כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';
    0

    ארצך מולדתך

    40 תגובות   יום ראשון, 7/3/10, 17:00


     
    ארצך מולדתך



    לֵךְ לְךָ אֶל אַרְצְךָ מוֹלַדְתְּךָ

    אֵינְךָ שַׁיָּךְ לְכָאן

     

    אֶת שְׁעוֹן הָאֵפֶר הָאָפֹר

    נִּשְׁפָּךְ דַּק בְּכָל אֲתָר וַאֲתָר

    נַפֵּץ לְכָל רוּחַ


    הַשֶּׁמֶשׁ סוֹבֵב צִלְּךָ מַרְגְּלוֹתֵיךָ

    מַצְבִּיעַ עַל הֶבֶל וּרְעוּת רוּחַ

     

    יָרֵחַ מִתְמַלֵּא נֹגַהּ רַךְ

    מֵעִיר עֲטַלֵּפִים בְּחָרְבוֹתֶיךָ

     

    סִירֵנוֹת זוֹרְמוֹת בְּאַפִיקֵי הַכְּרַךְ

    בְּבַתֵי קָפֶה מְשַׁחְרוֹת לְךָ עֵינַיִם

     

     

    הַחַיִּים עִמָּנוּ כָּאן יָפִים

    עֶרְגוֹת נִצָּתוֹת לָגַעַת

    זוֹ בְּזוֹ צְמֵאוֹת טְרוּפוֹת

    לִנְזֹל כְּרוּכוֹת בְּיַחַד

    בּוֹא, בּוֹא, בּוֹא אֵלֵינוּ

    הַחַיִּים עִמָּנוּ כָּאן יָפִים

     


    - לא, לא תִּשְׁהֶה לַהֵן

    אַתָּה כְּבָר מַכִּיר אוֹתָן!

    וסוּס צַח מְכֻנָּף לְפָנֶיךָ כּוֹרֵעַ

    לִשְׁבִילֵי כּוֹכָבִים יִשָּׁאֲךָ

    גָּלַקְסִיוֹת מְחוֹלְלוֹת עִמְךָ

    זוֹרְחוֹת לְךָ בִּרְכָּתָן 

    בְּדַרְכְּךָ לְסָדְנַת אֱלֹהִים

     

    חֶדְוָה כֻּלָּהּ זֹךְ וּדְרוֹר

    מֵאִירָה חֲדָשָׁה תָּמִיד

     

    אַרְצְךָ

    מוֹלַדְתְּךָ.                                    

     


                   

                            

                         6.3.2010    

     

     

     

     

     

     

    כל הזכויות שמורות לעוזי שכטר

    דרג את התוכן:

      תגובות (40)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        12/3/10 19:29:

      צטט: Rivka 2010-03-12 15:46:39

      אֶת שְׁעוֹן הָאֵפֶר הָאָפֹר

      הַנִּשְׁפָּךְ דַּק בְּכָל אֲתָר וַאֲתָר

      נַפֵּץ לְכָל רוּחַ

       

       

       

       

      הַשֶּׁמֶשׁ סוֹבֵב צִלְּךָ מַרְגְּלוֹתֵיךָ

      מַצְבִּיעַ עַל הֶבֶל וּרְעוּת רוּחַ

       

       

       

       

       

       

                                              ולמולם -

       

      סָדְנַת הַיְצִירָה שֶׁל אֱלֹהִים

      חֶדְוָה כֻּלָּהּ זֹךְ וּדְרוֹר

      מֵאִירָה חֲדָשָׁה תָּמִיד

       

       

      אַרְצְךָ

      מוֹלַדְתְּךָ.

       

       

      כך ראיתי אני את השיר.

       

      נוקב ומעורר מחשבה.

       

       

       


      תודה רבקה על ביקורך.

      ראייתך - כראייתי.

      שבת שלום

      ע

        12/3/10 19:27:

      צטט: ליריקה- 2010-03-11 20:00:43

      ע.

      כמה בהיר כתבת על המערפל והמסיח,  הנה כמו אופק מפציע באפלה ומבוכים, מבוכת האדם המודרני.
      שיר כל כך רלוונטי למהות שלנו כבני-אנוש,

      נזכרתי בשירו של אלתרמן-שימרי נפשך.

      משהו כה קיומי מתפרץ מבסיסה של השאלה/משאלה הזו, הרצון להיבדל מן הרע ולדבוק בטוב.

      וכמה שזה קשה בימינו אנו.

