מלכוד האהבה / מאת ד"ר רבקה נרדי  רשימה 8 מאת ד"ר רבקה נרדי, 09.03.2010
כל הארץ רעשה מאז יום ראשון, כמדומני, 28 בפברואר, בו נודע לנו על מקרה האונס – אונס מתמשך של נערה כבת חמש עשרה, על ידי חבורה של נערים "נורמטיביים", כאשר המוביל הוא "החבר שלה" – הנער אותו אהבה עד כלות.
ואחר כך היו המון דיבורים – איך לא ראינו? איך לא הרגשנו? היא ידעה להסתיר. יש לה בעיות. היא הסכימה. היא בעייתית.
וההורים שלהם, של חבורת האנסים – בהלם. ואחד מהם מתבטא בסרקזם מלא בוז – איך זה שההורים שלה לא ידעו איפה היא ומה היא עושה.
ואחר כך עוד קצת דיבורים על "איך קרה שהיומן שלה הודלף לערוץ 10, ממש נורא". ויש עוד הרבה ניתוחים ופרשנויות וכתבות צבע ומה לא. ודי מהר הכול חזר לקדמותו, כמו עם תאונות דרכים מחרידות. ושוב אנחנו קשובים לפצצה המתקתקת מכיוון איראן ומעקב צמוד אחר גמר האח הגדול.
בסיפור הזה, חשבתי לי, כבר היינו הרבה פעמים. רק שהפעם הושם בו דגש מיוחד על אהבתה אליו, אל מי שהתעלל בה במהלך שלוש השנים האחרונות. "היא אהבה והעריצה אותי", חזר וטען הנאשם הראשי, ה"חבר" שלה, כמו בכך רצה להצדיק את פעולותיו האכזריות. כלומר, היא "נתנה לו רשות" לעשות בה מעשים אלימים ומשפילים – בגלל האהבה.
ואז נזכרתי בסרטו העוצמתי של לארס פון טרייר, "לשבור את הגלים", כשדמותה של השחקנית אמילי ווטסון המגלמת את דמותה של האישה, ממשיכה להטריד את מנוחתי. במיוחד נחרתה בזיכרוני תמונה אחת: היא חוברת מרצונה לחבורת גברים שוחרי רע ומצטרפת אליהם למסע בלב ים ב"ספינת שעשועים" – זאת כדי להיות להם שפחת מין על הספינה ובכך לממש פנטזיית מין עבור אהובה שנפצע אנושות והפך לנכה. להמשך הקריאה http://www.dialog-nardi.co.il/Articles/Item.asp?Articles_ID=102&Articles_TypeID=15&MMID=0&DocID=0 |