מה לא עובר לי מתחת לחלון? אוטובוסים, רכבים, אופנועים, אנשים וגרוע מזה -ילדים, מצעדי גאווה, מרוצים, עצרות, מכוניות של ארסים עם טראנסים בפול ווליום בקיצור-מכירים את הפרסומת לכדור כלשהו נגד כאבי ראש, ובה רואים בחור שיושב במשרדו מאחוריו עובר קרנבל שלם? אז זה שקט של מדבר לעומת הדירה שלי.
רק לצורך ההמחשה, אם אני יוצאת למרפסת לקשקש בטלפון תמיש נשמע מהצד שני של הקו המשפט "מה זה? איפה את? באוטובוס?" תמיד יש אצלי רעש של שוק מחנה יהודה בערב חג וכששואלים אותי איפה אני גרה אני אומרת בשאת נפש "ברחוב".

לשמחתי הרבה, אני אדם רגוע ושלו, כך שבערותי הרעש מבחוץ אינו מפריע לי יותר מידי ובשנתי, טוב, גם שעונים מעוררים אינם מעירים אותי אז בטח שלא אתעורר משאון מעורר מסוג זה....

כל הרעש מסביבי הפך עם הזמן לרעש לבן. פשוט הפסקתי להבחין בו וחיי התנהלו על מי מנוחות.

עד שערב אחד, נראו באופק להקת טרקטורים, גדולים וכתומים כמו הקמפיינים של אורנג', מצויידים בכפות ענק ומעלים יותר אבק מהעננה שאלירז השאיר בה את סער. לצידם, כמו כלבי גישוש עצבנייים ומריירים, חבורת שופלים קטנים וזבי חוטם. וכולם מרעישים בצוותא.
עיירית תל אביב כנראה בוחנת את סבלנותי וכוח השאנטיות שלי. זהו לא חלום בלהות, זה גרוע הרבה יותר,
אלו הם השיפוצים של אבן גבירול!!!!!

למחרת, שלט נתלה בחדר המדרגות בזו הלשון:
"דיירי הרחוב היקרים,
במסגרת התחדשות רחוב אבן גבירול, עיריית תל אביב מבצעת שיפוצים בקטע הנ"ל לרווחת (!!!!) תושביה.
העבודות ימשכו כשישה חודשים (!!!!!!!!!!!!!!!!)
עמכם הסליחה על אי הנוחות העלולה להיגרם"

עכשיו, מספר דברים אינם ברורים לי במודעה זו,
רשומה זו נרשמת כחמישה חודשים לאחר פרסום הודעה זו והצד השני של הרחוב נראה טוב עוד פחות מרחובות עזה בימי עוצר והזנחה קשים ביותר. כך שאני ממש מתקשה להאמין שתוך חודש כל הסיפור מסתיים. ליתר דיוק, הצד שלי של הרחוב נראה בעברו בדיוק כך, לפני לפחות ארבעה חודשים. יום אחד פתחתי את חלוני ולהפתעתי הרבה גיליתי שנפער בור כה גדול מתחת למרפסת, עד שאיני מתגוררת יותר בקומה ראשונה אלא באורך פלא אני עכשיו דיירת גאה של הקומה השניה ובנוסף לכך, השתדרגתי מנוף לכביש לנוף על אגם אבן גבירול שכן הבור הנפער מלא כולו מי גשם- מיותר לציין שימין ושמאל רק בוץ ובוץ?
נקודה נוספת שאינה נהירה לי במודעה הלקונית הזו היא איך, לכל הרוחות, באה לידי ביטוי "רווחת התושבים"? האם ללכת בבוץ טובעני, לשבור עקבים בתרוץ העלוב של מדרכה שיש שם, לעשות עיקופים ענקיים בשביל לחצות את הכביש, לדלג בין שלוליות הביוב הזורמות לדרכים, לטאטא את הדירה כל 20 שניות זוהי רווחה? אם כן מדובר באחד הרחובות בעלי איכות החיים מהגבוהים שיש!
לפחות היו מוותרים לי על הארנונה השערורייתית שאני משלמת בשביל העונג הצרוף הזה, לפחות אז הייתי מרגישה רווחה מהי.
הנקודה האחרונה, והסתומה מכולן, "אי הנוחות העלולה להיגרם"
עלולה? עלולה? אתם רציניים? יש לכם ספק שתיגרם אי נוחות? יכול להיות שאתם אפילו חושבים שרק כיף יכול לצמוח מכל הסיפור? המוות עוד פחות בטוח מאי הנוחות שתיגרם פה!

אפשר לומר שעם כל האבק, הלכלוך וחוסר הנוחות הייתי מסתדרת, אבל הרעש, הו הרעש!
מאחר ומדובר בציר מרכזי של העיר, בשביל לא להפריע לתנועה (הדיירים לא ממש נחשבים, התנועה בעדיפות פה) העבודות מתבצעות בלילה. ובלילה, צלילי רוורס השופל יכול להוציא משלוותו גם את הדלאי לאמה, בערב משברי במיוחד, שותפתי לדירה, שבניגוד אלי סובלת קשות מרעשים, הגיעה לסף התמוטטות עצבים ואמרה " עוד כמה ימים עם הצפצופים האלה של השופל באמצע הלילה, ותמצאי אותי מקווצת בפינת החדר עם ריר נוטף מפינת הפה ובכל פעם שישמע צליל רוורס השופלים אקפץ בתנועות שימפנז ואצרח את נשמתי".
בוקר אחד, לפני השעה 7 התעוררתי בבהלה, אני בטוחה שאם היו מצלמים אותי היו רואים שהבעת פני מבוהלת כמו של אלין שהתעוררה באמבטיה, למשמע בלוקים שנזרקו מתחת לדירתי והרעידו אותה כמו חזה של אנה ארונוב בעת ריקוד גמר רוקדים עם כוכבים סוער במיוחד. מצעד הכלים ההנדסיים שפקדו את הרחוב כה מפחיד, פעם אחת, ראיתי משהו ענק נוסע מתחת לבית עם זרוע כה גדולה, והיצור הפיק צלילים כל כך קשים עוד לפני שהתחיל לבצע את העבודה שלשמה בא, ראיתי את זה ונסתי מביתי כל עוד נפשי בי.

אני לא אשקר, היו גם כמה רגעים יפים בשיפוצים האלה.
גיליתי באיזו קלות ניתן להפוך כביש, בהתחלה היינו מאנישות את כל כלי העבודה שהציגו עצמם מתחת לביתנו, אפילו ראיתי שופל עושה "קיצי" למשאית.

בימים האחרונים אני נזכרת בערגה בשקט והשלווה ששררה קודם לכן ברחוב, ממש פסטורליה של אחר צהרי יום שישי בקיבוץ. מתגעגעת לצלילי האמבולנס העוברים מידי פעם ומרעידים את עולמי, את הבאסים הכה נעימים לאוזן הבוקעים ממכוניות תמימות שעוברות לתומן ברחוב, את מצעדי הגאווה הרגועים ובעיקר, את הרעש הלבן של אז אשר עכשיו כל שנותר ממנו הוא רעש לבן מאבק.

אני רוצה להאמין שהסוף ממש ממשמש ובא,

הבעיה היא שכנראה כשהסוף יגיע, עימו יגיע קיצו של החוזה בדירה...

הידעתם כמה חשובים הם אטמי אוזניים איכותיים?

Jaya the cat ^-^