       ימי טרום-טרום-משיח, כך משיחים..

       

       


      תודה, ליריקה

      יפות מילותייך.

      אני כיוונתי אל מעבר לטוב, לדבוק בו.

      שבת שלום

      ע

        12/3/10 15:46:

      אֶת שְׁעוֹן הָאֵפֶר הָאָפֹר

      הַנִּשְׁפָּךְ דַּק בְּכָל אֲתָר וַאֲתָר

      נַפֵּץ לְכָל רוּחַ

       

       

       

       

      הַשֶּׁמֶשׁ סוֹבֵב צִלְּךָ מַרְגְּלוֹתֵיךָ

      מַצְבִּיעַ עַל הֶבֶל וּרְעוּת רוּחַ

       

       

       

       

       

       

                                              ולמולם -

       

      סָדְנַת הַיְצִירָה שֶׁל אֱלֹהִים

      חֶדְוָה כֻּלָּהּ זֹךְ וּדְרוֹר

      מֵאִירָה חֲדָשָׁה תָּמִיד

       

       

      אַרְצְךָ

      מוֹלַדְתְּךָ.

       

       

      כך ראיתי אני את השיר.

       

      נוקב ומעורר מחשבה.

       

        11/3/10 20:00:

      ע.

      כמה בהיר כתבת על המערפל והמסיח,  הנה כמו אופק מפציע באפלה ומבוכים, מבוכת האדם המודרני.
      שיר כל כך רלוונטי למהות שלנו כבני-אנוש,

      נזכרתי בשירו של אלתרמן-שימרי נפשך.

      משהו כה קיומי מתפרץ מבסיסה של השאלה/משאלה הזו, הרצון להיבדל מן הרע ולדבוק בטוב.

      וכמה שזה קשה בימינו אנו.

       ימי טרום-טרום-משיח, כך משיחים..

        11/3/10 18:41:

      צטט: רחל נפרסטק 2010-03-11 17:22:32


      אני מוצאת כאן מעבר מאתר לאתר? ואולי זה רק בעיני רוחי?

      מכל מקום - יפה מאוד!

       

      מזכיר לי שיר דומה שכתבתי כשעזבתי אתר והיה מי שהפציר בי להישאר בו...

      http://stage.co.il/Stories/294964

       

       

      תודה, רחל.

      קראתי ומאוד רגשתי לשירך, צמרמורת עברה בי בסיומו!

      וטוב שעזבת את הבמה הזאת והלכת אל הארץ שהקול אראהלך,

      וגם את הארץ הזו עזבת... והנה אנו כאן.

      שבת שלום לך

       

        11/3/10 17:22:


      אני מוצאת כאן מעבר מאתר לאתר? ואולי זה רק בעיני רוחי?

      מכל מקום - יפה מאוד!

       

      מזכיר לי שיר דומה שכתבתי כשעזבתי אתר והיה מי שהפציר בי להישאר בו...

      http://stage.co.il/Stories/294964

        10/3/10 01:49:

      צטט: טלי מחלב 2010-03-09 16:27:04

      נפלאאאאאאאאאאאאאא

       

      מילה אחת נפלאאאאאאאאאאא!

       

      תודה לך, טלי.

       

       

        10/3/10 01:47:

      צטט: שמים1 2010-03-09 13:26:18


      שיר שטומן בחובו אכזבה רבה

      אהבת מולדת , אהבת יקום

      ואמונה נפלאה באלוהים

      כל היופי הזה על הצער , הכאב , והפאר שבבריאה .

       

      מאוד אוהבת את כתיבתך

      יש בה משהו זך וטהור .

       

       

       

       

       שמים.

      כיף לי לקרוא מילים יפיפות כאלו.

      ושמחה לי וסיפוק שאת אוהבת...

      תודה לך

      ע

        10/3/10 01:41:

      צטט: לחישת הלב 2010-03-09 13:12:53

      דימויים מרגשים ואהבת הארץ

      במלוא העוצמה הבאת במילות שירך.

      נפלא לי לקרא את יצירותך.

      חשה בבשיטוטי ניחוח יופי מיוחד.

      בכתיבה יחודית ואיכותית.

      קסומים בעיני התיאורים שאני

      חווה בין המילים.

      תודה על רגעי רוך, עדנה ויופי

      הבאת אלי.

       

      מיכל,

       

      כיף לקרוא את לחישותייך הענוגות, יפיפיות, הלוחשות למילותי.

