כותרות TheMarker >
    ';

    פוליטיקה זעירה

    בעיקר על החוויה הפוליטית וקצת על אהבות אחרות-כיצד מתנהלים הדברים במאה ה-21 בין אידאולוגיה למסחר. על האדם כחיה פוליטית, על תרבות ואידאולוגיה. על נושאים שברומו של עולם ועל זוטות מן הקרקעית.

    ארכיון

    0

    לרקוד ואלס בין הבופור ליפו

    55 תגובות   יום שני, 8/3/10, 00:42

    הלילה, בפעם השלישית ברציפות,  ינסה ניסה סרט ישראלי לזכות בפרס האוסקר בקטגוריית הסרט הזר. למרות שלכאורה שלושת הסרטים הישראלים שזכו להגיע למעמד זה שונים מאוד אחד מן השני, בוודאי השניים הראשונים מן השלישי, עג'מי, למעשה רב המשותף ביניהם. 

    בשלושת הסרטים, בופור, ואלס עם בשיר ועג'מי, גיבורי הסרטים הם שבויים בידי המציאות, החזקה מהם ושולטת בהם. בשלושת הסרטים הגיבורים הם קורבנות של נסיבות. אנשים מן היישוב, שההיסטוריה כפתה עליהם להיות ניצבים משותקים ושותקים באחת מעלילותיה הטראגיות. 

    הדטרמיניזם המכתיב את קורות הגיבורים, הוא גם אחד הגורמים (מעבר ליצרתיות ולכישרון) אשר הופך את הסרטים הללו לכה מצליחים בעולם. כך מביט העולם במציאות הישראלית, כמציאות נטולת פתרון, מציאות שבה יהודים וערבים הם קורבנות של ההיסטוריה, קורבנות של אין מוצא, בשל העדר פתרון לסכסוך. כך מתוך ההכרח ומחוסר האונים מקבל הסכסוך משמעות טראגית אוניברסלית.  

     

    הדמויות פועלות, בשלושת הסרטים, בתוך מציאות שהם לא מבינים אותה ואשר הם מתקשים לראות אותה בהקשר רחב יותר. לכן כל שנותר להם הוא רק לנסות לשרוד, או בעיקר לרחם על עצמם. כמו אידה גיבורת ספרה של אלזה מורנטה "אלה תולדות" הנקלעת בעל כורחה אל אימת מלחמת העולם השנייה והופכת כמו רבים אחרים לקורבן של אותה סופה משתוללת, כך גם גיבורינו הם כולם ניצבים נטולי משמעות אל מול המציאות. בהבדל אחד קטן, בעוד, אידה היא אשה ממוצא יהודי, המגדלת לבדה שני ילדים באחת מן התקופות האפלות ביותר של המאה ה-20 גיבורי בופור וואלס עם בשיר, הם חיילים חמושים, אפילו בע'גמי המציאות בתוכה פועלות הדמויות איננה כה קיצונית כמו מלחמת העולם השנייה.

     

    הייאוש הפוליטי המאפיין את העשור האחרון בישראל מאז פרוץ האינתיפדה השנייה אשר מקורותיו בתפיסה שהפכה לסיסמתו של דור שלם, כי "אין שותף", הפך גם בקולנוע הישראלי לקינה על המציאות בתוכה אנו חיים, מציאות שאנו כולם קורבנותיה. בבופור יושבים החיילים ומחכים לפגז ולחלל הבא, מלאי רחמים עצמיים, שורדים במציאות שהם לא מבינים בה את תפקידם, מוקפים בקיום של אי ודאות שרירותית. בואלס עם בשיר, שנים ארוכות לאחר המלחמה, מנסה ארי פולמן להבין את התפקיד שהוא מילא במלחמה שנמחקה לחלוטין מן התודעה שלו, ומנסה לזהות את הקשר שלו לטבח בסברה בשתילה או, אולי יותר נכון, להוכיח את אי אחריותו, או את אי יכולתו, לעצור את גלגלי ההיסטוריה. גם בעג'מי כל הדמויות מתגלות כקורבנות של הנסיבות. אין אנשים רעים בעג'מי אין כוונות רעות, רק שרשרת עגומה של מקריות, גורל וחוסר מזל.


    למרות הדמיון הרב בפרשנות שלושת הסרטים הללו את המציאות בתוכה אנו חיים והפטליזים שלהם, עדיין ניתן למצוא התפתחות מעניינת בין שלושתם, שמצביעה על כך שאולי דווקא מתוך תהומות הייאוש הללו תהא חייבת בסופו של דבר לצמוח תקווה למוצא.
      

     

    בבופור פועלת המציאות בניתוק מוחלט מן ההיסטוריה ומן ההוויה של הכיבוש. הימצאותם של חיילים ישראלים במבצר צלבני בלב לבנון נותר מנותק מכל הקשר של הכיבוש ומן הסיבות להימצאותם של חיילים ישראלים שם. בבופור אין כל תהליך של למידה או של התקדמות אין כל תהליך של שינוי. דבר איננו נלמד מן העבר, דבר איננו מעובר אל העתיד. כשהכוחות האחרונים יעזבו את המוצב הם לא יותירו דבר אחריהם, גם לא את לוח הזיכרון עם שמות החללים שנפלו בעת כיבוש ההר, כאילו היו עוברי אורח זמניים, הערת שוליים היסטורית כשם שהיו הצלבנים מאות בשנים לפניהם.  

     

    ואלס עם בשיר שונה,  למרות שגם הוא עוסק בחייל כקורבן של הנסיבות. אצל פולמן תחילתו של המסע אל הזיכרון מתחיל בחלום הכלבים המתים הרודפים אחר חברו. המשכו בסיפור על חייל שמערכות המגננה הפסיכולוגיות שלו אל מול המוות והזוועות קורסות בהיפודרום של ביירות הגדוש בגופות של סוסים ערביים אצילים שחוטים. 

     

    אך פולמן לא נותר שם ומן הכלבים והסוסים, הוא מגיע בסופו של המסע בעקבות הזיכרון האבוד, אל הטבח בבני אדם. אל הגופות המכסות את רחובות מחנות הפליטים של סברה ושתילה ואל הנשים המקוננות. המעבר בדקה האחרונה של הסרט מן אנימציה אל הצילום התיעודי, מזכירה לנו,  כי כל זה לא היה רק אירוע קולנועי, יציר מוחו של הבמאי, אלא אירוע אמיתי בו נרצחו בני אדם. מעבר המזכיר לנו כחברה את אחריותנו ואשמתנו ומזכירות את קיומו של "האחר" בשר ודם. 

     

    בעג'מי ה"אחר" הוא כבר חלק אינטגרלי מן הקיום הישראלי, במחול הקורבנות התמידי המתקיים כאן, כבר לא ניתן להבחין במחוללים ובנסיבות שהובילו את המציאות אל נקודת השבר, אך כולם קורבנותיה מבלי הבחנה למרות או אולי בעיקר בגלל אנושיותם. 

     

    בימאי עג'מי הכריז ערב התחרות בראיון לתקשורת שהסרט שלו איננו מייצג את ישראל  ועורר סערה, אך למרות הניסיון של סכנדר קופטי להתמחק מן התווית גם אם סרטו איננו מייצג את מדינת ישראל הוא בהחלט מייצג את הוויתה ותרבותה הנוכחית.  

