לפני קצת יותר משבוע, התחיל איתי תייר אמריקאי, בלונדיני ושזוף, אשר בא לביקור חטוף של שבוע בארץ הקודש. אני מאוד אוהבת את ארצינו הקטנטונת וחושבת שמערכת ההסברה שלנו לוקה בחסר ועל כן, לקחתי על עצמי את התפקיד החשוב של הסברת פני לתייר. לאחר שסיים לתייר בירושליים וקיסריה ועוד אתרים תירותיים בהם ניתן למצוא חנויות מזכרות אשר גובות תעריפים שערוריתיים עבור בקבוק זעיר עם מי ביוב מברז דולף מאיזו חצר אחורית ביפו בטוענה שאלו הם" Holy water", הגיע תורה של תל אביב סיטי ומי מתאים יותר ממני להדריך תייר תועה בעיר הגדולה תל אביב???!!!! לאחר יום גדוש בSMSים, החלטנו לבסוף שנתחיל את הערב במסעדה (כיאה לאמריקאי, רצוי הרבה בשר) ומשם נמשיך לאיזה דרינק ונראה איך מתפתח הערב. אני כמובן הכנתי את עצמי לארוחת ערב דשנה והפסקתי לאכול בצהריים- עם כל הכבוד לתיירות הפנים, צריך לשמור על מאזן הקלוריות. שמחה וטובת לב, הגעתי ללובי המלון בו התאכסן ידידינו האמריקאי ואספתי אותו למסעדת בשר הממוקמת 3 דקות הליכה משם. עוד בדרכינו לשם, ציין הבחור שכנראה בגלל שלא אכל כל היום וכנראה גם לא כל כך שתה, בנוסף, היה כל היום בנסיעות, הוא מרגיש קצת לא טוב והוא קצת רועד ויש לו קצת צמרמורות. אמרתי לו שלעיתים יש לי השפעה כזו על גברים- הוא צחק בנימוס אך לא יותר מזה. שנינו הסכמנו שכנראה העניין נובע מחוסר באוכל, או לפחות כך רצינו להאמין. התישבנו במסעדה, הזמנו תחילה יין. איפשהו בשלב הזה ראיתי שהבחור מתחיל לשנות צבעים. כאשר הגיע היין והמלצר שאל מי טועם, כמובן שהייתי מנומסת והצבעתי על הבחור- החלטה שגויה בדיעבד. תוך כדי המלצר ניסה לקחת הזמנה ואני ראיתי שעוברים עליו דברים קשים. באיזשהו שלב, ידידינו התחיל לנפח את הלחיים וזה היה השלב שבו שלחתי אותו במהירות לשירותים בשביל "לפדר את אפו"- אני הרי לא מעוניינת בלהסתכן ולפגוש את כל מה שאכל בשתי היממות האחרונות והוא, מצידו, ניסה לשמור על פאסון ונימוס ולהישאר ישוב לשולחן . איך ששחררתי אותו להתפנות, הוא רץ לשירותים כל עוד נפשו בו, ראיתי צ`יטות שרצות לאט ממנו, הוא רץ לשירותים כל כך מהר עד שאוסיין בולט היה מגיע אחריו... אכן תמונות קשות.. בינתיים, בשביל להעביר את הזמן ולעכל את הארוע ניצלתי את בקבוק היין שעמד פתוח לידי והתחלתי לוגמת מהטיפה הלא כל כך מרה. לאחר כמה דקות, חזר האיש , מתנשף, עם פנים אדומות- לפחות היה להן קצת צבע בניגוד לגוון הלבן-ירוק אשר עטה על עצמו דקות קודם, מתנצל כולו ובעיקר מפודח כולו. במהירות האור הוגש לשולחן לחם וכוס תה. הפצרתי בו ללגום מהתה ולקחת כמה ביסים מהלחם על מנת שירפד את קיבתו, כולי תקווה