השתנות הפרק: הצלה עזרה ניתן להאזין לתכנית שפרט למילים יש בה גם מוסיקה מעולה בכל עת בקישור: http://www.icast.co.il/default.aspx?p=Podcast&id=355438 או קיי אז כבר הסתוללתי עם הרוח וייחלתי לגשם, עברתי עולם ברכבת והקציתי זמן לדאגות, רגליי דרכו בדרכים אבודות וגילו דרכים חדשים, הלכתי לים שלוש פעמים ועוד אלך הרבה,, הקשבתי לזמן מנסה ללמוד אצ מהלכו, הוספתי עוד כמה מילים על אהבה לפנתאון שחוק והמשומש שלה, , פחדתי ואפילו ניסיתי לגעת קצת בשיגעון שבשבילי הוא הפחד עצמו, ומה עכשיו? עכשיו הצלה... ********************************************************** לא שאני זקוקה לה כרגע, אני מעדיפה בכל מקרה אם צריך להציל את עצמי, ורק אם אין ברירה מבקשת עזרה, הצלה כקריאה אנושית כללית, ונתינתה כצו פנימי שאין לסרב לו. קריאה שגורמת לשים את כל המחשבות וסדרי העדיפויות בצד ולהושיט יד לאנושי הדומה או השונה, איזה צו קדמון הישרדותי שאינו מאפשר להפנות עורף או להמשיך להתנהל במסלול החיים- עצור! כאן נדרשת עזרה, ואני מושיטה את היד הכי רחוק שאני יכולה ולפעמים זה נדמה קרוב למדי....כי זה לא שאני יכולה להציל את העולם, אבל אוהבת להרגיש כחלק מהמאמץ, חלק ממשהו גדול יותר, מאיזה כוח אנושי יוצר טוב, זה יכול להיות בדברים הכי קטנים, כמו מילה טובה, או תרומה למישהו שזקוק, חיבוק או כתף או היחלצות מסוג אחר גורף יותר כחלק מקבוצה או ארגון, ובלבד שלא ארגיש חסרת אונים למול המתרחש. הרי יש לי הרבה , אני נושמת והולכת אוהבת וחיה אז אולי אני לא יכולה להציל את העולם אבל בהחלט להרגיש שעשיתי משהו טוב להרחקת הדברים הרעים.... **********************************************אז עוד קצת לגבי תיקון והצלה בעולם הזה איכשהוא נדמה לי שיש בו בעולם כוחות שמתקנים את עצמם לפעמים בדרכים הרסניות שנראות כמו חורבן צרוף ואין להן פשר אבל יש לזמן ולמקום דרכים משלהם לתקן . ובתוך זה מה התפקיד שלי? פלסטר על עורק מדמם? אקמול למחלה סופנית? הרי מה שאני יכולה לתת נראה קטן כל כך ביחס לגודל ולעוצמה של הדברים שמתרחשים... ****************************************** מי יציל אותי? מי יציל אותי כשאזדקק? אף פעם אני לא יודעת מראש מי יהיה האדם שיושיט יד בעת צרה ( מעבר למעגל המיידי והקרוב). וכבר היו עיתים שכאלו ובדרך כלל ההפתעה היתה שלמה. מגיעים מכיוון לא צפוי ממי שלא חשבתי. כמו שהרבה דלתות נטרקות דווקא במקומות שצפיתי בהן שיפתחו לרווחה ויכניסו אותי. לרוב זה לא אביר על סוס לבן לא דמות מרכזית, דווקא מישהו שהיה על יד, מישהו ששמע את קריאתי לעזרה, אולי כי עברתי על יד וקראתי וקולי נשמע. דלת נפתחה ועברתי בה ומצאתי את עצמי במקום שנתן לי משהו שהייתי צריכה.אולי בגלל זה אני מייחסת היום חשיבות להיות נעימה למי שסביבי, להיחלץ לעזרה כשאני שומעת קריאה, מכירה טעמה של הזדקקות ויודעת ערכה שלי יד מושטת בעת צרה.******************************************* ומהאישי לכללי, אנחנו יכולים להרוס בהרף עין בתים ולהרוג אנשים ולמוטט תשתיות כאן על ידינו ולא לראות את הזעקה, ומצד שני לרוץ עד קצה העולם שמאלה להרים קירות של בתים שהתמוטטו, להילחם על כל נשמת אף, על כל נפש חיה לשמר את האמונה שכל אדם וכל נפש שניצלו הם עולם ומלואו. ומן הצד השני לגרום להרג נורא להרבה יותר אנשים מכפי שאנחנו מצילים, גם כי להציל כנראה יותר קשה מלחרב. גם כי איפשהוא בפנים אי אפשר לשאת את תמונת עצמינו כמחריבים סדרתיים, גם כי כנראה קל יותר לעזור רחוק- ולא שזה קל, המרחק, ההקרבה, אצילות הנפש של מי שעושה עולים על גדותיהם, אבל איך גידלנו שני פנים, שני היבטים הפוכים כל כך למי שאנחנו?אני קוראת את הויכוח על דוח גולדסטון ואת כל הפטריוטיזם שלנו שנחלץ לעומתו, עזבו רגע את הדו"ח נניח שהוא לא נכתב, הרי ראינו את התמונות, עזה בחלקים נרחבים שלה לא נראתה הרבה יותר מאזורי האסון אחרי רעידת האדמה – רק שאנחנו ולא הטבע היינו הכוח המהרס, אז או קיי יש לנו זכות להגן על עצמינו, אבל 140 בני משפחה אחת? ועוד אחת ועוד אחת ובניינים מאוכלסים שלמים? מה זה משנה מה כותבים עלינו בדוחות? איך הדוח הראשון הוא לא דין וחשבון שלנו על עצמינו ולעצמינו? איפוא פרצנו את הגבולות של ההומניות הכי ראשוניים ובסיסיים? זה לא איך שאנחנו נראים בעולם שמפריע לי ומזעיק אותי.זה מה שאנחנו עושים הגבולות שפרצנו מבפנים וזה מגייס אותי קורא להצלה מה שנהיינו. והגנה היא לא תירוץ- לא מתקנים עוול בעוול ואנחנו לא מתקנים אנחנו מחריבים.ומשני צידי המתרס לעיתים קרובות מדי אדמה נעשתה חשובה מבני האדם החיים עליה יעזור לנו כולנו האל- כי נראה שאנחנו לא כל כך מצליחים.**************************************** מי צריך עזרה?איך יודעים? ואיך יודעים כמה ? מדד בעייתי, כל מי שמבקש? כל מי שנראה לי עצוב? מיואש מתוסכל, מחפש דרך? מי שבודד וזה לא טוב לו, מי שסתם הלך לאיבוד... לחכות שיבקשו או לתת ומי שיוכל וירצה יקח?מתי העזרה שלי ברוכה מתי האדם שמולי רק מחכה שאושיט יד ומתי היד המושטת שלי חוצה איזה גבול של פרטיות ונתפסת כפלישה לחיי הפרט? איך לעזור בלי להידחף איך לתת יד בלי לפלוש לעולמו הפנימי של אדם אחר מתי לעזוב וללכת ומתי להישאר עוד רגע כי זה הרגע החסר? איך להציל, איך לעזור איך לא לדרוך על קרח דק ולשקוע ביחד במרוב כוונות טובות... *********************************************** מה עוזר לי כשאני נזקקת? כשאני מקבלת את מה שאני רצה אבל לא את מה שאני צריכה? מנסה בכל כוחי אבל לא מצליחה, כשאני מאבדת משהו שאין לו תחליף אוזן קשבת, תמיד לפני הכל, מישהו להשיח בפניו את כל הקושי, מישהו שיקלוט את הכאב שלי ויוכל להכיל בלי להיבהל ולפעמים גם בלי לתת תשובה מיידית ותיקון, פשוט הקשבה והכלה, תחושה שיש משהו בטוח, קבוע, לא משתנה גם כשהכל סביבי מתערבל ואני נסחפת במערבולת הנוראה של הספר 20,000 מיל מתחת לפני המים, זוכרים את המערבולת שהייתה מצויירת שם? עד היום אני חולמת עליה בלילה והיא אחד הדימויים החזקים שניצבים בפני בעיתות התלבטות ומשבר. אז משהו בטוח כזה יכול להיות פשוט אדם או התרחשות קבועה וידועה מראש שבה אני יודעת את מקומו של כל דבר.ושקט זמן לשמוע את המחשבות של עצמי, וגם לפעמים שמישהו יתן לי פתרון או רעיון או יראה לי דרך שלא ידעתי שהיא שם- אז כן, לעזור לעצמי ועצמאות זה חשוב אבל גם מישהו שיאמין בי יותר משאני מאמינה בעצמי , שיבטיח לי דרך מוארת ובית לחזור אליו, חום שיאחה את קרעי נשמתי, שידע לתקן אותי כשאני נשברת- Fix you- coldplay****************************************** וחברים כמובן אף פעם לא מזיקה קצת עזרה מידידים, כשילדי היו קטנים, אם לא ידידותי מהרחוב שלי ומהיישוב- פשוט לא הייתי שורדת, והיום החברות שלי הן אחת המשענות הכי חזקות, הכי בטוחות והכי משמעותיות שיודעות לספוג ולהכיל, מתי להנהן בראש בשקט מתי לחבק ומתי לנער. אז אני מקדישה את השיר הזה לאחוות הנשים הקדושה והלא מדוברת לחברות שלי ושל אחיותי שבלעדיהן החיים היו הרבה יותר קשים.
להאזנה בכל עת בקישור: ולהגיב באתר עצמו או כאן.
.. |