תכננתי לכתוב משהו אחר לחלוטין, אבל העיר הזאת פשוט מפתיעה אותי כל פעם מחדש... כמות האנשים הלא שגרתיים שמסתובבים פה לא תאומן ומעשה שהיה כך היה. הערב חברתי הטובה, חזרה מדייט שהתרחש ממש ליד הבית שלי ובחרה, לשמחתי הרבה, לסיים את הערב בחברתי בסניף הארומה הקרוב לביתי. כשהיא צלצלה ואמרה "עוד חמש דקות אני אצלך" המחשבה הראשונה שעברה בראשי הייתה "הו, כמה פטתים הם חיי, אני ניזונה משאריות חוויות של דייט ואפילו לא מוצלח במיוחד, ביום חמישי בערב, אחרי שכל עיסוקי הסתכמו בהליכה (אומנם הלכתי ברבאק ואני מניאקית אם לא ירדתי שני קילו רק מההליכה הזו!!!)ועוד בארומה מתחת לבית שלי", אבל חברתי האהובה היא אחד הטיפוסים האהובים עלי בעולם הזה והתנחמתי שהערב מסתיים בחברתה ולא בחברת אדם משמים וחסר אנרגיות ומעוף. לאחר שיחה מעודדת עימה לגבי יכולות הכתיבה שלי (כן כן, היא ללא ספק עושה עבודה נאמנה לאגו שלי) וסיקור נושאי הכתיבה האפשריים (היא גם סוג של מוזה), נפרדנו זו מזו בהבטחה שנתראה מחר. בעודי פוסעת לעבר דירתי, שממוקמת שלושה צעדים מהמקום בו שהיתי לפני, פגשתי בידיד/שכן שאני מחבבת מאוד אשר היה מלווה בחבר והציע לי להצטרף אליו ואל חברו לדרינק בשכונתי הקרוב לביתינו. מאחר ואני בחורה ספונטנית ובעלת חוש הומור, ללא שום היסוס הצטרפתי אליהם ועליזים וטובי לב צעדנו לעבר הבר הנכסף (בדרך עשינו עצירה בעוד איזה מקום בשביל לסמן וי על שלל בארים תל אביביים, רק בשביל לגלות שהמקום, שגם ככה שמו לא הולך לפניו בגלל המרחבים האינסופיים שלו, מלא עד אפס מקום, אולי היה שם מקום לעוד אנורקסית אחת או שתיים להידחף שם וכידוע, אני לא כזו...., ). הגענו לקבוע שלנו, מצאנו את מקומנו ליד הבר ופצחנו בשיחה חופרנית בנושא "עתידנו לאן?" בעוד אנו משוחחים, יצור תמהוני שישב לידי חש בצורך עז להתערב בשיחה ולהביע את דעתו לגבי אישיותנו הכובשת. הוא התחיל במילים "לא יכולתי שלא לשמוע את השיחה שלכם, ואני חושב שאתם אנשים מעניינים מאוד, רק שתדעו, אני לא נוהג לפצוח בשיחות עם אנשים פה, אבל אני חורג ממנהגי הפעם" לא הצלחתי להבין לעומק מה רצתה התולעת, אבל כל מה שהוא ניסה לעשות במהלך כל השיחה היה לשדך ביני לבין ידידי. הבחור היה מוזר מאוד, ניהל עימנו שיחה על פוליטיקה, על כמה אנשים הוא הרג בצבא ואיך זה שרט אותו, איך הוא בעד הנשיא הכושי וראש ממשלה אישה, על עצם היותו תסריטאי פרסומות עשיר וכמה הוא מתבייש בזה, אה כן, ושאני צריכה לעשות מהלך עם ידידי ושבחורה ארקטיבית כמוני יכולה להשיג מי שרק ארצה. בין לבין הוא גם השקה אותנו בצ`ייסרים. עכשיו שאני קוראת את מה שכתבתי, אני מבינה שלאוזן בלתי מזויינת הבחור נשמע איכשהו נורמאלי, אבל אני מבטיחה לכם שהאופן שבו הדברים נאמרו היה ללא ספק מקביל לאבוקדו, משמע, שנוי במחלוקת. כל ההקדמה הזו נועדה לספר על תולדות המוזריות שנתקלתי בהן בתל אביב. נתקלתי בכמה חולי נפש מקצועיים שמסתובבים בעיר הזו ובעיקר ליד הבית שלי שנמצא ברחוב מאוד מרכזי בעיר. ולהלן מצעד המוזריות: במקום החמישי, ג`ון בון ג`ובי- נשמע התחלה טובה? טעות מרה! מדובר בג`נקי, אמנם יפה תואר אך בל תתנו למראה העיניים לתעתע בכם. הבחור בהחלט בעל תוי פנים נעימות, אך יחד עם זאת, נע ונד כעלה נידף, אם הוא היה סרט מצוייר, היו יוצאים ממנו אדים ירוקים של צחנה וציפורים היו חגות סביב ראשו אכול הסרטים. בגלל שהוא יפה תואר ולי, באופן אישי, מזכיר את ג`ון בון ג`ובי ומי שמכיר אותי יודע שיש לי חולשה לדמות, כל פעם שאני נתקלת בו אני משום מה בוהה בו. אך הוא