שתוך דקות מספר יחזור לעצמו בריא כשור ואני, שכבר הייתי מורעבת כשור, אוכל לזרוק איזה סטייק לבטני המגרגרת. זה לא קרה... הלחם ערבב את מיצי קיבתו ושוב, הבחור התחיל לשנות צבעים כזיקית הפעם היו מלווים לכך גלגולי עיניים. בשלב זה הבנתי שארוחת ערב כבר לא תהיה פה, שאלתי אותו אם הוא רוצה לחזור למלון, הוא אמר שכן אך רמז שאינו רוצה להיות לבד. למזלו הרב, הוא נפל על ישראלית טובת לב, כיוונתי אותו למלון ואמרתי לו שאני גוועת ברעב, אני אביא לי משהו לאכול ואבוא לסעוד אותו בחדרו. לקחתי עימי את בקבוק היין- אם אני הולכת לבלות ערב בחברת אדם מאותגר קיבתית, לפחות שיהיה במה להטביע את יגוני, ויצאתי לרחובות לחפש לי מזון. רכשתי לי מרק וסושי, הבאתי גם מרק למקרה הסעד שמחכה לי בחדרו, אזרתי כוחות נפשיים וחזרתי למלון. במשך כל הערב, הבאתי לבחור מים, הכנתי לו תה, ניסיתי להאכיל אותו במרק, דיברתי אליו, הצחקתי אותו, הנחתי מגבות קרות על מצחו, האמא טרזה, בת בליעל לידי. בסביבות השעה 23 הנחתי לבחור לנפשו, וחזרתי לביתי בהבטחה שכל סוף השבוע עומד לרשותינו. למחרת שוחחנו, הבחור לא הפסיק להקיא כל הלילה, קם בבוקר, אכל ארוחת בוקר גדולה חזר לישון והתעורר בצהריים אדם חדש, כל זאת בזכות אחות רחמניה ישראלית מדהימה- אלו היו מילותיו בתרגום סימולטני. כולו היה אסיר תודה, השתמש במילים כמו "אני לא יודע מה הייתי עושה בלעדייך" "בטח הייתי גוסס שם כמו כלב" "את מדהימה" ועוד ועוד... בערב של היום למחרת, נפגשנו שוב. הוא קם לתחיה! שוב הגעתי לאסוף אותו מלובי המלון וכנראה, משהו בסיטואציה היה כמעין שובר קרח. הרגשנו כל כך בנוח אחד עם השניה אשר מאותו רגע התנהגנו כמו זוג שלפחות שנה ביחד. היינו ביחד מאותו ערב למשך יומיים. היה חיבור מדהים, צחקתי ביומיים האלה כמו ילדה,דיברנו מלא, יצאנו, בילינו, אכלנו ושתינו, הייתי יפהפה אקזוטית ישראלית, כן כן, מסתבר שבארצות הברית של אמריקה אני אקזוטית! הרגשתי כאילו זאת האישיות שאני מחפשת בבן זוגי, בקיצור זאת הייתה הרפתקה קצרה אך איכותית וגם, הרגשתי כאילו גם אני קצת בנופש... אני חושבת שהצלחת הקשרון הזה נבעה משני גורמים: הראשון, גורם הזמן השאול- יש משהו בידיעה שזה הולך להיות מאוד קצוב שגורם לאנשים להיפתח מהר יותר. שנית, ב"דייט" הראשון שלנו אחד הצדדים (למזלי לא אני) היה במצב הכי פגיע ונזקק, שלא נדבר על מביך שיכול להיות. אחרי שראיתי אותו במצב כזה, לא ניתן להגיע נמוך יותר(אלא אם כן הייתי עדה לאונס קבוצתי על ידי הרי אדם רעבי ישבנים אמריקאים לבנים). מעכשיו אני יוצאת רק עם אנשים חולים או מצורעים בפגישה הראשונה! Jaya the cat ^-^ |