון (צריך גם להעלות את אחוז הזכאים לבגרות ולהוסיף מקומות עבודה) אבל הוא חייב להיות חלק ממנו. 

    אצל החרדים הצורך הוא אפילו יותר גדול משום ששם לימודים לתעודת בגרות רגילה, אפילו חלקית, הם בד"כ לא אופציה עבור מי שנשר מישיבה.

    המחקר של בנק ישראל מעורר תמיהות.
    נכון שיש בעייתיות סביב החינוך המקצועי, ובעבר אכן היתה הסללה על רקע עדתי, אבל איך אפשר להתעלם מהכישלון המהדהד של האלטרנטיבה: מדיניות אי-הנשרה שגרמה להורדת הדרישות, לזילות מוחלטת ובסופו של דבר גם לא מנעה את ההסללה, רק הפכה אותה להסללה פנים-בית-ספרית:
    בבית הספר בו עובדת רעייתי שתחיה יש בכל שכבה כתה "טכנולוגית", כתת אומ"ץ, כתת מב"ר, כתה רגילה וכתה מדעית (ועוד לא דיברנו על שיבוץ במגמות לפי ציונים). במה זה עדיף מההסללה שיגרום, לכאורה, החינוך המקצועי?"

     

      8/3/10 06:19:


    שלום שושי,

     

    כידוע לך, אני מתנגד לחינוך מקצועי בתור פתרון. יש לזה מגוון סיבות, שהסטיגמטיזציה שלו היא האחרונה שבהן.

    בשעתו, ילדים מהכתה שלי שהלכו לבי"ס מקצועי, לא נמנו כלל על החלשים שבתלמידים. כידוע לך, גם בבתי ספר מקצועיים היו מגמות יוקרתיות והיו כאלה שהיו מאוד רחוקות מכך.

    זה מקרה של "תחתית כפולה", כלומר מי שלמד רתכות או תפירה היה תלמיד חלש שיכולתו הלימודית נמוכה ויכולתו להתקדם בחיים הנורמטיביים היתה דלה. צריכים להודות, שלימוד מקצועות שונים אורך זמן שונה, לפיכך, אם ניתן להכשיר למשל רתך בשנתיים, מה עושה איתו בית הספר בעוד שנתיים שנותרו לו?  אולי ילמד אותו  גם נגרות כדי "שיהיה" בשעת הצורך? אולי דווקא ספרות כדי שפרט לחומר הוא יעסוק גם ברוח?

    שנית, בעולם שלנו קיימת ניידות רבה בין מקצועות. מה תעשה המדינה עם אלפי רתכים ביום שהמפעל ייסגר או יעבור לסין? מה היא תעשה עם המורים לרתכות? עם הציוד?

    מעל לכל, אני חושב שחינוך מקצועי בגיל תיכון הוא דטרמיניסטי מדי בקביעת עתידו של הילד. לחינוך העיוני יש יותר גמישות. אני מקבל את גישתו של בלמסון בעניין; חינוך צריך להעניק לילד כלים כדי להתמודד עם החיים; יתכן שזה לא רעיון רע לגרום לילדים "ללכלך ידיים" בעבודה תעשייתית או חקלאית במסגרת הלימודים. יהיו כאלה שימצאו בזה עניין, יהיו כאלה שלא, כפי שיש כאלה שנהננים מעגנון וכאלה שסובלים ממנו.

     

    כל טוב,

     

    מיקי

      7/3/10 23:04:

    צטט: אורי... . 2010-03-07 23:00:52


    המחקר אינו שונה ממחקרים אחרים.

     

    החוקר מסיק את המסקנות

     

    מוצא דרכים לפתרון

     

    ורק לאחר מכן הוא בונה את המחקר.

    האמת היא שכך זה נראה לי , למרות שכמובן אין לי לכך הוכחה.

    סימנו את המטרה ואחר כך הוסיפו את העיגול, כי לשכנע שחינוך מקצועי לא כדאי.

     

      7/3/10 23:02:

    צטט: levana feldman 2010-03-07 22:21:46

    שושי

    בשנות הששים חינוך מקצועי היה מלה גסה.

    היום זה שונה.

    למשל אורט סינגלובסקי. תיעון ברמה גבוהה שמכשיר

    גם הנדסאים. תעודת בגרות + מקצוע עתיר ידע.

     

    צריך להבין שהתקופה וצרכי השוק היום מאוד שונים.

    שוק העבודה אחר לגמרי...

    לבנה,

    אני באה מבית שבו חינוך מקצועי לא היה מילה גסה (למרות שאני אשכנזיה...). לכן לא ברור לי מהיכן זה בא. בכל מקרה ההתפתחות לפיה אפשר חינוך מקצועי בשילוב בגרות - זה הפתרון המיוחל.

     

      7/3/10 23:00:


    המחקר אינו שונה ממחקרים אחרים.

     

    החוקר מסיק את המסקנות

     

    מוצא דרכים לפתרון

     

    ורק לאחר מכן הוא בונה את המחקר.

      7/3/10 22:21:

    שושי

    בשנות הששים חינוך מקצועי היה מלה גסה.

    היום זה שונה.

    למשל אורט סינגלובסקי. תיעון ברמה גבוהה שמכשיר

    גם הנדסאים. תעודת בגרות + מקצוע עתיר ידע.

     

    צריך להבין שהתקופה וצרכי השוק היום מאוד שונים.

    שוק העבודה אחר לגמרי...

      7/3/10 21:52:

    תגובה של מנחם סלע כפי שהובאה באתר 'עבודה שחורה'

    "חינוך מקצועי הוא הכרחי כפתרון לבעיות בהן לוקה מערכת החינוך כיום. תיאורטיקנים דנים בסוגיות ההסללה בעבר אך אינם רואים כיצד אוכלוסיה רחבה מאד מגיעה למערכת החינוך העיונית ללא כל כל סיכוי להצליח בה. התוצאה היא התייחסות צינית של המערכת לתלמידים אלו ו"העברתם" בכל דרך אפשרית את בחינות הבגרות. ברור כי לתעודת הבגרות שלהם אין כל ערך אקדמי. חינוך מקצועי לעומת זאת ישיב לתלמידים אלה את כבודם ויאפשר להם לחוות הצלחה והישג. אין הכרח לשחזר את הינוך המקצועי של שנות ה 60 וה 70, אפשר לבנות מערכת חינוך מקצועי מודרנית ועדכנית שתאפשר השתלבות בעולם טכנולוגי מודרני. יחד עם זאת, בהכירי מקרוב הן את מערכת החינוך דהיום והן את החינוך המקצועי דאז, אפילו שחזור של המערכת מאז עדיף על המצב הנוכחי.
    (הכותב הינו מורה בתיכון ובוגר בית ספר תעשייתי בעבר)"

     

      7/3/10 19:20:

    סליחה, התגובה נשלחה בטעות באמצע...

    אבל בצד העיוני הם חלשים יותר, זה עדיין לא אומר שהם אנשים שלא יכולים להצליח בחיים. בואו ניתן להם את האפשרות והגאווה! הבעיה אצלנו היא הסטיגמות כנגד, וכאשר מחדירים לראש שמקצועי זה נמוך, זה לא מכובד, זה 'הסללה' , זה משהו בחינוך שלנו , במסר החברתי שלנו.

     

     

      7/3/10 19:10:

    צטט: בלמסון 2010-03-07 18:57:34

    כרגיל, את מציגה את דעתך בצורה מנומקת ויסודית. למרות זאת אני לא משתכנע. 

    ברור לדעתי, כמו שטוען יוסי דהאן שהרופרמה תדלג על הישובים המבוססים. מי שיפגע ממנה יהיו כרגיל החלשים שחולשתם תונצח.