       

      תודה לך

       

      ע

        10/3/10 01:38:

      צטט: ליידי בלוז 2010-03-09 09:07:58

      קראתי את כל הפרשנויות פיצוחי המטאפורות והניתוחים.

      ולמרות שלרוב אני אוהבת כאלה...לפעמים זה הורג את השיר...:)

      לכן אומר..אהבתי אותו כפי שהוא, בשפתך העשירה ובכתיבה מעוררת מחשבה.

      למילים יש דרך להגיע אלינו, גם אם לא ירדנו לסוף דעתו של הכותב.

      ועצם החוויה בקריאת שיר כזה מספקת אותי מאוד.

      נעמת לי

      .

      בלוז

       

      בלוז,

      ואותי מספק מאוד מאוד, מילותייך.

      תודה לך

      ע

        10/3/10 01:36:

      צטט: שרי 2010-03-09 09:00:35


      ע',

      וכמו תמיד, אני הבנתי משהו אחר לגמרי שמסתתר מאחורי מילות השיר.

      אז, אחכה קצת עם תגובתי, אחזור לשיר מאוחר יותר, ורק אז אגיב...

      <שלא יהיו פדיחות, בכל זאת, מורה לספרות..>קריצה

      אין עליך, עם כל הרבדים שיש בשיריך!

      יום נפלא לך,

      ש'

       

       


      שרי,

      אני <מסמיק...>.

      וגם מחכה בסבלנות למורה...

      תודה,  נשמה 

      ע

        10/3/10 01:34:

      צטט: nizza64n 2010-03-09 08:05:10

      עוזי

      מוכנה כבר להגיע לטוהר וזוך

      הנעשה בארץ מיוחדת שכזו

       

       

      ניצה,

      גם אני!

      תודה לך על מילותייך - המתמצתות את כמיהתי.

      ע

       

       

        10/3/10 01:31:

      צטט: ג'אן דארק 2010-03-08 22:21:24

       

       

      עוזי היקר,

      אני חושבת שהשיר שלך הוא שיר תוכחה גאוני (אֵינְךָ שַׁיָּךְ לְכָאן) נגד ההתמכרות לאינטרנט (אֶת שְׁעוֹן הָאֵפֶר הָאָפֹר נַפֵּץ לְכָל רוּחַ), נגד האשליה שבוירטואלי ובאתרים השונים ובעיקר נגד אתרי הפורנו המפתים (וּפֵיוֹת יְפֵיפִיּוֹת בְּיַעַר קָסוּם עַתִּיק מַסְעִיר מִשְׁבָּרֶיךָ לְקוֹל שִׁירַת סִירֵנוֹת מֻפְלָאָה).

      שילוב שיר הסירנות, שנכתב כאילו בסוגריים באמצע השיר, ממחיש את הצלילים ואת התמונות שאותן חווה הגולש המהופנט באותם אתרי זימה, ואכן יש לנַפֵּץ אוֹתָם לִרְסִיסִים.

      הבית האחרון נראה לי כנסיון להחזיר בתשובה, אל הטוהר והזכות (וְסוּס צַח מְכֻנָּף יוֹרֵד כּוֹרֵעַ לְפָנֶיךָ), אל בית אלוהים, אל המשכן הבטוח - שהוא הוא בעתם - ארץ מולדתך!

      כמו שאמרתי - שיר גאוני וכתוב יוצא מן הכלל!

      כוכב ענק!

       

      ג'אן יקרה,

      תודה על מילותייך היפות, שכה שמחוני.

      אכן, קלעו מילותייך! -

      אלא שלא רק מהעולם הוירטואלי קוראות הן להשתחרר, אלא גם מכל ההבל ורעות-רוח של העולם הזה,

      אל העולם האמיתי, בדיוק כמו שכתבת -

      אל הטוהר והזכות (וְסוּס צַח מְכֻנָּף יוֹרֵד כּוֹרֵעַ לְפָנֶיךָ), אל בית אלוהים, אל המשכן הבטוח -

      שהוא הוא בעצם - ארץ מולדתך!

      את נשמה גדולה

      ע

        10/3/10 01:30:

      צטט: טימפי 2010-03-08 13:31:15


      פנטזיה מעניינת ומסקרנת של מסע אישי/כללי. שוב אתה עושה את זה, עוזי. תודה.

       

       


      טימפי יקר,

      אני כיוונתי למסע שאיננו פנטזיה, אף אם זה נראה כפנטזיה.

