בשבוע האחרון ארעו המון ארועים שגרמו לי לחשוב על חיי עד כה ובעצם לבצע מעין הסתכלות לאחור על חיי.

אני מתנצלת מראש אם רשומה זו הולכת להיות מפוזרת וחסרת סדר, יש לי המון דברים לומר אבל שום דבר לא ממש מאורגן במחשבות שלי.

אני אנסה להתחיל מההתחלה....

ביום ב, בשבוע התחתנה "ש" חברתי הטובה מכיתה א`. הייתה חתונה מדהימה, נפלה בידי הזכות ללוות את הכלה ביום כלולותיה לאורך כל היום. היום שלי התחיל בשעה 15:30, הגעתי לסלון הכלות לאחר ש"ש" עשתה שיער ואיפור, כמובן שהיא, כמו כלה טובה, כבר הייתה שם משעה 11:00- אף פעם לא הבנתי למה זה לוקח כל כך הרבה זמן, אני ידועה בתור מתאפרת מקצועית, למרות שאין לי השכלה פורמאלית בנושא, אם אני ממש ממש ממש ממש משקיעה באיפור, ומתקטננת על כל זוית שחורגת ב0.01 המעלה ממקומה, במקרה הכי גרוע לוקח לי חצי שעה להתאפר. איך אפשר למרוח איפור על 3 שעות???! - ניחא. ושיער- שזה אני מבינה שיכול לקחת נצח.

בכל אופן, נחסך ממני העול של להיות נוכחת בכל התהליך המיגע של להפוך בחורה מן היישוב לכלה מן המניין,

הגעתי כאשר הכלה מסתתרת מאחורי פרגוד- כן אני יודעת שזה נשמע כמו סרט הודי, ושתי בנות (!!!) מלבישות אותה, כאשר העזתי לומר" "ש" אפשר להציץ לך?" התנפלו עלי כל עובדות הסלון בשאגות "מה פתאום!!!!!! זה הזמן שלה עכשיו לבד, אין הצצות, כשהיא תסיים תוכלי לראות!" בושה ונכלמת בלמתי מהר את פי והלכתי להתבייש בפינה, עם כל הכבוד לשתי הפוסטמות שהלבישו אותה, אני זו שביליתי איתה חודשיים בחו"ל והתלבשנו יחדיו בכל מיני חדרים מעופשים, אני זו שבכל פורים במשך 12 שנה התחפשתי איתה בביתה או בביתי ושפכנו טונות של ספריי לשיער אחת על השניה, אני זו שהלכה איתה לקנות בגדים וחלקה עימה תא מדידה ואני זו שבמהלך החתונה אחזיק לה את השמלה בזמן שהיא משתינה אז סליחה, אתם תגידו לי לא להציץ לה???! אני רוצה להציץ לה כשהיא לובשת את שמלת הכלה שלה כמו שהצצתי לה במשך 21 שנות הכירותינו!

לאחר ציפיה ארוכה מנשוא, נפתח הוילון ו"ש" נראתה כנסיכה,עומדת על בימה בתוך תא המדידה, לבושה כולה בשמלת כלה מהממת, יש לציין, עם שיער ואיפור שהחמיאו לה עד מאוד ורק בגלל שהייתי מאופרת ומאורגנת, לא נתתי לדמעות לנזול-בכל זאת, אני לא יכולה להרוס את הלוק לפני שהתחיל בכלל הארוע...

דקות ספורות לאחר מכן, הגיע החתן, כולו נרגש, כמובן שהחבאנו את הכלה מאחורי הפרגוד טרם כניסתו, וההתרגשות הייתה כה גדולה כאשר ניגלה לעיניו המחזה. כלתו עומדת, כולה זוהרת, על בימה מורמת מעל, מוקפת באמא, אחות, חברה טובה, בעל עתידי וצלם שמתעד את כל האיוונט המרגש. אם היה אפשר להכניס ציפורים שרות ובמבי מרקד היינו עושים זאת.

אחרי גילוי השמלה, עברנו לחלק האומנותי, הצילומים!

נסענו, ברכב המקושט, לאיזור פסטוראלי והחתן והכלה הצטלמו בעשרות פוזות נדושות בבימויו של הצלם: "תתקרב אל הכלה, תן לה נשיקה קטנה, תני לו נשיקה קטנה, תלחש לה משהו באוזן, תקפוץ באוויר, תקפוץ על המשאית של התאילנדים" -נשמע הזוי אך הכל סיפור אמיתי....