                   

      

       

    דרג את התוכן:

      תגובות (55)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        11/3/10 23:15:

      צטט: מולי בנטמן 2010-03-10 13:10:50

       

       

      כל פרס הוא פוליטי וכל בחירה מטבעה איננה עוסקת רק בענייני, כזה הוא גם המקרה של פרסים אירופאיים מכובדים. צריך לזכור שקשה למצוא הסבר אחד מספק למדוע סרט ישראלי לא יבחר או כן יבחר. היו כבר סרטים של מדינות מפוקפקות שהיוצר זכה והרבה פעמים הפרס נתפס כמוצדק דווקא לבימאי שמגיע מארץ לא פופולרית לאור "האומץ היצרתי שהוא הפגין".

       

        כן זה נכון. לפעמים היו סרטים כאלו ויש הפתעות באוסקר. אבל אני חושב שהאומץ היצירתי פחות מעניין את האמריקאים אלא התקינות והנכונות הפוליטית . ישראל כביכול כרגע לא ראויה בלי קשר לאיכות הסרט

        11/3/10 07:40:

      זאת המציאות האמיתית - אין מנוס מלהביא את המאמר הזה כי הוא משתמש בדיוק במוטיבים של הפוסט שלך

        ישראל הראל | מ"עג'מי" עד "בופור" תגיות: ערביי ישראל, עג'מי, בופור    
      שעות ספורות לפני טקס האוסקר הודיע במאי הסרט "עג'מי", סכנדר קובטי, שהסרט אינו מייצג את ישראל. בערך באותו זמן השתתף ח"כ ג'מאל זחאלקה באירוע "שבוע האפרטהייד הישראלי" ושפך שמן על מדורת השסע היהודי-הערבי. בטקס מיוחד שקיימה הכנסת לזכר עולי הגרדום כינו אותם אחמד טיבי וטאלב א-סאנע טרוריסטים.

      כסרט, "עג'מי" אינו טוב או רע יותר מסרטים אחרים מאותו ז'אנר, המופקים ברחבי תבל ומספרים את אותו סיפור כמעט. בכל מקום שבו מיעוטים לאומיים נאבקים נגד הרוב (בוודאי כשהמאבק גולש תכופות לאלימות מילולית ואף פיסית), המציאות אף גרועה יותר.

      סביר להניח, שאם העלילה לא היתה מתרחשת ביפו, שבה, על פי המשתמע, המצב העגום של הערבים הוא תולדה של החטא היהודי של הכיבוש ב-1948, ספק אם "עג'מי" היה מגיע לגמר - כמו "בופור" ו"ואלס עם באשיר" לפניו - בקטגוריית הסרט הזר.

      ההכרזה הפוליטית של קובטי הפכה את "עג'מי" מסרט לחוליה נוספת במאבק הלאומי של הערבים בישראל נגד המדינה שהם אזרחיה. כמו ביזוי זכרם של עולי הגרדום, או הצגת המדינה שבה יש להם זכויות אזרח יותר מבכל מדינה ערבית (ואף זכויות יתר, כמו פטור משירות בצבא) כמדינת אפרטהייד.

      יש לשער, שהטונים שבהם ערביי ישראל מציגים את עמדתם היו מתונים יותר (ואז גם משפיעים יותר), אלמלא העידוד שהם מקבלים מגורמים יהודיים מתחום האמנות, התרבות, האקדמיה, הפילנתרופיה והתקשורת. חלק ניכר מהסרטים, העלילתיים והתיעודיים כאחד, עוסקים בהם - ומצדיקים, בין בעקיפין ובין במישרין, את הנרטיב הפלסטיני. נרטיב זה מאשים את היהודים בכל הרעות החולות הקיימות ברחוב הערבי - תוצאות אם-הכיבושים מ-1948.

      כל מי שמחפש מימון ציבורי לסרט יודע, שהסיוע של הקרנות הבינלאומיות ואף הישראליות מותנה בתסריט ביקורתי. לא ייתכן מצב שיוצר ישיג מימון מקרן אירופית, או אף ישראלית (לרבות ממשלתית), לסרט שיציג את ישראל באופן מאוזן; על אחת כמה וכמה לא לסרט שיציג אותה באור אוהד.

      התוצאה: עשרות "סרטי מחסומים" המספרים את סיפור הסבל הערבי. שום סרט מהז'אנר הזה אינו מתחקה אחרי הסיבות שהביאו להצבת המחסומים, או בודק איזה הרג המוני נמנע בעקבות לכידת מחבלים לפני פעולתם, או מציאת מטענים. בסרטים רבים נראות נשים בוכות וזועקות ליד בתים הרוסים. הסרטים מעוררים אהדה, גם בישראל, לנדכאים - וזאת מטרתם. אך לא נוצר ולו סרט אחד, שסיפר על הסיבות שגרמו להריסת הבתים, שיספר את סיפורם של מאות הקורבנות היהודים שנרצחו בידי המחבלים שביתם נהרס בעקבות הרצח.

      אלמלא התפלשו במדמנת "חטאנו, פשענו", ספק אם היו שלושת הסרטים מגיעים לסף התהילה ההוליוודית. אופנתי היום בעולם לבקר ואף לשנוא את ישראל.

      לשנאת ישראל זו תורמים, מלבד יוצרי הסרטים, גם אינטלקטואלים ויוצרים ישראלים מדיסציפלינות נוספות - בדיוק מאותן סיבות שבגינן יוצרי הסרטים להוטים להפיק את סרטי ההלקאה העצמית.

       

        11/3/10 02:28:

      האמת שקראתי את הטקסט שלוש פעמים כדי להבין את האמירה שידעתי שמסתתרת בו ולא הצלחתי לחקור עד תומה. בסוף נדמה לי שהצלחתי - אז אם לנסח מחדש (סליחה על היומרה, אני באמת רק רוצה לפשט) - אתה אומר שבעצם ההכרזה של הבמאי העג'מיסטי יש לראות את ראשית המוצא? במחאה של "אזרח, אבל לא מייצג מדינה שלא מייצגת אותי" - מתחילה התקומה והפעולה?

       

      בין אם לזה התכוונת ובין אם לא, תודה על ניתוח חכם וזווית חדשה. אצלך תמיד יש ערך מוסף מעבר לשמאל-ימין-שמאל. 

      לא ראיתי את הסרט ולא אראה. לא מבינה למה כל הסרטים שמייצגים את הוויתנו כדבריך הם סרטים שבהם מוצגת ישראל כמדינה שלילית , פרימיטיבית, שונאת אזרחיה, מוצצת דם ו... הוסף / מחק - הם אלה שנבחרים לייצג את המדינה שלי.

      עוד סרט לא פטריוטי, עוד הלקאה עצמית.  עמוס גיתאי מוכיח שהמאמץ משתלם. רון לשם מוזמן ללמוד ממנו וגם סכנדר.

      ולמרות שאני מביעה אולי דעת מיעוט, אני עדיין חברה שלך (:-

        10/3/10 13:10:

      צטט: ערן קידר 2010-03-10 09:23:12

      צטט: shai harlev 2010-03-10 09:12:13

      לגבי ינסה/ניסה קודם כל הבחירה של סרט זר שהיא כמו בעצם כמו כל בחירה - פוליטית.  אבל כאן יש גם פוליטיקת חוץ ולא פנים- מדיניות חוץ של הדב אמריקאי כלפי המדינות הקטנות. כמעט כמו איזה מדינה אנחנו אוהבים היום? משמעותה הפוליטית של הבחירה היא כה עזה (המדינה הזרה כפי שהיא מצטיירת היום, ההומניזם, ההבטחה לעולם טוב יותר... וכו') עד כי גם אם "ואלס עם באשיר" שלוקח את לבנון לסיוט ויזואלי מרהיב ולטראומה של ישראלי בשנות הארבעים לחייו, ו"עג'מי" שמספר את האלימות של יפו מנקודת מבט ערבית, לא יכלו לזכות בפרס. ולמה? כי ישראל מצטיירת רע כיום בעולם ולא יתנו אוסקר בשנים האלו לישראל. מאותה סיבה לא נתנו את האוסקר לסרטו המדהים של מיכאל הנקה "סרט לבן" כי הוא מראה בצורה בוטה אך לא שוללנית את הילדים שיחוללו את הרייך השלישי כשיתבגרו. לגבי "בופור" אומר בקצרה שהוא לא טוב כמו עג'מי וואלס. אין פה את בו שום ייחוד ויזואלי או נרטיבי כמו השניים האחרים והוא גם בסופו של דבר הופך את החייל הישראלי לקורבן.

