ממרום גילי אני יכולה לאמר שהדיעה שלי לגבי בגידות השתנו מקצה לקצה.

מאז שהתחתנתי 1960 ועד היום, הרבה זוגות נפרדו, והתחברו מחדש, ושוב נפרדו, היו בגידות. הפעם הראשונה שחברה סיפרה לי שבגדה בבעלה עם החבר שלו הטוב ביותר, נחרדתי. כשדברתי על כך עם בעלי, הוא מייד אמר, הכי טבעי שזה יהיה חבר, הוא קרוב, זמין, ישנן שיחות, הכל קרוב ונגיש, למה שילכו רחוק.

הבית הזה של חברתי התפרק.

מאז היא אדם מאושר יותר ושלם.

יצא לי להבין לא אחת שיש שני סוגי בגידות עיקריות. הראשונה שהיא הלא מקובלת שכבר מהתחלת הקשר, התפיסה לגבי זוגיות מעוותת ומושרשת על כך שאישה זה למטרות משפחה, וכל השאר בתענוגות. זו גישה מאוד "חשוכה" שקיימת היום בכל גיל ובכל דור שאני פוגשת.

אחד עושה כמו אביו, השני עושה כמו אחיו, השלישי עושה כי כל מי שלידו לא פרייאר, כי זה משהו מושרש כמעט כמו מסורת.

עליהם אין לי מה להוסיף חוץ מלהגיד חבל שכך.

ויש את הבגידה של "שוברים את הכלים ולא משחקים" זאת אומרת, משהו ביחסים השתנה, כל היחסים מקבלים סוג של תפנית, המריבות הופכות להיות שקט, התבצרות, המרחק הולך ונעשה קשה יותר, התפקודיות בבית בעיקר מול הילדים נמצאת בעדיפות ראשונה ו..מתחיל תהליך של "שמירת האני זה אני ודי"

זה ממשיך בקניות,או בשעות ארוכות בעבודה, בפרויקטים מענינים נורא! החברה טובה שפתאום הופכת להיות  "האני השני שלך" בקשר עם כל מיני אנשים. הויכוחים בבית נראים יותר על עקרונות וכבר לא על רגשות, כי מה כבר יש להתווכח על רגש? זוהי סיטואציה קשה. והכי נורא זה הסקס שאין מושג למה חייבים.

למה חייבים סקס אם לא מדברים ממש.

ישנם אנשים שמאוד אוהבים אחד את השני ורוצים לשתף, אבל הדינמיקה כבר כל כך אבודה שאין סיכוי. ואז קורה המהפך, פתאום עולם הזוגות מתגלה , אם זה דרך פורומים ברשת או בכל מיני מסגרות אחרות בהן פוגשים אנשים באותו מצב. החיבור נעשה באופן מיידי, כולנו באותה סירה. ההתקרבות למישהו שמושך היא רק ענין של זמן ואז לפתע מתחיל רומן.

המחשבות המייסרות בדרך מתחילות אחרי זמן מה. בהתחלה ישנה התרגשות ותחושת נצחון על המערכת. וכל הסיבות למה כן מתעוררות לחיים, הכל מובן, איך לא ראינו שכולם עושים את זה.

אחרי שנרגעים מעט, אם קודם לכן לא היה דיאלוג, אז כבר אין יכולת גם לחלוק את זה.

וכך , אם נזהרים, חולפות להן בדרך כלל מספר שנים עד לפרוד.

כל זה עלה לי לאחר ששמעתי את השיר "יום ראשון" של מירי מסיקה.

כל המחשבות, הרצון להיות כן, העוצמה של ההתרגשות מול רגשות האשמה. העדינות שיש בין שני אנשים שכבר לא אומרים את האמת אחד לשני, מצד אחד רוצים לשמור מצד שני לספר לשתף ואולי ליצור הזדמנות נוספת.

השיר הזה העלה לי את כל הסיפורים של חבריי. כולם בסדר היום, אבל כולם היו בדרכים ..בדרך הביתה, לא גאים בכלום.

אני, אישית חושבת שבגידה כשהיא חלק מתהליך פרידה היא נסלחת, אבל כתפיסת עולם היא בלתי אפשרית.

מה אתם חושבים?