לתשומת לבכם, אשמח לפרסם גם מאמרים שלכם
פרסום מאמרים שלכם - כאן

מקורה של מידת כפיות הטובה האנושית הוא אדם הראשון. חטאו הראשון של האדם נבע מסירובו להביע תודה לבורא על הטובה שגמל עמו. אילו היה האדם מכיר טובה על הטוב האינסופי שהרעיף עליו הקב"ה, במקום לקבל את הטוב כמובן מאליו, הוא לא היה אוכל מפרי עץ הדעת. רגש הכרת הטובה היה מונע ממנו להמרות את פי ה'.
תשובתו של האדם לדברי ה', כאשר נשאל מדוע אכל מפרי עץ הדעת, חושפת כפיות טובה זו: "האשה אשר נתת עמדי, היא נתנה לי מן העץ ואוכל" (בראשית ב', י"ב). במילים אחרות: "לא בקשתי ממך לברוא לי אשה, הרעיון היה שלך. אם היא פיתתה אותי לחטוא, הדבר אינו באשמתי". לעומת מבט זה, התורה מדגישה שהאשה נבראה לטובת האדם, שנאמר: "לא טוב היות האדם לבדו" (בראשית ב', י"ח). אולם האדם לא הכיר בטובה זו. כפיות הטובה הייתה שורש חטאו.
כך הם פני הדברים גם בנוגע לכל צאצאיו. כפיות הטובה היא הגורם הבסיסי לכל חטא. לו היה האדם עוצר את מרוצת חייו ומתבונן בעובדה שהוא חב תודה לה' על עצם קיומו, לא היה מסוגל להמשיך לחיות תוך סגידה לעצמו ונטישת בוראו. ... לחץ להמשך ...

דמיון מודרך
דמיון מודרך היא שיטה המשלבת נשימה, הגעה למצב רגיעה והדרכה של המטופל לעבודה עצמית באמצעות הדמיון. חשוב להדגיש, שאין המדובר בהיפנוזה. המטופל מודע לנעשה בכל רגע, אחראי בעצמו לתהליך, שולט בהתקדמותו ויכול להפסיקו בכל שלב.
בשיטה זו, בעזרת נשימות עמוקות, מגיע המטופל למצב של שלוווה ורגיעה ופעילות המח נעשית איטית יותר.
במצב זה מתאפשרת גישה לתכנים המצויים בתת המודע. מתאפשרת התבוננות מזוית אחרת על רגשותינו ועל כאבינו ואף על אירועים שונים שחווינו בחיינו, ובכך אנו יכולים להתמודד איתם בצורה שונה מהרגיל.
כאן נכנס הדמיון לתמונה. הדמיון הינו משאב בלתי נדלה וחסר גבולות, אשר קיים בכל אחד מאיתנו. השימושים הטיפוליים לתהליכים המבוססים על הדמיון הם רבים ומגוונים, ולהלן מספר דוגמאות:
כפי שציינתי, הדמיון המודרך מציע זווית ראיה אחרת על החסימות בתוכנו. כך, למשל, נוכל לראות בדמיון איזור כואב או חסום, בצורת דימוי של אבן שתקועה במקום (כמובן שלכל אחד עולם הדימויים והסמלים שלו). במצב כזה, נעבור ... לחץ להמשך ...

הבוקר התבשרנו כולנו כי נפתח משפט דמיאניוק:
'ניצול - שרק מילא פקודות' כמעט 16 שנה לאחר שעזב את ישראל בעקבות זיכויו
הובל ג'ון דמיאניוק בכיסא גלגלים אל ספסל הנאשמים במינכן שבגרמניה...
הידיעה הזאת עוררה אצלי תהיות לא מעטות, אבל גם תובנות.
האומנם אפשר לשפוט אותו על פשעים נגד האנושיות, על אותה אדמה שלפני זה היה החוק האלמנטארי שלה?
הרי אם לא היה נשמע לחוק באותם שנים הרי היה נשפט על כך ובודאי נענש על כך, כי כך קבוע בחוק, חוקי הרייך.
והרי הוא קיים את החוק?
ומה יקרה אם החוק העכשוי ישתנה בעוד 50 שנה, האם יוכלו לשפוט את השוםטים ששפטו את דמיאניוק?
אם כן מה היא מוסריות בכלל?
מי קובע נורמות מוסריות?
האם התפיסה המוסרית יכולה להתבסס על משחקי רוב ומיעוט?
האם מושגי הטוב והרע נקבעים בבחירות דמוקרטיות?
הלוא כשם שהיחיד עלול להשחית את דרכו, גם הרוב עלול להידרדר להתנהגות בלתי - מוסרית.
אשמח לשמוע את חוות דעתכם.
אני בטוח כי נגיע ביחד לתובנות חדשות ומדהימות!
החברה האנושית ... לחץ להמשך ...

ראה גם: * מידע אנושי - חלק 1 ב.
ואם בחושים עסקינן, אזי ניתן לחוש את המידע ולגעת בו : המידע איפא הוא החומר בעצמו; והנתון האחרון בחבילת הנתונים של החלק הראשון מצביע על אחד האופנים הבסיסיים - דרכו יעובד המידע ויועבר אל כתובתו האנושית : המידע ייתהווה דרך החומר שביקום. אבן היא מידע. תפוח הוא ביטוי לחבילת מידע עם קליפה אדומה. הגוף האנושי הוא חבילת מידע; החומר בעצמו ובהתהוותו הוא מידע. ואכן הגיע האדם לזיהוי המידע הצפון בגוף האנושי דרך 23 הכרומוזומים שלו, ואף התחיל לקרוא את המידע של הגינום האנושי המכונה די. אנ. אי... הוא הגיע אל התא ואל החלקיק והאטום והאלקטרודות... המידע איפא אינו נישא על גב החומר, כי - אם החומר בעצמו הוא המידע. הרעיון הזה אינו טפל כבר על האדם; הוא הפנים אותו.
החלק השני: תיעוד המציאות האנושית שיכולה להתהוות בצל הגן.
ט ויצמח ה' אלקים מן - האדמה כל - עץ, נחמד למראה, וטוב למאכל, ועץ החיים בתוך הגן, ועץ הדעת טוב ורע.
לאחר שהשם יתברך תיעד את נתוני גן העדן - גן המידע שעתיד ... לחץ להמשך ...

ילד קטן בכה אצל סבתו, והתלונן בפניה על איך הכל לא מסתדר לו בחיים, הכל מתקלקל, הכל נהרס.
קשיים בבית הספר, בעיות בבית עם ההורים, מחלות במשפחה. למה זה צריך להיות כך!?
הסבתא, שהיתה באמצע העבודות במטבח, ליטפה אותו על ראשו, נישקה וחיבקה אותו בניסיון לנחמו.
"בא לך אולי משהו טעים לאכול? " שאלה אותו.
"בטח" - ענה לה.
"הנה קח לך, קצת שמן בישול" - אמרה הסבתא.
"איכס! " - אמר הנכד בעיקום פרצוף. "זה מגעיל! "
חשבה הסבתא ואמרה:
"אז אולי, מה דעתך על כמה ביצים טריות?
או אולי כוס קמח?
אולי אתה מעדיף בעצם כפית אבקת אפיה? "
הילד שהתחיל להתעצבן אמר לסבתו:
"סבתא, מה קרה לך. כל הדברים האלה מגעילים אחד אחד! "
ענתה לו סבתו:
"נכון, לכל הדברים האלה יש טעם נורא ואיום כל אחד בפני עצמו.
אבל כשמערבבים אותם ביחד, ובכמויות הנכונות, יוצאות לך עוגיות מדהימות! "
עשתה הסבתא הפסקה קלה, לראות אם דבריה נקלטים, ואחר משיכה: -
"גם הקב"ה פועל בדיוק כך.
הרבה פעמים אנחנו תוהים מדוע ... לחץ להמשך ...

מטרות הענישה על עבירות, במסגרת החיים הארציים, הינן שתים: האחת - לשלם לעבריין כגמולו, והשנייה - לשמש כהתראה לאחרים, למען ישמעו וייראו.
למשפט שמים משמעות מקיפה יותר. עונשי שמים משמשים לא רק כגמול חיצוני, אלא גם כצורת תיקון, שבאמצעותה עשוי החוטא להשתפר. גם החטא עצמו והשפעתו השלילית עשויים למצוא בדרך זו את תיקונם.
אולם כשם שבתחום המצוות והעבירות האדם פועל בהתאם לבחירתו החופשית, גם בתחום העונשין ניתנה בחירה בידי האדם. אם ישכיל להפיק את הלקח המתבקש, יהפוך עונשו לפתח תקווה לעתיד טוב יותר. אולם, דא עקא, האדם עלול לדבוק בחטאיו, ולמרות העונש הניתך עליו, הוא עלול חלילה לשקוע בחטאו. דברים אלו, הנכונים במישור הפרטי, נכונים גם במישור הכללי, הקשור לעם כולו.
ואמנם, תהליך זה אירע לעם ישראל. התורה התרתה בעם, כי בשל חטאי עבודה זרה, יגלה העם מארצו ויפוזר בין האומות: "והשחתם ועשיתם פסל תמונת כל... העידותי בכם היום... כי אבוד תאבדון מהר מעל הארץ אשר אתם עוברים את הירדן שמה לרשתה... והפיץ ה' אתכם בעמים. ... לחץ להמשך ...

פחדים הם דבר טבעי ואף חיוני בחיי כל אדם לצורך הישרדות, אך ישנם פחדים וחרדות, אשר במקום לשרת אותנו, גורמים לנו להיתקע במקום, להיות משותקים ולא למצות את עצמנו.
הפחדים גורמים לנו להגביל את עצמנו ואת חיינו מתוך חרדה שאם לא נעשה כן הם יתממשו, והדבר ממנו אנו חרדים יקרה.
אחת מתופעות הלוואי של חיים בפחד, היא חיים "בסרט" מתמיד אותו אנו יוצרים בראשנו בכל פעם בו מתעוררת בתוכנו החרדה. "הסרטים" אותם אנו יוצרים עלולים לגרור תופעות כנדודי שינה וירידה בתפקוד בחיים. יחד, נלמד כיצד לשנות את התסריטים המחלישים לתסריטים מקדמים ומחזקים, וכיצד להחזיר את השליטה והאחריות לחייך לידך, במקום שבו שלטו לפני כן הפחד והחרדה.
באמצעות דמיון מודרך, ניתן להתמודד עם סוגים רבים ושונים של פחדים וחרדות, על ידי איתור המקור שלהם בתת המודע והתמודדות עימו. פעמים רבות, גילוי הסיבה האמיתית לקיומו של הפחד בחייך, תקטין אותו משמעותית באופן מיידי. כמו כן ניתן, באמצעות דמיון מודרך, "ליצר" סרטים חדשים בתת המודע. סרטים ללא הפחד המשתק ... לחץ להמשך ...

בשנתיים האחרונות הוצאתי מתחת ידי שלושה ספרים : פענוח רוח הקוד, שאלה עקרונית, וגוף ונשמה; בשלושתם עסקתי בנושא אחד : המידע שהאדם מקבל מיישות העל.
בשביל לקבל מידע, יש לקשור קשר עם מקור המידע, והספר הראשון פענוח רוח הקוד מדבר על הקשר הזה. את שלבי קבלת המידע אני פורש על פני הספר השני שאלה עקרונית, ואילו בספר האחרון גוף ונשמה אני מביא את המידע עצמו וכותב אותו באותיות עבריות. אף אחד מהספרים האלו, אגב, לא פורסם ולא ירד לדפוס - כי אין לי פשוט מכונת דפוס.
ועל מנת להדגיש את מעמד "האובייקט" בו עסקתי והשגור בפי תחת הכינוי "מידע", אביא ציטוט אחד מתוך ספרי השני "שאלה עקרונית", בו תואר האובייקט הזה ומעמדו :
"תכלית האדם היא, למצוא בזמן העומד לרשותו את המידע האפשרי, ולעבד אותו במידת האפשר; מי שמגיע הלכה למעשה אל התכלית הזאת - עשה את שלו. זוהי איפוא תכלית החיים וזהו סודה: למצוא את המידע ולעבד אותו. "
- ומהיכן משיגים מהאדום האדום הזה? מהיכן משיגים "מידע"?
- מחנות המפעל של המידע : ממקור המידע. ... לחץ להמשך ...

למה המטרות זמניות אינן מושלמות? למה מטרות כמו כסף קריירה ומשפחה הם לא מושלמות?
תשובה: בואו נתבונן בכמה מטרות זמניות שאנשי העולם בוחרים על מנת להשביע את רעבונם למשמעות ונהיה בבחינת איזהו חכם הרואה את הנולד, ונבדוק האם המטרות הזמניות הנפוצות בעולם גורמות להשביע את הנפש הצמאה למשמעות.
אנחנו לא רוצים להיות כאותו אחד שנסע שש שעות לאילת, פתאום מתברר לו שמה שהוא מחפש נמצא בכלל בצפון ברמת הגולן.
הגיוני שלפני שהאדם בוחר יעד, שיבדוק מה יהיה לו אחרי ההגעה ליעד והאם זה יספק אותו.
(הערה חשובה: המטרות שלהלן הן לא מושלמות כאשר הן בפני עצמן אבל כאשר מוסיפים את הנקודה היהודית הקשורה לעולם הנצח, חלק ממטרות אלו יכולות להיהפך למטרות בעלות משמעות אמיתית ונצחית)
מטרה: תואר וקריירה
בוא נתבונן בסטודנט שקרע את עצמו יומם ולילה כדי להוציא את התואר הנכסף, והנה מגיע היום המיוחל והוא מקבל את התעודה, אשאל אותך מה הרגע המאושר ביותר בחייו? - קבלת התואר, כמה זמן נמשך הרגע הזה? דקה, שתיים, רגע זה נגוז וחלף ... לחץ להמשך ...

חיי היומיום תובעים מכל אחד מאיתנו התמודדות עם מטלות רבות. השאיפה הטבעית של כל אחד, היא להיות מוצלח בכולן, אולם יש ולעיתים אנו נסחפים, ומנסים ולהיות לא רק מוצלחים, אלא ממש מושלמים בהכל.
אני עברתי לאחרונה חוויה דומה.
כאמא טריה לילד שני, קינן במוחי המיתוס עליו גדלתי ואותו ראיתי בסרטים, של האם המושלמת, הכל - יכולה, אשר מצליחה בקלות ובזרימה מוחלטת להיות פנויה רגשית לחלוטין לשני ילדיה, ולפנות לשניהם זמן איכות, במטבחה ניחוחות של בישול ואפייה טריים, ביתה נקי ומצוחצח תמיד והכביסה בו תמיד מקופלת בזמן, וכמובן, היא מספיקה גם לפנות זמן לקפה עם חברה, ולהקדיש זמן גם לבן זוגה, וכל זאת תוך שמירה על רעננות וחיוך תמידיים. נשמע מגוחך, אך גם אם לא יודו בכך, דמות אידיאלית זו קיימת במוחן של נשים רבות, והן שואפות במודע, או שלא במודע להיות כמוה.
גם אני ניסיתי לממש את הפנטזיה הזו, וכמובן שלא הצלחתי לעמוד בכך. במקום זאת כל שהרגשתי היו רגשות אשמה למכביר, ותחושת כישלון מוחץ, הייתי תשושה וכל גופי כאב, מה שהביא ... לחץ להמשך ...

חשיבות הזמן
שתי פרשיות בתורה פותחות בסיפור הסתלקותם של צדיקים מן העולם: פרשת חיי שרה הדנה בפטירת שרה אמנו, ופרשת ויחי המתארת את פטירת יעקב אבינו. למרבה ההפתעה, דווקא בשמות פרשיות אלו מופיע הביטוי "חיים" - "חיי שרה", "ויחי יעקב". קיים כאן רמז שקוף לקביעת חז"ל, ש"צדיקים במיתתם קרויים חיים".
אם אדם זוכה וחי את כל ימי חייו כראוי, דווקא בעת פטירתו מתברר, שחייו בעולם הזה היו חיים של ממש, ושנותיו עלי אדמות נעשו חלק מחיי נצח.
מידת ניצול הזמן עד תום, מידתם של הצדיקים היא. כל הליכותיהם חתומים בה. על אברהם אבינו נאמר: "ואברהם זקן בא בימים" (בראשית כ"ד, א'). הכוונה היא, שאברהם בא והתייצב לפני בית דין של מעלה עם כל ימיו, אחד מהם לא נעדר.
יש לך אדם שחי עד שנות זקנה ושיבה, אך כשתבחן את שנותיו במבחן ערכיותן, תמצא כי על פי מבחן זה, גילו הוא כגיל של ילד...
כדי להמחיש מהלך חיים זה, המאפיין אנשים לא מעטים, נביא סיפור שהתפרסם לא מכבר:
בבית האבות שבפאתי העיר יושב משה על הספסל העתיק בחצר. הוא ... לחץ להמשך ...

לפני מספר שנים למדתי שיעור חשוב בנושא התנצלויות. ישבתי בכיתה מספר דקות לפני שהשיעור היה אמור להתחיל. חיכינו שהמורה יגיע, וכשאחד מחברי ללימודים נכנס לכיתה, ברכתי אותו, בקול רם, בקבלת פנים חמה ביותר: "שלום, אהרון! "
לאחר שהסתיים השיעור, אהרון ניגש אלי ואמר: "אני כל כך כעסתי עליך, עד שרציתי להחטיף לך אגרוף בפנים! "
"על מה אתה מדבר? ", שאלתי.
אהרון הסביר את דבריו. כשהוא נכנס, ואני ברכתי אותו לשלום בקול רם, הוא חשב שאני מנסה לגרום לכולם לשים לב לעובדה שהוא הגיע באיחור.
כמובן שזו בכלל לא הייתה כוונתי, והסיבה היחידה שה"שלום" שלי הציק לאהרון, הייתה שהיו לו נקיפות מצפון לגבי האיחור שלו!
אבל אז הבנתי דבר חשוב: לא משנה אם אני צודק או טועה, או אם הפגיעה שלי נעשתה בכוונה או בשוגג. המציאות עצמה לא השתנתה. אני פגעתי ברגשותיו של אדם אחר. ועל כך עלי להתנצל.
גישות להתנצלות
בפעם הבאה שמישהו פוגע בכם וניגש להתנצל בפניכם, שימו לב לאופן שבו הוא עושה זאת. קיימות שתי גישות מרכזיות להתנצלות: ... לחץ להמשך ...

לא פעם אנו מוצאים את עצמינו בחיים בנקודות שנדמות לנו כדרכים ללא מוצא - פוטרנו מהעבודה, חלינו במחלה מסוימת, הזוגיות שלנו במשבר - הכל נראה כאילו נגרם לנו מבחוץ ואין לנו דרך להשפיע על הדברים. אין לנו שליטה ובחירה. נכון, ישנן פעמים בהן הבחירה הייתה בידנו ויכולנו להשפיע על חיינו ולבחור בין כמה אפשרויות, אבל יש ומגיעות הפעמים בהן נראה כי אין לנו עוד בחירה. זה המצב ולא נוכל לעשות דבר כדי לשנותו.
זוהי תפיסה מוטעית לדעתי.
גם בנקודות האלו, שהכל כבר קרה וכאילו אין שום ברירה, עדיין נותרת בפנינו ברירה אחת והיא יכולה לשנות לחלוטין את המצב עבורנו. אני קוראת לה הברירה של החוסר ברירה - קיימת בידינו הברירה כיצד לקבל את המצב בו אנו נמצאים כרגע. האם נראה בעצמינו חסרי אונים ומסכנים, או שנבחר לראות את עצמינו כמי שקיבלו הזדמנות להתמודד עם שיעור שניתן ללמוד ממנו? האם נראה במצבנו נקודת שפל בלבד, או נקודת מוצא נמוכה שממנה אפשר לעלות? האם נבכה ונקלל את מצבנו, או שאולי נקבל גם מצב זה בברכה, מתוך הכרה בכך שכל ... לחץ להמשך ...

"אבינו שבשמיים, הנה גלוי וידוע לפניך שברצוננו לעשות רצונך, ולחוג את חג הפסח באכילת מצה ובשמירת איסור חמץ. אך, על זאת דאבה ליבנו, שהשעבוד מעכב אותנו ואנחנו נמצאים בסכנת נפשות, הננו מוכנים ומזומנים לקיים מצוותך: "וחי בהם" - ולא שימות בהם, ולהיזהר מאזהרתך: "הישמר לך ושמור נפשך מאוד". על כן תפילתנו לך שתחיינו ותקיימנו ותגאלנו במהרה לשמור חוקך ולעשות רצונך ולעובדך בלבב שלם. אמן".
תפילה זו חוברה בימי החידלון והאימה, באחד ממחנות ההשמדה באירופה, והיא מבטאת באחד ממחנות ההשמדה באירופה, והיא מבטאת את המושג "חירות" במיטבו.
היהודי המעונה נטל בליל פסח את מנת הלחם הדלה שהעניק לו הצורר ב"רוב חסדיו" וברגש של קדושה, עטוף ביגון ובכאב תהומיים, הקדים את התפילה המצוטטת לעיל לברכת "המוציא"...
... ונגס בפרוסה בעיניים עצומות ובלב בוכה. ולעס באיטיות ובכוונה את פירורה, וקיים בפרוסה לחם זו - את מצוות אכילת מצה בפסח, ולמרבה הפלא טעם את טעם... החירות.
חוט ארוך מתוח מן הפסח הראשון שחגגו בני ישראל במצריים - ... לחץ להמשך ...

* מידע אנושי - חלק 2 א.
שני תנאים בשביל להתקדם אל עבר האין סוף : לעבדה וגם לשמרה.
אילו תושב גן - עדן היה אדם בעל אינטלגנציה ונטול הנשמה, היה מסתפק השם יתברך לשלוח לו הנחיה אחת : לעבדה בלבד; זאת כי לא היה מגיע לידי המכשול של ההשתכרות העצמית, שהובילה אותו לשאוף לעיבוד מידע אבסורדי... וממילא לא היה יוצא מהמסגרת הנתונה של המידע.
ובכל זאת, ולמרות האזהרה הברורה והחד - משמעית זאת, מצא השם יתברך לנכון, ביודעו את נפש האדם, להעניק לו עוד עצה ברורה שתועדה ונוסחה בלשונו של האדם, באופן הברור ביותר, שלא מותיר מקום לספק :
טז ויצו ה' אלקים, על - האדם לאמר: מכל עץ - הגן אכל תאכל. יז ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו: כי ביום אכלך ממנו מות תמות.
רוצה נסיחה? לך לחיות בגן - עדן. לך קטוף כאוות נפשך ועבד את המידע שבידך ככל העולה על רוחך, ללא גבולות ועד אין סוף... לך קח מה שאתה רוצה והגיע לאן שאתה רוצה... אתה עוד תגיע למחוזות אטרקטיבים - האמן לי... אתה לא תפסיק להנות ולהתפעל... מכל עץ - הגן אכל תאכל, ... לחץ להמשך ...