    האינטרסים של התעשינים הם לא האינטרסים של הציבור וגם לא האינטרסים של הפרט. ברגעי המבחן הם מתנערים כלפי אחריותם לעובדים. החינוך המקצועי שהמדינה השקיע בו ירד לטימיון בדיוק כמו המענקים שמקבלים תעשיינים על הקמת מפעלים שנסגרים זמן קצר אח"כ. אם התעשיה מעוניינת בכוח אדם מתאים, אדרבא שיקימו בתי ספר מכספם ויתחייבו להעסיק את הבוגרים כמה שנים בתנאים אטרקטיביים שימשכו גם את ילדי השמנת. אחרת, משלם הציבור מכיסו על הנצחת אי השיויון ומחלק כרגיל את כספו לעשירים.

     

    הבעיות במערכת החינוך לא דורשות פתרון מהסוג הזה. החומרנות והרדידות שפושה בכל, גורמת ממילא לחלק גדול של התלמידים לזלזל בכל נושא שהם מתקשים לראות איך יוכלו בעתיד לעשות ממנו כסף. הקמה מחדש של בתי הספר המקצועיים היא כניעה למגמה הזאת והעמקה של חינוך אינסטרומנטאלי.

    בתי ספר צריכים לעזור לתלמידים לגלות בעצמם במה ירצו לעסוק, ובנתיים לפתח אצלם סקרנות, להציב בפניהם אתגרים מחשבתיים ורוחניים ולעזור להם להאמין בעצמם וביכולתם להצליח בכל תחום שמענין אותם. 

     

     

     

    לבלמסון,

    ראשית הפתרון שהוצע על ידי שר החינוך ואשר עורר תרעומת גדולה אצל יוסי דהאן הוא שילובם של תלמידים פעם בשבוע במפעל

    "משרד החינוך והתאחדות התעשיינים מגבשים תוכנית חדשה, שבמסגרתה מפעלים יאמצו בתי ספר תיכוניים ותלמידי הכיתות הגבוהות יעבדו במפעלים יום בשבוע, במהלך שנת הלימודים. לפי התוכנית, במקביל לבחינות הבגרות, התלמידים יקבלו בסיום לימודיהם תעודת טכנאי.

    בבסיס הפרויקט עומד רצון של ראשי משרד החינוך לחזק את החינוך הטכנולוגי ולגבש מהדורה מעודכנת של "הכשרה מקצועית..."ראה כאן

    כך שזה בהחלט תואם את הרעיון שלך שהמפעלים יתאמצו, התרעומת התעוררה משום שזה קרה דווקא בבית שמש..

    האמונה ביכולת להצליח נפגמת לעיתים קרובות כשאתה סופג כשלונות. ואם אתה לא מוכשר לתחום העיוני, אתה אכן סופג כאלו,

    יש ילדים אשר מוכשרים מאוד בצד הטכנית אבל בצד העיוני

     

      7/3/10 18:57:

    כרגיל, את מציגה את דעתך בצורה מנומקת ויסודית. למרות זאת אני לא משתכנע. 

    ברור לדעתי, כמו שטוען יוסי דהאן שהרופרמה תדלג על הישובים המבוססים. מי שיפגע ממנה יהיו כרגיל החלשים שחולשתם תונצח.

    האינטרסים של התעשינים הם לא האינטרסים של הציבור וגם לא האינטרסים של הפרט. ברגעי המבחן הם מתנערים כלפי אחריותם לעובדים. החינוך המקצועי שהמדינה השקיע בו ירד לטימיון בדיוק כמו המענקים שמקבלים תעשיינים על הקמת מפעלים שנסגרים זמן קצר אח"כ. אם התעשיה מעוניינת בכוח אדם מתאים, אדרבא שיקימו בתי ספר מכספם ויתחייבו להעסיק את הבוגרים כמה שנים בתנאים אטרקטיביים שימשכו גם את ילדי השמנת. אחרת, משלם הציבור מכיסו על הנצחת אי השיויון ומחלק כרגיל את כספו לעשירים.

     

    הבעיות במערכת החינוך לא דורשות פתרון מהסוג הזה. החומרנות והרדידות שפושה בכל, גורמת ממילא לחלק גדול של התלמידים לזלזל בכל נושא שהם מתקשים לראות איך יוכלו בעתיד לעשות ממנו כסף. הקמה מחדש של בתי הספר המקצועיים היא כניעה למגמה הזאת והעמקה של חינוך אינסטרומנטאלי.