      תודה על מילותיך המחמיאות

      ע

       

       

        10/3/10 01:27:

      צטט: אסקרינה 2010-03-08 06:37:04

      יפה, סיפור פנטזיה ישראלי,

      דרך ארץ תרתי משמע.

       

       


       אסקרינה,

      אני כיוונתי לסיפור ממשי, אף אם זה נראה כפנטזיה.

      תודה לך

      ע

        10/3/10 01:21:

      צטט: סטאר* 2010-03-08 00:26:00

      עוזי, נפלא ומופלא ....

      כך אני רואה חיוך 

       יש כאן מסע "חזרה הביתה"

      לאחר התפכחות מסויימת של האני הפנימי

      יחד עם התלבטות גדולה , לשוב אל האני האמיתי ....

      האם לעזוב  את החוויה המלכותית

      את ארץ הדמיון והאגדות, ארץ ההזיות ,

       את ארץ - "הכל בה מותר"

      ו/או אולי לאמץ אותה, "כדרך ארץ" חדשה....  

               את האפשרות לבחור ...

      למרות ובגלל הניגודיות בין שתי השורות

               הַחַיִּים עִמָּנוּ כָּאן יָפִים

                  נַפֵּץ אוֹתָם לִרְסִיסִים.

             " דרך ארץ קדמה לתורה "

       

       

      כוכי,

      בתגובתך אני רואה את כוכי, כנה מבהירה עם עצמך ללא כחל ושרק, במילותייך השנונות...

       מסילת האמת אומנם מתחילה כאן, אך בהמשך היא ממריאה...

      תודה לך

      ע

        10/3/10 01:11:

      צטט: perach1 2010-03-07 23:06:19


      שיר תחושתי יפייפה..

       

      הייטבת לתאר בדימויים נפלאים

      את תחושת חוסר השייכות ופער הדורות ..

       

       

       

      פרח,

      תודה על מילותייך היפות.

      אכן תחושת חוסר שייכות.

      ע

       

       

        10/3/10 01:08:

      צטט: מולי. 2010-03-07 20:51:22


      "לַחֲצוֹת מֵעֵבֶר

      לְסָדְנַת הַיְצִירָה שֶׁל אֱלֹהִים"

      הרצון לחצות אל מעבר

      כבר התפתח ביותר ויותר

      בני אדם ב"כפר הגלובלי" הזה.

      כל כך מזדהה עם הכאב והזעם

      על "פיתויי הסירנות" המובילים

      לאבדון.

      נראה לי שינוי לא יכול לבוא רק

      במאמץ אישי פנימי, גם איוב זכה

      להסברים ע"י אליהו שבא אליו

      מן הסערה.

      תודה עוזי.

       

       

       

      מולי,

      מעמיקות מילותייך לרוח-השיר.

      מסכים וכבר הסכמתי עימך ש:

       

      שינוי לא יכול לבוא רק

      במאמץ אישי פנימי

      וחדש לי לדעת על המפגש הזה שציינת, ודאי מפגש מיוחד במינו.

      תודה לך

      ע

        10/3/10 01:02:

      צטט: Dave Love 2010-03-07 20:24:31

      שיר יפיפה. הארץ המובטחת במיטבה.

       

       

       דייב,

      אכן, הארץ המובטחת במיטבה.


      תודה לך

      ע

        10/3/10 01:01:

      צטט: יהודית מליק-שירן 2010-03-07 18:30:18

      סדנת היצירה של אלוהים, היא לא הגירוש של אברהם מאור כשדים אל הארץ המובטחת. שימוש בצו האלוהי הזה מוביל להליכה של אמונה לייעוד אחר. הכתיבה מעניינת מאוד עוזי, אך אני חושבת שהפונט גדול מאוד, תוריד את הגודל ותחפש פונט ידידותי לשירה העוצמתית הזו שלך*שבוע טוב

       

       


      יהודית,

      שמחתי לקרוא מילותייך היפות, ופירושן - קולע לכוונתי!

      בעקבות הערתך, שיניתי את הפונט. 

      תודה לך

      ע

        10/3/10 00:57:

      צטט: יערית 1 2010-03-07 18:12:47


      לֵךְ לְךָ אֶל אַרְצְךָ וּמוֹלַדְתְּךָ

      אֵינְךָ שַׁיָּךְ לְכָאן

      אהבתי את הפתיח של השיר שהזכיר את דבריו של אלוהים לאברהם

      ואחריו את הסברך מדוע כן טוב ונעים להיות כאן

       

      אוהבת את כתיבתך יש בה ייחוד שובה לב

       

       

       

       


       יערית.

