עוד ארבעה ימים אצא לצלם את הסרט גמר שלי.

אני לא חושבת שהיו הרבה סרטים שעברו כה הרבה תלאות. כרגע התאורן עוד חסר.

אני כבר שבוע חולה, ואין לי קול. 

אבל יש בי אמונה ואופטימיות שיהיה בסדר.

הרבה אנשים אכזבו אותי, הרבה אנשים נעלמו.

אנשים שיש להם חלק בסרט שפתאום החליטו ללכת.

ומצד שני קיימים אנשים מסויימים שנשארו איתי ועם האמת שלי עד הסוף

ואלה האנשים הכי מקסימים בחיים שלי, ואני כנראה עושה משהו טוב אם יש לי אותם בחיי.

ואימא, שתיבדל לחיים ארוכים ארוכים, זכיתי לאימא הכי נהדרת בעולם שמשקיעה הכל בסרט שלי

קשה לי נורא לומר לה שאני אוהבת אותה

וקשה לי גם להראות לה,

אבל היא אכן האימא הכי טובה בעולם. וכמה שקשה לי שחזרתי לגור איתה עכשיו ואין לי הרבה חופש

היא הכי נדיבה ועוזרת שיש...

רציתי לשים את הלינק הזה כאן אבל מסתבר שאי אפשר אז לחצו.. קצת נוטסלגיה לא הרגה אף אחד: http://www.youtube.com/watch?v=eS8LzPf4dLs

 אני ממש במתח לקראת הצילומים, ולא פעם מתפתה לקחת איזה קלונקס להרגיע את העניינים.. בנתיים מחזיקה עצמי לא רע.

לקחתי הפסקה קצרה מכל זה וצפיתי השבוע בדוקומנטרי שעשו על חבורת מונטי פייטון לכבוד 40 שנה לפועלם...

הם, התחילו גם כחבורת סטודנטים שרצו להצחיק וכרגע נודעים בתור אחת הקבוצות הכי מצחיקות בתולדות האנושות.

באמצעות הסרט "בריאן כוכב עליון" הצליחו לייצר כלכך הרבה פרסומות בכך שהרגיזו כל קבוצה דתית קיימת שכולם הלכו לראות את הסרט... שיעור מבוא בפרסום.. כל פרסומת זו פרסומת טובה... 

כמובן שזה הזכיר לי כמה ג'ון קליז מבריק ונהדר, וכמה המבטא הבריטי (משם הגעתי) עושה לי את זה לא משנה באיזה גיל...

ואת השיר שנכון לעכשיו מאוד רלוונטי עכשיו... אוסיף לסיום:

 ALWAYS LOOK ON THE BRIGHT SIDE OF LIFE

:)

אה וזה לא ממש משנה מה קרה לבחור ששר זאת לראשונה......:P