    בתי ספר צריכים לעזור לתלמידים לגלות בעצמם במה ירצו לעסוק, ובנתיים לפתח אצלם סקרנות, להציב בפניהם אתגרים מחשבתיים ורוחניים ולעזור להם להאמין בעצמם וביכולתם להצליח בכל תחום שמענין אותם. 

     

     

     

      7/3/10 18:18:

    צטט: mikelda-ענייני חינוך 2010-03-07 17:58:15

    שושי היקרה,

     

    אני חולק על דעתך.

     

    הלימודים העיונים מעבר לכושר ההשתכרות הגבוה יותר ביחס ללימודי המקצועיים, מאפשרים המשך התפתחות בעתיד.

    נוסף לזאת, תלמיד שאינו "מתאים" ללימודים עיונים בלאו הכי לא מתאים למקצועות העתיד, ולכן הוא מוצא את עצמו " תקוע" במקצוע פחות רלבנטי. 

     

    גם בעולם הבינו שהחינוך המקצועי מצמצם אפשרויות בעתיד.

     

    ניתן לראות ברשימה הבאה:החינוך המקצועי והראש היהודי .

    או ברשימה הזו: הראש היהודי והחינוך המקצועי 

     מיכאל 

    מיכאל,

    אני יודעת שאנחנו חלוקים בנושא,

    אבל אני לא רואה עתיד כיום גם לכל אלה שלומדים במסלול העיוני ואחר כך הולכים ללמוד מקצועות כמו תקשורת, מדעי ההתנהגות וכו' כאשר כבר יש אינפלציה במקצועות הללו.

    ובאשר לעולם, אני ממש לא רואה את התמונה שאתה מצייר על פי הדו"ח של מממ כאן

    ראה גם רשמי ביקור מנהלים בפינלנד: למה פינלנד מצליחה יותר? כאן, אני מצטטת:

    "בגיל 16 הם בוחרים בין חינוך עיוני ומקצועי. אלה שבמרכזים המקצועיים לא מתביישים לומר שהם לומדים בבית ספר לדפוס, מלונאות או רתכות..."

     

      7/3/10 18:03:
    *

    שושי היקרה,

     

    אני חולק על דעתך.

     

    הלימודים העיונים מעבר לכושר ההשתכרות הגבוה יותר ביחס ללימודי המקצועיים, מאפשרים המשך התפתחות בעתיד.

    נוסף לזאת, תלמיד שאינו "מתאים" ללימודים עיונים בלאו הכי לא מתאים למקצועות העתיד, ולכן הוא מוצא את עצמו " תקוע" במקצוע פחות רלבנטי. 

     

    גם בעולם הבינו שהחינוך המקצועי מצמצם אפשרויות בעתיד.

     

    ניתן לראות ברשימה הבאה:החינוך המקצועי והראש היהודי .

    או ברשימה הזו: הראש היהודי והחינוך המקצועי 

     מיכאל 

      7/3/10 15:52:


    שושי

    מחקר מגויס- אין  ספק

    תודה שהעלאת בפוסט זה את חשיבותו של החינוך המקצועי ואכן, יש להודות בעובדה שהחינוך המקצועי הוא חלק בלתי נפרד ממערכת החינוך ומהווה פתרון במיוחד בצמצום הנשירה, בפתרון בעיות התנהגותיות וגם הוא נותן פתרון והזדמנויות לתלמידים

     

    אחד הממצאים המשמעותיים , אשר הובלע במחקר הוא שהחינוך המקצועי "סייע בצמצום הנשירה מהתיכון - אחד היעדים המרכזיים שלו." אלו הטוענים כיום שהחינוך המקצועי יוצר הסללה ואילו החינוך העיוני נותן מסגרת "אחידה" והזדמנות שווה לכולם, מתעלמים מהבעיה של נשירה מהלימודים.

