כותרות TheMarker >
    ';

    חינוך אחר

    חינוך מקצועי: תרצו את הילד/ה שלכם שם?

    2 תגובות   יום רביעי, 10/3/10, 10:40


    הנהייה אחר מקסם-השווא של החינוך המקצועי היא ברורה לנוכח מצבה העגום של מערכת החינוך הישראלית. "התעשייה צריכה ידיים עובדות", "לא כל התלמידים אותו הדבר", "לא כולם מתאימים ללימודים עיוניים", "ישנם כאלה שמפריעים למורה ללמד" ו"ישנם כאלה שמפריעים לילד/ה שלי ללמוד" – נעביר אותם לחינוך המקצועי. כמו הסיגריה למעשנים: מחממת כשקר ומקררת כשחם; פתרון לכל עת.

     

    אבל בואו נעשה בירור מעמיק קצת יותר של הנושא, שהוא רציני וחשוב. נפתח אותו במחקר של בנק ישראל, שפורסם לאחרונה. המחקר קובע ברור, שתלמידי החינוך המקצועי בעבר, נידונו לקריירה לא משמעותית בחייהם. כלומר, אנחנו אומרים לבני ה-15 המועדים לחינוך המקצועי העתידי, והוריהם: זהו המסלול, והוא יקנה לכם קריירה לא-משמעותית לכל מהלך חייכם, אבל "ככה זה". האם תרצו לראות שם גם את הילד/ה שלכם? לבנק ישראל, שפרסם את הדו"ח, יש בעיקר אינטרסים כלכליים, ובכל זאת הוא מצביע כאן על בעיה חברתית ממדרגה ראשונה.

    הבדלים בין-אישיים. הציבור המשכיל מכיר את התיאוריות של גארדנר וסטרנברג בדבר אינטליגנציות מרובות וסגנונות חשיבה שונים. שני החוקרים לא התכוונו בכך להפנות חלק מן התלמידים לחינוך מקצועי, אלא להתאים את ההוראה בכיתה לסוגים שונים של תלמידים. היכן הילד/ה שלכם? האם הוא בין ה"מתאימים" לעבור לחינוך מקצועי?

    בעיות משמעת. מערכת החינוך שלנו מאופיינת בבעיות משמעת חמורות. כולם יודעים זאת ומתפתים לפתור אותן, "בכדי לאפשר לי ללמד", "בכדי לאפשר לילד שלי ללמוד", באמצעות העברת תלמידים לחינוך מקצועי. כבר אמרנו: פתרון לכל עת. האם הילדים שלכם יהיו בין העוברים?

    תשובה מערכתית אחרת. התשובה לבעיות המשמעת ולתסכול המתמשך של מורים, תלמידים והציבור כולו אינה בחינוך המקצועי, אלא במהפכה תרבותית כוללת במערכת החינוך. היא תאופיין בעיקרה במעבר משינון לחקר, תוך הסתייעות בטכנולוגיות מתקדמות; בהפחתת מספר בחינות הבגרות לשתיים (עברית ואנגלית, + ערבית לערבים); במדידה והערכה שברובן אינן כמותיות-מספריות, אלא איכותיות; ותאפשר לתלמידים בעלי אינטליגנציות שונות להביאן לידי ביטוי באופן שוויוני בעבודה בצוותים. היא תאתגר את המורים והתלמידים, ותבטל את הצורך של התלמידים ב"צייתנות מורדת" שכה מאפיינת אותם.

    פערים חברתיים. מי עתיד להגיע אל החינוך המקצועי? ברור ומובן: יוצאי האוכלוסיות החלשות. רובם יהיו מעדות המזרח, אתיופים וערבים. להוריהם ישנה פחות – הרבה פחות – הזדמנות לטפח ולהעשיר את יכולותיהם ואישיותם. במקום תהליכים של סגירת פערים חברתיים – נרחיב אותם ונקבֵע אותם עוד יותר.

    מי יחליט? אילו בחינות ייעשו בכדי לנתב את הילדים השונים למסלולם ומי יהיה הגורם הקובע והפוסק האחרון? במקרים רבים – בית-המשפט. בנקל אנחנו יכולים לראות לנגד עינינו את הבג"צים שירוצו מימין ומשמאל (בעיקר מימין...) נגד החלטה ש"הילד שלי" יעבור למקצועי. "הילד שלי?"... ומי יפנה לבג"צ? מי שיש לו כסף, מידע והתמצאות.

    כותבים בדמרקר קפה. רבים מביניהם, מסתבר, נוטים לתמוך בחזרה אל החינוך המקצועי. מי הם הכותבים בדמרקר? אני יודע שאין ביניהם כמעט, אם בכלל, ערבים; ואני מנחש שהם שייכים רובם לאוכלוסייה מבוססת פחות או יותר. זהו הפרופיל הקולקטיבי. האם תרצו, כותבי דמרקר קפה, שהילד/שלכם יעבור לחינוך המקצועי? מה פתאום – לא מדובר בילדים שלנו!

    נכון.

    דרג את התוכן:

      תגובות (2)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        14/3/10 14:26:


      לא ניתן ליצור מדינה שלמה שהיא חסרת יכולות טכנולוגיות מקצועיות. זו פגיעה ישירה בהתפתחות הכלכלית, בסיכוי להקים מפעלים יצרניים וכו'. גם היום לא מעט חברות מתקשות להשיג רתכים, מפעילי CNC, הנדסאי רכב, חשמלאי רכב וחשמלאים כלליים וכו'.

       

      אם הרמה של בתי הספר באופן כללי תעלה, אותם בני נוער שלא מסוגלים להתמודד עם העניין היו מופנים לבתי ספר מקצועיים, סביר להניח שכולם היו יוצאים נשכרים. אין משהו פסול בלהיות מכונאי רכב או מפעיל CNC.

       

      ההשקעה בחינוך הטכנולוגי צריכה להיות כזו שלא תבזה את הלומדים ונדמה לי שהיום יש כבר הבנה שזה אכן כך.

      כעת יש לבנות מחדש או להעצים את החינוך הטכני-מדעי-טכנולוגי.

       

      אבי.

        10/3/10 23:42:


      אברהם ידידי

      דחפת אותי לתוך הדיון החשוב הזה, למרות שבוודאי ידעת שדעתי הפוכה לדעתך.

      ראשית, בתשובה לשאלתך - כן, הייתי מסכים שילדי ילמד בחינוך המקצועי (הבן שלי כבר לומד בחינוך הטכנולוגי) אם זו הייתה נטיית ליבו.

      שנית, אני יודע שאני אנכרוניסטי, אבל באמת שאני לא חושב שיש מלאכה המביישת את בעליה. אני זוכר שפעם גם רצינו להפוך כל מיני פירמידות, עם ידידנו בר (בורוכוב). יותר מזה, אני לא חושב שקרירה ואפילו עושר (בודאי שלא אושר) מותנים בתואר אקדמי. האקדמיה בהחלט הייתה רוצה שנאמין בכך. כל מיני דוקטורים, גם כאלה שאני מעריץ, תקועים כל כך עמוק במנעמי האקדמיה עד שאינם מכירים את האושר שבעבודת כפיים, ביצירה, בחקלאות ובתעשיה. וכן, יש גם אקדמאים עניים ותעשיינים עשירים.

      אני לא מתפעל מהמדיניות של "בגרות לכל תלמיד". אני רק יודע שזה מוריד את רמת תעודת הבגרות. אני גם רואה שרמת התואר הראשון כבר בקרשים. האם העובדה שעוד מעט כל מורה יהיה חייב לממן לעצמו תואר שני אינה סוג של הסללה ? האם יש בכך צורך אמיתי או שזו שיטה מתוחכמת יותר לריבוד חברתי ?

      איזו חברה אנחנו רוצים כאן? אני לא בטוח שחברה בה  האקדמאים הערבים יהיו מובטלים (והם מובטלים) ואת כל העבודות הנחוצות למשק יעשו עובדים זרים מרומניה ומקניה. בינתיים אנחנו מתסכלים את התלמידים שלימודים עיוניים לא מתאימים להם. האם זה מפתיע שכמות התלמידים המאובחנים כ ADD ו ADHD בארץ חורגת מכל סקלה נורמטיבית ? האם היית רוצה להיות מנותח ע"י מנתח שעשה את הדוקטוראט שלו עם התאמות לימודיות ?

      אולי הפתרון הוא בהמשך הדו"ח של הכנסת, שמשום מה אתה לא מצטט אותו .

      תרשה לי:

      במדינות שנסקרו במסמך יש מודעות לאפשרות של הסללה באמצעות מערכת החינוך המקצועי.

      הדרך העיקרית להתמודד עם סכנת ההסללה הוא הגדלת ההשקעה בילדים במערכת החינוך

      היסודי והרחבת לימודי הליבה במערכת החינוך המקצועי.

      ברוב המדינות שנסקרו במסמך יש נטייה להתמקצע במסגרת החינוך המקצועי, להגדיל את

      מספר שנות הלימוד ולהתקדם לחינוך מקצועי על-תיכוני, להרחיב את מגוון מסגרות החינוךולשפר את רמת החינוך במסגרות ההכשרה המקצועית

      . יש הכרה בצורך לספק לתלמיד במערכת

      החינוך המקצועי כלים שיאפשרו לו מוביליות תעסוקתית והתאמה להיצע ולצרכים המשתנים

      של שוק העבודה. (ההדגשות שלי. ר.ל.)

      אולי זה הפתרון ולא חסימת הנתיבים המקצועיים כי הם לא מספיק יוקרתיים ? אולי זה יהפוך את החברה הישראלית מחברה המתבססת על גדודי סוחרים (ע"ע איקאה ו H&M), עורכי דין מובטלים, המוני בוגרים של "כלכלה וניהול", זמרות בוגרות "רימון" וסלברטאים בוגרי ריאליטי - לחברה קצת יותר נורמלית ? אולי יש מקום לטיפה ספק בבשורה הגואלת שבלימודים האקדמיים ?

      כל זה לא סותר את הצורך בשינוי מהותי בחינוך הישראלי, כמובן. אבל פסילת החינוך המקצועי/הטכנולוגי ואינוס כל התלמידים למיטת סדום אקדמית אינה הדרך לשיפור. לדעתי, כמובן.

      בידידות

      ראובן

      ארכיון

      פרופיל

      חינוך אחר
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין