אני מסתובבת אל הבר ומציעה לו משקה. אני יודעת שעם המשקה הראשון מתחיל סיפור. במשקה החמישי אני כבר יודעת חצי חיים ובעשירי- את כל החלומות.

- כתבתי סיפור קצר בע"פ. בהשראת הבחורה היפה הזאת. קוראים לה שרינה ("לא. קוראים לי מיכל" נלחש לי מן הצד). היה היה פעם בי"ס ובו מורה בשם יפית. היא הייתה מורה טובה. התלמידים אהבו אותה. יום אחד יפית- היא... היא... (ילדה??) לא. היא הייתה חולה והביאו במקומה מורה מחליפה בשם שרינה. שרינה הייתה מורה טובה מאוד. היא הייתה רגועה ושלווה ולא צעקה אף פעם ופתאום כולנו למדנו ונהננו מהלימוד. כעבור מספר ימים חזרה יפית ושרינה הלכה. הצטערנו מאוד ורצינו ששרינה תחזור אז טיכסנו עצה ויום אחד נשרפה המכונית של יפית. היא לא הגיעה במשך שבוע. שבוע בו למדנו ונהננו. לאחר זמן מה נשרף עץ בגינה של יפית. אף אחד לא עלה עלינו ואנחנו עלינו ופרחנו בלימודים. היום אני יושב בבית סוהר. אבל יש לי תעודת בגרות.
מה דעתך? אני עוד צריך ללטש את זה אבל התחלה וסוף כבר יש.
צחקתי. פיניתי לו את המאפרה ותוך כדי כך התעניינתי במה הוא עוסק. מוכר בקיוסק. אבל עבודה זמנית בלבד.
- יום אחד פנו אליי 2 ילדים, בגילך, אבל בנים- זה יותר מסובך, ושאלו אותי איך הם יכולים להשיג זיון בעיר הזאת ואת יודעת מה אמרתי להם?? אמרתי שאם הם יורידו לבחורה את הציצים ואת הכוס ויתייחסו אליה כאל אחד האדם הם יוכלו ל"השיג" אותה כי בגיל הזה כל בחורה נראית להם כאלילה ואז היא משחקת בהם ובוודאי שלא שוכבת איתם. אבל הם ילדים. זה יעבור להם.
בשלב הזה נכנס עוד בחור לבר. הוא הזמין שאט של גיימס'ון עם לימון והרבה זיתים חריפים בצד וישב כשהוא נשען על שתי ידיו ומבטו כלפי מטה. נמאס לי מהמדינה הזאת. הוא מלמל, כביכול לעצמו. חברנו המספר נזעק להגן על כבודה האבוד של מדינתנו הקטנטונת.
- כאן זה הבית! קום חייל! הגן על המולדת. כשאני הייתי צעיר זה לא היה כך! אז לצעירים הייתה אידיאולוגיה! היו מוכנים למות בשביל המדינה!! אבל היום? היום כבר אין ערכים כל אחד דואג לעצמו. פעם זה היה אחרת..
- תבין, ריככתי, חייבים צבא במדינה ולכן כל אחד נדרש לתת את שלו. זה נגמר מתישהו- תסתכל עליי ותאמין.
- אני בגבעתי. הוא סיפר. ורע לי. רע רע רע. – אז אולי תבקש לעבור? הצעתי. אין סיכוי. אין עם מי לדבר. ניסית? פנית למישהו? הוא צחק. אני בקושי מדבר עם עצמי.
-דווקא אתה נראה אחד שחושב הרבה. יותר מידי.. התערב מספר הסיפורים. נראית לי שקוע במחשבות יותר מידי.
- כן. אבל מחשבות זה סתם. כשאני מדבר עם עצמי אני מגיע למסקנות. או לפחות מנסה..
הדיון נמשך אל תוך הלילה כשהוא מלווה במשקאות מרובים. ככל שרבו הכוסות כך השתחררו יותר המילים. בעשר בוקר ליוויתי אותם אל הדלת. הם נפרדו ממני כשהם נתמכים אחד ע"י השני.