      מסיבות דומות בעיני שקשורות לדמותו של היהודי-ישראלי של במציאות של 2010 עמוס עוז לא זכה בנובל (פרס פוליטי עוד יותר מהאוסקר) וכנראה שגם לא יזכה, וגם לא פיליפ רות שמדבר על החוויה היהודית האמריקאית. מסיבות דומות ושונות סופרת גדולה כאליס מונרו או איאן מקיואן לא זוכים בפרס, כי אינם פוליטיים מספיק. 

      האוסקר הוא פרס עם אמירה ושילוב כוחות של המחליטים, אבל יותר מזה הוא בדרך כלל שיר הלל למה שנוצץ, בינוני ותואם את הקהל האמריקאי המוגבל. הפסטיבלים האירופיים החשובים: קאן, ונציה, ברלין, סן סבסטיאן וכו' הם המקום לסרטים הישראליים האיכותיים.

       

      באמת הגיע הזמן שמישהו יגיד את זה. כל כך הרבה מהומה סביב הפרס הכל כך שטחי הזה. רבים מהסרטים שמככבים בטקסים הללו, במיוחד בשנים האחרונות, פשוט יישכחו. לא כולם, אבל חלקם הגדול בהחלט. ההתעסקות בטקס ובפרס רק מוכיחה עד כמה אמריקה משליטה את סדר היום שלה עלינו, וכנראה על העולם כולו.

       

      כל פרס הוא פוליטי וכל בחירה מטבעה איננה עוסקת רק בענייני, כזה הוא גם המקרה של פרסים אירופאיים מכובדים. צריך לזכור שקשה למצוא הסבר אחד מספק למדוע סרט ישראלי לא יבחר או כן יבחר. היו כבר סרטים של מדינות מפוקפקות שהיוצר זכה והרבה פעמים הפרס נתפס כמוצדק דווקא לבימאי שמגיע מארץ לא פופולרית לאור "האומץ היצרתי שהוא הפגין".

        10/3/10 13:06:

      צטט: רונן מאיר 2010-03-10 05:53:27


      כרגיל, אתה כותב יפה ומעניין ומאוד נהנתי לקרוא.
      אני לא ממש יכול להגיב על הניתוח הקולנועי שלך כי לא ראיתי את שלושת היצירות הללו.
      בשביל לקרוא פוסטים פוליטיים אני בא אצלך, לא הולך לקולנוע.



       

       

      קולנוע הוא תמיד שיעור מאלף בתרבות ופוליטיקה

        10/3/10 13:05:

      צטט: עירית גדרון 2010-03-09 15:24:53

      ניתוח מעניין. נהניתי לקרוא.

      הקולנוע הישראלי בשנים האחרונות אכן מספק מראה לתהליכים העוברים על החברה. 

      צריך לשמור על חופש היצירה כי זה מקור העוצמה של החברה שלנו, ולא הצהרות נאמנות כפויות. 

       

       

       

       

      מדויק

       

        10/3/10 12:50:

      צטט: מיא 2010-03-09 14:51:09

      עוד חזון למועד. בינתיים ניאלץ להסתפק בכל החיים לפניו, שזכה ב-1977 באוסקר לסרט הזר הטוב ביותר, עם משה מזרחי הישראלי כבמאי (וייצג את צרפת).

       טוב...עוד החיים לפנינו

       

        10/3/10 12:21:

      צטט: e.sh 2010-03-10 09:13:39

      צטט: רונן מאיר 2010-03-10 05:53:27


      כרגיל, אתה כותב יפה ומעניין ומאוד נהנתי לקרוא.
      אני לא ממש יכול להגיב על הניתוח הקולנועי שלך כי לא ראיתי את שלושת היצירות הללו.
      בשביל לקרוא פוסטים פוליטיים אני בא אצלך, לא הולך לקולנוע.



       

       

       


      בלי להעליב, תגובות מהסוג שהיו מתקבלות יפה בפוליטבירו במוסקבה בשנים הקשות !  

      איש לא היה מפסיק את מחיאות הכפיים פן יהיה הראשון שיראה עושה את הפעולה המסכנת חיים הנ"ל


      האמת היא שלא ממש הבנתי מה אתה רוצה.
       

       

       

       

        10/3/10 11:06:

      צטט: שמעון מאיר 2010-03-09 11:42:51

      צטט: Naughtius Maximus 2010-03-09 11:39:31

      ועכשיו ברצינות, סרט ישראלי/אמריקאי בלי הלקאה עצמית לעולם לא יגיע רחוק בעולמנו האובר מתחסד.
      הוליווד היא סופר שמאלנית ורק סרטים שיטיפו לניו אייג', ירוק, שלום, אחווה וכל הג'אז הזה יקבלו תשומת לב.

      ו................ חגיגה בסנוקר.

       

       אפשר לעשות תחרות מהו הסרט הישראלי הטוב ביותר או הגרוע ביותר מבין התשעה שהיו מועמדים לאוסקר

        10/3/10 11:04:

      צטט: ~Stone~ 2010-03-09 11:34:25


      אתה יודע מה מציק לי מולי? שבשונה מהבימאי הערבי, שאני דווקא מבין את אמירתו, רק לא מסכים עם דרך ניסוחה, הטיימינג שלה ואת בזבוז הצ'אנס לקרב במקום להרחיק, דווקא היוצרים היהודים שהזכרת אשמים בעיניי, כמשוייכים לשמאל מסוים, באותה אפטיות, ניכור, ייאוש, סלידה מהלאומיות. סרטיהם מציגים הכאה על חטא, אך נטולי אמירה למחר, רק מבט לאתמול, משל סיקרו את תקופת הצלבנים. מבחינתם הם עשו את שלהם, אמרו את אמירתם הפוליטית דרך היצירה שלהם והמשיכו הלאה. אני מוצא ביצירות האלה המון תבוסתנות והדרה עצמית של היוצרים מהמדינה ומהעם היושב בה (כנ"ל "לבנון"). יוצר שמאלן אמתי צריך להתעסק גם בצד המאחד, לא רק זה המנכר. ושוב ההשוואה לזוועות מלחמת העולם ההיא לא רלוונטיות ולמרות שציינת זאת, הוספת אותה, וההשוואה היא בלתי נמנעת לעין בלתי מזויינת.

       

      הסיפור של עג'מי הוא טוב, הוא מספר סיפור פשוט, קיימים כמוהו המונים עם סיפור כזה, ערבים, בראזילאים וקרואטיים, הייתי שמח אם הוא היה זוכה, למרות ואולי בגלל אמירתו של הבמאי.

       

       הסימפטום שאתה מצביע עליו שאינני מסכים שהוא מה שמאפיין את הקולנוע הישראלי ואת השמאל הישראלי קשור בדיוק לתחושת האין מוצא הדטרמינזים שהופך את הכל לאבוד 

        10/3/10 10:43:

      צטט: מודרניסט 2010-03-09 10:56:08

      ניתוח יפה, אך מתעלם מהבסיסי והמובן מאליו: בשלושת הסרטים מוצגים הערבים כקרבנות העיקריים, והיהודים כמדכאים העיקריים. ראיה כוזבת זו היא מרכיב חשוב מאוד (ואולי קריטי) בהצלחתם בעולם.

       

      איה הערבים בבופור?

      מי לא קורבן בעג'מי? יהודים וערבים כאחד

      אפילו בואלס עם בשיר זה בוודאי לא המרכז

        10/3/10 10:38:

      צטט: Rachel~ 2010-03-09 09:21:34

      צטט: מולי בנטמן 2010-03-08 09:43:07

      צטט: מירי גרין 2010-03-08 07:31:29


      יפה כתבת ויפה נתחת

       

      תודה, זה מזכיר לי נקודה נוספת של דימיון שיש לחדד, בשלושת הסרטים הגיבורים הם קורבנות של מציאות כאשר האחראים לקיומה של מציאות זו הם כמעט נעלמים 

       

      כן ואתה יכול להוסיף לרשימה את הסרט שזכה באוסקר "מטען הכאב" . גם שם זה בה יופי לידי ביטוי.

       

       עוד לא ראיתי את הסרט אבל בניגוד להתעסקות הקבועה שלנו בחילינו בארצות הברית המציאות היומיומית של החיילים בעירק ואפגניסטן איננה עניין שבשגרה

        10/3/10 09:48:

      שי הרלב,

      האוסקר על שלל פרסיו- סרט, תסריט, בימוי,שחקן-משנה, וכו',

      הוא אמריקני במהותו. פרס נובל לא. ומכאן שההשוואה לא כל כך במקום.

      לפיכך לא מסכים עם ערן שכותב: "ההתעסקות בטקס ובפרס רק מוכיחה עד כמה אמריקה משליטה את סדר היום שלה עלינו, וכנראה על העולם כולו."

      ולפיכך, קטגוריית הסרט הזר נראית שולית.

      ולמה להסתבך, אולי יש סרט זר יותר טוב לטעמה של הוועדה ?

      אותם דברים שכתבת על האוסקר, ניתן לכתוב מכיוון קצת שונה על קאן, ברלין, ונציה.

      ממני שממש לא מומחה לקולנוע.

        10/3/10 09:23:

      צטט: shai harlev 2010-03-10 09:12:13

      לגבי ינסה/ניסה קודם כל הבחירה של סרט זר שהיא כמו בעצם כמו כל בחירה - פוליטית.  אבל כאן יש גם פוליטיקת חוץ ולא פנים- מדיניות חוץ של הדב אמריקאי כלפי המדינות הקטנות. כמעט כמו איזה מדינה אנחנו אוהבים היום? משמעותה הפוליטית של הבחירה היא כה עזה (המדינה הזרה כפי שהיא מצטיירת היום, ההומניזם, ההבטחה לעולם טוב יותר... וכו') עד כי גם אם "ואלס עם באשיר" שלוקח את לבנון לסיוט ויזואלי מרהיב ולטראומה של ישראלי בשנות הארבעים לחייו, ו"עג'מי" שמספר את האלימות של יפו מנקודת מבט ערבית, לא יכלו לזכות בפרס. ולמה? כי ישראל מצטיירת רע כיום בעולם ולא יתנו אוסקר בשנים האלו לישראל. מאותה סיבה לא נתנו את האוסקר לסרטו המדהים של מיכאל הנקה "סרט לבן" כי הוא מראה בצורה בוטה אך לא שוללנית את הילדים שיחוללו את הרייך השלישי כשיתבגרו. לגבי "בופור" אומר בקצרה שהוא לא טוב כמו עג'מי וואלס. אין פה את בו שום ייחוד ויזואלי או נרטיבי כמו השניים האחרים והוא גם בסופו של דבר הופך את החייל הישראלי לקורבן.

      מסיבות דומות בעיני שקשורות לדמותו של היהודי-ישראלי של במציאות של 2010 עמוס עוז לא זכה בנובל (פרס פוליטי עוד יותר מהאוסקר) וכנראה שגם לא יזכה, וגם לא פיליפ רות שמדבר על החוויה היהודית האמריקאית. מסיבות דומות ושונות סופרת גדולה כאליס מונרו או איאן מקיואן לא זוכים בפרס, כי אינם פוליטיים מספיק. 

      האוסקר הוא פרס עם אמירה ושילוב כוחות של המחליטים, אבל יותר מזה הוא בדרך כלל שיר הלל למה שנוצץ, בינוני ותואם את הקהל האמריקאי המוגבל. הפסטיבלים האירופיים החשובים: קאן, ונציה, ברלין, סן סבסטיאן וכו' הם המקום לסרטים הישראליים האיכותיים.

       

      באמת הגיע הזמן שמישהו יגיד את זה. כל כך הרבה מהומה סביב הפרס הכל כך שטחי הזה. רבים מהסרטים שמככבים בטקסים הללו, במיוחד בשנים האחרונות, פשוט יישכחו. לא כולם, אבל חלקם הגדול בהחלט. ההתעסקות בטקס ובפרס רק מוכיחה עד כמה אמריקה משליטה את סדר היום שלה עלינו, וכנראה על העולם כולו.

        10/3/10 09:13:

      צטט: רונן מאיר 2010-03-10 05:53:27


      כרגיל, אתה כותב יפה ומעניין ומאוד נהנתי לקרוא.
      אני לא ממש יכול להגיב על הניתוח הקולנועי שלך כי לא ראיתי את שלושת היצירות הללו.
      בשביל לקרוא פוסטים פוליטיים אני בא אצלך, לא הולך לקולנוע.



       

       

       


      בלי להעליב, תגובות מהסוג שהיו מתקבלות יפה בפוליטבירו במוסקבה בשנים הקשות !  

      איש לא היה מפסיק את מחיאות הכפיים פן יהיה הראשון שיראה עושה את הפעולה המסכנת חיים הנ"ל

       

        10/3/10 09:12:

      לגבי ינסה/ניסה קודם כל הבחירה של סרט זר שהיא כמו בעצם כמו כל בחירה - פוליטית.  אבל כאן יש גם פוליטיקת חוץ ולא פנים- מדיניות חוץ של הדב אמריקאי כלפי המדינות הקטנות. כמעט כמו איזה מדינה אנחנו אוהבים היום? משמעותה הפוליטית של הבחירה היא כה עזה (המדינה הזרה כפי שהיא מצטיירת היום, ההומניזם, ההבטחה לעולם טוב יותר... וכו') עד כי גם אם "ואלס עם באשיר" שלוקח את לבנון לסיוט ויזואלי מרהיב ולטראומה של ישראלי בשנות הארבעים לחייו, ו"עג'מי" שמספר את האלימות של יפו מנקודת מבט ערבית, לא יכלו לזכות בפרס. ולמה? כי ישראל מצטיירת רע כיום בעולם ולא יתנו אוסקר בשנים האלו לישראל. מאותה סיבה לא נתנו את האוסקר לסרטו המדהים של מיכאל הנקה "סרט לבן" כי הוא מראה בצורה בוטה אך לא שוללנית את הילדים שיחוללו את הרייך השלישי כשיתבגרו. לגבי "בופור" אומר בקצרה שהוא לא טוב כמו עג'מי וואלס. אין פה את בו שום ייחוד ויזואלי או נרטיבי כמו השניים האחרים והוא גם בסופו של דבר הופך את החייל הישראלי לקורבן.

      מסיבות דומות בעיני שקשורות לדמותו של היהודי-ישראלי של במציאות של 2010 עמוס עוז לא זכה בנובל (פרס פוליטי עוד יותר מהאוסקר) וכנראה שגם לא יזכה, וגם לא פיליפ רות שמדבר על החוויה היהודית האמריקאית. מסיבות דומות ושונות סופרת גדולה כאליס מונרו או איאן מקיואן לא זוכים בפרס, כי אינם פוליטיים מספיק. 

      האוסקר הוא פרס עם אמירה ושילוב כוחות של המחליטים, אבל יותר מזה הוא בדרך כלל שיר הלל למה שנוצץ, בינוני ותואם את הקהל האמריקאי המוגבל. הפסטיבלים האירופיים החשובים: קאן, ונציה, ברלין, סן סבסטיאן וכו' הם המקום לסרטים הישראליים האיכותיים.

        10/3/10 05:53:


      כרגיל, אתה כותב יפה ומעניין ומאוד נהנתי לקרוא.
      אני לא ממש יכול להגיב על הניתוח הקולנועי שלך כי לא ראיתי את שלושת היצירות הללו.
      בשביל לקרוא פוסטים פוליטיים אני בא אצלך, לא הולך לקולנוע.



       

        10/3/10 03:54:


      מולי

      תודה על הסקירה

      למרות שהגעתי....אחרי:)

        10/3/10 03:40:


      כל הכבוד , תודה על המידע !!

       

      ----

      ^^ פלד-שופ ^^ שווה להיכנס לבלוג !

      http://cafe.themarker.com/view.php?t=1497617

        9/3/10 23:07:


      כל  הכבוד  לשמעון,  באמת  צריך  לודא  שלא  מטרטרים  תשכל  בנונסנס  מלחמתי,  אלים  וכו

         אולי   רוקסן   בהגיגים.......איך   אנחנו   בעצם   רוצים   להגיע   לשם,לאוסקר?   היתה  תקופה יפה  ליצירה  הקולנועית  פרסי   דקל  הזהב  ועוד  אחרים...בינתיים   המשואה   לא   רעה.

        9/3/10 19:39:

      צטט: מיי 10 2010-03-09 18:34:13

      צטט: שמעון מאיר 2010-03-09 11:01:22

      חגיגה בסנוקר מייצג יותר. מודרניסט יקר - למרות הכל, האמריקנים לא קונים את הסחורה פעם אחר פעם. יש להם את זה ב-CNN כל יום. וצריך להפנים עובדות - כמו שאין כדורגל משובח בארץ, כך גם קולנוע. באמת נמאס מכל הסרטים האלה.

      חחחחחחחחחחחחחחח קבל כוכב!!! הרגת אותי מצחוק

      חן חן.

      מהבוקר ועד הנה - לפחות אחת עם חוש הומור בים"  "הבלוגריסטיט" שהוא לא סך מה שהוא כותב אלא גם קורא חי שותה בירה.......... "

      הצלת את המצב.

      במחשבה שניה חגיגה בסנוקר.  אולי כן ? לשלוח לאוסקר..

      כי כמה אפשר על מלחמה ואלימות ועל הדכוי והכיבוש.

      בעצם, את שבעה על המורוקאים. אולי זה יסקרן אותם.

      וכל טוב.

        9/3/10 18:34:

      צטט: שמעון מאיר 2010-03-09 11:01:22

      חגיגה בסנוקר מייצג יותר.

      מודרניסט יקר - למרות הכל, האמריקנים לא קונים את הסחורה פעם אחר פעם. יש להם את זה ב-CNN כל יום.

      וצריך להפנים עובדות - כמו שאין כדורגל משובח בארץ, כך גם קולנוע. באמת נמאס מכל הסרטים האלה.

      חחחחחחחחחחחחחחח

      קבל כוכב!!!

      הרגת אותי מצחוק

        9/3/10 16:19:

      צטט: limorline 2010-03-09 14:10:43


      אהבתי את הניתוח. נראה שרק סרטים אישיים שאין בהם אמירה פוליטית מובהקת, אלא אמירה אנושית אוניברסלית יצליחו לשכנע את הצופים בארץ  לצפות בכלל, ולשכנע אותם שהסרט ראוי גם לייצג אותנו בחו"ל; וגם כך, די שתהיה בסרט אמירה אנטי מלחמתית (לכל מלחמה באשר היא מלחמה), או אנטי מצב חברתי מסויים אבל מספיק שיתרחש במגזר הערבי, כדי להקפיץ את כל המתלהמים הימנים ואחריהם עדר רב לפסול את הסרט פסילה גורפת מבלי לראות אותו בכלל, והכתרת היוצרים כ"סמולנים". (ובהלך הרוחות של היום, סמולני=בוגד), ועל כן אנחנו לא זוכים ליותר מדי דיונים ציבוריים רציניים בסרטים האלה, שיש גם סכנה  שיביאו  למחשבה על פתרון ויציאה מהמצוקות המתוארות בסרטים אלו

       הקולנוע הישראלי עדיין לא מסוגל לנפק סרטים ראויים שהם אישיים ושאין בהם אמירה פולטית .

      כל הכבוד שבמדינתנו מתלהמים מול קובטי ודומיו ואפילו פעם אחת לא מתקיים דיון אמיתי כפי שקיים לעיתים בפורומים שונים בערוץ הראשון. 

       

        9/3/10 16:06:

      אולי  יהיה  נכון  ומדויק  לברר  אצל  סקנדר   מה  הוא  רצה להגיד  בהתחלה,   (איזה   שם-לא  ידעתי    שאלקסנדר   מיפו,  אבל  ניחא

      שוב  אנו   מיתיחסים   בחוסר   דעתנות  ונומוס  לרעיון  בכללותו.  בסוף   זה  יהפוך  לגורם   שלילי   בעצם   כל   הבלגן  שדשים   בענין. 

        כבר  חבר  השופטים   היסביר   יפה   מאוד.

       

        9/3/10 15:36:

      צטט: Naughtius Maximus 2010-03-09 15:33:25

      צטט: Rachel~ 2010-03-09 15:27:41

      צטט: y2work 2010-03-09 15:03:40

      ניתוח מעניין.

       

      וסקנדר/סכנדר עשה טעות שהוא ישלם עלייה בעתיד. הטעות שהשתן עולה לראש.

      הוא פתח את הפה ושלף מרגליות (וזה לא משנה כרגע אם הוא צודק או לא) ועלייהן הוא עוד ישלם.

       

      הלוואי שהיה זוכה. כי אז אולי היה לו משהו ביד שיגן עליו מהדברים שאמר.

       

       

      איזו מין אמירה זאת שהשתן עלה לו לראש ושישלם על המילים האלו? מאיפה אתה מביא את הרעיונות האלה? 

      כנראה הוא התכוון לכתוב : "ערבי טוב, זה ערבי שותק".
      (וחגיגה בסנוקר באמת אנדראסטימייטד.)

       

       

      לא ידעתי ששידרגו ממת לשותק :)

       

      מה זה חגיגה בסנוקר?

        9/3/10 15:33:

      צטט: Rachel~ 2010-03-09 15:27:41

      צטט: y2work 2010-03-09 15:03:40

      ניתוח מעניין.

       

      וסקנדר/סכנדר עשה טעות שהוא ישלם עלייה בעתיד. הטעות שהשתן עולה לראש.

      הוא פתח את הפה ושלף מרגליות (וזה לא משנה כרגע אם הוא צודק או לא) ועלייהן הוא עוד ישלם.

       

      הלוואי שהיה זוכה. כי אז אולי היה לו משהו ביד שיגן עליו מהדברים שאמר.

       

       

      איזו מין אמירה זאת שהשתן עלה לו לראש ושישלם על המילים האלו? מאיפה אתה מביא את הרעיונות האלה? 

      כנראה הוא התכוון לכתוב : "ערבי טוב, זה ערבי שותק".
      (וחגיגה בסנוקר באמת אנדראסטימייטד.)

