כותרות TheMarker >
    ';

    סיפורים וטיולים ועוד כמה דברים

    סיפורים קצרים, ושירים לעת מצוא פרי עטי, טיולים בארץ בכלל ובשביל ישראל בפרט.
    ועוד כמה דברים שפגשו אותי.

    0

    שומר הלילה

    67 תגובות   יום רביעי, 10/3/10, 14:47

    שומר הלילה - סיפור קצר מאת אחאב בקר


    "יש לך אש"? שאל קול צרוד מסיגריות .


    אריק הרים ראשו ממחברת הקרימינולוגיה, שבעזרתה התכונן למבחן בשבוע הבא.

    מאחורי השער הנעול, עמדה אישה גבוהה. פנס הגדר האיר את שיערה הבלונדי הגולש על כתפיה. 

    האיפור הכבד שעל פניה, והלבוש החושפני, לא הותירו ספקות באשר למקצועה.

    בקתת השמירה מוקמה בפינה הדרום מערבית של מתחם אחסנת הדלק בתל ברוך, ליד השער. מקצה מגרשי החנייה של החוף יצאה דרך עפר, לאורך גדר המתחם של חברת החשמל. בתוך הגדר, ניצבו מכלי בטון ענקיים, עגולים וגבוהים. כל מכל הכיל אלפי טונות מזוט שחור. אחת לשעה לא עגולה יצא אריק לסיור סביב הגדר. בסיור  יש לבדוק שתי נקודות חשובות ולבחון אם הגדר תקינה ושלמה. בשעות המשמרת המוקדמות, נחתו מטוסים בשדה דב הצמוד. לפי הרעש ניתן לזהות את סוג המטוס. עכשיו שקט. רק ג'יפ הסיור של שומרי שדה התעופה, חלף מידי פעם מעברה השני של גדר השדה.


    "לא מעשן, מחפשת משהו?" ענה ושאל.

    "בטח יש לך מצית באוטו, בבקשה, אני חייבת" .

    ירד מהבקתה בחמש מדרגות העץ . פתח את דלת הגרוטאה הישנה שלו ולחץ על המצת.

    "קחי, בבקשה" הגיש לה את המצת מבעד לשער הנעול.

    הדליקה ושאפה את עשן הסיגריה. שיעול חזק תקף אותה, כחכחה בגרונה וירקה את הליחה שנאספה על החול.

    מידי פעם הגיעה לכאן מכונית תועה והסתובבה בחזרה. נערות החן מהסיבוב שבכניסה לחוף תל ברוך השתדלו שלא להביא לכאן את לקוחותיהן. זמנן יקר, והמקום מבודד מידי. לא חסרים "לקוחות" סוטים או מסוכנים. המשמרת שלו התחילה ב- 22:00 ותסתיים ב- 06:00 בבוקר.

    "אפשר להתקשר מהטלפון שלך, אני צריכה לדבר עם הבת שלי".

    "הלו הלו, נסחפת קצת". נסוג.

    "סאמק ערס, אין לך רחמים? הבת הקטנה שלי חולה מסכנה ואני חייבת לדבר איתה"

    התבונן בה לאור הפנס. השיער הבלונדי השופע נראה טוב מידי.

    "בטח פאה" חשב לעצמו.

    תיק נשי אדום הבריק על זרועה, תלוי ברישול.

    סריג דק כיסה את כתפיה, תחתיו לבשה חולצת בטן שחורה, כיסתה בקושי את שדיה הנפולים וחשפה צמיגי בטן מדולדלים. חצאית המיני שלבשה, השאירה בחוץ זוג רגליים ארוכות וגבוהות וישבן קטן. נעלי העקב הגבוהות גרמו לה לנוע ולהדס על רגליה בצורה נלעגת ומסורבלת.

    "בבקשה, תעזור לי" התחננה.

    "שיחה קצרה ובלי שטויות". יצא מהשער. נעל אחריו והושיט לה את המכשיר.

    "תסגרי את הטלוויזיה ותלכי כבר לישון, מחר בית ספר, לא תקומי". נבחה לתוך המכשיר הסלולרי.