     

     

    חנה

      7/3/10 15:41:

    צטט: flicker 2010-03-07 15:31:11

     

    מחקר מגוייס, לא נקי מפניות שזה שיא התועבה במחקרים שמוביל להטיות מטעמים פוליטיים והכי לא קשורים.

     

    אבל הכל פה רקוב שושי.

    אני שמחה שאת כאן להראות כמה נגע השחיתות השריש עמוק גם בתוך המוסד הזה - בנק ישראל.

     

    נערי האוצר כידוע, יעשו כל מה שביכולתם כדי לקצץ ללא טירחה לחשוב כמה זה באמת עולה לנו.

     

    קראת את כתבת סופהשבוע בידיעות אחרונות על המחיר האמיתי של העברת מכרזי טקסטיל של מדי המשטרה וצה"ל לסין?

     

    בושה וחרפה.

    אני בהחלט רואה במחקר הזה מחקר מכוון שתוצאותיו ידועות מראש, אשר מכוון את נקודת המבט הכלכלית - כזו שתחסור מהמדינה. מי שרוצה ללמוד מקצוע - שיעשה את זה על חשבונו.

    רק תיקון אחד - נערי האוצר הם לא אנשי בנק ישראל, אם כי נקודת המבט כפי הנראה זהה.

    באשר לכתבה, לא קראתי - אשתדל. תודה!

     

      7/3/10 15:31:

     

    מחקר מגוייס, לא נקי מפניות שזה שיא התועבה במחקרים שמוביל להטיות מטעמים פוליטיים והכי לא קשורים.

     

    אבל הכל פה רקוב שושי.

    אני שמחה שאת כאן להראות כמה נגע השחיתות השריש עמוק גם בתוך המוסד הזה - בנק ישראל.

     

    נערי האוצר כידוע, יעשו כל מה שביכולתם כדי לקצץ ללא טירחה לחשוב כמה זה באמת עולה לנו.

     

    קראת את כתבת סופהשבוע בידיעות אחרונות על המחיר האמיתי של העברת מכרזי טקסטיל של מדי המשטרה וצה"ל לסין?

     

    בושה וחרפה.

    חינוך מקצועי - הגיע הזמן להוריד את תווית ההסללה!

    50 תגובות   יום ראשון, 7/3/10, 15:14

    השבוע פורסם מחקר של מחלקת המחקר של בנק ישראל, העוסק בתרומתו של חינוך תיכוני מקצועי לעומת עיוני  להשכלה ולהצלחה בשוק העבודה .

    מממצאי המחקר עולה כי "חינוך מקצועי מוביל לקריירה לא משמעותית. הישגי הקריירה של בוגרי החינוך המקצועי נמוכים משמעותית מאלה של בוגרי החינוך העיוני" (אור קשתי כאן)

    ההתנגדות לחינוך המקצועי התעוררה לאחרונה במספר מאמרים*,  ההודפים את הקריאה לחדש את החינוך המקצועי. התנגדות זו גברה עם פרסום יוזמה של שר החינוך כי תלמידי תיכון יעבדו פעם בשבוע במפעל.

    אלה גם אלה מתבססים בהתנגדותם על החינוך המקצועי של שנות השישים.
    באורח אירוני כמעט, איציק  ספורטא (העוקץ) ראה בבנק ישראל בן ברית לדעותיו עם פרסום המחקר.

    כמי שרואה את התהליכים המתרחשים במערכת החינוך בשנים האחרונות אני נמנית על  המצדדים בעידוד  החינוך המקצועי, החלטתי על כן,  לבדוק את מקורות ההתנגדות.

    תחילה - מה קרה בשנות השישים?

     "באותן שנים הגיעו לארץ גלי עלייה גדולים. מערכת החינוך לא היתה ערוכה לקליטת עולים רבים בעלי רקע תרבותי מגוון, ובחרה לשלוח את התלמידים שנחשבו "בעלי יכולת נמוכה", "שאינם מתאימים לדרישות" ו"בעלי חסך תרבותי" לחינוך המקצועי, שנתפס כמסגרת המתאימה להם.

    על החינוך המקצועי והטכנולוגי הוטלה המשימה של קליטת העלייה והבטחת מסגרת חינוך לכל ילדי ישראל. באותו הזמן הונהגו "מבחני הסקר", ומי שנכשל במבחנים האלה - סיכוייו להתקבל לתיכון עיוני היו קטנים מאוד.

    תהליך זה חידד את התפיסה שהחינוך העיוני הוא המסלול המכובד, המוביל ללימודים אקדמיים, ואילו המסלול המקצועי הוא תחליף של אין בררה ואות לכישלון."

    משרד החינוך טען כי "החינוך הטכנולוגי יכול לקלוט מגוון של תלמידים, ובהם תלמידים חלשים, להביא אותם להישגים לימודיים וחברתיים מרביים, להקנות להם הרגשת שייכות למסגרת ולמנוע את נשירתם."  (מתוך החינוך המקצועי והטכנולוגי בישראל ובעולם ,2008 , מרכז המחקר של הכנסת )

    התהליך יצר משקעים חברתיים, חלקם לא נמחו עד היום:

     

     איציק ספורטא (העוקץ) מדבר על התווית העדתית "מערכת שפגעה ויצרה מערכות חינוך נפרדות למוכשרים, כביכול, ולאלו שאינם כאלה, שמשום מה היו עניים יותר ומזרחים יותר. "

    אור דר (תנועת המאבק הסוציאליסטי) מתייחס לתווית המעמדית - המעמד השליט לעומת הפועלים המיומנים והזולים שהוכשרו בחינוך המקצועי.

     

    דווקא המחקר של בנק ישראל עורר בי תהיות: מדוע בנק ישראל חוקר את החינוך המקצועי?

    מדוע החליטו לחקור דווקא את התהליכים שהתרחשו בשנות השישים. האם התעלמו עורכי המחקר מהתהליכים שהתרחשו מאז?

     

    הם לא התעלמו, הם אפילו ציינו זאת במחקרם :  "מאז נערכו רפורמות מקיפות בחינוך המקצועי שהגדילו את חלקם של הלימודים העיוניים, הרחיבו את הלימודים המקצועיים מוטי טכנולוגיה עילית, ואפשרו לבוגריו להשיג תעודת בגרות שוות ערך לזו של בוגרי החינוך העיוני"

    אז כיצד זה מסתדר עם המסקנות? 

    זה לא !

    עורכי המחקר באו על מנת לחזק את הנאמר בדו"ח דברת "... אין זה מתפקידה של מערכת החינוך לעסוק בהכשרה מקצועית קדם-תעסוקתית/צבאית" . הם הצטרפו למתנגדי החינוך המקצועי הרואים לנגד עיניהם את ההיבט הכלכלי ולא ההיבט החינוכי ומתייחסים לתהליך של התיישנות ההון האנושי בעידן של שינויים טכנולוגיים מהירים בעוד החינוך המקצועי כרוך "בבזבוז משאבים, ומה עוד שההוצאה הציבורית לתלמיד בתיכון מקצועי בישראל גבוהה במחצית מאשר בתיכון העיוני "

    החוקרים ניצלו בדיוק את אותה נקודת תורפה של החינוך המקצועי, הנשענת גם על אמוציות וזיכרונות מהעבר והם באו לחזק אותה על ידי מחקר המתבסס על נתוני 'הסקר' ונתוני התעסוקה של בוגרי החינוך המקצועי באותם שנים.

    גם אם החוקרים זהירים לכאורה במסקנותיהם , הרי בפועל הם מתעלמים מכל ההתרחשויות במערכת החינוך אחרי שנות השישים והופכים את המסקנות לרלוונטיות רק בגלל התגברות הקולות הקוראים להרחבת החינוך המקצועי: "לפיכך יש לנקוט משנה זהירות כאשר מקישים מתוצאות המחקר לתרומה לרכישת השכלה ולהצלחה בשוק העבודה של החינוך התיכוני המקצועי בהשוואה לעיוני בתקופה הנוכחית. עם זאת, בשל התגברות הקולות הקוראים להרחבת החינוך המקצועי, בדגש על הקניית מקצוע, תוצאות המחקר רלוונטיות גם כיום. תוצאות המחקר מצביעות, כאמור, על חסרון יחסי של חינוך תיכוני מקצועי."