       

        9/3/10 15:32:

      פוסט מצוין. נהנתי לקורא אותך
        9/3/10 15:31:

      צטט: y2work 2010-03-09 15:03:40

      ניתוח מעניין.

       

      וסקנדר/סכנדר עשה טעות שהוא ישלם עלייה בעתיד. הטעות שהשתן עולה לראש.

      הוא פתח את הפה ושלף מרגליות (וזה לא משנה כרגע אם הוא צודק או לא) ועלייהן הוא עוד ישלם.

       

      הלוואי שהיה זוכה. כי אז אולי היה לו משהו ביד שיגן עליו מהדברים שאמר.

       

       

      אתה מאיים?
        9/3/10 15:28:


      במה  הדברים  אמורים?עושים  סרטים,יופי,  שיעשו  או  לא  יעשו,  היינו  הך,

      אבל  אם  הסרטים  מתיימרים,  בחכמת  או   כפייתיות   של  הבמאי,   המפיק,  המממנים

      להלביש  נושא  -שבמקומות  אחרים   אולי  איננו   כאוב,  ואולי  כן,  אך  צוות   הסרט  ער   לזה  שיש 

      לזה  כוח--קלף,   אולי   לא   מוטב   לכבס   כביסה   מלוכלכת  במראה  סרט   טוב?  אני  חושב  שכן

      כי  כל   הסרטים   האלו   חיוביים  בהיותם  עוסקים   במציאות   ישראלית,  וגם  זה   -נשאלת   השאלה   המסריחה-  למה   העיתונאית    בבופור   מדברת   אנגלית?למה   בביקור  התזמורת    השימוש   באנגלית?

        כל  הסרטים   טובים   מאוד  ומופקים   בוירטואוזיות.   אבל  למעשה  החברה  הישראלית   יוצאת   נישכרת,

      לדוש  בקדרה   יותר   מידי   חברים,   לטחון   אותם   מיים,יגרום  להקדיח  את  התבשיל   ולשפוך   את  המים  עם   התינוק.

        9/3/10 15:27:

      צטט: y2work 2010-03-09 15:03:40

      ניתוח מעניין.

       

      וסקנדר/סכנדר עשה טעות שהוא ישלם עלייה בעתיד. הטעות שהשתן עולה לראש.

      הוא פתח את הפה ושלף מרגליות (וזה לא משנה כרגע אם הוא צודק או לא) ועלייהן הוא עוד ישלם.

       

      הלוואי שהיה זוכה. כי אז אולי היה לו משהו ביד שיגן עליו מהדברים שאמר.

       

       

      איזו מין אמירה זאת שהשתן עלה לו לראש ושישלם על המילים האלו? מאיפה אתה מביא את הרעיונות האלה? 

        9/3/10 15:24:

      צטט: מיא 2010-03-09 14:51:09

      עוד חזון למועד.

      למועד הבא, כעת חיה, נשלח את חגיגה בסנוקר.

      צפי להפתעה.

        9/3/10 15:24:

      ניתוח מעניין. נהניתי לקרוא.

      הקולנוע הישראלי בשנים האחרונות אכן מספק מראה לתהליכים העוברים על החברה. 

      צריך לשמור על חופש היצירה כי זה מקור העוצמה של החברה שלנו, ולא הצהרות נאמנות כפויות. 

       

       

       

        9/3/10 15:13:

      צטט: y2work 2010-03-09 15:03:40

      ניתוח מעניין.

       

      וסקנדר/סכנדר עשה טעות שהוא ישלם עלייה בעתיד. הטעות שהשתן עולה לראש.

      הוא פתח את הפה ושלף מרגליות (וזה לא משנה כרגע אם הוא צודק או לא) ועלייהן הוא עוד ישלם.

       

      הלוואי שהיה זוכה. כי אז אולי היה לו משהו ביד שיגן עליו מהדברים שאמר.

      מה שאתה אומר זה שהוא היה צריך להיות ערבי טוב, לאכול חרא ולהמשיך לסתום את הפה?

      נו שוין.

       

        9/3/10 15:03:

      ניתוח מעניין.

       

      וסקנדר/סכנדר עשה טעות שהוא ישלם עלייה בעתיד. הטעות שהשתן עולה לראש.

      הוא פתח את הפה ושלף מרגליות (וזה לא משנה כרגע אם הוא צודק או לא) ועלייהן הוא עוד ישלם.

       

      הלוואי שהיה זוכה. כי אז אולי היה לו משהו ביד שיגן עליו מהדברים שאמר.

        9/3/10 14:51:
      עוד חזון למועד. בינתיים ניאלץ להסתפק בכל החיים לפניו, שזכה ב-1977 באוסקר לסרט הזר הטוב ביותר, עם משה מזרחי הישראלי כבמאי (וייצג את צרפת).
        9/3/10 14:10:

      אהבתי את הניתוח. נראה שרק סרטים אישיים שאין בהם אמירה פוליטית מובהקת, אלא אמירה אנושית אוניברסלית יצליחו לשכנע את הצופים בארץ  לצפות בכלל, ולשכנע אותם שהסרט ראוי גם לייצג אותנו בחו"ל; וגם כך, די שתהיה בסרט אמירה אנטי מלחמתית (לכל מלחמה באשר היא מלחמה), או אנטי מצב חברתי מסויים אבל מספיק שיתרחש במגזר הערבי, כדי להקפיץ את כל המתלהמים הימנים ואחריהם עדר רב לפסול את הסרט פסילה גורפת מבלי לראות אותו בכלל, והכתרת היוצרים כ"סמולנים". (ובהלך הרוחות של היום, סמולני=בוגד), ועל כן אנחנו לא זוכים ליותר מדי דיונים ציבוריים רציניים בסרטים האלה, שיש גם סכנה  שיביאו  למחשבה על פתרון ויציאה מהמצוקות המתוארות בסרטים אלו
        9/3/10 11:58:

      צטט: Naughtius Maximus 2010-03-09 11:55:38

      צטט: Rachel~ 2010-03-09 11:48:34

      צטט: Naughtius Maximus 2010-03-09 11:39:31


      ביקור התזמורת לא נבחר כי הוא סרט משעמם ת'תחת.
      בלי קשר לכן ערבים לא ערבים, סתם סרט עגלה.


      ועכשיו ברצינות, סרט ישראלי/אמריקאי בלי הלקאה עצמית לעולם לא יגיע רחוק בעולמנו האובר מתחסד.
      הוליווד היא סופר שמאלנית ורק סרטים שיטיפו לניו אייג', ירוק, שלום, אחווה וכל הג'אז הזה יקבלו תשומת לב.

       

      במקרה נכחתי באותו טכס אוסקר ישראלי בו כן זכה ביקור התזמורת

      שמעתי את סידס צורח שזה לא הוגן כי הסרט מדבר בעיקר אנגלית כשעברית וערבית הן השפות הרשמיות

      ושהוא יגיע עם זה רחוק, והוא אכן נשלח עם הבופור  ולשמחתי לא זכה

       טוב, אבל זה עדיין סרט משעמם רצח.

       

      זהו שבעיני הוא אחד הטובים, הכניס הרבה כסף למפיקים וזה הכי חשוב.

       

        9/3/10 11:55:

      צטט: Rachel~ 2010-03-09 11:48:34

      צטט: Naughtius Maximus 2010-03-09 11:39:31


      ביקור התזמורת לא נבחר כי הוא סרט משעמם ת'תחת.
      בלי קשר לכן ערבים לא ערבים, סתם סרט עגלה.