הגענו לאולם לפני כולם, בטיפטופים הגיעו ההורים והאחים ושאר המשפוחה, ואיתם, צילומים לרוב. לאחר מכן החופה, שבה לא הפסקתי לבכות מהתרגשות ואז אוכל מסיבה והופ.. הארוע נגמר.

זה קטע, את "ש" אני מכירה מכיתה א`, אנחנו חברות מסביבות כיתה ד`, כלומר, יותר שנים מחיי שאני מכירה אותה מאשר לא, והנה הילדה שלנו מתחתנת. אומנם אנחנו בסוף שנות ה20 לחיינו, אבל מבין מעגל החברים הקרוב היא בסך הכל השניה שמתחתנת ובכל זאת זה גורם לי לחשוב על הפערים שבינה לביני. זוהי הצעת הנישואין השניה שהיא מקבלת ואני, עוד לא חוויתי קשר משמעותי אחד.

שלא יהיו אי הבנות, המשפט האחרון לא נאמר מקנאה או מחוסר פרגון, אלא מעין סיכום ביניים לגבי מצבי...

ארוע נוסף שהתחולל השבוע, ליתר דיוק, הערב, הינו יום ההולדת ה30 של חברתי הטובה מאוד מאוד מאוד "מ".

לפני כשבוע דיסקסנו יחדיו היכן לערוך את הארוע, בסופו של דבר הגענו למסקנה אשר בדיעבד, הייתה מוצלחת לאין שיעור! המקום הנבחר היה בהחלט מזמין אורחים, מוזיקה משובחת וקהל איכותי. היה נהדר ונהנתי המון!!! (למעט בעית נעליים קלה, בכל זאת, בשביל להיות יפה צריך לסבול ואם זה אומר לרקוד על שני מסמרים ולהעמיד פנים שדבר אינו יגרום לי להפסיק לרקוד So be it!). לקראת סיום הארוע, פגשתי את "א". "א" הוא גיסה של "ש" (המתחתנת מהפסקה הקודמת-או, איזו סגירת מעגל...). את "א" אני מכירה מגיל 18, היה לנו איזה "קטע" בעברינו אך מאז זרמו הרבה מאוד מיים בנהר. העלנו זכרונות מעברינו הרחוק וגם מהקרוב יותר, "א" ציין את העובדה שיש לו עכשיו בן (לא, הוא לא נשוי, יש לו איזה ילד מאיזו אישה רוסיה מרוסיה שהוא נוסע אליו פעם בחודשיים והיא באה לבקר בארץ פעם בכמה זמן -כן, סיפור הזוי), עוד הוא ציין, איך בעבר היה צעיר וחתיך והיום הוא זקן וקרח ואיך השנים ניכרות עליו. כל שיכלתי לחשוב עליו זה: א. הוא צודק ב. כמה שאני מרגישה אחרת ממנו. אני מרגישה שהשנים עושות לי רק טוב, אני ניראית היום, בגיל 27, הרבה יותר טוב מגיל 18, אני מרגישה שיש לי הרבה יותר תוכן, אני חושבת שהתקדמתי מבחינה מנטאלית, פיזית, בריאותית ומקצועית בחיי מאז ושאמנם עברו 10 שנים מאז נפגשנו לראשונה אבל 10 השנים הללו הפכו אותי למפוקחת יותר ואדם טוב יותר.

כל המלל הזה נכתב משתי סיבות.

הראשונה, הייתי חייבת לרשום פוסט חדש- כבר התחילו להציק לי על כך שאני מתעצלת ומתרשלת בכתיבה...

והשניה, מעין סיכום ביניים לחיי- אמנם אני רווקה בת 27 נושקת ל28 אבל אל תגלו לאף אחד, אבל בהסתכלות לאחור על חיי, כל שנה ניראית לי טובה יותר מקודמתה, בכל שנה אני מרגישה שאני מתפתחת ולומדת עוד דברים על עצמי ועל החיים. אני באמת מרגישה אדם טוב יותר, מועיל יותר ומוצלח יותר- שלא נדבר בכלל על רמות הסקס אפיל שמשתדרג משנה לשנה....(אם זה ימשיך ככה עוד יאשימו אותי במגאלומאניות)

תמיד הייתי אדם אופטימי, אבל עכשיו יותר מתמיד נראה לי שאני האדם האחרון על פני כדור הארץ שבאמת ובתמים מאמין במשפט "יהיה טוב..."

Jaya the cat ^-^