    "באחת בלילה את מתקשרת לבת שלך?" תמה אריק.

    סגרה והחזירה לו את המכשיר. כף ידה החליקה וליטפה את זרועו כלפי מעלה, צבטה בעדינות את עורו וירדה מטה מחככת את גב ידה בכף ידו, אצבעותיה מגששות לבין אצבעותיו.

    "תודה חמודי, עשית מצווה גדולה. רוצה פינוק, מאמי? חמישים שקל ותרגיש בעננים. גבר אמיתי, בגלל שעזרת לי. תדע לך שפחות ממאה אני לא לוקחת מאף אחד, כפרה".

    "לא תודה, לילה טוב".

    "לילה טוב, תזכה לברכה ומצוות". התרחקה על השביל החולי לאורך הגדר צפונה אל הסיבוב בכניסה לחוף, ואל חברותיה למקצוע.

    אריק נעל את השער ויצא לפטרול סביב הגדר.


    בשעה שלוש לפנות בוקר הגיע הפקח, מנהל המשמרת לביקור. אורות הטנדר שלו האירו את השער ואת קירות בקתת השמירה.

    "אהלן, מה העניינים? היה משהו חריג היום?" שאל.

    "לא משהו מיוחד, אני לומד קרימינולוגיה, לחץ של מבחנים עכשיו".

    "ראיתי המון משטרה בכניסה לחוף, כמה ניידות והרבה בלאגן, יודע מה קרה שם?".

    "מעניין, מה אתה אומר?". המפגש המוזר שעתיים לפני כן הבזיק בראשו.

    "טוב, רק רציתי לראות אם הכל בסדר, יש קפה?".

    "בתרמוס, נשארה איזה כוס בשבילך".

    "יאללה תביא, ידעתי שאפשר לסמוך עליך".

    הגברים הצעירים פטפטו עוד שעה קלה לאור מנורות הגדר.

    "ביי גבר, עוד מעט מתחיל יום חדש". נפרד מנהל המשמרת מאריק שיצא לפטרול נוסף.

    בשש בבוקר הגיע שומר היום להחליפו. רכוב על אופניים, נושא תיק על גבו.

    נסיעת בוקר תל אביבית בלי פקקים, הביאה אותו אל הדירה הקטנה השכורה.

    לאחר מקלחת חמה, נכנס למיטה ונצמד אל גב חברתו לדירה ולחיים. התרדמה אחזה אותו בעודה מתעוררת.


    ==

    צלצול הטלפון העיר אותו.

    "לאן הגעתי" שאל קול נשי צעיר.

    "מי זה? את מי את רוצה" ניעור והשיב.

    הסתכל בשעון , כבר אחת בצהריים.

    "אני מחפשת את אימא שלי, אתמול מאוחר בלילה התקשרה מהמספר הזה, יש לך מושג איפה היא?"

    "מה ? אתמול בלילה? איך זה יכול להיות, הייתי בעבודה".

    "כן, גם היא הייתה בעבודה".

    "אימא שלך? תראי אני לא מכיר אותה ולא אותך, וגם לא כל כך רוצה".

    "בבקשה תעזור לי, אני לא מוצאת אותה, אימא נעלמה לי, תבין היא הייתה צריכה לחזור כבר".

    "לא יודע, אין לי מושג".

    "אולי, תוכל להגיד לי מה קרה לה, איפה ראית אותה? היא האימא שלי".

    שתק ולא ידע מה לומר.

    "אדוני, בבקשה ממך".

    "ניסית לפנות למשטרה?".

    "הם לא יחפשו אותה ולא אכפת להם".

    "בת כמה את? אם מותר לי לשאול ".

    "שש עשרה וחצי".

    "טוב, בשבע בערב אני מסיים ללמוד באוניברסיטה, תפגשי אותי בשער שבקצה רחוב איינשטיין, אספר לך כל מה שאני יודע. זה לא יותר מידי, אבל זה גם לא לטלפון. יכולה?"

    "כן, אגיע".

    כבר לא נותר הרבה זמן. התארגן , חטף משהו לאכול ויצא לאוניברסיטה. בשעה שבע הסתיים תרגול לקראת מבחן. אסף את המחברות לתיק הגב ויצא לשער .

    "אתה אריק?"

    "כן, ואת הבת של.. ?".

    "אני נופר, הבת שמחפשת את האימא שלה".

    גבוהת קומה, רזה ונאה, גומות חן בלחייה. לבושה במכנסי ג'ינס פשוטות וחולצת בית הספר התיכון.

    "בואי, נשב פה על הספסל". סקר אותה.

    מראה, כלל לא הזכיר את אימה. שערה הארוך השחור נאסף לקוקו קצר ועגיל זעיר נצנץ באפה. עיניה השחורות שפעו חום ונינוחות. גמישת תנועה, וצעירה למראה.

    "אתמול בשעה אחת בלילה הגיעה מישהי לעמדת השמירה בחוף תל ברוך. נתתי לה להתקשר מהסלולארי שלי. לא נעים לי ממך אבל נראתה אחת מהנשים העובדות בלילה בחוף".  שיתף אותה.

    "לא מתפלאת, זה סיפור ארוך. אני רוצה לבוא לראות את המקום בעצמי, תסביר לי איפה בדיוק".

    "אל תבואי לשם לבד בחושך, זה לא מקום ידידותי במיוחד. את בטוחה שזו אימא שלך?".

    ==


    למחרת, הקדיש את הבוקר ללימודים לקראת המבחן. אל משמרת הערב הגיע כמתוכנן בשש. קצת כשחזר מהפטרול, קצת  לפני אחת בלילה, הבחין במכונית אדומה, חדשה ויוקרתית חונה ליד השער.

    שני גברים יצאו מהמכונית האחד גבוה מבוגר ורזה, השני צעיר ממוצע קומה ורחב כתפיים.

    נראו כמו שני אנשי עסקים שיצאו מהמשרד והמשיכו לבילוי בערב.

    "אתה אריק?". שאל הגבוה.

    "כן אני אריק, מי אתם ? איך אני יכול לעזור לכם?".

    שתקו והסתכלו אחד על השני מבעד לרשת הברזל הקבועה בשער. הגבוה נראה מבוגר, שערו כסוף ומסורק לאחור. שרשרת נוצצת בצווארו.

    "שלשום בלילה הייתה אצלך אישה בשם מזי?"

    "לא מכיר".

    "התקשרה מהטלפון שלך נכון?".

    "הייתה מישהי שרצתה לעשות שיחה, נתתי לה להתקשר".

    "ראית מה קרה לה ? לאן הלכה אחר כך".

    "לא , לא ראיתי" הלכה בחזרה לכיוון הכניסה לחוף".

    "ראית משהו מיוחד חשוד? אחרי שהלכה?". רחב הכתפיים התערב בקול נמוך וסדוק מסיגריות. האיש קירב פניו לרשת הברזל ממנה עשוי השער. ריח טבק חזק עלה באפו של אריק. למרות החושך הבחין בשריטה ארוכה ומכוערת, מאדימה בצווארו.

    "תחשוב טוב לפני שאתה עונה". הוסיף בנימה מאיימת.

    "אני חושב שזה מספיק. תעשו לי טובה גדולה, ותלכו. לא שיש לי מה להסתיר אבל אני פה בתפקיד. לא ראיתי יותר ממה שסיפרתי לכם. לא מכיר אתכם ולא את מזי שלכם. עכשיו תלכו, או שאני קורא למוקד השמירה".

    "רק רגע, בבקשה ממך. אל תכעס". הגבר הגבוה הניח יד על כתפיו הרחבות של הנמוך ומשך אותו לאחור.

    "חכה באוטו, תן לי רגע אתו לבד".

    "מזי אשתי, היא האימא של נופר הבת שלי, אותה פגשת אתמול בערב. נשמה טובה הילדה, דואגת לאימא הנרקומנית שלה, שנעלמה".

    "ואתה? לא מטריד אותך איפה היא". שאל אריק.