    לא רק שחוקרי בנק ישראל לא שיכנעו אותי, ההיפך הוא הנכון.

    אחד הממצאים המשמעותיים , אשר הובלע במחקר הוא שהחינוך המקצועי "סייע בצמצום הנשירה מהתיכון - אחד היעדים המרכזיים שלו." אלו הטוענים כיום שהחינוך המקצועי יוצר הסללה ואילו החינוך העיוני נותן מסגרת "אחידה" והזדמנות שווה לכולם, מתעלמים מהבעיה של נשירה מהלימודים.

    מה שכמובן לא ניתן לעשות, הוא לבדוק מה היה קורה לולא אותו חינוך מקצועי, אילו כולם היו מופנים לחינוך העיוני כבר בשנות השישים, כפי שקורה היום. התמונה שאני רואה לנגד עיני היא תסכול מתמשך אף יותר מזה של ההסללה, בגלל נשירה, כיוון שבאותה תקופה לא הייתה מדיניות של אי הנשרה כפי שהיא כיום.

    היום הביאו את כולם לחינוך העיוני וקבעו  מדיניות אי הנשרה,פתרון גרוע  שהביא לנשירה סמויה, על כל המשמעויות שלה ( 'מניעת נשירה - האמת מאחורי הכותרת').

    לא אחזור שוב על דברים שכבר כתבתי בזכות החינוך המקצועי, רק אומר שהגיע הזמן שנשתחרר ממה שהתרחש בשנות השישים. אנחנו כיום במקום אחר לגמרי. בחינוך העיוני רואים תלמידים מצטיינים מכל קצוות הקשת - מזרחיים אשכנזים,ובני העליות החדשות - אתיופיים ורוסים .

    יש תלמידים שחינוך מקצועי היה מסייע בידם, פותח לפניהם אפשרויות נוספות, בין אם זה עם 'זכאות לבגרות' בין אם לאו.

    ההסתכלות צריכה להיות מנקודת מבטו של התלמיד אשר יכול, לדוגמא, להתגייס לצבא ולשרת שרות משמעותי עם מקצוע מתאים, ולא מנקודת מבטו של  איש מאבק סוציאליסטי הרואה באנשי המקצוע חוטבי עצים ושואבי מים של המעמד העליון, גם לא מנקודת מבטו של אותו חוקר בבנק ישראל המחזק את דעתו של דברת, שניהם רוצים לחסוך את העלות הגבוהה של החינוך המקצועי.
    גם התאמת מגמות הלימוד לצרכי המשק והמדינה ,כולל צה"ל , אין בה פגם בעיני היות והיא משרתת גם את צרכי הפרט, אשר מוצא תעסוקה הולמת לכישוריו, ומאפשרת למדינה להתפתח בסביבה הגלובלית במקביל לשמירה על צרכיה המיוחדים.

    הצעתם של חוקרי בנק ישראל "לחשוב על הרחבת מערך הקורסים להכשרה מקצועית לאחר סיום הלימודים בתיכון עיוני והכשרה פנים-מפעלית כתחליף חלקי לחינוך המקצועי" יש בה גם משום פגיעה בפרט בתהליך של הפרטה  - תהליך ההכשרה יעבור לגופים פרטיים , ובוגר תיכון יצטרך לשלם עבור הכשרה אותה יכול היה לרכוש בזמן לימודיו התיכוניים. רעיון זה תואם, כאמור, את דעתו של דברת.

     ___________

    * חזרתו של הפיאודליזם החינוכי/יוסי דהאן, העוקץ

      האם מערכת החינוך חוזרת להסללה? / אברהם פרנק, עבודה שחורה

      טירוף ההסללה במערכת החינוך/אור דר, תנועת מאבק סוציאליסטי

                                                                                                              פורסם גם באתר 'עבודה שחורה'
    דרג את התוכן:

      פרופיל

      שושי פולטין
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      ארכיון