לשמוע ולהקשיב 

תוך כדי הכנת ארוחת הערב ועריכת השולחן אנו קוראים לילד הנמצא בחדרו.

לאחר מס' דקות, כשהקריאה לא נענית, מתגברת עוצמת הקריאה ולאט לאט אנו מאבדים סבלנות ומתחילים לכעוס. אנו צועדים בכעס אל חדרו של הילד, פותחים את הדלת וצועקים: "למה אתה לא עונה לי???"

למה הילד לא ענה?

-      אולי הוא נירדם?

-      אולי הוא צפה בטלויזיה ועוצמת הקול היתה גבוהה?

-      אולי הרכיב אוזניות?

-      אולי הדלת היתה סגורה

-      ואולי שמע אך ניסה להרוויח זמן..... 

אנו נוזפים בילד ואומרים: " אנו קוראים לך כבר, למה אתה לא עונה??? הארוחה מוכנה – בוא לאכול מיד!"

האם לאחר "הזמנה" שכזו לארוחה הילד ירצה לבוא לאכול בכלל? 

על מנת להימנע מעימותים חזיתיים כאלה וממאבקים עם הילדים הייתי ממליץ לגשת לילד (אחרי שקריאה ראשונה אליו לא נענתה) ולברר מה הסיבה שבגללה אינו עונה לנו – לוודא שלא רק שמע אלא גם הקשיב ושההמסר נשמע והובן. הקשיב משמע הגיב, נתן פידבק לפנייתנו גם אם תגובתו שלילית.  למשל בדוגמא שניתנה (קריאה לילד לבוא לאכול ארוחת ערב) אם ענה הילד ב"לא רוצה", "אין לי חשק" אין מקום לעימות. הרי הוא בחר להעניש את עצמו ולהשאר רעב. במקרים אחרים עקרוניים יותר (יציאה מהבית לבי"ס, אירוע...) יש מקום להבהיר באופן חד משמעי וברור את הדרישה תוך יצירת קשר עין כדי לוודא הקשבה. והכי חשוב – לא לאבד שליטה.  

ובשבוע הבא: הבטחתי – ולא יכולתי לקיים.... 

להתראות,אבי לנדו - מאמן אישי בתקשורת הורים ילדים

lando-a@smile.co.il 

להזמנת אימונים, הרצאות ורכישת ספרים דיסקים - 2991681 - 050