1 תגובות   יום ראשון, 7/3/10, 19:04


סיפור שכתבתי לתחרות במדור ניו אייג'...והוא לא זכה. אך כשאחת התלמידות המופלאות שלי הקריאה אותו במבטא הולם לפני קהל, כולנו בכינו מצחוק. או אולי זו רק אני שבכתה...

היורש הכובש הכול התחיל מהאודישן לתכנית הטלוויזיה של הטלפט הבינלאומי גורי סלר, אתם יודעים, זה שחיפש את היורש שלו. ואני, אני כבר יודע מגיל שלושים שיש לי את זה."שֵם?" הרשם שואל."אודי גבר," אני עונה."גיל?""שלושים וחצי בחודש הבא.""מה הכישורים המיוחדים שלך?" הוא שואל."קישורים?" אני אומר לו, "אם היו אומרים לי שצריך להביא קישורים, הייתי מלווה את הלפ-טופ של דוד שלי.""כישורים, כישורים! יעני איזה יכולות טלקינטיות, טלפטיות, פרפסיכולוגיות וכדומה יש לך?" הרשם צועק בחוסר סבלנות של מי שלא שמע בחיים שלו על מדיטציה של ויפסדובּלה."אה, אז למה לא אמרת יכולות פסיכופתיות על ההתחלה?" אני מנסה להרגיע ת'בנאדם לפני שיקבל שכפ"ץ או חום-לב וימות לי על המקום. "יש לי, אל תדאג, יש לי קצת מהכול."בקיצור, ההוא מנפנף לי ככה ביד כאילו עלה לו המחץ-דם ומכניס אותי לחדר המתנה עם אלף איש, יושבים ככה מחולקים לחצי – מאה מימין, מאה משמאל. אני שואל מישהו מה זה הקבוצות האלה? אומר לי, "אלה מימין יש להם כוחות לכופף בננות, כמו לגוּרי הגדול, ואלה משמאל עוצרים שעונים, טרמפים וכישורים כלליים. ומה אתה?""אני ביסקסואל," אני עונה לו, להראות לו שאני מבין בעניינים."אתה מה?" הוא שואל ומחליף צבעים כמו רמזור."גם וגם," אני מסביר לו, "קצת מהכול." בקיצור, אני ככה מסתובב קצת באולם, רואה מישהו יושב ישיבה מזרחית על הרצפה, רק שהוא יושב עשר סנטימטר מעל הרצפה עם עיניים עצומות ועושה קולות. לידו שוכב מישהו על מיטת מסמרים וקורא איזה ספר על הגורו בבה-גנוש. קצת הלאה כמה חבר'ה מנסים לכופף גזרים, מלפפונים ועגבניות ואחר-כך מנגבים איתם חומוס. בסוף קראו לי פנימה למבחנים איפה שישב גורי הגדול ואתו עוד ארבע חברה והתחילו לשאול שאלות מוזרות."תקשוּר, אתה עושה?"
"בטח, מה ס'תומרת, אני מִיתקַשר לכל העולם."
 "לא, הכוונה מעולם אחר."
"בטח מעולם אחר, אתה צריך לראות איפה אני גר!" ואני מספר לו על השותף שלי לדירה שיש לו אבצסיה לכוכבים והוא פשוט תולה על כל הקירות בבית כוכבים שזה מה-זה נראה עולם אחר? איזה כוכב הוא עוד לא תלה? יש לו את נינט ויודה, את שלישיית מה קשור, אפילו את עטיפת הדיסק של עידן רייכל ויפה ירקוני הוא תלה. אני בא לספר לו את כל זה, אבל הוא עושה לי ככה עם היד, די! די! ושואל, "אתה יודע לכופף משהו?""מה-זה יודע!" אני אומר לו, "הייתם צריכים לראות איך כופפתי השבוע את השכן שלי אחרי שלא הוריד את הווליום בסטרֶאו שלו. על הרצפה הוא זחל מרוב כיפוף..." לא יודע למה אלה מסתכלים ככה מוזר אחד על שני וההוא שואל, "לעצור שעונים או משהו כזה, אתה עוצר?""ועוד איך עוצר! אתמול עצרתי אוטובוס," אני אומר לו."לא, הכוונה, אם יש לך כוחות שעוצרים.""בטח כוחות. בכוח תפסתי ת'נהג באמצע הנהיגה ואמרתי לו, מה ס'תומרת אין פה תחנה? עכשיו אתה עוצר או שאני מכופף אותך כמו שכופפתי את סימון השכן."אני שומע אחד מהבוחנים אומר לשני, "זה ג'וקר זה!" אז מיד הבנתי שהם הולכים לבחון אותי בקלפים. אבל אז הבוחן הראשי אמר: "טוב, תראה לנו את מה שבאת להראות."אז הראיתי להם. עכשיו אני כבר מצטער שהראיתי, כי מאז שהכריזו עלי היורש החדש של גורי סלר, החיים שלי כבר לא אותו דבר. מהבוקר עד הלילה אני רק יושב. מקסימום הולך לשירותים. לפעמים יוצא לסיבוב קטן ברגל ומדבר עם כמה חבר'ה. אבל אז שוב מחזירים אותי לתא וסוגרים את הדלת עם הברזלים. ונמאס לי כבר לשמוע אותם צועקים לי, "מה עשית עם גורי סלר? מה עשית עם גורי? איפה גורי?"אני כל הזמן אומר להם והם לא מבינים, "מה אתם רוצים ממני? אני יודע רק להעלים, לא יודע להחזיר, לא לימדו אותי להחזיר, רק להעלים. ככה העלמתי את הכלב של סימון שלא הפסיק לנבוח, וככה העלמתי את אשתי ואת הבוס שלה אחרי שתפסתי אותם ביחד." מה הם רוצים ממני?הם רצו יורש, לא?

אז הנה יש להם יורש.

 

דרג את התוכן: