כלום
סערות-סופות מוחיות
פוסטים אחרונים
- ושוב אתה 8/6/16
- ושוב אתה 8/6/16
- אם - רודיארד קיפלינג - לגזור ולשמור 18/12/15
- התאהבתי 5/11/15
- האמנם 28/10/15
- עיתונות ומה שבינה 5/10/15
ארכיון
בחצר שלנו
בחצר שלנו, מתחת לאורן, בין עלי השלכת, החלזונות והנמלים, שוכבים להם השניים. האחד, הוא זה שמתחת, הובא לפני שנים רבות מראש פינה. בית - שיושביו נטשו אותו, והשכנים השליכו לרחוב את תחולתו ולזה המבורזל, לא שמו לב ולא ידעו לאמוד ערכו. והשני - זה שמעל, הובא בתחתיתו של מטוס, מארץ השטרודל, הזאכר-טורט והכרוב כבוש עם נקניקיות, גם כן לפני כשלושים שנה מהעיר וינה. כיום, בשעה שבין מעברים מחצר לחצר, נהנים זה מחברתו של זה במטר ובשרב, עד תבוא להם שעה של נחת. ו |
תגובות (9)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
ה"אלטע זאכן" שבים ומתחדשים בעיני אוהביהם.
הלוואי בין בני האדם אותה סובלנות שמשרים בתנוחתם שני הכיורים...
תודה למגיבים.
אילו רק הייתם יודעים -
המוכסים היו מאוד חכמים ואינטליגנטים
וגבו מאיתנו מכס - הון תועפות !!!!
הם חשבו, כנראה, שאנחנו אנשי עסקים
(גם נראינו כך.....*)
אבל אנחנו אוהבים את ה"כיור" הוינאי
והראש-פינאי גם כן.......
מירה
איזה יופי לראות את היופי, באלה שזרוקים להם שם בחצר...עם טפה חידוש ומירוק הם הופכים לך לפריטי-אספנים .
הובא בתחתיתו של מטוס,
מארץ השטרודל
וינה היפיפיה, לאן הדרדרת?
מירה'לה,
אני דווקא אוהבת את כל הבלאגן הזה.
שלך, בידידות,
אנה
גם אני :-)
המילים שלו הן בדיוק המילים שהיתי בוחרת.
מצטרפת.
את נהדרת!
יום אשה מפרה ופורה לך מירה
התגעגעתי לכתיבתך הנפלאה.
כתוב כל כך יפה
והתמונה
לא רואים היום דברים כאלה
אלטע זעכאן שנהפך למטמון.