אחרי הפוסט האחרון שכתבתי לפני כמעט שבועיים התחלתי לכתוב את סיפור חיי בתור סטודנטית עם פיברומיאלגיה. כתבתי אותו לפרסום ב"אתר הארחה למאותגרים בפיברו' וCFS".

 אתמול סוף סוף סיימתי. מסתבר שהיה לי המון לכתוב. כתבתי 5 עמודים.

זאת הייתה חוויה מעניינת לכתוב בסוג של פניה לסובלות מפיברו'. הכוונה היתה לאפשר לסטודנטיות (וסטודנטים) עם פיברומיאלגיה ללמוד מדרכי ההתמודדות שלי. להתמודד עם הכתיבה היה אתגר בפני עצמו. היה לי הרבה לומר על כל כך הרבה נושאים שקשורים לחיי סטודנטית עם פיברו'.

מצד שני, התקשתי לכתוב יותר משתיים שלוש פסקאות בפעם אחת. אחרי שבוע וחצי כבר השתגעתי וכל כך רציתי לסיים שהגזמתי בכתיבה ותומר היה חייב להזכיר לי לנוח.

ברגע שהקטע יתפרסם אני אשים פה קישור. ואני גם רוצה לתרגם את זה בקרוב לאנגלית ולשים בבלוג באנגלית.(אפשר להגיע לגרסה באנגלית דרך הקישור כאן Being a Student with Fibromyalgia

בגלל שאני חייבת לנוח הרבה, יוצא לי לראות לא מעט טלויזיה. אני רואה הרבה יס דוקו, דיסקברי ונשיונל גיאוגרפיק. יש כמות מרשימה של תוכניות מרתקות במגוון נושאים. כל תוכנית גורמת לי לחשוב.

התוכניות על חיות וטבע מעוררות לי חלומות מוזרים בלילה ותוכניות על זוגיות ורביה עושות לי מחשבות על העתיד. לפעמים זה מרגיש לי כאילו אני חווה את העולם דרך המסך שבסלון.

זה מצער.

הייתי מעדיפה שיהיה לי כח לחוות את העולם דרך הסתובבות בו. אני לא באמת כל היום בבית, אבל כמעט כן.

בפורים יצאתי לבר בלי להתחפש. ידיד שלי אמר שהתחפשתי לסטודנטית רגילה שיוצאת מהבית.

זה מצחיק, אבל עצוב.

ביום שבת החלטתי לפנק את תומר וגם את אלה ודניאל, זוג חברים שלי, ולעשות סוג של מסיבת סושי. היה ממש כיף. כיף היה לראות את תומר מכין סושי פעם ראשונה. אפילו הוספתי תמונות

 לפני המסיבה עשינו גם ארוחת צהריים ביחד: מרק תירס, שניצלים, תפוחי אדמה וסלט. זה היה לי נחמד לבשל. גם בסושי עשיתי את רוב ההכנות. אני שמחה שאפילו שהיה לי כואב הצלחתי לבשל.

אני יודעת שלא משנה אם אני אצליח לעבוד או לא, להאכיל את המשפחה אני אצליח (ואם לא תומר מכין אחלה שקשוקה). אני צוחקת על תומר אבל לא בצדק, הוא מכין עוד דברים נהדר ומה שהוא לא יודע הוא אוהב ללמוד. אמנם דרכי חיתוך הירקות שלנו שונה אבל כיף לבשל ביחד.

גם עם החתולים תומר נהדר. הם לאט לאט נפתחים אליו וכשהם נפתחים אליו הוא ממש מתחבר אליהם. את קראולי החמוד שאימצנו ביחד הוא כמובן מאוד אוהב ומפנק אבל חשוב לי שגם את השאר הוא יאהב ו"יאמץ".

חמודה (השניה מתוך 4) חזרה לעצמה המתפנקת והבינה שגם ממנו אפשר לקבל חום וליטופים.

קראש (הראשון בסדרה) הוא נפש חופשיה כך שהוא בחוץ הרבה, אבל גם הוא בא להתפנק ולפעמים אפילו לישון איתנו.

נשאר רק שאנטי. לתומר קשה להאמין ששאנטי יתרגל אליו כי שאנטי הוא חתול פחדן. מצד שני, אני יודעת ששאנטי מכור לפינוקים וליטופים ואני בטוחה שבסופו של דבר הוא יתרגל.

התחיל סמסטר ב'. הסמסטר האחרון. יש לי קורס חובה, קורס בחירה, סמינריון וחלק ב' של פרויקט הגמר. אני יודעת שאני יכולה לסיים את זה, ואפילו בצורה יפה יחסית. שינוס מתניים אחרון כדי להשתחרר מה"הגדרה" האחרונה הזאת בסדרת ההגדרות המוכנות מילדות : תלמידה חיילת סטודנטית. אחרי כל זה אני אשאר בסוף פשוט אישה. אני ממש שמחה. ולעדכון ספירה אחרון: עוד 145 ימים לסיום התואר ומעבר דירה.