    "אם זה היה תלוי בי, לא הייתי רוצה לשמוע ממנה אף פעם. לפעמים היא  מחליטה להיות אימא. אחרי כמה ימים נגמר לה החומר ואז כלום לא מעניין אותה. לא רואה ממטר אף אחד. אותי היא רק מטרידה,  אבל נופר מתנפצת ממנה כל פעם מחדש. אני מחפש אותה רק כי נופר יוצאת מדעתה".

    הגברים נכנסו למכונית האדומה והיקרה. הגלגלים צרחו בזינוק והעלו ענן אבק. נדמה היה לאריק כי ראה את נופר במושב האחורי.

    שקט השתרר. שוב פטרול. לשם שינוי הלך סביב הגדר נגד כיוון השעון. חזר לבקתה והציץ בשעון. נותרו עוד יותר מארבע שעות עד לסוף המשמרת. סימני שאלה רבים התעוררו בעקבות הביקור המוזר.

    ===


    עם בוא  הערב יצא לעבודה מוקדם יותר. בסיבוב הכניסה לחוף נעצר ליד נערות החן.

    "רוצה?, פינוק מיוחד". סבבו הזונות את מכוניתו.

    "אני רוצה רק את מזי". ענה.

    "מזי לא פה, בא לך  זיון משגע? מאה חמישים שקל. הכל כלול".

    "לא, לא, אני מחפש את מזי מכירה אותה?"

    "מכירה את מזי, למה?"

    "לא חשוב, אבוא פעם אחרת".

    "אין לך מה לבוא. לפני כמה ימים כיסחה פה איזה מניאק שלא רצה לשלם. המשטרה לקחה אותה. אז אתה רוצה?".

    "לא , לא חשוב". המשיך לעבר עמדת השמירה והחליף את שומר הצהריים ששמח על ההחלפה המוקדמת. המשמרת חלפה ועברה לה. ניסה להרחיק את הסיפור המוזר ממחשבותיו ולהתמקד בלימודים.

    "סליחה, יש לך אש" שאל הקול הצרוד והמוכר.

    "מזי? מה את עושה פה? אמרו לי שנעלמת, שהמשטרה לקחה אותך".

    "תביא אש, נגמרה לי המצית".

    "כל המשפחה שלך הגיעה אלי בגללך".

    "גם כן משפחה, חארות".

    "היום יש לי מצית. קחי, שיהיה לך במתנה. את יודעת שדואגים לך, מחפשים אותך, שיגעו אותי כבר".

    "דואגים לעצמם. בטלנים. אם לא אצא לעבוד לא יהיה להם מה לאכול ואיפה לגור".

    התיישבה על החול, שואפת את עשן  הסיגריה ומוציאה אותו משפתיה בסילון דק.

    לבשה מכנסי ג'ינס שחורות צמודות עם תפרים נוצצים. נעלי עקב שחורות וחולצה בהירה. שפתיה מרוחות באודם חזק.

    "אתה לא מבין. הם, חיים על הכסף שלי, הבת שלי תלמידת תיכון יוקרתי ברמת אביב, בעלי איש עסקים עאלק. חוץ מלשרוף כסף הם לא עושים כלום. נמאס לי כבר משניהם הרגו לי את החיים. אני רוצה לעוף מפה רחוק. להתחיל הכל מחדש. שתהיה לי משפחה אמיתית. בעל שמפרנס, אפילו כלב. כולם חוגגים ואני בוכה וסוחבת את כולם על הגב. חרא של חיים.

    זוכר בלילה אז? ראיתי אותך ונתת לי להתקשר? . החבר של בעלי, ראית אותו נכון ? בא לי בהפתעה ורצה לעשות עלי סיבוב בלי לשלם. חרא קטן. לא מספיק מזיין את הבעל שלי, ואת הבת שלי, רצה לזיין גם אותי. ובלי תשלום. מניאק. ועוד הייתה לו חוצפה להביא לי את המשטרה על תקיפה. אז עכשיו שיקפצו כולם. לא רואה אותם ממטר. לא פראיירית של אף אחד. אני חותכת, נמאס לי".

    "אז מה עכשיו? למה באת לפה שוב?".

    " אני הולכת למצוא דירה חדשה ועבודה וחיים חדשים. יש לך מאה שקל? אני צריכה לסדר את הראש קצת. מחר אני מחזירה לך".

    "לא, לא. אין לי כסף בארנק" ניסה להתחמק.

    המכונית האדומה והיקרה התקרבה בנסיעה איטית ובפנסים כבויים. הסתובבה ליד השער עם הפנים אל היציאה לחוף ונעצרה.

    הדלת האחורית נפתחה ומהמושב יצאה נופר.

    "אימא בואי, ניסע מפה, תעזבי כבר את שומר הלילה המסכן. שיגעת אותו כבר".

    מזי הסתכלה באריק. לרגע נדמה כי רצתה לומר משהו, אך לא. הסתובבה ונכנסה בשקט למכונית, שהפליגה משם בנסיעה איטית.

     

     

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (67)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        22/12/14 21:58:

      קראתי בנשימה אחת.

        12/7/14 20:57:
      מותח.. ! תהיתי כל הזמן מאיין שאבת את ההשראה לכתוב את הסיפור, זה פשוט ריחף מעל. . מסוקרנת :)
        12/7/14 16:51:

      אחאב,
      נהניתי לקרוא,
      כתבת רהוט ומרתק.
      איזה חיים עצובים ...
      והשארת אותנו בתהייה . . .
      מה בעצם האמת?

        27/7/12 17:39:
      יש לך כישרון, שבת שלום.
        5/3/12 14:47:

      צטט: yonbir 2012-03-04 09:48:49

      סיפור מעניין, כדאי לך לעבוד עוד על הסיום.
      יונביר, למה תמיד ביקורת רעה מושחזת בלי טיפת פרגון?
      ממי למדת את זה? 

       

        4/3/12 09:48:
      סיפור מעניין, כדאי לך לעבוד עוד על הסיום.
        4/3/12 09:20:
      אחאב. סיפור מיוחד, מפתיע. הרבה דינמיקה, קצב, מתח, עניין, מרתק. הדמויות מתוארות בצורה ריאלית ומעניינות לדעת עליהן עוד ועוד. השומר המסכן שנופל בפח התמימות, יופי של סיפור.יישר כוח. חנה לוין
        10/12/11 23:22:
      כתוב מצויין ולא צפוי. נהניתי לקרוא.
        21/4/11 12:51:
      יכול להיות שלא הייתי פה?!?!? :(
        17/4/11 13:35:
      מרתק אחאב. ציפיתי לסיום שונה משהו..... חג שמח
        25/11/10 19:25:
      מרתק**********
        26/5/10 20:33:

      :)

      במרחק של חדשיים...

      אהבתי......לקרוא את התגובות והמחמאות והביקורות....

      יופי .....כיף ומעורר תיאבון:)

        21/3/10 23:35:
      מרתק וסוחף...
        17/3/10 15:36:


      אריק הנורמטיבי, בחור מן היישוב

      זוכה להציץ לפלח חיים חריג ומאיים.

       

      המעבר דרך הפלאפון להיכרות עם המשפחה

      ולהעמקת הדמות, משתלב טוב.

       

      כתוב מרתק.

      אולי היה כדאי להישאר שם, בהיעלמות

      של מזי, כסיום.

       

      תודה

      זיוה

       

       

        16/3/10 16:28:


      אחאב

      הסיפור טילטל אותי מעלה ומטה

      מרחמים וחמלה למחשבות והרהורים על כבוד , ועל המשמעות של להיות אישה ואמא .

      אתה כותב נפלא

      תודה .

        16/3/10 10:45:


      פשוט סיפור ענק!!!

      בדרך כלל יש לי ביקורת על סיפורים ארוכים מדי. חסידת אסכולת המינגווי ואו. הנרי, אני בדעה שאפשר להגיד כל דבר במעט מילים. אבל הפעם הרסת אותי! לא יכולתי לעזוב את הסיפור! כתוב פשוט גאוני! סוחף, מרתק ועתיר תובנות!

      *

      אלומה

      נ.ב.סליחה על האיחור בהגעתי. אני פשוט חולה

        15/3/10 22:45:


      שמע, ידידי,

      יש לך את זה. כתבת מענין וקולח.

       

        15/3/10 16:06:
      כתבת נפלא
        15/3/10 12:03:


      עצוב.

      כתוב זורם ומענין.

        13/3/10 22:25:

      שבוע טוב והרבה תודות לכל הקוראים והקוראות :)

      תודה על שקראתם וכיכבתם והגבתם

      מחמם הלב, משפר מצב הרוח ומעלה חיוכים

      שיהיה לכם פשוט שבוע מקסים

      :))))

        13/3/10 22:22:

      מרתק !!!

      אין בסיפור שלך רגע דל.

      תענוג .

        13/3/10 19:46:

      אוהב לקרוא את הסיפורים שלך!!
        12/3/10 11:54:

      וווואוווו

      איזה סיפור!

      שבת קסומה לך.

        11/3/10 20:49:

      אחאב יקר,

      סיפור קצר ומרתק.

      אתה כותב נפלא!

      בני

        11/3/10 19:37:

      מעולה!!!

      תודה לך

      שרי

        11/3/10 14:50:

      כותב נפלא....

      התחברויות וחיבורים - נהדר ((:

        11/3/10 12:39:


      מעניין כאן....

       

      *


      נשמע סיפור קצר מאוד במעגל החיים הסובבים את כולנו יפה שהעלית מה שאחרים לא מעלים למרות המלים הקשות הבעיה שהחיים הם לא כמו שמצויירים .
        11/3/10 09:23:

      מרתק ומהנה.,

      כשרוני הינך כתיבתך

      כובשת וקולחת.

      נפלא !

      ממתינה  להמשך.

      עונג היה לי לבקרך.

      תודה.

       
        11/3/10 09:13:


      סיפור יפה, פיסת חיים, 

      ובגלל זה טוב בעיני שלא כתבת איזה סוף ברור

      ובטח שלא הפי אנד...

        11/3/10 08:26:

      סיפורים אל תוך הלילה שעבר

      ועם בוקרו של יום חדש ....מציאות

        11/3/10 08:23:


      * לסיפורך המרתק.

       

        11/3/10 07:41:

      כבר כתבתי לך: אתה יודע לספר
        11/3/10 07:29:
      אהבתי ...
        11/3/10 04:38:


      מעניין וסוחף..

      תודה

        11/3/10 03:04:


      מרתקקק!

      לא ידעתי שאתה יודע לרתק..

      אתה בהחלט יצירתי.

        11/3/10 02:42:


      ממש רותקתי לסיפור

      אתה כותב יפה מאד

      ***

        11/3/10 00:23:


      א ח א ב

      סיפור סיפור

      אתה כותב נהדר

      עונג לקרוא אותך

      תודה

        11/3/10 00:23:

      התחלתי לקרא. נראה מעניין. אין לי כרגע זמן להמשיך אך בהחלט אחזור לקרא ולהגיב.

      בינתיים - קבל כוכב לפני שייגמרו לי :)) ***

        10/3/10 23:42:


      חלה סיפור, בייבי...

      חיבוק ענק וכוכב

      מתובלת

        10/3/10 23:30:
      סיפור מהחיים - ואפילו כואב


      אחאב,

       

      נגמרו לי הכוכבים אז הבאתי משהו אחר     

       

        







        10/3/10 21:57:


      מרתק!

      *

        10/3/10 21:53:

      מוחה בתוקף!!!

      רוצה המשך!!!

      .

      בלוז...)

        10/3/10 20:35:
      יפה מאוד* תיאור ריאלי ושמכנע.
        10/3/10 20:27:


      Y...Y... חתיכת סיפור הבאת כאן..בסופו של דבר ליבי על אנשים כאלה

      שהחיים הביאו אותם לכדי כך.

      השומר נישמע נאיבי למדיי..מאמינה שיש אנשים כאלה בחיים.

       

      אהבתי את כתיבתך הקולחת והעניינית

       

      חייבת לציין שלמרות האורך קראתי ונהניתי(-:

       

       


      סיפור מהחיים

      מרתק

      אהבתי

      תודה****

        10/3/10 19:45:


      ציוץ צפרירי לכתיבה מיוחדת.

      וגם כוכב.

       

       

        10/3/10 19:29:


      אתה כותב יפה!

       

      רותי.

        10/3/10 18:55:
      מרתק. אתה יודע לכתוב!
        10/3/10 18:32:


      WOW

      היה מרתק !

      כתוב בצורה מציאותית

      נפלא !!!

      קדימה עוד..... :)

        10/3/10 18:29:

      מספר הסיפור הוא השומר האמיתי  * )

       

        10/3/10 17:36:

      סיפור ממש מרתק. תאור כל כך חי של מציאות אמיתית או מדומה, עם קשרים אנושיים כל כך אמינים.

      החלק הכי טוב הוא... הסוף.

      הקורא שמחכה לפתרון התעלומה והתסבוכת, לסוף טוב או רע, מפתיע או מרגיע, נשאר כשחצי תאוותו בידו...  ובמתח... מה קרה שם?

      יש שאולי יכעסו שהחידה לא נפתרה...

      אני דוקא נשארתי חושב ומעלה לעצמי בדמיון ניחושים לא מוחלטים...

      נפלא !

      רמי

        10/3/10 17:18:


      הסוף דווקא הפתיע אותי,

      חיכיתי לאיזה הפי אנד או לאיזה טוויסט מפתיע, אבל לא...

      עולם כמנהגו נוהג והיא חזרה לחיות את חייה העלובים ואת השיגרה המאכלת...

      ספק אם היא אי-פעם תצליח לשנות משהו, ומאה שקל בוודאי לא יספיקו לשם כך.

      נו טוב, לפחות עמדה על שלה ולא נתנה לחבר של בעלה לנצל אותה... (כמה אירוני).

      היה מרתק כרגיל *

        10/3/10 17:10:


      סיפור מרתק

       

      נהנתי לקרוא

        10/3/10 16:54:

      צטט: luis56 2010-03-10 15:18:01

      סיפור מהחיים.

      אתה יודע לכתוב סיפור.

       

       

      מצטרפת ליואל.
        10/3/10 16:46:


      אפיזודה מן החיים - אפשר לומר מן השוליים

      שוליים אפלים

      כל הנוצר בצלם משתנה בנופים אלה

      מקבל תכונות של חית ג'ונגל - לשרוד עוד יום ועוד

      לחשוב שאילו נשים אלו נולדו בסביבה אחרת

      במשפחה אחרת

      עם מקדם הגנה ראוי

      המסורת השיבטית היתה מגוננת ומעניקה ככל הנדרש

      אזי המסלול היה שונה

       

      כתוב טוב

      לאה

       

       

        10/3/10 16:44:

      מרתק . תודה.

       

      שוקי

        10/3/10 16:29:

      צטט: אילניק 2010-03-10 16:28:00

      מתי פרק ב'?

      מתי לא ?

      מעגל קסמים אבדני :)

       

        10/3/10 16:28:
      מתי פרק ב'?
        10/3/10 16:22:
      מעניין מאוד
        10/3/10 16:20:

      וואו.

      ספור מרתק.

        10/3/10 16:19:


      אין ספק שיש בך את הכשרון לרתק,

      מספר סיפורים בנשמתך וגם כוכב *.

      זיוה הרץ

      מאמנת אישית להעצמה

      לגלות את העוצמה הטמונה בך

      מ ר ת ק
        10/3/10 16:09:


      כמו שטענתי לא פעם בעבר:   כ ו ל ם   זונות.

       

        10/3/10 15:51:

      אם זה קצר..

      מה זה סיפור ארוך אצלך?

      אך תמיד שמח לקרא אותך..

        10/3/10 15:18:

      סיפור מהחיים.

      אתה יודע לכתוב סיפור.

      ארכיון

      פרופיל

      א ח א ב
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין