השבוע פורסם בניו יורק טיימס שמספר מכשירי הסלולר הנמצאים בידי ילדים הוכפל מאז שנת 2005. גם בארץ, יותר ויותר ילדים מקבלים מכשיר סלולרי לשימושם האישי. אך יש פער בין הגדרת השימוש במכשיר בעיני ההורה ובעיני הילד. הרי שהילד רואה במכשיר הרבה דברים לפני שהוא רואה בו טלפון: ילדים משתמשים בניידים כמצלמות (בגיל בוגר יותר גם כמכשיר לתיעוד דוקומנטרי), מערכת מוזיקה אישית (לפעמים ציבורית), וכמאגר למשחקים ולהורדת רינגטונים. יש מכשירים המשמשים גם כצג וידאו/ טלוויזיה, וחיבור לאינטרנט - המאפשר גישה לפייסבוק ובכלל. איפה שההורה רואה בטלפון כלי לפיקוח מרחוק, הילד רואה בו חגיגת מולטימדיה בקצות האצבעות.

למכשיר הסלולרי הקטן והמשתכלל יש יתרונות רבים עבור הורים וילדים:

המכשיר יכול להעסיק אותם זמן רב, הוא מאפשר להם היכרות עם עולם המדיה, וכמובן החשוב מכל - המכשיר מאפשר את נגישות ההורה לילד, ונגישות הילד להורה בכל מצב.

יחד עם זאת יש כמה חסרונות סביב המכשיר:

ילדים עשויים להתרכז במכשיר הנייד על חשבון קשרים חברתיים (עם ילדים אחרים, בקרב המשפחה), הנגישות של השיחה לעיתים עולה על חשבון ההתמודדות של הילד עם המורה / הבייביסיטר / החבר,  חלק מהפעילויות משפיעות על התקציב המשפחתי, וכמובן נושא הקרינה - כידוע, משרד הבריאות נתן הנחיה לצמצם את השימוש של ילדים בטלפונים סלולריים.

 

מה עושים? אפשר להגדיר גבולות בבית לגבי השימוש בנייד:

• אפשר להגדיר שהטלפון יהיה בשימוש רק כשנחוץ

אתם תגדירו את המשמעות של "נחוץ". לדוגמה , כשהילד הולך לחוגים. תוכלו להגדיר אם הילד צריך טלפון כשהוא הולך לבית הספר. כשמבלים עם המשפחה, לדוגמה, הטלפון לא נחוץ ולא מתאים. ומה לגבי הזמן שהילד נמצא בבית? יש מספיק משחקים, ואפשרויות לשמוע מוזיקה בבית - הטלפון יכול "לנוח" מתפקידו.

אפשר להגביל את השיחות של הילד

למי חשוב שיהיה לו קו פתוח, להורים? סבא וסבתא? חבר טוב? האם מעבר לכך ילדים צריכים נגישות פלאפונית? יש אלטרנטיבות, ילדים יכולים לדבר מטלפון קווי, הם יכולים גם להיפגש עם החברים במקום להתרגל לשיחה במכשיר הנייד. הצעת חוק שהגיש ח"כ מאיר שטרית מציגה פתרון נוסף לאפשרות: להגבלת סכום החשבון.

מומלץ לסדר חיוג למקרה חירום למספר של אחד מההורים, באופן נגיש.

ולמי שדוגלים בשימוש במדיה וההתנסות בכל מה שיש לה להציע,

בכל זאת, איך מסבירים לילד על הצבת גבולות?

 סקר מראה שבשנה האחרונה (למרות המשבר), ההוצאה על חשבון טלפון נייד במשקי בית עם שני ילדים הסתכמה ב-429 שקל. העלויות לעיתים נובעות מחוסר היכולת של ילד להבין שהפעילות במכשיר יקרה. אז איך מסבירים לילד כמה מותר לדבר? כמה עולה שליחה של הודעת טקסט, וכמה הורדת רינגטונים וגלישה עולים גם הם? אפשר לקבוע עם ילדים, המקבלים דמי כיס, שההורה יהיה אחראי על סכום מסוים שכולל (כאן אתם תגדירו מה סכום זה כולל, על פי ניסיון מחשבונות קודמים) ושהילד יהיה אחראי לשלם מכספו על כל דבר שהוא אקסטרה. אולי תפנקו אותו בכמה רינגטונים, אבל האחריות לשלם על האקסטרה תהיה של הילד. אם הילד יבין שזה יקר, ושזה יוצא מכספו, הוא עשוי מהר מאוד לשנות את דעתו לגבי אופי ניהול התוכן הסלולרי.

אשמח לשמוע על דברים שאתם עושים בבית