אנרגיות חיוביות אנשים, אנרגיות חיוביות :) יש משהו מרפא באביב הזה שמתבשל לו בחוץ והוא עושה לי טוב בנשמה. הכי מצחיק, שאני בכלל טיפוס של חורף, go figure.. שבוע טוב עבר על כוחותינו, מכל הבחינות. פיצי מאוד נהנתה מהשבוע שאני ובעלי היינו חולים. מה רע, אמא ואבא בבית כל השבוע מתוגברים בסבים וסבתות נלהבים לעזור, החיים הטובים.. היא התחזקה יפה השבוע, הידיים מתחזקות וכשמעמידים אותה על שש היא כבר לא קורסת ואפילו מצליחה להחזיק את עצמה כמה דקות והרגליים גם תפסו קצת שרירים. יאללה, להתחיל לזחול, יאללה.
זה מדהים, לפעמים כשאני מחזיקה אותה (בייחוד בבקבוק של הלילה) אני יכולה להרגיש את כל התאים בגוף שלי נמשכים לכיוון שלה, ממש דגדוג שכזה בקצות האצבעות כמו שתי טיפות מים שרוצות להתאחד. אני כל כך אוהבת את הפלא הקטן הזה שלי, עם הצרות ובלעדיהן. היא פשוט מדהימה, יש בה אנרגיות מטריפות, אם הייתם מכירים אותה גם אתם הייתם חושבים ככה.
היום החלטנו לנצל את השמש ויצאנו לטיול קטן בשכונה. מחוזקת באנרגיות החיוביות לעיל החלטתי שהגיע הזמן להתעמת עם גן השעשועים העמוס ליד הבית. מי יכול להגיד לי מה אחרי שבוע כל כך מוצלח? כשהגענו לגן פגשתי את הבחורה ששכבה בביה"ח במיטה לידי לאחר הלידה. הבן שלה נולד כמה שעות לפני פיצי ועוד אז גילינו שאנחנו שכנות ונשבענו להיפגש אבל רצה הגורל ואני הייתי עסוקה בשלי. התגובה הראשונה כמובן "וואוו היא נראית כל כך קטנה!! מתוקה אמיתית.." גלופ, אני בולעת את הרוק ומספרת שכן, היא קטנה, כמו אמא שלה, חיוך חיוך. לא עוברת שנייה ומגיע הבריון בריצה פרועה, מנסה לצרפת את פיצי שנפגעת עמוקות (ליידי אני מגדלת) ומתחילה לבכות. הבריון צוהל ורץ לכבוש יעדים חדשים בעוד האמא הגאה נאנחת (בנחת) אוי כמה שהוא פעיל. אחרי כמה דקות של שיחה בטלה בשמש הצליחה השכנה החביבה להגניב (ובאמת שבנחמדות, היא צעירה, כנראה עוד לא גידלה טקט) שאלה על המצח הבולט של פיצי ואני שוב בשלי - חיוך חיוך. אח"כ הלכנו הביתה ובדרך פיצקה הצליחה להמיס את רוב הגוש שבגרון שלי בחיוכים לבביים והתלהבות כנה מעלה שתלשה מאיזה שיח. אמרתי כבר תודה על האישיות המושלמת שלה? אני חושבת שאני אמשיך ללכת לגן שעשועים הזה. נמאס לי להתחבא. האביב הגיע, השקדיה פורחת (או שעוד לא?) ואני מוכנה לצאת מהגולם הזה שבניתי סביבי. שיעור לחיים הילדה הזאת עושה לי, שיעור לחיים. |
תגובות (3)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
את רגילה, ואת בסדר, ויש אנשים בלי טאקט
זה העולם . את פשוט קצת רגישה כרגע לכל
תגובה, לכל מבט.
מסכימה עם כל מה שעידו אמר וכל מילה נוספת
תהיה מיותרת.
רק.....עוד תגלי, שביום שאת תפסיקי לראות את כל
הדברים הקטנים האלה, אלה שהיום בולטים לך לעין
כל כך, גם אחרים כבר לא יראו אותם.
תודה, ההזדהות שלך ממש מחממת את הלב.
למרות שאני יודעת את זה ברמה מסוימת, זה נעים לשמוע שכולם בעצם מרגישים כמוני בסיטואציות האלה.
אני יודעת שזה קצת שונה, אבל בכל זאת יש משהו בזה שגורם לי להרגיש רגילה..
זה שאת מדהימה כבר אמרתי?
בתור אבא אני יכול להגיד, שכל ביקורת שמעבירים על הילדים שלי, אם זאת המורה, או סתם פוסטמה בגינה, מביאות אותי לכדי רצון לפרק לגורמים את המבקר, עד כדי עלבון אישי (רגעי...), וכלפי חוץ זה תמיד חיוך נבוך.... תרגישי נורמאלית לגמרי...
אני בטוח שפיצי ממיסה כל מי שמביט בה באמת, ותכונה כזאת עדיפה אלף מונים מדוגמנית צמרת בעלת מבט של קרח.
תמשיכי ללכת לגינה, תמשיכי להאמין בקטנה שלך, אל תחביאי אותה מהעולם, למרות שזה קשה לראות את המבטים... היא צריכה להרגיש שהיא כמו כולם, ואם תקבל הרגשה כזאת ממך, כך היא תרגיש כלפי עצמה..
וחוץ מזה, היא באמת כמו כולם, ואפילו יותר מזה! ובנקודות שהיא מפגרת אחרי כולם כרגע, היא תדביק את הפער מהר מאד, כמובן בעזרתך ובעזרת האישיות שלך המדהימה.
תמשיכי כך :)