פרופיל
פרספקטיבה
פוסטים פופולאריים
-
גם חרות יצירתית
20/4/08 | 857 צפיות
-
אי מול חופי תל אביב
20/9/09 | 1198 צפיות
-
הקניון הכי נמוך
2/12/12 | 1005 צפיות
-
יופי פיננסי
18/12/10 | 2823 צפיות
-
תאום ציפיות בינאישיות
29/4/09 | 487 צפיות
-
כרטיסי שחרית אורבאניים
18/1/08 | 997 צפיות
פוסטים אחרונים
- הקניון הכי נמוך 2/12/12
- מחסלים את שינקין! 22/9/12
- המשכיות בשדרות העיר תל-אביב 21/8/12
- "מדרחוב רוטשילד" 16/6/12
- תל-אביב/ניו-יורק – סביבות בערים (לא) מגוננת 12/4/12
- בתי מלון אורבאניים – לאן? 10/2/12
מוזיאון העיצוב בחולון - החוויה נשארה בחוץ
חללי התצוגה הפנימיים חסרי כל ייחוד למעט החלל המרכזי העליון שבו יש טיפול מפורט יותר בתאורת יום טבעית. מסביב לאולם הקטן יש מסדרון מעגלי חשוך שמוביל לשום מקום למעט שבדרכו יש את השירותים.
האנרגיה וההתלהבות של המתבונן מתבזבזת בחוץ. במרחב החיצוני אין תחרות, המוזיאון מוביל. בשני חללי התצוגה הפנימיים, לא תהיה תחרות בין האדריכלות לעבודות האומנות שיוצגו וטוב שכך. הנפחים הבנאליים משאירים, בניגוד להרבה מוזיאונים מפורסמים אחרים, את כל תשומת הלב העיקרית לעבודות האומנות. אבל ולמרות זאת, אנחנו מצפים שהפנימיות תהיה המשך לחיצוניות או לפחות תרמוז לנו מה באמת קורה בחוץ. יש כאן דיסוננס, כשאנו נמצאים בתוך המוזיאון, יש הרגשה שאנחנו נמצאים לא באותו מבנה שראינו בחוץ.
אופן הצגת העבודות באולמות אלו חשובה ביותר, כרגע אין סדר מסוים בשלביות תנועת המבקר בחללים אלו, אין היררכיה הגיונית וחייב להיות קשר בין גודל העבודות לחלל שבו הן מוצגות. בתערוכה הנוכחית באולם הגדול, העבודות מוצגות כאילו הייתה זו חנות למכירת גאג'טים.
ברור לכל מביט כי הצבעיים האנרגטיים נוגעים בו וברגשותיו, ברור לכל הולך רגל, שהמבנה הזה מוגדר כלפי חוץ בצורה אורגאנית ותזזיתית מעניינת. לעומת זאת, מה שקורה בחללים הפנימיים לא קשור למעטפתיות של המבנה ומעט מאכזבים.
צילומים: יוסי מטלון |
פיד RSS
תגיות
פוסטים פופולאריים
-
גם חרות יצירתית
20/4/08 | 857 צפיות
-
אי מול חופי תל אביב
20/9/09 | 1198 צפיות
-
הקניון הכי נמוך
2/12/12 | 1005 צפיות
-
יופי פיננסי
18/12/10 | 2823 צפיות
-
תאום ציפיות בינאישיות
29/4/09 | 487 צפיות
-
כרטיסי שחרית אורבאניים
18/1/08 | 997 צפיות
תגובות (17)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
תודה שהתאכזבת בשביליינו- נקודות המבט היו ברורות נוקבות וענייניות
ודוגמה למבנה שכן הולך עד הסוף: הגוגנהיים בניו יורק.
אם זה שימושי? פרקטי? נוח? זה כבר דיון אחר. אבל לפחות החוויה עוצמתית מבפנים לפחות כמו בחוץ.
תודה.
החוויה החיצונית חייבת להמשך פנימה.
לעומת זאת, הרעיון ש "הצורה עוקבת אחרי הפונקציה" נשמע קצת נדוש וכשאדריכלות
היא חלק מהאומנות, נשארים חללים חסרי שימוש מעשי, הם מוסיפים לאופיו האומנותי/קוספטואלי של המקום.