ראה גם: * היקום / אין סוף - הגדרת האין סוף - היקום - חלק 1.
לפני מספר ימים, וכאן אני נוגע בעובדה יבשה, פשוט הייו לי נידודי שינה, התעוררתי באמצע הלילה וישבתי בפינה מסויימת בבית, ושם ראיתי לנגד עיני את התשובה - תשובה שהמוח שלי, הספקני ביותר, יכול לקבל ולהבין. לא היה ניתן להתעלם מהבהירות ומהפשטות שבתשובה. לא מן הנמנע, שיהיה מי שיטען שזו היתה תוצאה של מחשבה אישית אינטנסיבית בנושא - ולא אתווכח איתו, אולם לא אסכים עימו : זו היתה יותר השראה מאשר מחשבה עצמית, ואני שם את המילה "השראה" ומשתמש בה כפי שנהוג להשתמש בה בכל טקסט רגיל - סטנדרטי.
ממקום מושבי בפינה בבית, הבחנתי בבלטות שבריצפה. בלטות מרובעות שכמובן מסודרות להן למופת. הבחנתי בשורה חלקית של בלטות, לאורך. כארבע עד חמש יחידות שמסודרות כזכור, האחת מעל השנייה לאורך. מתוכן ראיתי שני קווים מקבילים שניתן לזהות אותם ע"י הצדדים החיצוניים של הבלטות, ושמחולקים (שני הקווים) לייחידות שוות ע"י הקו המפריד והבולט של כל בלטה בנפרד. (להלן קישור לתרשים : ... לחץ להמשך ...

כמה היה נפלא אילו...
לכל אדם רגעים מביכים בחייו, רגעים שהיה רוצה למחוק מזיכרונו, ועוד יותר? מזכרונם של אלו שראו או שמעו. אם הייתה זו פליטת פה מביכה (והיו הרבה כאלו שאפילו נשמעו ברמקול או בתקשורת..).
כשל, מעידה של רגע (והיו הרבה מאוד כאלו רגעים!)
אמירה שלא במקומה (כמה אמירות כאלו כבר שחכנו?)
בכל מאודנו רוצים היינו שיישכחו וימחו מלב, ומקווים אנו שאכן כן הוא.
אך, מעניין:
כשאנו רואים אחר שכשל, שמעד, שנהג שלא כשורה? וכה נבוך הוא, כה אומלל הוא. האם הסטנו מבטינו, השתדלנו שלא לראות בשעת קלקלתו?
(אולי חיכינו לרגע שבו יוסר צו איסור הפרסום, והמהדרין גלשו לאתרי החדשות בחו"ל כדי להתענג על הפרסום העסיסי והמורחב??!)
האם עשינו עימו מה שרוצים אנו שיעשו עימנו?
האם הסחנו את האירוע מליבינו?
האם הרחקנו הדחקנו והשתדלנו שלא לזכור?
על אחת כמה וכמה שלא לספר לאחרים ולדווח בליווי פרטים עסיסיים?
האם רצינו ועשינו מעשה שלא להגדיל את מעגל היודעים והלועגים?
והחשוב מכול:
האם הקפדנו ... לחץ להמשך ...

על קמצא ובר - קמצא חרבה ירושלים
מספרת הגמ' במסכת גיטין נ"ה ע"ב:
על קמצא ובר - קמצא חרבה ירושלים.
היה אדם אחד שאהב את קמצא ושנא את בר - קמצא. עשה סעודה. אמר לשמשו: לך והזמן לסעודה את קמצא, שאותו אני אוהב. הלך השמש והביא בטעות את בר - קמצא השנוא.
מצא בעל הבית את בר - קמצא יושב ליד שולחנו. אמר לו: הרי אתה שונא אותי. מה אתה עושה כאן?!
השיב בר - קמצא: הואיל ובאתי הנח לי ואתן לך דמי האכילה והשתייה שלי.
אמר לו בעל הבית: לא! צא מכאן.
- אתן לך דמי חצי סעודתך.
- לא
- אתן לך דמי כל סעודתך.
- לא
נטלו בידו, העמידו והוציאו החוצה.
אמר בר - קמצא: הואיל וישבו שם חכמים ולא מיחו בידו כנראה שנוח להם בזה. אלך ואלשין עליהם לפני המלך.
ואכן, אמר וכך עשה. בר - קמצא הלך ואמר לקיסר: מרדו בך היהודים. ומשם היתה קצרה הדרך לחורבן הבית שהומט על ישראל.
***
מיד לאחר קריאת הסיפור, נשאלת השאלה, מדוע לא מוזכר שמו של בעל הבית? הרי אין ספק שחז"ל לא 'השמיטו' אותו במקרה.
ייתכן וחכמינו ... לחץ להמשך ...

נשים רבות, לפני לידה, חוות את הפחד מהלידה הצפויה, בין אם משום שעדיין לא חוו לידה, ובין אם משום שחוו לידה קשה בעבר. ישנה הרגשה שהכל לא ידוע, והכל לא בשליטתנו.
לדעתי, למעשה אין זה לגמרי כך. אמנם, ישנם הרבה דברים במהלך הלידה שאינם בשליטתנו, אולם בידנו להשפיע בצורה משמעותית על חווית הלידה, באמצעות שימוש פשוט בתרגול הזמנת לידה באמצעות דמיון מודרך.
כמי שמאמינה בכך, שמחשבותינו יוצרות את מציאות חיינו, וכמי שתרגלה בסיטואציות שונות ומגוונות בחיי ובחיי מטופלי, את האפשרות לזמן את הדברים שרצינו לחיינו בכח הדמיון, ניסיתי בהריון האחרון, ליישם כלל זה גם על הלידה הצפויה לי.
מדי יום, הקדשתי מספר דקות לדמיין את הלידה הצפויה בכמה שיותר פרטים. עבורי, חווית לידה מעצימה, הייתה לידה באווירה תומכת, עם צוות מטפל הקשוב לצרכי, ובכלל תחושה של זרימה עם התהליך וקבלה שלו.
דמיינתי את המוזיקה שאשמע בלידה, את האווירה בחדר הלידה. את השמחה שלי ושל בן זוגי בסיומה, ואת עצמי, מניקה את תינוקי בטבעיות תוך חיבור אמיתי ... לחץ להמשך ...

כמה פעמים בחיינו קרה שמישהו אמר משהו, או עשה משהו, והתגובה שלנו לא הייתה פרופורציונאלית
כאילו הפעילו אצלנו כפתור שהדליק תגובה.
ברוב המקרים, בדיעבד, כשהתבוננו על מה שקרה לא הבנו על מה או למה הגבנו באופן שהגבנו.
כמה פעמים בחיינו נמנעו מלעשות דברים, להרגיש, לומר, לאפשר, כיוון שפעם עשינו, הרגשנו, אמרנו, אפשרנו אותם, ובתמורה נכשלנו, נפגענו, התאכזבנו, כאבנו ולכן אנחנו נמנעים עכשיו מלחוות את אותו כאב או חוויה.
תגובות רבות שלנו בחיים הינן אוטומטיות, תגובות שלא הקדשנו להם מחשבה, תגובות מתפרצות
או ספונטאניות. שורשיהן של רובן מותנות בעבר.
כאשר משהו, או מישהו בהווה שלנו יוצר טריגר, באופן מודע או לא, זה עלול להחזיר אותנו לחוויות עבר ולגרום לנו פעמים רבות לחיות אותן או חלקים מהם מחדש כאילו הם קורים כאן ועכשיו, להגיב באותה תגובה שמן הסתם התאימה לנו רק בעבר.
אולי בגלל שאז לא היה לנו מספיק ידע, משאבים או הניסיון להגיב עליהם באופן אחר.
האם העבר אחראי ושולט על ההווה והעתיד שלנו?
ואם ... לחץ להמשך ...

כולנו יודעים שאדם וחוה עשו טעות חמורה בגן - עדן. אך האם הטעות המהותית שלהם הייתה האכילה מעץ הדעת? מסתבר שלא. אם נביט בפסוקים (בראשית ג' ח' - יג), נגלה דבר עמוק ביותר: " [לאחר שאכלו מעץ הדעת] ויתחבא האדם ואשתו מפני ה' אלוקים בתוך עץ הגן. ויקרא ה' אלוקים אל האדם, ויאמר לו 'אייכה' [היכן אתה? ], ויאמר [אדם] את קולך שמעתי בגן, ואירא כי עירום אנוכי, ואיחבא ויאמר [ה'] : מי הגיד לך כי עירום אתה? המן העץ אשר ציוויתיך לבלתי אכול ממנו אכלת? ויאמר האדם: האישה אשר נתת עמדי, היא נתנה לי מן העץ, ואוכל ויאמר ה' אלוקים לאישה: מה זאת עשית? ותאמר האישה: הנחש השיאני [שכנע אותי] ואוכל".
רש"י מסביר את מהלך האירועים כך: הקב"ה יודע מה עשה אדם, אך הוא בוחר שלא לתקוף אותו בהאשמות. במקום זאת, הקב"ה מנסה לנקוט בדרך של שיחה, כשהוא שואל בדרך עדינה ולא מאיימת: "אייכה? ", איפה אתה? הוא נותן לאדם הזדמנות להודות בטעות שעשה, ולהביע חרטה על מעשיו.
במקום לנצל את ההזדמנות להודות בטעות ולשוב בתשובה, האדם מתחבא ומאשים את ... לחץ להמשך ...

"כל ימי נזרו קדש הוא לה'" (במדבר ו, ח)
אדם מחליט ביום בהיר להתנזר מן החיים. האם נוהג הוא כראוי, לדעת התורה?
האם נכונה היא תווית ה"קדוש", שהצמידו הבריות למסתגף המקצועי?
האם גם בעיני הדת היהודית האדם הנבחר הוא זה המואס בהנאות העולם, המתרחק מחברת בני אדם, ומסתגר מפניהם במנזר שתקנים כלשהו?
לכאורה, התשובה היא - כן. לכאורה, כך משמע מפרשת השבוע שלנו.
וכה נאמר בפרשת הנזיר:
"איש או אשה כי יפלא לנדר נדר נזיר... מיין ושכר יזיר... שכר לא ישתה... כל ימי נזרו קדש הוא לה' " (במדבר ו, ב - ח).
המשפט האחרון במובאה הוא המוליך למסקנה, שהנזיר הפורש מתענוגות החיים הוא הקדוש, והבוחר בדרך ההסתגפות בחר בעבודת ה' הראויה והרצויה.
חיזוק לעמדה זו אנו מוצאים - לכאורה - גם בהערתו הבלשנית של הפרשן הנודע רבי אברהם אבן עזרא, המצביע על המילה "נזיר" כנגזרת מן המילה "נזר", שמשמעותה - כתר. שכן "כל בני אדם הם עבדי תאוות העולם, והמלך באמת, שיש לו נזר ועטרת מלכות בראשו, הוא כל מי שהוא חופשי מן התאוות".
והנה ... לחץ להמשך ...

ישנם המנסים להשתמש בשואה ככלי ניגוח למציאות הבורא, בטענה כי אם יש בורא לעולם, היאך ייתכן שהוא איפשר לאכזריות כזו להתחרש בעולם, ובפרט כלפי בני עמו? והיאך בין כל מיליוני האנשים שנרצחו, לא ניפקד גם מקומם של צדיקים גמורים?
המתבונן הישר רואה, כי גם במקרה זה אין כל קשר בין השאלות הנל, לדחייה כלשהי לראיות שהובאו לעיל בעניין מציאות הבורא. ומה שמנסים אותם שואלים הוא לנצל בצורה צינית את הטרגדיה של השואה, ולהפוך שאלות (שהן לגיטימיות לכשעצמן כדי לנסות ולהבין את הנהגת הבורא בשואה) על הנהגת הבורא שאינן מובנות לנו, למעין הוכחה כביכול לשלילת מציאות הבורא! לכן גם כאן נתייחס לגוף העניין ולא למסקנה התלושה מהנושא!
האמת היא שאת היסודות שבעזרתם נוכל להבהיר את נושא השואה, כבר הנחנו בכמה מן המאמרים הקודמים, וכאן הוא המקום לקבצם ביחד.
נפתח בנקודה הראשונה שהועלתה, היאך התאפשר למאורע כמו השואה להתרחש? בדיון על הידיעה והבחירה, הזכרנו כי אומנם יש לאדם בחירה חופשית, אך היא מוגבלת, ולא כל האפשרויות פתוחות לפניו, ... לחץ להמשך ...

כולנו יודעים שאדם וחוה עשו טעות חמורה בגן - עדן. אך האם הטעות המהותית שלהם הייתה האכילה מעץ הדעת? מסתבר שלא. אם נביט בפסוקים (בראשית ג' ח' - יג), נגלה דבר עמוק ביותר: " [לאחר שאכלו מעץ הדעת] ויתחבא האדם ואשתו מפני ה' אלוקים בתוך עץ הגן. ויקרא ה' אלוקים אל האדם, ויאמר לו 'אייכה' [היכן אתה? ], ויאמר [אדם] את קולך שמעתי בגן, ואירא כי עירום אנוכי, ואיחבא ויאמר [ה'] : מי הגיד לך כי עירום אתה? המן העץ אשר ציוויתיך לבלתי אכול ממנו אכלת? ויאמר האדם: האישה אשר נתת עמדי, היא נתנה לי מן העץ, ואוכל ויאמר ה' אלוקים לאישה: מה זאת עשית? ותאמר האישה: הנחש השיאני [שכנע אותי] ואוכל".
רש"י מסביר את מהלך האירועים כך: הקב"ה יודע מה עשה אדם, אך הוא בוחר שלא לתקוף אותו בהאשמות. במקום זאת, הקב"ה מנסה לנקוט בדרך של שיחה, כשהוא שואל בדרך עדינה ולא מאיימת: "אייכה? ", איפה אתה? הוא נותן לאדם הזדמנות להודות בטעות שעשה, ולהביע חרטה על מעשיו.
במקום לנצל את ההזדמנות להודות בטעות ולשוב בתשובה, האדם מתחבא ומאשים את ... לחץ להמשך ...

כילדים, בחרנו להאמין בכל; כל דבר וכל אדם קיבל מאיתנו הזדמנות שווה בשווה.
אך מיכוון שלכל אחד ואחת מאיתנו יש שיעורים אותם עלינו ללמוד ולפגוש בחיים, ומיכוון שאנו שונים אחד מהשני, כל אחד ואחת מאיתנו בוחר להאמין באמת שלו!
אמת זו משרתת אותנו ויוצרת את מציאות חיינו אך אם נבחר לזהות אמת זו, בזכותה, נוכל לגדול ולצמוח.
אמונה על פי הגדרת הוקיפדיה ; קביעת עמדה ביחס לנושא כלשהו באופן סובייקטיבי, ולא אך ורק על סמך עובדות אובייקטיביות. במובן הרחב ניתן להגדיר אמונה כוודאות לגבי דבר מה אשר ניתן להטיל בו ספק.
בעולם הפסיכולוגיה קיים מושג שנקרא : אמת נרטיבית ;
אמת שנבנית כשבבסיס שלה יש גרעין של אמת.
אבל - הלב שלה הוא הסיפור שהאדם בנה בהתאם לצרכים כאלה ואחרים.
אוסף הזכרונות שמשתלבים בסיפור החיים של האדםיהיה מורכב באופן סלקטיבי מיותר זכרונות שיוכיחו את הסיפור שלו ויאשרו את הכותרת שהוא נתן לו.
אין פה שקר - אלא גיוס הזיכרון כדי לאשר גרעין של אמת חיה.
בעולם האימון האישי אנו קוראים לזה ... לחץ להמשך ...

כיבוד הבן זוג עד כמה?
"ויתרוצצו הבנים בקרבה, ותלך לדרוש את ה'" (כה כב)
וכבר שאלו במדרש: "וכי כל אשה שהיא מעוברת הולכת ודורשת בנבואה? "
חייבים לומר שלא הייתה זו התרוצצות רגילה. אלא "זה להרוג את זה וזה להרוג את זה" (בראשית רבה סג)
"והיו עולים ויורדים במעיה כגלי הים" (מדרש הגדול, הובא בתורה שלמה צא)
וכאשר הייתה עוברת על בתי כנסיות ובתי מדרשות היה יעקב מפרכס לצאת, ובעברה לפני פתחי עבודה זרה היה עשיו מפרכס לצאת, ואמנם אובדת עצות הייתה.
הלכה לדרוש את ה' ונענתה על ידי מלאך (בראשית רבה) כי שני עמים בבטנה, הגדול יעבוד את הצעיר. ידעה איפה רבקה שהצעיר הוא הנעלה והנבחר, ממשיך השושלת והמורשת? וראתה שהאב נוטה לעבר הגדול ומבכר אותו על פני הצעיר.
מדוע לא גילתה את אוזנו?
מדוע לא סיפרה לו מה שנתגלה לה בנבואה, מדוע החרישה?
והסבירו רבותינו: הן גם יצחק אבינו נביא היה, וה' דיבר עימו והבטיחו הבטחות מפליגות? ודבר זה לא הודיעו, שיעקב הוא נבחר והמעולה, ועשיו מתחזה ומרמה. ועכשיו תבוא לפניו ... לחץ להמשך ...

הגישה ההוליסטית רואה קשר ישיר בין הגוף לנפש, ומתייחסת לכן, לכאב ומחלה פיזיים, כבעלי היבט נוסף שיש להתייחס אליו בכדי להביא לריפוי אמיתי - ההיבט הרגשי / נפשי.
כך למשל, כאבי ראש, יכולים לנבוע מלחץ, חרדות ומאבקים פנימיים, לבטים ללא הכרעה וכדומה. כאבי גב עליון ושכמות עשויים לרמוז על נשיאת אחריות יתר בחייך, נשיאת אשמה, עומסים בחיים האישיים או בעבודה ועוד. רגישויות במערכת העיכול כגון התכווצויות, שלשולים או עצירות יכולים לנבוע ממצב של חוסר עיכול ועיבוד של נושא מסויים בחייך, קושי להתמודד עם שינוי, או פחד לשחרר נושא מסויים בחיים.
אלו הן כמובן רק דוגמאות. לכל אדם, מקור שונה למכאוביו.
מתוך האמונה שהכאב הגופני הינו סימפטום, נאתר ונטפל בסיבות המסתתרות מאחוריו, דבר שיביא להקלה משמעותית בכאביך ופעמים רבות, לשיחרורם. נעשה זאת באמצעות הילינג, טיפול אנרגטי, המאפשר לזהות מחסומים בזרימה האנרגטית בגופך - מקום של מחסור אנרגטי יבוא לרוב לידי ביטוי בכאב גופני - מטרתנו היא לשחרר אותם ולהגיע לאיזון גופני ... לחץ להמשך ...

אין אדם שלא רצה לעבור דרך השערים הנעולים, אך אף אחד לא הצליח. מה היה צריך לעשות כדי לעבור דרכם? כמעט מאומה, רק להשיב על שאלה אחת פשוטה...
היה הייתה ממלכה נשכחת ששכנה בארץ רחוקה. אי - שם בקצה הממלכה ניצבו שתי דלתות. שערים. השערים היו גדולים וחזקים, עשויים מברזל, והם היו... נעולים.
מזה שנים מדברים בממלכה על השערים הנעולים. אין אדם שלא רוצה להגיע אליהם ולעבור בעדם. תשאלו מדוע? כי מעבר לשערים, כך יודעים כולם, מצוי האושר.
רבים ניסו ושבו בכתפיים שמוטות ופנים עגומות. "אין סיכוי", מלמלו באזני מי שהתעניין, "אין שום סיכוי, חבל על הזמן"...
כולם כבר ידעו היכן נעוצה הבעיה - לשערים לא היה מפתח. הייתה רק דרך אחת שבאמצעותה ניתן היה לפתוח את השערים, אבל איש לא רצה לדבר עליה. "לך תנסה" השיבו לכל מי ששאל.
***
אדם חי באותה ממלכה. חייו היו שלווים. הוא היה צעיר וכוחו במותניו. עולמו היה מלא בהרבה דברים מעניינים. הייתה לו משפחה חמה ואוהבת. היו לו חברים קרובים שאהב והיה משוחח איתם שעות ארוכות. ... לחץ להמשך ...

לכולנו הפוטנציאל להיות כל שנבקש. מהם החסמים והמעצורים בדרכך למימוש השאיפות שלך? מה מונע ממך להגיע לשם? ומהם הכלים שמאפשרים לשחרר אותם ולהגיע להגשמה הרצויה?
ייתכן, וקיימת בך מחשבה הנפוצה בקרב רבים, כי "חלומות הם רק חלומות והם לא באמת ניתנים להגשמה", ומכאן שצמיחתך והגשמתך מוגבלות מראש, או אולי קיימת בך תחושה נפוצה אחרת האומרת "לא מגיע לי", והיא שעוצרת אותך מלקבל ולהגיע לשפע הקיים בעולם. ואולי, הנך חווה את החיים כמאבק בלתי פוסק, דבר שמביא אותך ל"לבישת שריון" בהתנהלותך מול העולם, שריון, אשר אמנם אינו מאפשר לפגוע בך, אך גם אינו מאפשר חדירה של הטוב שבעולם אלייך. ויתכן כי קיים חסם מסוג אחר לגמרי בתוכך אחריו נתחקה ואותו נתיר.
מאז ומעולם, בכל הדתות והאמונות, הושם דגש על כך, שלאדם השפעה ואחריות על נתיב חייו. בטיפול ההוליסטי הדבר מכונה "מחשבה יוצרת מציאות", בחסידות לובביץ' נאמר: "תחשוב טוב, יהיה טוב", רבי נחמן מברסלב, הוסיף ואמר:" אתה נמצא במקום בו נמצאות מחשבותיך. ודא שמחשבותיך נמצאות במקום ... לחץ להמשך ...

מעשה בשני אחים
אהבה בין בני אדם - זהו סוד החיים האמיתיים.
היה היו שני אחים ולהם חווה משותפת. במשך שנים רבות הם עיבדו את החווה ביחד, באחווה וברעות. הגיע היום, שבו אחד מהם נשא אישה ולכן חילקו ביניהם את החווה. האח הנשוי בנה לעצמו בית חדש ועבר לגור שם עם אשתו, בעוד שהאח הרווק המשיך לחיות לבדו בבית החווה הישן. שני האחים המשיכו לעבד את שדותיהם המבורכים וקצרו רווחים.
חלפו השנים, לאח הנשוי נולדו בינתיים עשרה ילדים, בעוד שהאח השני לא מצא עדיין את בת זוגו - הוא נשאר בודד.
באחד הלילות חשב לעצמו האח הרווק: "יש לי שדה גדול ומבורך, הפרנסה מ