לפני חודש עלה רעיון בראשה של קרן משעל, עובדת  לשעבר בדורן תקשורת, שהתגעגעה לחבריה לעבודה וחשבה על מפגש. מפה לשם נולד כנס מהמם בהשתתפות 60 עובדים בדורן תקשורת במהלך 22 שנות החברה – תקציבאי/את יח"צ, אנשי פרסום, מעצבים גרפיים ואנשי מינהלה. 60 מתוך 80 ש"התפקדו".

גלי זנדר, 20 שנה איתי מתוך 22 שנות דורן, גייסה את בית ציוני אמריקה, היום ZOA, וקיבלנו ללא תשלום את אולם "הסלון" – תודה רבה. כל אחד מאיתנו שילם עבור הכיבוד המפואר של "מתוקה", אני הבאתי הרבה יינות מאוסף "אכול ושאטו" – וגיליתי שהחברה'ה פשוט לא שותים יין; טוב, רובם. מינגלינג מלא התרגשות לצד האוכל, אחר כך מצגת שהכינו שקד, אורן ורועי מתמונות ממהלך חיי החברה ("יו, הייתם באכזיב אחרי שלא היינו בדורן?" וקריאות אכזבה דומות של עובדים  שכבר לא עבדו בחברה בזמן אכזיב, אבל שכחו את הארועים בזמנם...), הספיץ' שלי – קראו בהמשך, ושעה של נטוורקינג – כל אחת ואחד קמו, הציגו עצמם, מתי עבדו בדורן, מה עשו ומה עושים היום. מתוקים, ועוד נשיקות, צ'פחות וזיכרונות, וקרוב לחצות – אחרי 4 שעות מיוחדות במינן התפזרנו.

שרשראות האימיילים לא נפסקות, גיא העלה דף פייסבוק, דיסק און קי'ס נרכשים להעתקת מצגת הזיכרונות בנפח מאות מגה בייטים, דף קשר עם פרטים מלאים הולך ונבנה, ונשמעים כבר קולות על עוד מפגשים. בבחירות הבאות - מפלגה.

אפשר לעצור כאן, אבל אם יש לכם כוח וחשק, קראו את הדברים אותם נשאתי במפגש: 

שלום לכן ולכם, ערב טוב. אני ממש מתרגש ונפעם להיות כאן אתכם.

אני יושב במוצאי שבת וכותב דברים אלה אותם אשא בראשון בערב בפניכם – עשרות רבות מעובדות ועובדי דורן בכל השנים – 22 שנים ליתר דיוק. הייתם מאמינים?גם לי היה קשה להאמין ליוזמה של קרן משעל – שלא כולכם הכרתם, כי זה אחד המאפיינים של ערב זה. אנשים שעבדו במהלך יותר משני עשורים בחברה שנשאה אותו שם, דורן תקשורת, אבל בתקופות שונות ולאנשים שונים – הייתה חברה שונה. אבל כולם מכירים עכשיו את קרן – שהוכיחה כלל חשוב בחיים: לא מספיק להעלות רעיון מקסים ככל שיהיה, אלא צריך לקחת אותו בידיים ולממש אותו – והנה קרן עשתה זאת, ועשו זאת איתה אנשים רבים – קודם כל אתם שרציתם לבוא לערב זה, גלי זנדר שאותה כולכם מכירים – כחוט מקשר בין-דורי בדורן – 20 שנים איתי, ולא משנה המתכונת העסקית – שגייסה את בית ציוני אמריקה, ZOA כפי שקוראים להם היום, ואת האולם שקיבלנו. ארנה שומן שהוותיקים מכירים – שייעצה וסייעה מניסיונה בהפקת אירועים, ורבים אחרים. איך אני יודע? הרי לא הייתי מעורב בארגון? מהאימיילים והטלפונים שהעידו על התרגשות שמחה, והירתמות.

באוקטובר 2000 – הרבה שנים על פני מחוג הזמן של דורן שהתחיל ב- 1988, טסתי לארה"ב במוצאי חג שני של ראש השנה לכנס של האיגוד הבינלאומי ליחסי ציבור והאיגוד האמריקאי. האינתיפאדה השנייה פרצה מספר ימים קודם לכן – ממש בערב ראש השנה כשאריק שרון עלה להר הבית. הגעתי לאווירה עוינת לישראל ולהסברה ישראלית על הפנים, אך בין הדברים שהבאתי איתי היה ברושור של משרד יחסי הציבור אדלמן, על כמה כדאי לעבוד אצלם. דורית קראה – ואמרה: הנה רעיון. בוא נאמץ אותו.

כך נולד מוסד "ראשון הראשון" – ארוחת בוקר חודשית של עובדי דורן ביום א' הראשון בכל חודש. רונית ושקד דאגו למוצרים ולארגון במימון החברה, והתשלום שלכם היה להאזין לי מספר דקות. לא נורא בפרספקטיבה היסטורית. משום מה, רק בנובמבר 2003 התחלתי לתייק את הספיצ'ים שלי בקלסר – בו עיינתי אמש, וראיתי שבתחתיתו הדברים שנשאתי בשם הזוכים בתחרות האריה השואג 2003 – בה קטפנו עם שגית וגיא את פרס קמפיין השנה.

החלטתי לא לייגע אתכם עם פרטים קטנים מכל נאומי "ראשון הראשון", ודילגתי אל 2 בינואר 2005 – יום הולדת 17 של דורן,  כדי לחזור אל ההיסטוריה של תחילת דרכה של דורן תקשורת. וכך כתבתי: גם לפני שנה טרחנתי לכם על סיפור דורן תקשורת – ההתחלה בחדר העבודה שלנו בדירה ברח' קרן היסוד, ואחרי שנה המעבר לצריח מעל בנק לאומי, ואחר כך הוספת האולם ליד מטבחי רגבה באותו בנין, ואחר כך רח' היצירה 4 – ואחר כך הוספת המשרד ליד, עבור אנשי יחסי הציבור שהופיעו בתוך קופסאות קרטון בערב שלנו בחמאם כדי לאייר את מצוקת צפיפותם, והמשרד של קורן דורן בהיצירה 7, ואחר כך בפברואר 2000 המעבר לכאן (התעשייה 21) – הגעה לשיא של 74 עובדים, הצמצום הכאוב והפרידה מרבים וטובים, וההתייצבות והתקווה לשנה טובה יותר.

אז זה תמצית "תולדות" עד אז – ואם עסקתי בנדל"ן, ב- 2008 עברנו למשרדים ביצירה 5 מעל הקונדיטוריה של זיו – שם שהינו עד למיזוג עם אולמדיה, ומעבר חלק מאנשי יחסי הציבור עם שקד למשרדי אולמדיה בפתח תקווה. כמובן שיש כאן הרבה הרבה יותר מנדל"ן וכתובות – הכי חשוב: יש כאן אנשים, אתם ואתן ואלה שלא הגיעו היום, כל אחד מסיבותיו: לא רצו, לא יכלו או נמצאים בחו"ל, או כאלה שהרשת החברתית שנקראת עובדי דורן לדורותיהם לא הגיעה אליהם לצערנו.

קרן הגיעה ליותר מ- 80 איש, כאשר לדעתנו אם כי לא לידיעתנו, במהלך השנים עבדו בדורן תקשורת למעלה מ- 150 איש. ההישג הגדול כמובן הוא שרציתם להיפגש. אני לא מצטנע, ואני רואה זאת כהוקרה למקום עבודה שהיה שונה ומיוחד – גם אם לא עם השכר הטוב ביותר, אך תמיד בזמן ותמיד עמידה בכל התנאים הסוציאליים – וברבות השנים כולכם יודעים שזה לא עניין של מה בכך בחברה פרטית שאינה זוכה לכל עידוד מכל גורם ממשלתי או ציבורי שהוא. אני גאה בכן ובכם, וגאה בכך שרציתם לבוא.

אני גאה בדבר אותו אני מציין בקורות החיים שלי באנגלית שהועברו לאיגוד ליחסי ציבור בחו"ל כאשר הצגתי מועמדותי להנהלה – לא נבחרתי, דרך אגב. הייתי במועצה אך לא בהנהלה – ואף ישראלי לא נבחר אף פעם להנהלה, לכו תדעו למה...אני גאה במוסד האסיסטנטים: לקחת חברה צעירים בתוך לימודים או בסיומם, לא רק לא לדרוש ניסיון – אלא לומר: לא צריך ניסיון. להכשיר אותם לעבודה תוך כדי עבודה, במטרה המוצהרת: לאפשר להם לפרוס כנפיים. תמיד אמרתי את זה, ותמיד אמרתי גם שהיו רבים שבשנות הצמיחה שלנו החליטו להישאר אף 8 שנים כאנשי יחסי ציבור – המון בכל פרמטר מוכר וידוע בארץ. מדורן תקשורת יצאו דוברות ודוברים, אנשי ונשות יחסי ציבור, בעלי משרדים, והמון אנשים טובים שעושים גם דברים שונים ואחרים – כי היו לנו אנשי פרסום, וסטודיו גרפיקה עצום בניצוחה של אביבה אנג'ל  שהגיע עד 22 עובדות ועובדים בשתי משמרות – ואנשי מינהלה וכספים, וניקיון ודאגה לכולנו. לא אציין את כל השמות, כי תיכף תקומו ותציגו את עצמכם: שמכם, מה עשיתם בדורן, כמה שנים, ומה אתם עושים היום.

זה מתחיל להיות ארוך, אז רק שני דברים חשובים מאוד. אני רוצה לציין בערב שמח זה את זכרם של שני אנשים יקרים שליוו את דורן ואותי אישית במשך שנים רבות. הראשון הוא חנן לוריה, שהיה היועץ שלי וליווה אותי מ- 1996 עד מותו מסרטן. אמנם ארנה צחקה עלי שמהייעוץ האסטרטגי הראשוני שנתן חנן לדורן הדבר היחיד שקרה היה שעברתי מקום פיזי במשרד –אבל היה בכך הרבה יותר.

והשני, שכולנו הכרנו ואהבנו, צבי זילברשטיין – שנפטר ממחלת הסרטן ב- 30 בדצמבר 2009 כשהוא בן 83. האיש שהיה חלק אינטגרלי מדורן, מהחיים של דורית ושל כל משפחת רוגל. יהי זכרם ברוך.

והדבר השני: תמיד סיימתי את דברי בראשון הראשון – ודרך אגב, כשעברנו למשרד האחרון ביצירה 5 העברנו את המפגש לחמישי האחרון בחודש בצהריים, להלן חמישי האחרון – עד שהפסקנו את המנהג הנפלא הזה בחודשים האחרונים – ובכן, תמיד סיימתי באיחולי בריאות לכם ולמשפחותיכם. התחלתי בכך כשהייתי צעיר. לא ידעתי כמה זה חשוב. בשנה האחרונה, עם בעיות בריאות של הורי, ואף שלי עצמי, למדתי כמה הבריאות חשובה וכמה היא מעסיקה מגיל מסוים ובמצבים מסוימים.

אז התחלתי בראשון הראשון, סיימתי בחמישי האחרון – ואני מחבר את שניהם לערב זה: ראשון האחרון.תודה רבה לקרן, תודה רבה לכל אחת ואחד מכם – והמון בריאות לכם ולבני משפחותיכם.