זה לא המקרה כאן. כאן פשוט אין רישום או ראיה מרחבית חיצונית שחודרת לתוך המבנה. בפנים המבנה משתקפת הצגה אחרת מנותקת מהקוטקסט החיצוני, סוג של דיכוטומיה ב- DNA של המבנה.
תודה וחג שמח.
לא ראיתי את המבנה
אבל האדריכל פרידריך קיזלר שיצר את המגילות הגנוזות בירושליים אבי התורה הסוריאליסטית יצר בשנות 50-60 למאה הקודמת את המבנה שנקרא the endless house .
בתיאוריה שהכול הינו חלל גם גוף האדם הינו מעגלי ללא התחלה וסוף .
הצורה החיצונית מזכירה מאוד את הרעיון של קיזלר !!!!!!!!!!!!!!!!1
קטונתי לשפוט - אך מבנים מעגליים החל מהמוזיאון למודרן ארט ועוד רבים וטובים תמיד יוצרים בז של חדשנות..
השף קיזלר
המבנה נראה "עוטה טבעות"
הייתי מכנה אותו "שבתאי".... בזכות הטבעות...
לעניות דעתי טרם נתגלו חיים על הכוכב שבתאי...
כעת הכל ברור
עצוב לראות את הקירות הערומים , כשיש לשוק הרבה מה להציע.
לעומת זאת
המבנה החיצוני מעוטר לתפארת הפיסול.
הי יוסי,
כמה שאתה צודק !!!! זה בדיוק מה שאני אומרת כבר זמן רב ומקבלת תגובות "מיתיפיפות" של : לא חייב להיות קשר בין הפנים לחוץ.
נו....באמת. מתי יבינו כבר האדריכלים שחייב להיות קשר אל הפנים? שאדריכלות ועיצוב פנים זה לא מילים גסות... וחייבים לעבוד יחד?
כל החללים המיותרים שנוצרים בגלל גחמות של אדריכלים - עיין ערך ליבסקינד - בר אילן, מוזיאון היהדות בברלין.....
בנין הוא לא רק מעטפת. והחוויה כפי שציינת צריכה וחייבת להיות גם מבפנים. ואם הפנים הופך למאולץ אז הבניין נכשל.
המבנה מייצג תפיסה של object d'art ז"א קופסה עיצובית מנותקת
ללא קשר לקריאה אייקונית של מבנה
כ"קופסה " שימושית ובהקשר של מקום מיקום וזיכרון עדין .
קצת משהו כמו הילד שעומד על המקפצה ,
משתין לבריכה וצועק : אמא תראי אותי !
אבל, בשורה התחתונה ואחרי שכל מסיבות הפתיחה המיוחצנות תסתיימנה ,
תשאר רק שאלה אחת קטנה :
איך תרגיש הסבתא הזקנה כשתבוא לביקור ב"מוזיאון " עם הנכדים ?
האם היא תתמצא ? האם הנכד יבין מה קורה ? האם הם יצליחו " לקרוא"
את דרכם במבנה ללא שלטי הכוונה וחיצים מוארים ?
האם החוויה תהיה באמת אחרת ? מיוחדת ?
ושאלה לדיון / מחשבה :
האם טיפול בהלם זה מפלטו האחרון והיחידי של הפירסומאי / המעצב ?
מה קרה לעיצוב פשוט , נקי , מואר , יעיל , שימושי ונטול יומרות ?
למה הכל זה קריצות בינלאומיות ?
מה ,
בילבאו של גרי ו- ברלין של ליבסקינד זה נקודת המוצא היחידה היום ?
יופי של ביקורת.
מתכוונת להגיע ולהתרשם.
בהחלט כתיבה מעניינת.
צילומים איכותיים.
בהצלחה.
שנשמע רק בשורות טובות.
שבוע נהדר,
חג אביב שמח,
שרה קונפורטי
www.sarakonforty.com
Thanx
חשוב לראות, להרגיש ולחוש. ראיתי בחוץ מבנה אחד ובפנים ראיתי וחשתי משהו אחר לחלוטין. - תודה!
מעניין לראות .
מקסים יוסי.
קצת נבהלתי כי קראתי רון ארד במקום חן ארד.
כנראה שהסדרה של אתמול חודרת עמוק. *
תודה ל--*