      כיף לקבל את אהבתך זו, ממך.

       כוונתי היתה, שהטוב והנעים באמת, הוא לא כאן - אלא אצלו...

       תודה לך

      ע

       

        10/3/10 00:44:

      צטט: מרינה ב.א. 2010-03-07 17:25:24

      "לך לך אל ארצך מולדתך "

      גירוש אל המולדת

      מכאן או משם פניה לשוב אל השורשים

      ולעיתים פיזית נמצאים במולדת אבל מרגישים צורך לצאת ממנה

      במצב כזה כשאומרים לך לך למולדתך.. כלומר  "תתיישב בליבך במולדת הזו, כי היא גם שלך"

       

      יש הרבה באמירה הזו

      וכמובן הקונוטציות המקראיות

       

      לבטח עוד אשוב..לשיר

       

      כשאשוב אשוב עם כוכב

      מגבלה של 24

       

       

      מרינה,

      אכן, מדובר במולדת החתומה בלב, מולדת הרוח.

      תודה לך על מילותייך

      ע

       

       

        9/3/10 16:27:
      נפלאאאאאאאאאאאאאא
        9/3/10 13:26:


      שיר שטומן בחובו אכזבה רבה

      אהבת מולדת , אהבת יקום

      ואמונה נפלאה באלוהים

      כל היופי הזה על הצער , הכאב , והפאר שבבריאה .

       

      מאוד אוהבת את כתיבתך

      יש בה משהו זך וטהור .

       

       

        9/3/10 13:12:

      דימויים מרגשים ואהבת הארץ

      במלוא העוצמה הבאת במילות שירך.

      נפלא לי לקרא את יצירותך.

      חשה בבשיטוטי ניחוח יופי מיוחד.

      בכתיבה יחודית ואיכותית.

      קסומים בעיני התיאורים שאני

      חווה בין המילים.

      תודה על רגעי רוך, עדנה ויופי

      הבאת אלי.

        9/3/10 09:07:

      קראתי את כל הפרשנויות פיצוחי המטאפורות והניתוחים.

      ולמרות שלרוב אני אוהבת כאלה...לפעמים זה הורג את השיר...:)

      לכן אומר..אהבתי אותו כפי שהוא, בשפתך העשירה ובכתיבה מעוררת מחשבה.

      למילים יש דרך להגיע אלינו, גם אם לא ירדנו לסוף דעתו של הכותב.

      ועצם החוויה בקריאת שיר כזה מספקת אותי מאוד.

      נעמת לי

      .

      בלוז

        9/3/10 09:00:


      ע',

      וכמו תמיד, אני הבנתי משהו אחר לגמרי שמסתתר מאחורי מילות השיר.

      אז, אחכה קצת עם תגובתי, אחזור לשיר מאוחר יותר, ורק אז אגיב...

      <שלא יהיו פדיחות, בכל זאת, מורה לספרות..>קריצה

      אין עליך, עם כל הרבדים שיש בשיריך!

      יום נפלא לך,

      ש'

        9/3/10 08:05:

      עוזי

      מוכנה כבר להגיע לטוהר וזוך

      הנעשה בארץ מיוחדת שכזו

       

        8/3/10 22:24:


      תיקון טעות:

      שהוא הוא בעצם ארץ מולדתך!

      .

      ככה ראיתי את מילותיך ואולי בכלל לא בנתי כלום...

       

        8/3/10 22:21:

       

       

      עוזי היקר,

      אני חושבת שהשיר שלך הוא שיר תוכחה גאוני (אֵינְךָ שַׁיָּךְ לְכָאן) נגד ההתמכרות לאינטרנט (אֶת שְׁעוֹן הָאֵפֶר הָאָפֹר נַפֵּץ לְכָל רוּחַ), נגד האשליה שבוירטואלי ובאתרים השונים ובעיקר נגד אתרי הפורנו המפתים (וּפֵיוֹת יְפֵיפִיּוֹת בְּיַעַר קָסוּם עַתִּיק מַסְעִיר מִשְׁבָּרֶיךָ לְקוֹל שִׁירַת סִירֵנוֹת מֻפְלָאָה).

      שילוב שיר הסירנות, שנכתב כאילו בסוגריים באמצע השיר, ממחיש את הצלילים ואת התמונות שאותן חווה הגולש המהופנט באותם אתרי זימה, ואכן יש לנַפֵּץ אוֹתָם לִרְסִיסִים.

      הבית האחרון נראה לי כנסיון להחזיר בתשובה, אל הטוהר והזכות (וְסוּס צַח מְכֻנָּף יוֹרֵד כּוֹרֵעַ לְפָנֶיךָ), אל בית אלוהים, אל המשכן הבטוח - שהוא הוא בעתם - ארץ מולדתך!

      כמו שאמרתי - שיר גאוני וכתוב יוצא מן הכלל!

      כוכב ענק!

        8/3/10 22:09:

      קראתי פעמיים

      ואגיד האמת לא ירדתי לסוף דעתך . מדוע ההתפלפלות הארוכה?

      למה לא להגיד אמירה פשוטה ומובנת ?

      שיר אשר דורש הסברים והרצאות על כוונת המשורר

      הוא שיר לפרשנים ולא להמונים.

      ועוד, בל תכעס מיטב השיר תימצותו וקיצורו .

        8/3/10 13:31:

      פנטזיה מעניינת ומסקרנת של מסע אישי/כללי. שוב אתה עושה את זה, עוזי. תודה.
        8/3/10 06:37:

      יפה, סיפור פנטזיה ישראלי,

      דרך ארץ תרתי משמע.

        8/3/10 00:26:

      עוזי, נפלא ומופלא ....

      כך אני רואה חיוך 

       יש כאן מסע "חזרה הביתה"

      לאחר התפכחות מסויימת של האני הפנימי

      יחד עם התלבטות גדולה , לשוב אל האני האמיתי ....

      האם לעזוב  את החוויה המלכותית

      את ארץ הדמיון והאגדות, ארץ ההזיות ,

       את ארץ - "הכל בה מותר"

      ו/או אולי לאמץ אותה, "כדרך ארץ" חדשה....  

               את האפשרות לבחור ...

      למרות ובגלל הניגודיות בין שתי השורות

               הַחַיִּים עִמָּנוּ כָּאן יָפִים

                  נַפֵּץ אוֹתָם לִרְסִיסִים.

             " דרך ארץ קדמה לתורה "

        7/3/10 23:06:


      שיר תחושתי יפייפה..

       

      הייטבת לתאר בדימויים נפלאים

      את תחושת חוסר השייכות ופער הדורות ..

       

       

        7/3/10 20:51:

      "לַחֲצוֹת מֵעֵבֶר

      לְסָדְנַת הַיְצִירָה שֶׁל אֱלֹהִים"

      הרצון לחצות אל מעבר

      כבר התפתח ביותר ויותר

      בני אדם ב"כפר הגלובלי" הזה.

      כל כך מזדהה עם הכאב והזעם

      על "פיתויי הסירנות" המובילים

      לאבדון.

      נראה לי שינוי לא יכול לבוא רק

      במאמץ אישי פנימי, גם איוב זכה

      להסברים ע"י אליהו שבא אליו

      מן הסערה.

      תודה עוזי.

       

        7/3/10 20:24:
      שיר יפיפה. הארץ המובטחת במיטבה.
      סדנת היצירה של אלוהים, היא לא הגירוש של אברהם מאור כשדים אל הארץ המובטחת. שימוש בצו האלוהי הזה מוביל להליכה של אמונה לייעוד אחר. הכתיבה מעניינת מאוד עוזי, אך אני חושבת שהפונט גדול מאוד, תוריד את הגודל ותחפש פונט ידידותי לשירה העוצמתית הזו שלך*שבוע טוב
        7/3/10 18:12:

      לֵךְ לְךָ אֶל אַרְצְךָ וּמוֹלַדְתְּךָ

      אֵינְךָ שַׁיָּךְ לְכָאן

      אהבתי את הפתיח של השיר שהזכיר את דבריו של אלוהים לאברהם

      ואחריו את הסברך מדוע כן טוב ונעים להיות כאן

       

      אוהבת את כתיבתך יש בה ייחוד שובה לב

       

       

        7/3/10 17:25:

      "לך לך אל ארצך מולדתך "

      גירוש אל המולדת

      מכאן או משם פניה לשוב אל השורשים

      ולעיתים פיזית נמצאים במולדת אבל מרגישים צורך לצאת ממנה

      במצב כזה כשאומרים לך לך למולדתך.. כלומר  "תתיישב בליבך במולדת הזו, כי היא גם שלך"

       

      יש הרבה באמירה הזו

      וכמובן הקונוטציות המקראיות

       

      לבטח עוד אשוב..לשיר

       

      כשאשוב אשוב עם כוכב

      מגבלה של 24