לא נשאר חייב ומחזיר לי מבט חודרני כמחט מלאה בהרואין. פעם קיבלתי ממנו תנועות מגונות עם הלשון מאז אני משתדלת, ללא הצלחה מרובה, לא ליצור קשר עין. במקום הרביעי, כלבים נובחים בלבן. מדובר על אדם בעל חזות דתית (פאות, כיפה בראסלבית עם רמז לציציות) אשר מקבל ריגושים והנאות מכלבים נובחים. מדובר על מופרע אמיתי, אשר מתהלך ברחובות ומטריד מינית כל מזוזה הניקראת בדרכו (אני אישית ראיתי אותו מטריד גם כמה מזוזות דמיוניות). אבל לדעתי ההפרעה הכי קשה שלו, היא עם כלבים. מקשקשי הזנב הללו פשוט לא סובלים את הטיפוס. ראיתי אותו כבר מספר פעמים מתהלך בין כלבים קשורים ומוציא מהם את כל האגרסיות, הגלויות והסמויות, שחבויות ביצורים הפרוותיים הללו, הם נובחים עליו גם אם זה ידרוש מהם את נשימתם האחרונה. איך שהוא עובר ליד כלב, גם פודל ננסי ורגוע יחוש כרוטווילר קרבי וינבח כמו כלב משטרה שעלה על עסקת סמים בקנה מידה בינ"ל! במקום השלישי, מנגן ושר. סתם, הוא לא באמת מנגן אבל הוא לגמרי שר. אם מישהו שלא מכיר היה רואה את המחזה, הוא היה בטוח שמדובר באדם נורמאלי לחלוטין שמחובר לאוזניות שמחוברות לMP3 או 4 או כל מדיה דיגיטאלית זו או אחרת. אך מספיקה עין בלתי מזויינת אחת בשביל לראות שאין האיש מחובר לאף אוזניה אלא למוחו ההזוי בלבד. מדובר על אדם אשר הולך ברחוב ושר כנינט בגמר כוכב נולד על בימת ניצנים. מיותר לציין שאין אף לא מעריץ אחד, גם לא בן 15, שממש מקשיב לקולו, לרפואה. הבן אדם פשוט מסתובב ברחוב ללא מטרה ניראית ל עין ושר, ממש בקול רם, כל העולה על רוחו. בינינו, אם הדבר היה מקובל, הייתי פועלת באותה צורה. אולי הוא הנורמאלי ואני המשוגעת? בצעדי ענק הגענו למקום השני הידוע בכינויו: צועק העובדות. מדובר בהלום קרב, אדם מבוגר שכנראה נתקע באיזו מלחמה.. הבן אדם מסתובב ברחוב ולעיתים נכנס לחנויות ופשוט צורח עובדות צבאיות או סתם שמות. דמיינו לעצמכם שאתם נמצאים בAM-PM- חוויה שגרתית לכל תל אביבי ששכח לקנות חלב בערב שישי ופתאום, אתם שומעים צרחות מתוך החנות כגון "ג`וליאנו מר, 1977, חיל רגלים, מנחם בגין". כבר ראיתי אנשים מחזיקים בליבם לנוכח אותו מוטרף, יש לו נטייה לרכוש מוצרים בסופר ולהחזיק אותם ביד מה שמעצים את גודל מוזריותו.... וכעת, למקום הראשון והבלתי מעורער: בואי כלה! קבלו אותה... אישה שצריכה להיות בסוף שנות ה-30 לחיה ותחילת ה40, כהת עור עם שיער קצוץ קצוץ כשל רבקה זוהר- כבר התחלה לא משהו. והשוס הגדול, הבחורה מסתובבת בשמלת כלה קומפלט!!!! ובאומרי קומפלט, הכוונה היא לשמלת שכבות קצפתית, הינומה, זר וכל האקססוריז. העניין הוא שהיא מסתובבת כנראה כבר כמה שנים עם אותה שמלה וותק הבד ניכר... מה שמצחיק בכל הוויתה הוא שכיאה לכלה היא מבקשת את הדולארים. היא ניגשת לאנשים תמימים ברחוב, אולי היא חושבת שהם אורחים שבאו לחתונה שלה, ומבקשת מהם דולארים, כן כן, ממש כאלו ירוקים ומצלצלים. להערכתי, אותה "כלה" כנראה לא סיימה גן חובה בהצטיינות, שכן, באחד המקרים שישבתי עם חברה בבית קפה עם הכלב של חברתי, היא נגשה לכלב ושאלה אותו אם יש לו דולאר לתת לה. מאחר ולא מדובר בכלב מליאן במיוחד ואינו בעל תיק השקעות, לצערה נשארה ללא השטר המיוחל. זוהי תל אביב בלילות וגם בימים. למרות כל זאת, לפעמים יש לי התחושה שכל השאר נורמאלים ואני המוזרה שנאחזת בנורמאליות שלי כאילו היא אי פעם קידמה אותי בחיי. מתה על העיר הזו! Note to myself: לא ללכת לבאר אחרי שחופפים את השיער.זה אפקטיבי כמו קמפיין הבחירות של אהוד ברק... Jaya the cat ^-^ |