      ועכשיו ברצינות, סרט ישראלי/אמריקאי בלי הלקאה עצמית לעולם לא יגיע רחוק בעולמנו האובר מתחסד.
      הוליווד היא סופר שמאלנית ורק סרטים שיטיפו לניו אייג', ירוק, שלום, אחווה וכל הג'אז הזה יקבלו תשומת לב.

       

      במקרה נכחתי באותו טכס אוסקר ישראלי בו כן זכה ביקור התזמורת

      שמעתי את סידס צורח שזה לא הוגן כי הסרט מדבר בעיקר אנגלית כשעברית וערבית הן השפות הרשמיות

      ושהוא יגיע עם זה רחוק, והוא אכן נשלח עם הבופור  ולשמחתי לא זכה

       טוב, אבל זה עדיין סרט משעמם רצח.

       

        9/3/10 11:48:

      צטט: Naughtius Maximus 2010-03-09 11:39:31

      צטט: e.sh 2010-03-09 11:01:24


      במשפט האחרון שלך אתה מייצג נאמנה את יוסי ביילין, אשר במשך שנים טען שהוא יודע הרבה יותר טוב מהפלסטינים למה הם מתכוונים. הם התכוונו בדיוק למה שהם אמרו, אך ביילין העדיף לפרשן זאת אחרת - לאסוננו.

      בין הקווים המשותפים הרבים של הסרטים, שכחת, בטח במקרה - לציין שהם כולם קשורים לקו השבר הערבי ישראלי.

      האם נעלם מעיניך שיש עוד קווי שבר בחברה הישראלית ?

      לא ניתן היה לכתוב משהו קצת יותר אובייקטיבי ?

      הדבר המשותף הבולט ביותר בין הסרטים - המוטיב הערבי של שלושתם - נעלם הועלם על ידיך במכוון.

      מה דעתך על קו השבר רוסים / ישראלים ?

      האם מיליון הרוסים שהגיעו לפה - ידעו לאיזו מציאות הם הושלכו ? אולי גם הם דמויות טרגיות כמו גיבורי הסרטים המצוטטים על ידך ?

      הגברים המתחתנים עם נשים איומות - יודעים לאן הם מושלכים ?

      יש רק משותף אחד לכל הסרטים הנ"ל - קו השבר הערבי ישראלי, עם נטייה בולטת להציג את הערבי כמיסכן.

      דטרמיניזם בחיים - קיים אצל עוד מאתיים אלף איש בעלי גוונים שונים, ואף אחד מהם לא הוצג על ידי אף במאי מאלה שהבאת.

      התגובות האוטומאטיות והאוהדות לא מוחקות את האמת של מה שכתבתי !

      למה ביקור התזמורת לא הגיע לאוסקר ? למה סיפור גדול לא הגיע ?

      מפני שהם היו מינוריים ולא קיצוניים בעניין הערבי. זאת הסיבה.


      ביקור התזמורת לא נבחר כי הוא סרט משעמם ת'תחת.
      בלי קשר לכן ערבים לא ערבים, סתם סרט עגלה.


      ועכשיו ברצינות, סרט ישראלי/אמריקאי בלי הלקאה עצמית לעולם לא יגיע רחוק בעולמנו האובר מתחסד.
      הוליווד היא סופר שמאלנית ורק סרטים שיטיפו לניו אייג', ירוק, שלום, אחווה וכל הג'אז הזה יקבלו תשומת לב.

       

       


      במקרה נכחתי באותו טכס אוסקר ישראלי בו כן זכה ביקור התזמורת

      שמעתי את סידס צורח שזה לא הוגן כי הסרט מדבר בעיקר אנגלית כשעברית וערבית הן השפות הרשמיות

      ושהוא יגיע עם זה רחוק, והוא אכן נשלח עם הבופור  ולשמחתי לא זכה

        9/3/10 11:42:

      צטט: Naughtius Maximus 2010-03-09 11:39:31

      ועכשיו ברצינות, סרט ישראלי/אמריקאי בלי הלקאה עצמית לעולם לא יגיע רחוק בעולמנו האובר מתחסד.
      הוליווד היא סופר שמאלנית ורק סרטים שיטיפו לניו אייג', ירוק, שלום, אחווה וכל הג'אז הזה יקבלו תשומת לב.

      ו................ חגיגה בסנוקר.

        9/3/10 11:39:

      צטט: e.sh 2010-03-09 11:01:24


      במשפט האחרון שלך אתה מייצג נאמנה את יוסי ביילין, אשר במשך שנים טען שהוא יודע הרבה יותר טוב מהפלסטינים למה הם מתכוונים. הם התכוונו בדיוק למה שהם אמרו, אך ביילין העדיף לפרשן זאת אחרת - לאסוננו.

      בין הקווים המשותפים הרבים של הסרטים, שכחת, בטח במקרה - לציין שהם כולם קשורים לקו השבר הערבי ישראלי.

      האם נעלם מעיניך שיש עוד קווי שבר בחברה הישראלית ?

      לא ניתן היה לכתוב משהו קצת יותר אובייקטיבי ?

      הדבר המשותף הבולט ביותר בין הסרטים - המוטיב הערבי של שלושתם - נעלם הועלם על ידיך במכוון.

      מה דעתך על קו השבר רוסים / ישראלים ?

      האם מיליון הרוסים שהגיעו לפה - ידעו לאיזו מציאות הם הושלכו ? אולי גם הם דמויות טרגיות כמו גיבורי הסרטים המצוטטים על ידך ?

      הגברים המתחתנים עם נשים איומות - יודעים לאן הם מושלכים ?

      יש רק משותף אחד לכל הסרטים הנ"ל - קו השבר הערבי ישראלי, עם נטייה בולטת להציג את הערבי כמיסכן.

      דטרמיניזם בחיים - קיים אצל עוד מאתיים אלף איש בעלי גוונים שונים, ואף אחד מהם לא הוצג על ידי אף במאי מאלה שהבאת.

      התגובות האוטומאטיות והאוהדות לא מוחקות את האמת של מה שכתבתי !

      למה ביקור התזמורת לא הגיע לאוסקר ? למה סיפור גדול לא הגיע ?

      מפני שהם היו מינוריים ולא קיצוניים בעניין הערבי. זאת הסיבה.


      ביקור התזמורת לא נבחר כי הוא סרט משעמם ת'תחת.
      בלי קשר לכן ערבים לא ערבים, סתם סרט עגלה.

       
      ועכשיו ברצינות, סרט ישראלי/אמריקאי בלי הלקאה עצמית לעולם לא יגיע רחוק בעולמנו האובר מתחסד.
      הוליווד היא סופר שמאלנית ורק סרטים שיטיפו לניו אייג', ירוק, שלום, אחווה וכל הג'אז הזה יקבלו תשומת לב.

        9/3/10 11:34:


      אתה יודע מה מציק לי מולי? שבשונה מהבימאי הערבי, שאני דווקא מבין את אמירתו, רק לא מסכים עם דרך ניסוחה, הטיימינג שלה ואת בזבוז הצ'אנס לקרב במקום להרחיק, דווקא היוצרים היהודים שהזכרת אשמים בעיניי, כמשוייכים לשמאל מסוים, באותה אפטיות, ניכור, ייאוש, סלידה מהלאומיות. סרטיהם מציגים הכאה על חטא, אך נטולי אמירה למחר, רק מבט לאתמול, משל סיקרו את תקופת הצלבנים. מבחינתם הם עשו את שלהם, אמרו את אמירתם הפוליטית דרך היצירה שלהם והמשיכו הלאה. אני מוצא ביצירות האלה המון תבוסתנות והדרה עצמית של היוצרים מהמדינה ומהעם היושב בה (כנ"ל "לבנון"). יוצר שמאלן אמתי צריך להתעסק גם בצד המאחד, לא רק זה המנכר. ושוב ההשוואה לזוועות מלחמת העולם ההיא לא רלוונטיות ולמרות שציינת זאת, הוספת אותה, וההשוואה היא בלתי נמנעת לעין בלתי מזויינת.

       

      הסיפור של עג'מי הוא טוב, הוא מספר סיפור פשוט, קיימים כמוהו המונים עם סיפור כזה, ערבים, בראזילאים וקרואטיים, הייתי שמח אם הוא היה זוכה, למרות ואולי בגלל אמירתו של הבמאי.

        9/3/10 11:06:

      צטט: e.sh 2010-03-09 11:01:24


      במשפט האחרון שלך אתה מייצג נאמנה את יוסי ביילין, אשר במשך שנים טען שהוא יודע הרבה יותר טוב מהפלסטינים למה הם מתכוונים. הם התכוונו בדיוק למה שהם אמרו, אך ביילין העדיף לפרשן זאת אחרת - לאסוננו.

      בין הקווים המשותפים הרבים של הסרטים, שכחת, בטח במקרה - לציין שהם כולם קשורים לקו השבר הערבי ישראלי.

      האם נעלם מעיניך שיש עוד קווי שבר בחברה הישראלית ?

      לא ניתן היה לכתוב משהו קצת יותר אובייקטיבי ?

      הדבר המשותף הבולט ביותר בין הסרטים - המוטיב הערבי של שלושתם - נעלם הועלם על ידיך במכוון.

      מה דעתך על קו השבר רוסים / ישראלים ?

      האם מיליון הרוסים שהגיעו לפה - ידעו לאיזו מציאות הם הושלכו ? אולי גם הם דמויות טרגיות כמו גיבורי הסרטים המצוטטים על ידך ?

      הגברים המתחתנים עם נשים איומות - יודעים לאן הם מושלכים ?

      יש רק משותף אחד לכל הסרטים הנ"ל - קו השבר הערבי ישראלי, עם נטייה בולטת להציג את הערבי כמיסכן.

      דטרמיניזם בחיים - קיים אצל עוד מאתיים אלף איש בעלי גוונים שונים, ואף אחד מהם לא הוצג על ידי אף במאי מאלה שהבאת.

      התגובות האוטומאטיות והאוהדות לא מוחקות את האמת של מה שכתבתי !

      למה ביקור התזמורת לא הגיע לאוסקר ? למה סיפור גדול לא הגיע ?

      מפני שהם היו מינוריים ולא קיצוניים בעניין הערבי. זאת הסיבה.

       

      ביקור התזמורת נבחר על ידי חברי האקדמיה הישראלית  לייצג את ישראל אבל נפסל בהוליבוד מסיבות טכניות (יותר מידי אנגלית ) וזה קרה גם  בזכותו האדיבה של במאי הבופור.

      "סיפור גדול " פשוט לא נבחר  .

        9/3/10 11:04:

      ועוד דבר,

      בשנה הבאה לשלוח את הסרט: חגיגה בסנוקר.

        9/3/10 11:01:


      במשפט האחרון שלך אתה מייצג נאמנה את יוסי ביילין, אשר במשך שנים טען שהוא יודע הרבה יותר טוב מהפלסטינים למה הם מתכוונים. הם התכוונו בדיוק למה שהם אמרו, אך ביילין העדיף לפרשן זאת אחרת - לאסוננו.

      בין הקווים המשותפים הרבים של הסרטים, שכחת, בטח במקרה - לציין שהם כולם קשורים לקו השבר הערבי ישראלי.

      האם נעלם מעיניך שיש עוד קווי שבר בחברה הישראלית ?

      לא ניתן היה לכתוב משהו קצת יותר אובייקטיבי ?

      הדבר המשותף הבולט ביותר בין הסרטים - המוטיב הערבי של שלושתם - נעלם הועלם על ידיך במכוון.

      מה דעתך על קו השבר רוסים / ישראלים ?

      האם מיליון הרוסים שהגיעו לפה - ידעו לאיזו מציאות הם הושלכו ? אולי גם הם דמויות טרגיות כמו גיבורי הסרטים המצוטטים על ידך ?

      הגברים המתחתנים עם נשים איומות - יודעים לאן הם מושלכים ?

      יש רק משותף אחד לכל הסרטים הנ"ל - קו השבר הערבי ישראלי, עם נטייה בולטת להציג את הערבי כמיסכן.

      דטרמיניזם בחיים - קיים אצל עוד מאתיים אלף איש בעלי גוונים שונים, ואף אחד מהם לא הוצג על ידי אף במאי מאלה שהבאת.

      התגובות האוטומאטיות והאוהדות לא מוחקות את האמת של מה שכתבתי !

      למה ביקור התזמורת לא הגיע לאוסקר ? למה סיפור גדול לא הגיע ?

      מפני שהם היו מינוריים ולא קיצוניים בעניין הערבי. זאת הסיבה.

        9/3/10 11:01:

      חגיגה בסנוקר מייצג יותר.

      מודרניסט יקר - למרות הכל, האמריקנים לא קונים את הסחורה פעם אחר פעם. יש להם את זה ב-CNN כל יום.

      וצריך להפנים עובדות - כמו שאין כדורגל משובח בארץ, כך גם קולנוע. באמת נמאס מכל הסרטים האלה.

        9/3/10 10:56:
      ניתוח יפה, אך מתעלם מהבסיסי והמובן מאליו: בשלושת הסרטים מוצגים הערבים כקרבנות העיקריים, והיהודים כמדכאים העיקריים. ראיה כוזבת זו היא מרכיב חשוב מאוד (ואולי קריטי) בהצלחתם בעולם.
        9/3/10 10:00:

      בא לידי ביטוי
        9/3/10 09:21:

      צטט: מולי בנטמן 2010-03-08 09:43:07

      צטט: מירי גרין 2010-03-08 07:31:29


      יפה כתבת ויפה נתחת

       

      תודה, זה מזכיר לי נקודה נוספת של דימיון שיש לחדד, בשלושת הסרטים הגיבורים הם קורבנות של מציאות כאשר האחראים לקיומה של מציאות זו הם כמעט נעלמים 

       

      כן ואתה יכול להוסיף לרשימה את הסרט שזכה באוסקר "מטען הכאב" . גם שם זה בה יופי לידי ביטוי.

        8/3/10 17:05:


      לא צפיתי, גם לא אצפה

      עד שאני רואה סרט הוא צריך להיות דה בסט

       

      וכזה המתיימר להציג את ישראל ( מפי השמועה) אך אינו מייצג

      נו, באמת...

        8/3/10 09:43:

      צטט: מירי גרין 2010-03-08 07:31:29


      יפה כתבת ויפה נתחת

       

      תודה, זה מזכיר לי נקודה נוספת של דימיון שיש לחדד, בשלושת הסרטים הגיבורים הם קורבנות של מציאות כאשר האחראים לקיומה של מציאות זו הם כמעט נעלמים 

        8/3/10 08:58:

      צטט: ליאי 2010-03-08 07:20:05

      איכשהו, גם הסרט הזוכה "מטען הכאב", האמריקני, מתחבר לי לפוסט. אולי, שוב, כי הוא מתאר מציאות כל כך מוכרת...

       

       

      לא ראיתי את מטען הכאב אך נשמע שאכן גם הוא יכול להיות שייך למעגל הזה.
        8/3/10 07:31:

      יפה כתבת ויפה נתחת
        8/3/10 07:20:
      איכשהו, גם הסרט הזוכה "מטען הכאב", האמריקני, מתחבר לי לפוסט. אולי, שוב, כי הוא מתאר מציאות כל כך מוכרת...

      פרופיל

      מולי בנטמן
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין