ועוד בוקר. פלפל מנסה להעיר אותי מהשעה 0700 . דחוף לו. בא לו להשתולל, לראות איזה חתול עצלן ולהשלות את עצמו שהפעם הוא יתפוס אותו בין שיניו הכועסות והחזקות. אתמול הוא שבר כמה שיחים וכמעט הפיל עץ כשרצה להגיע לחתול התורן. במילנו שלג על הגגות ושמיים אפורים המגיעים עד לדלת המרפסת של הדירה שהייתה שלי פעם. השמיים במילנו לא נגמרים בשמיים, הם תמיד נכנסים לך הבייתה בעיקר כשהם אפורים ובדרך כלל הם אפורים. כשהשמש זורחת שם, השמיים גבוהים ורחוקים. ----------------------------------------------- שמעתי את השיר של ישראל ברייט "בדרך הבייתה" , הוא נמצא בפוסט אחר שלי שגם הוא "יושב לי" במרפסת ,אך לא לבד אלא "בחברה טובה" . אצלי במרפסת יושבת שמש שמייבשת בלאגן שלם של עלים שנשרו מהעצים עוד בשבוע שעבר כשבישראל היה חורף.
בדרך הבייתה, את אומרת, בסוף עוד יהיה לנו טוב - לו רק הייתי יודעת מתי הסוף הזה והיכן הוא נמצא….
אני יודע עד הבוקר הכאב הזה יחלוף - הבוקר הזה עבר וכל בוקר מקרב אותי לליל הסדר…שאחכה עד הבוקר הבא?
את מחשבת כמה זמן כבר הסיפור הזה ממשיך…לא נגמר - ואני יודעת שסיפור שממשיך זה טוב…זה נהדר…אז למה אנחנו תמיד מפסיקים את הסיפורים שלנו באמצע? ------------------------------------------------------------------
איזה מישהו קיבל את מספר הטלפון שלי, רצה להפגש. אמרתי…."בסדר", למה לא? אמרו לי שהוא איש איש…משו משו... מקסים מקסים...ואז….לא שמעתי ממנו. ביום הפגישה המיועדת (שבוע אחר כך) , שלח לי אס אם אס מזורגג…(פלינסטון לא היה כותב אס אם אס, אלא - מתייצב) התחלנו להתכתב….להתחכם באס אם אסים…עד שנעלם.פתאום הפסיק לענות.
אחרי 3 שבועות - שוב מסרון: "אני במודיעין, ניפגש"? והפעם נחשו מה עניתי? לא,לא ניחשתם…פשוט לא עניתי. אם מותר לו להעלם, גם לי מותר…..ו..? זה עבד. אתם הגברים שנעלמים לא אוהבים שנעלמים לכם הא?….אז הפעם הוא התקשר . איזה אומץ! אפילו לא שאל מדוע לא עניתי. אמרתי "לא", אני עסוקה….מה שנכון…נכון… ובלב חשבתי…."אז מה אם אתה נשמע נחמד….לא מכירה אותך בכלל…..לא מתעסקת עם זרים……היה לך חודש ליצור הכרות ולא יצרת….".וחוץ מזה אני כועסת על שרק לי קורה לפגוש משוואות במקום בני אדם…בנעלם אחד…או שניים……שונאת נעלמים. שונאת מתמטיקה.
אם אתה מוביל אותי להתעסק בנעלמים - אתה לא בשבילי. אם כבר מדעים מדוייקים, מעדיפה להתעסק בכימיה, בסטטיסטיקה של בני האדם, אפילו בביולוגיה של הג'וקים....נ ע ל מ י ם? בחיים לא עוד! --------------------------------------------------------------------------- השלמתי עם ליל הסדר. בעבר - הייתי איתו ברוגז. פעם אפילו ברחתי לקצה הארץ רק כדי לא להיות בליל הסדר. שיקרתי לכל העולם ונעלמתי. אף אחד לא הצליח למצוא אותי. היום - זה בסדר, עוד משהו שצריך לעבור. כמו ה 150 ש"ח לחודש שצריך לשלם לאתי מוועד הבית, כמו 2 כוסות המיים שאני שותה על בטן ריקה בבוקר.
אני אפילו אעשה את קניות הפסח שלי כבר היום, מיד אחרי הבנק…הבוקר עוד לא יהיו תורים…..
כמה שטויות קורות במדינה הזו. במהדורת החדשות של ליל הסדר יגידו משהו כמו "כל העם היהודי מתאחד הערב סביב שולחן הסדר" וכל זאת כדי להזכר ביציאת מצריים. איזו דרך מוזרה להתאחד…הסחת דעת רבתי. למי זה עוזר בכלל? למה אנחנו "מתאחדים" רק בליל הסדר או כשנופלות קטיושות בחיפה? למה שלא נתאחד למען מטרות עכשוויות ובונות? כאלה שאינן קשורות לטקס בחירת מלכת היופי (שהיא לא מלכה ולא יופי) או למנצח של האח הגדול? (מי זה בכלל? שמעתי שהוא חולה אגו גברי ומשפיל נשים)
איך קורה שמדינה שלמה עוסקת בשטויות ו"מתאחדת" מהסיבות הכי פחות רלוונטיות לנו? ומדוע האנשים שאיתם כן הייתי רוצה להתאחד מפוזרים להם בארץ או בעולם הרחב ואפילו הפסח לא מאחד ביננו? -------------------------------------------------------------------
"הנה בא עוד יום שמח, משוגע על כל הראש"…..שר ישראל ברייט. אז יהיה שמח. אולי החתולים יחשבו אחרת כשפלפל ירדוף אחריהם בחמת זעם…
ואני? שמח לי. כי הוא מצחיק, יפהפה ומוטרף וכי אני עם אוזניות והמוסיקה שלי (משאול טשרניחובסקי דרך Luccio Dalla ועד אבנר שטראוס) והשמש שמגיעה כאן בארץ עד הרצפה. ולי - זה מספיק וממש שמח! ------------------------------------------------------------------ שאוסיף את הקטע הזה לספר שאוטוטו יוצא לאור?
|