אחד בלילה...

אי שם שוכן לו מישהו שמאוד אוהב אותי, כבר 4 שנים אוהב אותי מרחוק, והוא מכיר אותי, אני אותו עדיין לא

הוא שומר עליי כבר תקופה, שומר שאני לא אפגע,  אני יודעת שהוא מנסה איך שהו לשפץ לי את הלב, והאמת? אין לי מושג אם זה אפשרי, כי בכל פעם שאני מורידה לבנה אחת מאותם חומות אני בונה 2 , מוזר כמה אתה הולך להיות מגונן על ליבך שאף אחד לא יכול לפרוץ אותו אחרי שאתה נפגע, או יותר נכון מרוסק,

אתה מבין שאחרי שחיברת לעצמך את כל החתיכות של הלב אין מצב שאיזה זר יבוא מאי שם וינסה  להכנס דרך פתחי המילוט של הרגש.

ואז הדלת הראשית לא פחות ולא יותר משמיעה קולות של מנעול חורק, ואת מתחילה להילחץ, אולי היא נפתחת?...

ובטריקה אחת גדולה את סוגרת ולא מעזה לנסות להתקרב, אף אחד כבר לא מקסים אותך עם מילים יפות , עם חיוכים ומשפטי פתיחה מגן העדן.

בסיטואציה אחרת שלוש לפנות בוקר בר מלא בשוק בשר מכל הסוגים והם מנסים איך שהו להפיל אותי ברשת, אבל אני לא טרף קל אני הזאב  שעטוף במסכה.מ שה תמים הפכתי עורי, צוחקת על הטימטום שבהם, צוחקת כמה הם חלשים, ומה בכלל הם מצאו בי, כי אחרי שבטח הם יתעררו איתי בבוקר שלמחרת הם יבינו שהזאב הזה הוא בכלל שה תמים, והקסם יתפוגג, אותו כוח אדיר שהתיז מעל פניהםיהפוך בבוקר למתיקות של גועל ,והכל יתנפץ אל תוך האפלה

והנה אני לא נרדמת, מנסה לפתור את המשאווה הזו איך קיבינימט הגעתי לכאן, איך הגעתי למצב של אטימות מוחלטת ששום דבר לא יכול לרגש אותי, שמתוך 24 שעות אני צוחקת 3 דקות , למי נהפכתי להיות והאם זה יעבור?

והטיפש שיושב מולי בבר כותב על פתק שאני מהממת, השני  שואל אם יש מצב שאני מוכנה לקשר, והשלישי מנסה לקנות אותי במשקה זול. ואני? כמובן אשת הקרח לא מעניין אותי כלום מלבד המוזיקה והשתיה שאני קונה לעצמי.

אני חוזרת הביתה לפנות בוקר מאחור מלווה אותי הגיפ שלו שאין לי מושג שאותו זר נוסע אחרי ושומר עלי שלא יקרה לי כלום

הוא נרגע כשאני חוזרת הביתה ומתקשרת אליו.

והוא תמיד אומר לי שמחר הוא ימשיך לאהוב אותי.

והכי מוזר שאני רק לא שאלתי אם הוא יאהב אותי מחר גם? אבל רק מרחוק.