כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    כהלך התם (שירים לא ערוכים)

    בקצה כל הסופים
    נגלות ההתחלות
    של כל שכבר הווה
    ומתאווה.



    © כל הזכויות, לכל התכנים בבלוג זה, שמורות.

    0

    קיטפי את הרגע

    113 תגובות   יום רביעי, 10/3/10, 18:18

     

    קיטפי את הרגע
    אישה ולרגע
    היי אדון הכאב
    עצרי
     אישה ולהרף

    אצריהו עד כלות.

    ובחלוף ימים בך
    טובעים צלמך ואובדים
    קבצי נדבות עד ולוטש
    שאון דומיית העוברים.

    מחול זמן בשעון עצר
    צלובת רגליים פושטת יד
    ספונה בין ידייך מלקטת
    מטבעות שווא.

    קיטפי את הרגע,
    אישה ולרגע
    היי אדון הכאב
    עצרי
     אישה ולהרף

    אצריהו עד תום.

    דרג את התוכן:

      תגובות (112)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        3/4/10 14:42:

      צטט: ואחרי ככלות הכל 2010-04-03 01:38:32

      כל שנותר לי לאחר קריאת כל השרשור של הפוסט המקסים הזה הוא לככב!!

      אז חג שמח וסופשבוע רגוע

       

      ואחרי ככלות הכל... זה החיוך שמרוח !

      חג שמח :))

      כל שנותר לי לאחר קריאת כל השרשור של הפוסט המקסים הזה הוא לככב!!

      אז חג שמח וסופשבוע רגוע

        17/3/10 10:00:

      צטט: ariadne 2010-03-16 17:23:53

      אם אפשר היה לשלוט על מינוני הכאב, היה טוב...

      כתוב נפלא,

      איך זה שתמיד הכאב נכתב היטב?

       

      אני לא חושבת שצריך לשלוט במינון אלא לחוות אותו במלואו

      השליטה צריכה להיות במשך הזמן שבו נתיר לעצמנו לחוות אותו

      ובהשלכות שלו עלינו ולאורך זמן.

      תודה, יקירה !

        17/3/10 09:57:

      צטט: blue ray 2010-03-16 17:19:38

      שוב כתוב יפה :-)

      ממליץ לקרוא carpe diem  מאת horatius

      משמעות המילים "קטוף את היום."

      משהו גם מאוד יפה שנכתב לפני אלפיים ומשהו שנה

      יעקב

       

      אני אוהבת את תפיסת ההווה המתמשך

      כחלופה לשימוש ב-מחר.

      ואני שמחה שאהבת... שוב :))

      תודה, יעקב.

        17/3/10 09:51:

      צטט: יודא אחד 2010-03-16 15:34:44

      לא קראתי את כל התגובות

      אבל את שירך קראתי יותר מפעם

      כן הוא מפעים..

      הדיאלקטיקה בין הרגע והכלות

      תחושת הדחיפות. של

      אם לא עכשיו אימתי

      של..החיים כעת אינם פרומו למשהו עתידי

       שלרצון לבלוע לחוות..

      מילותיי נאלמו לפתע.. כי..

       

      דבר אלי.

      שוב.

        17/3/10 09:49:

      צטט: חנן הכתבן 2010-03-16 13:46:16


      איזה רעיון אדיר

      לאצור את הרגע הבלתי מוגדר והאינסופי

      בנוסף כתיבה מרהיבה

      חנן

       

      אתה מרגש אותי.

      תודה, חנן.

        16/3/10 17:23:

      אם אפשר היה לשלוט על מינוני הכאב, היה טוב...

      כתוב נפלא,

      איך זה שתמיד הכאב נכתב היטב?

        16/3/10 17:19:

      שוב כתוב יפה :-)

      ממליץ לקרוא carpe diem  מאת horatius

      משמעות המילים "קטוף את היום."

      משהו גם מאוד יפה שנכתב לפני אלפיים ומשהו שנה

      יעקב

        16/3/10 15:34:

      לא קראתי את כל התגובות

      אבל את שירך קראתי יותר מפעם

      כן הוא מפעים..

      הדיאלקטיקה בין הרגע והכלות

       תחושת הדחיפות. של

      אם לא עכשיו אימתי

      של..החיים כעת אינם פרומו למשהו עתידי

       שלרצון לבלוע לחוות..

      מילותיי נאלמו לפתע.. כי..

        16/3/10 13:46:


      איזה רעיון אדיר

      לאצור את הרגע הבלתי מוגדר והאינסופי

      בנוסף כתיבה מרהיבה

      חנן

        16/3/10 08:40:

      צטט: שלוימ'ה (חוני) 2010-03-16 03:00:33


      באנגלית אומרים,

      Seize the moment

      יפה מאד.

       

      תודה, חבר חדש לי.
        16/3/10 03:00:


      באנגלית אומרים,

      Seize the moment

      יפה מאד.

        15/3/10 11:04:

      צטט: אוצרת נשימה 2010-03-13 18:23:06


       

      קיטפי את הרגע
      אישה ולרגע
      היי אדון הכאב
      עצרי

      אישה ולהרף
      אצריהו עד כלות.

      ובחלוף ימים בך
      טובעים צלמך ואובדים
      קבצי נדבות עד ולוטש
      שאון דומיית העוברים.

      מחול זמן בשעון עצר
      צלובת רגליים פושטת יד
      ספונה בין ידייך מלקטת
      מטבעות שווא.

      קיטפי את הרגע,
      אישה ולרגע
      היי אדון אדנותך
      עצרי

      אישה ולהרף
      אצריהו עד תום.

       

                        מילותיך קסומות,

                        יקירה..

                        אלה, הזניקו אותי

                        לשם שבו בחרתי

                        לכתוב...

                       "קטפי את הרגע,

                         אישה ולרגע

                         היי אדון אדנותך..."

                                        

       

       

      אוצרת נשימה זה יפיפה

       

      ממש במשמעות של לאצור את הרגע, לדעתי.

       

      תודה :))

       

        14/3/10 08:52:

      צטט: הטבחית 2010-03-13 17:59:44


      זאת חכמה גדולה לנצור את הרגע

      יפה כתבת

      *

       

      כמעט כמו החכמה ליצור אותו...

       

      תודה :))

        14/3/10 08:50:

      צטט: the chief 2010-03-13 09:12:30


      איך אפשר לקטוף אותך

      אם את לא נעצרת....

       

      במילה, סטיב...

       

      ואתה יודע אותה... :))

       

        14/3/10 08:50:

      צטט: עצמי עצמי 2010-03-12 17:21:11


      חריפה עזה כתיבתך!

      אבל למה - היי אדון אדנותך  - רק לרגע?

      למה לא לתמיד?!

      אזי תוכל להשתחרר אחת ולתמיד מ:

       


      מחול זמן בשעון עצר
      צלובת רגליים פושטת יד
      ספונה בין ידייך מלקטת
      מטבעות שווא.

       

      תודה

      ע

       

      ככלל, עוזי, אני לא משתמשת במונחים כמו תמיד ונצח

       

      ורגע, לתפיסתי,  הוא ממילא זמן לא מוגדר ועשוי להיות קצר כמו גם מתמשך.

       

      אני מחייכת את השורות שבחרת לצטט כי מהן, הלכה למעשה, התחיל השיר.

       

      אני אוהבת כשאתה כאן.

       

       

        14/3/10 08:46:

      צטט: אוהב את עצמי 2010-03-12 16:34:52

      מאוד יפה

      קבלי כוכב


       

       

      תודה.
        13/3/10 18:23:

       

      קיטפי את הרגע
      אישה ולרגע
      היי אדון הכאב
      עצרי

      אישה ולהרף
      אצריהו עד כלות.

      ובחלוף ימים בך
      טובעים צלמך ואובדים
      קבצי נדבות עד ולוטש
      שאון דומיית העוברים.

      מחול זמן בשעון עצר
      צלובת רגליים פושטת יד
      ספונה בין ידייך מלקטת
      מטבעות שווא.

      קיטפי את הרגע,
      אישה ולרגע
      היי אדון אדנותך
      עצרי

      אישה ולהרף
      אצריהו עד תום.

       

                        מילותיך קסומות,

                        יקירה..

                        אלה, הזניקו אותי

                        לשם שבו בחרתי

                        לכתוב...

                       "קטפי את הרגע,

                         אישה ולרגע

                         היי אדון אדנותך..."

                       

                        

            

                        

        13/3/10 17:59:


      זאת חכמה גדולה לנצור את הרגע

      יפה כתבת

      *

        13/3/10 09:12:


      איך אפשר לקטוף אותך

      אם את לא נעצרת....

        12/3/10 17:21:

      חריפה עזה כתיבתך!

      אבל למה - היי אדון אדנותך  - רק לרגע?

      למה לא לתמיד?!

      אזי תוכל להשתחרר אחת ולתמיד מ:

       


      מחול זמן בשעון עצר
      צלובת רגליים פושטת יד
      ספונה בין ידייך מלקטת
      מטבעות שווא.

       

      תודה

      ע

        12/3/10 16:34:

      מאוד יפה

      קבלי כוכב


       

        12/3/10 13:57:

      צטט: צלילי הלב 2010-03-12 10:06:04

      ולבסוף היננו מבינים שחיינו מורכבים מרגעים בלבד ומהיכולת שלנו לקטוף אותם בזמן האמת :)

      אוהבת את המסר בשירך , גם אם הוא עצוב, בוחן, מהרהר.

      תודה יקרתי

       

      נותרנו ציידים ומלקטים לרגעים... ושל רגעים.

       

      תודה, צליליו של הלב.

       

       

        12/3/10 13:27:

      צטט: Avner Strauss 2010-03-12 05:42:07

      רבקה זה יפה

      גם אני רוצה לקטוף בפרדס הזה ..

       

       

      פרדס הרגעים האבודים :-)


       

      הושט היד וגע בם....

       

      תודה, איש יפה :))

       

        12/3/10 13:26:

      צטט: י ו נ י ת 2010-03-11 19:19:34


      קוטפת את הרגע עכשיו

      ולומדת מעוצמת מילותייך

      אודות השליטה בכאב

      בלהיות אדון לעצמך.

      נפלא יקירה

      תודה.

       

      תודה, אישה יפה :))
        12/3/10 13:25:

      צטט: איתן פריד 2010-03-11 19:19:27


      מחול זמן בשעון עצר
      צלובת רגליים פושטת יד
      ספונה בין ידייך מלקטת
      מטבעות שווא.

      האימג' שאני רואה בעיני רוחי.תחנת רכבת תחתית.מקבצת נדבות מסמורטטת צלובת רגליים,ששאון העוברים והשבים, נשמע עמום כמעט חרישי.ומטבע שנזרק  לעברה ,הוא הצליל היחיד ששומעת.

      (כניראה עישנתי יותר מידי היום).קוסמת שכמוך.

       

      והנה, במשיחת מכחול, ציירת לי שיר.

       

      תודה לך , המפליא בצבע.

       

       

        12/3/10 13:23:

      צטט: רויטל ברזילי 2010-03-11 18:20:08


      רבקה יקרה

      למדתי שכשאשה הופכת אדון לכאבה

      אוצרת אותו עד כלות ועד תום, למרות דפיקות הלב... מגלים את הכוח. זה סוד האומץ.

      ואז...הרגע חולף, בלי להשאיר עקבות גדולים. והולכים הלאה. הרגשתי הרבה כוח במה שכתבת. מקסים.

      שבת שלום

       

      ניסחת את התובנה שבבסיס השיר טוב ממני.

       

      תודה, רויטל  :))

        12/3/10 13:22:

       

      צטט: בס"ד ישעיהו גלינסקי 2010-03-11 16:16:27


      במקום לקטוף -לנשום לצלם ולשמר את הצליל והריח

       

      ואם במישוש חפצו ידייך  זהי בשורות ליבך מה כתבה האהבה העיוורת בכתב ברייל

       

      זיכרון מיוצג כריח זה נפלא, ישעיהו

      ולא פחות מזה דימוי שורות אהבה חרוטה בכתב ברייל

      שורות שנחוות שוב ושוב בהעברת כרית האצבע עליהן

      כמו רפרוף ממשי וריחוף רגשי.

       

      יפיפה!

       

        12/3/10 13:18:

      צטט: עיניים עצומות לרווחה 2010-03-11 15:59:13

       

       

      "... עד ולוטש שאון דומיית העוברים "

       

      ובחלוף ימים בך
      טובעים צלמך ואובדים
      קבצי נדבות עד ולוטש
      שאון דומיית העוברים.

      עד - בשתי משמעויות אפשריות:

      משמעות של זמן (לעולמי עד) ובמשמעות של עדות (עדות ראיה, כדוגמה)

      לוטש - לטישת עיניים

      ובהתייחס למטאפורה כולה - אישה מקבצת נדבות (מכל סוג שהוא ובכלל זה רגעים, רגשות, אנשים וכו') מקבצת אותן למול עד ולוטש ו/או לעדי עד והנ"ל עוברים בה או על-פניה בדממה זועקת.

      עכשיו זה ברור יותר?

      קראי גם את תגובתי לרמי, כהמשך לדבריי לך וכהסבר לאופן בו אני תופסת שיר/ פרשנויות ומשמעויות שונות שלו.

      תודה על תגובות מעמיקות, מרגשות ומעוררות מחשבה.

       

      מדהים.

      אני באמת קוראת את מילותייך במשמעויות אחרות לגמרי בנסיוני להכניס אותן לתבניות שפה שמוכרות לי.

      קראתי את זה כך:

      עד - במובן של זמן, "עד ש..."

      ולUטש - "עד שילוטש..."

       

      כך שהאוקסימורון הפך להיות דימוי חומרי, גולמי, יהלומי ...

      "עד שילוטש שאון דומיית העוברים"

       

      אבל באמת חסר לי ההמשך של זה: ילוטש ויהפוך למה?

       

      היופי שבשירה...

      היופי שבמילים...

       

       

       

      איזה יופי של המחשה!

       

      וככלל, כהערת אגב, אני מעדיפה את הגולמי על המלוטש.

       

       

        12/3/10 10:06:

      ולבסוף היננו מבינים שחיינו מורכבים מרגעים בלבד ומהיכולת שלנו לקטוף אותם בזמן האמת :)

      אוהבת את המסר בשירך , גם אם הוא עצוב, בוחן, מהרהר.

      תודה יקרתי

        12/3/10 05:42:

      רבקה זה יפה

      גם אני רוצה לקטוף בפרדס הזה ..

       

       

      פרדס הרגעים האבודים :-)


        11/3/10 19:19:


      קוטפת את הרגע עכשיו

      ולומדת מעוצמת מילותייך

      אודות השליטה בכאב

      בלהיות אדון לעצמך.

      נפלא יקירה

      תודה.

        11/3/10 19:19:


      מחול זמן בשעון עצר
      צלובת רגליים פושטת יד
      ספונה בין ידייך מלקטת
      מטבעות שווא.

      האימג' שאני רואה בעיני רוחי.תחנת רכבת תחתית.מקבצת נדבות מסמורטטת צלובת רגליים,ששאון העוברים והשבים, נשמע עמום כמעט חרישי.ומטבע שנזרק  לעברה ,הוא הצליל היחיד ששומעת.

      (כניראה עישנתי יותר מידי היום).קוסמת שכמוך.

        11/3/10 18:20:


      רבקה יקרה

      למדתי שכשאשה הופכת אדון לכאבה

      אוצרת אותו עד כלות ועד תום, למרות דפיקות הלב... מגלים את הכוח. זה סוד האומץ.

      ואז...הרגע חולף, בלי להשאיר עקבות גדולים. והולכים הלאה. הרגשתי הרבה כוח במה שכתבת. מקסים.

      שבת שלום


      במקום לקטוף -לנשום לצלם ולשמר את הצליל והריח

       

      ואם במישוש חפצו ידייך  זהי בשורות ליבך מה כתבה האהבה העיוורת בכתב ברייל

       

       

      "... עד ולוטש שאון דומיית העוברים "

       

      ובחלוף ימים בך
      טובעים צלמך ואובדים
      קבצי נדבות עד ולוטש
      שאון דומיית העוברים.

      עד - בשתי משמעויות אפשריות:

      משמעות של זמן (לעולמי עד) ובמשמעות של עדות (עדות ראיה, כדוגמה)

      לוטש - לטישת עיניים

      ובהתייחס למטאפורה כולה - אישה מקבצת נדבות (מכל סוג שהוא ובכלל זה רגעים, רגשות, אנשים וכו') מקבצת אותן למול עד ולוטש ו/או לעדי עד והנ"ל עוברים בה או על-פניה בדממה זועקת.

      עכשיו זה ברור יותר?

      קראי גם את תגובתי לרמי, כהמשך לדבריי לך וכהסבר לאופן בו אני תופסת שיר/ פרשנויות ומשמעויות שונות שלו.

      תודה על תגובות מעמיקות, מרגשות ומעוררות מחשבה.

       

      מדהים.

      אני באמת קוראת את מילותייך במשמעויות אחרות לגמרי בנסיוני להכניס אותן לתבניות שפה שמוכרות לי.

      קראתי את זה כך:

      עד - במובן של זמן, "עד ש..."

      ולUטש - "עד שילוטש..."

       

      כך שהאוקסימורון הפך להיות דימוי חומרי, גולמי, יהלומי ...

      "עד שילוטש שאון דומיית העוברים"

       

      אבל באמת חסר לי ההמשך של זה: ילוטש ויהפוך למה?

       

      היופי שבשירה...

      היופי שבמילים...

       

       

        11/3/10 15:37:

      צטט: עיניים עצומות לרווחה 2010-03-11 14:59:51

      צטט: עיניים עצומות לרווחה 2010-03-11 14:51:40

      צטט: ר ם 2010-03-10 19:46:08

      שאון דומיית העוברים.

       

      אני כולי תקווה שאת מבינה את שכתבת!

      אני מוצא פה אנשים שאם המילה לא מוכרת להם

      הם מככבים.

      שאון-המולה רבה

      דומייה-שקט

      עובר-יצור חי שעדיין לא נולד

       

      את מבינה את שכתבת?

      זו לא שירה זו שטות גמורה כל שכתבת!

       

      זו דעתי לבקשתך הכנה

      לתגובה. 

       

      באמת תודה על התרגום המדוייק.

      את המילים האלה הבנתי מצויין.

      לא רק את המילים אלא גם את החוויה.

      לא רק את החוויה,

      אלא כמי שנאבקה על עובריה - גם את הטראומות.

       

      אבל תודה, בכל אופן.

       

      ולך אומר - אל תמהר לפסול דברים שאינך מבין.

       

      מצחיק.

       

      הזדרזתי לענות לרם, עוד לפני שראיתי שהגבת לו ואף לי.

      וטוב שכך, כי אחרת אולי לא הייתי כותבת את תגובתי.

      והרי אני כן קראתי את זה כעוברים ב-B.

       

      אבל זאת הזדמנות טובה לשאול את מה שבאמת לא הבנתי וזה החיבור לשורה שלפני, הדימוי או המטאפורה -

       

      "... עד ולוטש שאון דומיית העוברים "

       

      ובחלוף ימים בך
      טובעים צלמך ואובדים
      קבצי נדבות עד ולוטש
      שאון דומיית העוברים.

       

      עד - בשתי משמעויות אפשריות:

      משמעות של זמן (לעולמי עד) ובמשמעות של עדות (עדות ראיה, כדוגמה)

      לוטש - לטישת עיניים

       

      ובהתייחס למטאפורה כולה - אישה מקבצת נדבות (מכל סוג שהוא ובכלל זה רגעים, רגשות, אנשים וכו') מקבצת אותן למול עד ולוטש ו/או לעדי עד והנ"ל עוברים בה או על-פניה בדממה זועקת.

       

      עכשיו זה ברור יותר?

       

      קראי גם את תגובתי לרמי, כהמשך לדבריי לך וכהסבר לאופן בו אני תופסת שיר/ פרשנויות ומשמעויות שונות שלו.

       

      תודה על תגובות מעמיקות, מרגשות ומעוררות מחשבה.

       

        11/3/10 15:27:

      צטט: עיניים עצומות לרווחה 2010-03-11 14:51:40

      צטט: ר ם 2010-03-10 19:46:08

      שאון דומיית העוברים.

       

      אני כולי תקווה שאת מבינה את שכתבת!

      אני מוצא פה אנשים שאם המילה לא מוכרת להם

      הם מככבים.

      שאון-המולה רבה

      דומייה-שקט

      עובר-יצור חי שעדיין לא נולד

       

      את מבינה את שכתבת?

      זו לא שירה זו שטות גמורה כל שכתבת!

       

      זו דעתי לבקשתך הכנה

      לתגובה. 

       

      באמת תודה על התרגום המדוייק.

      את המילים האלה הבנתי מצויין.

      לא רק את המילים אלא גם את החוויה.

      לא רק את החוויה,

      אלא כמי שנאבקה על עובריה - גם את הטראומות.

       

      אבל תודה, בכל אופן.

       

      ולך אומר - אל תמהר לפסול דברים שאינך מבין.

       

       והנה אני, אשת המילים לכאורה, עומדת למול דברייך אלה חסרת מילים.

        11/3/10 15:25:

      צטט: daaaag 2010-03-11 14:48:09

      קיטפי את הרגע,
      אישה


      עצרי

      אישה ולהרף
      אצריהו עד תום.

       

      נ פ ל א ה . ת ו ד ה .

       

      אני מחייכת ענק.

       

      ת ו ד ה.

        11/3/10 15:24:

      צטט: momow 2010-03-11 14:46:30

      וואלה יפה 

       

       

       וואלה תודה :))

       

      (ואתה מוזמן לבוא שוב.. ושוב).

        11/3/10 15:19:

      צטט: טולוז לוטרק 2010-03-11 13:46:07


      שיר נפלא

      (אגב, גם אני לא קראתי נכון את העוברים וחשבתי שיש דגש באות בית אבל עכשיו הכל נהיר וברור:))

       

      ולכל מי שטוען שאין דבר כזה שקט רועש

      נזכיר את השיר הנפלא של סיימון וגרפונקל

      the sounds of silence

       

      חבל רק שהשיר מעורר שוב את הבעייה החמורה של קיפוח גברים

      מה איתנו? לנו לא מגיע לקטוף את הרגע? (חורץ לשון).

      ועכשיו ורק בגללך, יקיר, אני שוקלת לקרוא לעצמי "רגע" ולו רק כדי להיקטף על ידך!  :))

       

      תודה, איש עלום.

       

        11/3/10 15:17:

      צטט: שמים1 2010-03-11 09:10:30


      רבקה

       

      השיר שלך גרם לי לעצור נשימה

      המילים עוצמתיות כל כך

       

      קיטפי את הרגע,
      אישה ולרגע
      היי אדון אדנותך
      עצרי

      אישה ולהרף
      אצריהו עד תום.

       

       

      לעצור את הרגע

      לקחת פסק זמן

      להיות אדון לעצמך

      אדון אדנותך ...

       

      ונזכרתי בפסוק מהתורה "ואל אישך תשוקתך והוא ימשול בך "

      ושירך הוא פשוט התשובה לפסוק הזה

      שתיהי אדון לעצמך

      שאף אחד לא ימשול בך

      שתחווי את הרגע ואת החיים בעוצמה

       

      שיר שהוא כולו הלל לאישה שבך .

      נהדר ועוד ועוד !

       

       

       את מרגשת אותי, שמים...

       

      היכולת הזו שלך, כמו גם בשירייך, להבין את הפרטים ואת המכלול שמעבר לשלם

       

      היכולת הרגשית והתבונית הזו נפלאות בעיני.

       

      את נהדרת!

       

        11/3/10 15:11:

      צטט: זאב פרוש 2010-03-11 08:10:12

      צטט: Rivka 2010-03-10 21:19:23

      צטט: Ezer 2010-03-10 20:57:10

       

      קיטפי את הרגע
      אישה ...

       

      רק אישה יכולה להביע כך רגש.

      זה המופלא והמיסתורין שבאישה.

       

      יש לך מושג איזו מחמאה נפלאה נתת לי בתגובה הזו?

      תודה, עזר :))

       

      רק אישה? אני מוחה... :)

       

      אני רואה בשיר סוג של דואט עם הזמן החולף.

       

      יפה.

       

      דואט שמקשר ומחזיר אותי גם לפוסט המופלא שלך "יידישקייט".

       

      אני אוהבת להתבונן דרכך, זאב.. גם בשיריי.

       

       

        11/3/10 15:08:

      צטט: anaatti 2010-03-11 06:59:24


      קיטפי את הרגע, ..
      אצריהו עד תום.

       לתוך סלסלת זכרונות

       להכניס כמה נפלאים

       לנצור אותם ..

       

       

      * יפהפה רבקה,,

      אהבתי

       

       

      סלסלה מתקשרת לי עם פירות

      מה שמעניק משמעות נוספת לפועל לקטוף

      ולכל צימוד שהוא למילה פרי. 

       

      תודה, ענתי :)) 

       

      צטט: עיניים עצומות לרווחה 2010-03-11 14:51:40

      צטט: ר ם 2010-03-10 19:46:08

      שאון דומיית העוברים.

       

      אני כולי תקווה שאת מבינה את שכתבת!

      אני מוצא פה אנשים שאם המילה לא מוכרת להם

      הם מככבים.

      שאון-המולה רבה

      דומייה-שקט

      עובר-יצור חי שעדיין לא נולד

       

      את מבינה את שכתבת?

      זו לא שירה זו שטות גמורה כל שכתבת!

       

      זו דעתי לבקשתך הכנה

      לתגובה. 

       

      באמת תודה על התרגום המדוייק.

      את המילים האלה הבנתי מצויין.

      לא רק את המילים אלא גם את החוויה.

      לא רק את החוויה,

      אלא כמי שנאבקה על עובריה - גם את הטראומות.

       

      אבל תודה, בכל אופן.

       

      ולך אומר - אל תמהר לפסול דברים שאינך מבין.

       

      מצחיק.

       

      הזדרזתי לענות לרם, עוד לפני שראיתי שהגבת לו ואף לי.

      וטוב שכך, כי אחרת אולי לא הייתי כותבת את תגובתי.

      והרי אני כן קראתי את זה כעוברים ב-B.

       

      אבל זאת הזדמנות טובה לשאול את מה שבאמת לא הבנתי וזה החיבור לשורה שלפני, הדימוי או המטאפורה -

       

      "... עד ולוטש שאון דומיית העוברים "

      צטט: ר ם 2010-03-10 19:46:08

      שאון דומיית העוברים.

       

      אני כולי תקווה שאת מבינה את שכתבת!

      אני מוצא פה אנשים שאם המילה לא מוכרת להם

      הם מככבים.

      שאון-המולה רבה

      דומייה-שקט

      עובר-יצור חי שעדיין לא נולד

       

      את מבינה את שכתבת?

      זו לא שירה זו שטות גמורה כל שכתבת!

       

      זו דעתי לבקשתך הכנה

      לתגובה. 

       

      באמת תודה על התרגום המדוייק.

      את המילים האלה הבנתי מצויין.

      לא רק את המילים אלא גם את החוויה.

      לא רק את החוויה,

      אלא כמי שנאבקה על עובריה - גם את הטראומות.

       

      אבל תודה, בכל אופן.

       

      ולך אומר - אל תמהר לפסול דברים שאינך מבין.

        11/3/10 14:48:

      קיטפי את הרגע,
      אישה


      עצרי

      אישה ולהרף
      אצריהו עד תום.

       

      נ פ ל א ה . ת ו ד ה .

        11/3/10 14:46:

      וואלה יפה 

       

        11/3/10 14:00:

      צטט: ,תשוקי 2010-03-11 05:42:36

      מסובך מידי לראש הפשוט שלי..

       

      שוקי

       

      כשתגדל אז אולי? :))
        11/3/10 13:48:

      צטט: יורם גרוסר 2010-03-11 01:48:51

      היי חברה,

      מה לעשות עם דמותך שלך,

      מה לעשות שמילותייך

      כעדי לפושט היד

      מעטרות לראשו זר

      מרוממות קרנו בכרך

      ומקרן זוית בה נשכח,

      הופך לאבן טובה

      דבר מה נצרך,

      וחולף מהר ועובר

      למצב צבירה אחר.

      של אדנות נשאת מרחפת על

      שוחקת לחוקי המשיכה ובכלל....
      היי חברה

      מה לעשות? באיזה אופן זו דמותינו

      זו דמותך שלך...

       

      הפלאת במילים ובתובנה שבהן, יורם

      ואני אוהבת במיוחד את הסיומת שלך

      את היכולת הזו לראות בה את כולנו..ואותי

      שהרי אין ספק מה שכתב אותה הוא משהו מתוכי.

       

      ריגשת, כתמיד.

        11/3/10 13:46:


      שיר נפלא

      (אגב, גם אני לא קראתי נכון את העוברים וחשבתי שיש דגש באות בית אבל עכשיו הכל נהיר וברור:))

       

      ולכל מי שטוען שאין דבר כזה שקט רועש

      נזכיר את השיר הנפלא של סיימון וגרפונקל

      the sounds of silence

       

      חבל רק שהשיר מעורר שוב את הבעייה החמורה של קיפוח גברים

      מה איתנו? לנו לא מגיע לקטוף את הרגע? (חורץ לשון).

        11/3/10 13:44:

      צטט: בילבית-גינגית 2010-03-11 01:20:00

      "קיטפי את הרגע"

      מילותי מיותרות

       

       תודה, חיוך מדבק שכמוך :))

        11/3/10 13:43:

      צטט: 2talk 2010-03-11 01:03:42

      אפשר להיות אוצר תערוכת רגשותיך? :-)

       

      אפשר להיות היוצר שלהם... (If only you could see the silly smile on my funny face here now)

       

      ואני ערה למחמאה שבעצם השאלה שלך, talker... 

       

      תודה.

        11/3/10 13:39:

      צטט: לוייתן 2010-03-10 23:48:16

      חזק  , נוקב ,

      עושה פלונטר עצוב

      בבטן , וגם

      מאיר תובנה של

      ידע עמוק באגירת רגעי השמחה

      ושמירתם בתוך עכשיו

      שמנביט חיוך , מתוך

      תודעה עמוקה של הווייה 

      יקר לי,

       

      אתה נוגע, וככוונתי, בשני הקצוות (לכאורה) של הרצף שבו מצויים הרגשות שלנו כולם.

      מכיר בקיומו של העצב, הכאב ובמלוא עוצמתו ובד בבד בקיומה של היכולת לצמוח (לנבוט, כלשונך) דווקא מתוך התודעה והידע של רגעים אלה ומעבר לזה - מקיומם התמידי של רגעי החיוך, השמחה כהוויה

       

      תודה, איש אהוב.

       

        11/3/10 13:33:

      צטט: ענף 2010-03-10 23:40:58

      תודה, אהוב משכבר.  
        11/3/10 13:32:

      צטט: אורנמנט-יפו 2010-03-10 23:13:40


      ..אני "הקול השקט" ,קוראת בשקיקה ומככבת...

        יתכן ואפתח בסדרה לימודית  ב"אורנמנט"

                 איך לקחת את הרגע...,

               אשמח להזמינך כמרצה  

               מעריצה את ראי הנפש הנשי שלך

       

      הקול השקט הזה הוא לפעמים הקול הכי הומה... כמו לאמר "שתיקה בהמייתה" (אני עשויה להשתמש בזה:))

       

      ואת מחמיאה לי, מאד מחמיאה בהזמנה הזו ובייחוס של "ראי הנפש הנשי"

       

      אני מתרגשת.

       

      ת ו ד ה !

       

        11/3/10 13:25:

      צטט: רמיאב 2010-03-10 22:30:21

      אחרי קריאת כל התגובות והתשובות ותגובות לתשובות וחו"ח, הבנתי עוד תוספות למה שרצה השיר להגיד ומה בעצם אמר...

      אז למה לא לכתוב בשפה ישרה וברורה ושווה לכל משכיל, מבלי לחפש או לחכות לפרשנים?

      זה כל כך קשה?
      חידה היא בעיני...

      רמי

       

      יופיו של שיר , בין היתר ותלפיסתי, הוא ביכולת שלו לעורר בכל אחד מקוראיו משהו אחר, משהו מתוך עצמו

      ובהחלט יתכן ששיר מורכב יותר במלל או בדימויים שבו לאחד יהיה "פשוט" יותר לאחר כפי שיתכן ששיר אחד שאכתוב יהיה"קשה ומובן פחות" משיר אחר.

       

      כתיבתו של השיר הזה לא היתה קלה לי. יתכן שזו הנגיעה בכאב שבו, בהפשטה של הדמות שיצרו גם טקסט שהוא לא קל .

       

      כך או כך, משמעותו של השיר אינה אמורה להיות, בהכרח, זו שאליה כיוונתי אני כשכתבתי אלא זו שאתה מוצא בו, מעניק לו.

       

      נשאלתי לא פעם מדוע אני לא מנקדת את שיריי והשבתי שאני נמנעת משתי סיבות:

      האחת - הצורניות של השיר (אני פחות אוהבת את הצורניות של שיר כשהוא מנוקד)

      והשניה -  הניקוד מגביל את הפרשנויות האפשרויות לשיר, למילים שפעמים רבות נושאות משמעויות שונות (ושלמשמעויות השונות כולן אני מכוונת).

       

      ועכשיו לא נותר לי, איש בעל קול מלטף, אלא להודות לך על האפשרות הזו לכתוב את עצמי שוב :))

        11/3/10 13:04:

      צטט: נירניר001 2010-03-10 22:16:25

      היה לי יום כייפי היום

      אחפש שיר משמח להמשך.

       

       מצאת?  :))

        11/3/10 13:04:

      צטט: בולס השיקמים 2010-03-10 22:09:29

      צטט: Rivka 2010-03-10 21:14:13

      צטט: בולס השיקמים 2010-03-10 19:42:18

      לפי הגיזרה של השימלה, תיכף רואים שהיא קנתה ב H&M בסייל באנטליה.

      -חח-

      וכבר אמרתי לך שאני שבויה בפרגמטיות שלך?  :))

      לא כדאי לך להיות שבויה בפרגמטיות שלי, את יודעת כמה אסירים הפרגמטיות הזו רוצה בחזרה בשביל שבויה ישראלית אחת ?  ואל תשאלי בכלל איזה שמות יש ברשימת הדרישות שלה........

       

       

      יותר מזה, בולס... יש לך מושג כמה "אסירי תודה" לך יש וכמה הם יהיו מוכנים לשלם כדילהשאיר אותי שבויה ורק בך? :))

       

       

        11/3/10 09:10:


      רבקה

       

      השיר שלך גרם לי לעצור נשימה

      המילים עוצמתיות כל כך

       

      קיטפי את הרגע,
      אישה ולרגע
      היי אדון אדנותך
      עצרי

      אישה ולהרף
      אצריהו עד תום.

       

       

      לעצור את הרגע

      לקחת פסק זמן

      להיות אדון לעצמך

      אדון אדנותך ...

       

      ונזכרתי בפסוק מהתורה "ואל אישך תשוקתך והוא ימשול בך "

      ושירך הוא פשוט התשובה לפסוק הזה

      שתיהי אדון לעצמך

      שאף אחד לא ימשול בך

      שתחווי את הרגע ואת החיים בעוצמה

       

      שיר שהוא כולו הלל לאישה שבך .

      נהדר ועוד ועוד !


        11/3/10 08:10:

      צטט: Rivka 2010-03-10 21:19:23

      צטט: Ezer 2010-03-10 20:57:10

       

      קיטפי את הרגע
      אישה ...

       

      רק אישה יכולה להביע כך רגש.

      זה המופלא והמיסתורין שבאישה.

       

      יש לך מושג איזו מחמאה נפלאה נתת לי בתגובה הזו?

      תודה, עזר :))

       

      רק אישה? אני מוחה... :)

       

      אני רואה בשיר סוג של דואט עם הזמן החולף.

        11/3/10 06:59:


      קיטפי את הרגע, ..
      אצריהו עד תום.

       לתוך סלסלת זכרונות

       להכניס כמה נפלאים

       לנצור אותם ..

       

       

      * יפהפה רבקה,,

      אהבתי

       

        11/3/10 05:42:

      מסובך מידי לראש הפשוט שלי..

       

      שוקי

        11/3/10 01:48:

      היי חברה,

      מה לעשות עם דמותך שלך,

      מה לעשות שמילותייך

      כעדי לפושט היד

      מעטרות לראשו זר

      מרוממות קרנו בכרך

      ומקרן זוית בה נשכח,

      הופך לאבן טובה

      דבר מה נצרך,

      וחולף מהר ועובר

      למצב צבירה אחר.

      של אדנות נשאת מרחפת על

      שוחקת לחוקי המשיכה ובכלל....
      היי חברה

      מה לעשות? באיזה אופן זו דמותינו

      זו דמותך שלך...

       

        11/3/10 01:20:

      "קיטפי את הרגע"

      מילותי מיותרות

        11/3/10 01:03:
      אפשר להיות אוצר תערוכת רגשותיך? :-)
        10/3/10 23:48:

      חזק  , נוקב ,

      עושה פלונטר עצוב

      בבטן , וגם

      מאיר תובנה של

      ידע עמוק באגירת רגעי השמחה

      ושמירתם בתוך עכשיו

      שמנביט חיוך , מתוך

      תודעה עמוקה של הווייה 

        10/3/10 23:40:

         







        10/3/10 23:13:


      ..אני "הקול השקט" ,קוראת בשקיקה ומככבת...

        יתכן ואפתח בסדרה לימודית  ב"אורנמנט"

                 איך לקחת את הרגע...,

               אשמח להזמינך כמרצה  

               מעריצה את ראי הנפש הנשי שלך

       

                                                    

        10/3/10 22:30:

      אחרי קריאת כל התגובות והתשובות ותגובות לתשובות וחו"ח, הבנתי עוד תוספות למה שרצה השיר להגיד ומה בעצם אמר...

      אז למה לא לכתוב בשפה ישרה וברורה ושווה לכל משכיל, מבלי לחפש או לחכות לפרשנים?

      זה כל כך קשה?
      חידה היא בעיני...

      רמי

        10/3/10 22:16:

      היה לי יום כייפי היום

      אחפש שיר משמח להמשך.

        10/3/10 22:09:

      צטט: Rivka 2010-03-10 21:14:13

      צטט: בולס השיקמים 2010-03-10 19:42:18

      לפי הגיזרה של השימלה, תיכף רואים שהיא קנתה ב H&M בסייל באנטליה.

      -חח-

      וכבר אמרתי לך שאני שבויה בפרגמטיות שלך?  :))

      לא כדאי לך להיות שבויה בפרגמטיות שלי, את יודעת כמה אסירים הפרגמטיות הזו רוצה בחזרה בשביל שבויה ישראלית אחת ?  ואל תשאלי בכלל איזה שמות יש ברשימת הדרישות שלה........

       

        10/3/10 21:42:

      צטט: luis56 2010-03-10 21:06:17

      צטט: Rivka 2010-03-10 21:01:12

      צטט: luis56 2010-03-10 20:51:52

      את יודעת לכתוב שיר!

      מרגש.

      לעצור לרגע, לחוות את הכאב עד תום

      ולשלוט בו, ואחר להיות אדון לעצמך

      להפסיק להיות קדושה מעונה 

      (צלובת רגליים פושטת יד... למטבעות שוא)

       

      יש פה קריאה לזקיפות קומה

      להתמודדות עם סיטואציה.

       

      שיר שקל להזדהות איתו

      וכתוב נפלא כהרגלך

       

      אני קוראת אותך יואל ומתרגשת ממש

      היכולת שלך להבין את המשמעות שבמילים ובייצוגים שלהן עד תום מרגשת אותי

      שהרי שנינו יודעים, כמו גם כל מי שכותב, שכל מילה שנכתבת

      גם אם נדמה שהיא זו שכותבת את עצמה בנו

      נבחרת ומתוך כוונה להביע באמצעותה לפעמים גם הרבה יותר משהיא עצמה, כמילה, מביעה

      והנה, בתגובה שלך בחרת שורה ובאמצעותה אמרת את שכיוונתי אליו אני.

       

      אני אוהבת אותך  (וסליחה על ההעזה :))

       

       אוהב אותך בחזרה עד השמים

      :)))

       

       

       אז לזה התכוון מי שאמר השמיים הם הגבול? :))

        10/3/10 21:22:

      צטט: דאז 2010-03-10 20:57:13

      לא טוב רגע.....

       

      למה לא יותר? תקופה? עידן? 

       

      השימוש ברגע הוא מכוון דווקא משום שאין לו הגדרה של משך זמן מדוייק

      ולכן, כל אחד מהרגעים ולרגעים שבשיר מייצג משך זמן אחר

      כשהבחירה היא שלך.

       

       

        10/3/10 21:19:

      צטט: Ezer 2010-03-10 20:57:10

       

      קיטפי את הרגע
      אישה ...

       

      רק אישה יכולה להביע כך רגש.

      זה המופלא והמיסתורין שבאישה.

       

      יש לך מושג איזו מחמאה נפלאה נתת לי בתגובה הזו?

       

      תודה, עזר :))

        10/3/10 21:17:

      צטט: יערית 1 2010-03-10 20:30:14


      לקטוף את הרגע

      לאצור אותו בזכרון

       

      משהו נוגה במילותייך

       

       

       

      נוגה...

       

      הנה לקחת אותי לאחד השירים האהובים עלי במיוחד

       

      השיר "ערב עירוני" של אלתרמן.

       

      מכירה?

       

        10/3/10 21:15:

      צטט: אור2010 2010-03-10 20:25:31


      שאון דומיית העוברים.

       

       

      זאת דוקא השורה שאותה הבנתי

      יש כאן באמת צעקה נוראה של האישה

      צעקה שבשתיקה.

      שיר חזק.

      תודה

       

      הללויה!

       

      תודה, יקירה לי :))

        10/3/10 21:14:

      צטט: בולס השיקמים 2010-03-10 19:42:18

      לפי הגיזרה של השימלה, תיכף רואים שהיא קנתה ב H&M בסייל באנטליה.

      -חח-

       

      וכבר אמרתי לך שאני שבויה בפרגמטיות שלך?  :))

       

        10/3/10 21:12:

      צטט: דוריתדי 2010-03-10 19:37:55


      YYY רבקתי

      איזו עצמה

      לכשעצמי אני מעדיפה את רגעי הכאב

      להשליך ולהנשיר בשלכת

      ולקטוף ולאצור את רגעי השמחה וההנאה

      לכשעצמך...

      אני מאמינה שמי שיודעת לאחוז בנקטף בצורה כה איתנה

      היא ללא ספק אדונית לכל ספקטרום הרגעים...

      אל תרפי

      חיבוק

      אני

       

      וכתמיד, דDD, עונג לקרוא אותך.

      אני מקבלת את ההבחנה שלך בשונות שבינך לביני, בבחירה השונה.

       

      לכשעצמי, למדתי עם השנים שלא לחשוש מהכאב, מהחוויה שלו

      שאין דרך להגדיר לו זמן ולבטל אותו ומבלי שהוא ישתק אותי

      אלא ע"י כך שארשה לעצמי לחוות אותו ולרגעים.

       

      אז הוא נצור בי ולפעמים הוא אפילו מבטא את  עצמו, חשוף ובר-נגיעה

      אבל הוא לא חלק מרכזי בזהות שלי, אינו מניע ואינו מכוון.

       

       

      ולכן, דוריתי, צדקת בקביעה שלך לגבי האדנות שלי על רגעיי

      אלה שהיה בהם כאב ורבים רבים מהם - אלה שיש בהם חיוך ענק

      שאותם, אגב, הפכתי לזהות שלי, למהות.. להוויה! 

        10/3/10 21:06:

      צטט: Rivka 2010-03-10 21:01:12

      צטט: luis56 2010-03-10 20:51:52

      את יודעת לכתוב שיר!

      מרגש.

      לעצור לרגע, לחוות את הכאב עד תום

      ולשלוט בו, ואחר להיות אדון לעצמך

      להפסיק להיות קדושה מעונה 

      (צלובת רגליים פושטת יד... למטבעות שוא)

       

      יש פה קריאה לזקיפות קומה

      להתמודדות עם סיטואציה.

       

      שיר שקל להזדהות איתו

      וכתוב נפלא כהרגלך

       

      אני קוראת אותך יואל ומתרגשת ממש

      היכולת שלך להבין את המשמעות שבמילים ובייצוגים שלהן עד תום מרגשת אותי

      שהרי שנינו יודעים, כמו גם כל מי שכותב, שכל מילה שנכתבת

      גם אם נדמה שהיא זו שכותבת את עצמה בנו

      נבחרת ומתוך כוונה להביע באמצעותה לפעמים גם הרבה יותר משהיא עצמה, כמילה, מביעה

      והנה, בתגובה שלך בחרת שורה ובאמצעותה אמרת את שכיוונתי אליו אני.

       

      אני אוהבת אותך  (וסליחה על ההעזה :))

       

       אוהב אותך בחזרה עד השמים

      :)))

       

        10/3/10 21:02:

      צטט: Rivka 2010-03-10 20:33:53

      צטט: ר ם 2010-03-10 20:16:10

      אני אקדים ואשיב לך.

       

      אני מעריכה את הכנות שבתגובה שלך ואת הישירות (ואני מחייכת, ביני לביני, את הבחירה שלא לראות בזה בוטות).

      זו לא בוטות זו הערכה. 

       

      עם זאת, מסתבר שטעית בקריאת המילה העוברים. ה-ב' אינה דגושה ומשמעות המילה היא: אלה העוברים על פניה או בחייה - אנשים ו/או רגעים.

       

      ועכשיו נסה לדמות את אותם אנשים דוממים עוברים בחייה האם אין הם מקימים, בעצם הדממה שלהם, שאון?שאון לא ולא. דממה אינה יכולה להוביל לשאון.

      מה שכן

      היא יכולה להדהד 

       

      האם מוכרת לך, כדוגמה, מטאפורת הזעקה האילמת?  האם אין מטאפורה זו שואבת את עצמתה דווקא מהאוקסימורון שבצימוד המילים?

       

      האם לא קרה לך שהרגשת שדווקא השקט/הדממה/השתיקה רועשת יותר מכל קול מושמע? עובדה מוגמרת

       

      שאוסיף וארחיב? כן

       

       מהאוקסימורון : אינה מילה בעברית כך שהיא אינה שייכת לשפתי. :-)

       

       

      אני מניחה, רם, ששנינו משתמשים באותן המילים עצמן כשעבור כל אחד מאתנו משמעות המילה (המשמעות הרחבה) והטעינות שלה שונים.

       

      זאת ועוד, אתה תחווה את "הרעש" שבדממה כהדהוד ואני אחווה אותו כשאון ואיש משנינו לא יוכל לבטל את האופן שבו האחר חווה את עצמו בתוך הדממה. תסכים אתי?

       

      ואם כך הוא ואם גם אתה מכיר "כעובדה מוגמרת" בהיות השקט לעיתים רועש מכל קול -  האם עדיין המשפט "שאון דומיית העוברים" אינו אלא, וכטענתך, שטות גמורה?

       

      נסה, אגב, לדמות ולא כמטאפורה תחנת רכבת. עשרות אנשים עוברים בה מבלי להשמיע קול, מבלי להחליף ביניהם מילה ומבלי להבחין איש ברעהו ועדיין נדמה שכמעט בלתי אפשרי לשאת את השאון/ההמולה שבה.  

       

      ובאשר לאוקסימורון - יהיה מקובל עליך עיברות של המילה ל-צימוד של מילה והיפוכה? 

       

       

        10/3/10 21:01:

      צטט: luis56 2010-03-10 20:51:52

      את יודעת לכתוב שיר!

      מרגש.

      לעצור לרגע, לחוות את הכאב עד תום

      ולשלוט בו, ואחר להיות אדון לעצמך

      להפסיק להיות קדושה מעונה 

      (צלובת רגליים פושטת יד... למטבעות שוא)

       

      יש פה קריאה לזקיפות קומה

      להתמודדות עם סיטואציה.

       

      שיר שקל להזדהות איתו

      וכתוב נפלא כהרגלך

       

      אני קוראת אותך יואל ומתרגשת ממש

      היכולת שלך להבין את המשמעות שבמילים ובייצוגים שלהן עד תום מרגשת אותי

      שהרי שנינו יודעים, כמו גם כל מי שכותב, שכל מילה שנכתבת

      גם אם נדמה שהיא זו שכותבת את עצמה בנו

      נבחרת ומתוך כוונה להביע באמצעותה לפעמים גם הרבה יותר משהיא עצמה, כמילה, מביעה

      והנה, בתגובה שלך בחרת שורה ובאמצעותה אמרת את שכיוונתי אליו אני.

       

      אני אוהבת אותך  (וסליחה על ההעזה :))

       

        10/3/10 20:57:

      לא טוב רגע.....

       

      למה לא יותר? תקופה? עידן? 

        10/3/10 20:57:

       

      קיטפי את הרגע
      אישה ...

       

      רק אישה יכולה להביע כך רגש.

      זה המופלא והמיסתורין שבאישה.

        10/3/10 20:51:

      את יודעת לכתוב שיר!

      מרגש.

      לעצור לרגע, לחוות את הכאב עד תום

      ולשלוט בו, ואחר להיות אדון לעצמך

      להפסיק להיות קדושה מעונה 

      (צלובת רגליים פושטת יד... למטבעות שוא)

       

      יש פה קריאה לזקיפות קומה

      להתמודדות עם סיטואציה.

       

      שיר שקל להזדהות איתו

      וכתוב נפלא כהרגלך

        10/3/10 20:43:

      צטט: נועז גולן 2010-03-10 19:25:35

      כן...

      קיטפי את הרגע

      לזה אני מתחבר

       

       

      קטוף לך המון רגעים, חבר משכבר

      כרוך אותם בסרט

      והגש אותם כמתנת יום הולדת לך

      בזה היום!

       

      מזל טוב, איש אהוב! 

        10/3/10 20:40:

      צטט: תכשיט 2010-03-10 19:23:53


      הכח שיש באישה הוא לאצור את הרגע

      ולהתגבר על כאב....

      כתבת מקסים כתמיד....

       

      בדיוק.

      לא לחשוש לחוות אותו עד כלות ולרגעים

      ואז בין אם מתוכו ובין אם למרות היותו אי אז אי פעם

      להמשיך הלאה וממנו.

       

      תודה, יקירה.

       

       

        10/3/10 20:38:

      צטט: אקזיסטנציאליסטית 2010-03-10 19:18:30


      לעולם אל תפסיקי להיות - כזו שרק את יודעת להיות !!נשיקה

       

       אני לעולם לא מעזה להמרות את פיה  של אישה יפה!  -אייקון נישוק- :))

        10/3/10 20:33:

      צטט: ר ם 2010-03-10 20:16:10

      אני אקדים ואשיב לך.

       

      אני מעריכה את הכנות שבתגובה שלך ואת הישירות (ואני מחייכת, ביני לביני, את הבחירה שלא לראות בזה בוטות).

      זו לא בוטות זו הערכה. 

       

      עם זאת, מסתבר שטעית בקריאת המילה העוברים. ה-ב' אינה דגושה ומשמעות המילה היא: אלה העוברים על פניה או בחייה - אנשים ו/או רגעים.

       

      ועכשיו נסה לדמות את אותם אנשים דוממים עוברים בחייה האם אין הם מקימים, בעצם הדממה שלהם, שאון?שאון לא ולא. דממה אינה יכולה להוביל לשאון.

      מה שכן

      היא יכולה להדהד 

       

      האם מוכרת לך, כדוגמה, מטאפורת הזעקה האילמת?  האם אין מטאפורה זו שואבת את עצמתה דווקא מהאוקסימורון שבצימוד המילים?

       

      האם לא קרה לך שהרגשת שדווקא השקט/הדממה/השתיקה רועשת יותר מכל קול מושמע? עובדה מוגמרת

       

      שאוסיף וארחיב? כן

       

       מהאוקסימורון : אינה מילה בעברית כך שהיא אינה שייכת לשפתי. :-)

       

       

      אני מניחה, רם, ששנינו משתמשים באותן המילים עצמן כשעבור כל אחד מאתנו משמעות המילה (המשמעות הרחבה) והטעינות שלה שונים.

       

      זאת ועוד, אתה תחווה את "הרעש" שבדממה כהדהוד ואני אחווה אותו כשאון ואיש משנינו לא יוכל לבטל את האופן שבו האחר חווה את עצמו בתוך הדממה. תסכים אתי?

       

      ואם כך הוא ואם גם אתה מכיר "כעובדה מוגמרת" בהיות השקט לעיתים רועש מכל קול -  האם עדיין המשפט "שאון דומיית העוברים" אינו אלא, וכטענתך, שטות גמורה?

       

      נסה, אגב, לדמות ולא כמטאפורה תחנת רכבת. עשרות אנשים עוברים בה מבלי להשמיע קול, מבלי להחליף ביניהם מילה ומבלי להבחין איש ברעהו ועדיין נדמה שכמעט בלתי אפשרי לשאת את השאון/ההמולה שבה.  

       

      ובאשר לאוקסימורון - יהיה מקובל עליך עיברות של המילה ל-צימוד של מילה והיפוכה? 
        10/3/10 20:30:


      לקטוף את הרגע

      לאצור אותו בזכרון

       

      משהו נוגה במילותייך

       

       

        10/3/10 20:25:


      שאון דומיית העוברים.

       

       

      זאת דוקא השורה שאותה הבנתי

      יש כאן באמת צעקה נוראה של האישה

      צעקה שבשתיקה.

      שיר חזק.

      תודה

        10/3/10 20:19:

      צטט: עיניים עצומות לרווחה 2010-03-10 18:57:43


      הדרך היחידה להתגבר על הכאב היא להיות בתוכו, להרגיש אותו עד תומו, עד יכלה...

       

      אבל זה:

       ובחלוף ימים בך
      טובעים צלמך ואובדים
      קבצי נדבות עד ולטש
      שאון דומיית העוברים.
       

      (הגם שיש פה צירופי מילים שאינני מבינה) זה כאב מצמית. כמעט בלתי ניתן להכלה.

       

      נפלא לי להשיב לך, לתגובתך זו, מיד לאחר דברי לרם.

       

      שהרי מעצם תגובתך, המירקור שלך,  ברור הוא שלך היתה השורה/המטאפורה הזו ברורה ובמלוא עצמתה המצמיתה, כלשונך !

       

      תודה, יקירה.

        10/3/10 20:16:

      אני אקדים ואשיב לך.

       

      אני מעריכה את הכנות שבתגובה שלך ואת הישירות (ואני מחייכת, ביני לביני, את הבחירה שלא לראות בזה בוטות).

      זו לא בוטות זו הערכה. 

       

      עם זאת, מסתבר שטעית בקריאת המילה העוברים. ה-ב' אינה דגושה ומשמעות המילה היא: אלה העוברים על פניה או בחייה - אנשים ו/או רגעים.

       

      ועכשיו נסה לדמות את אותם אנשים דוממים עוברים בחייה האם אין הם מקימים, בעצם הדממה שלהם, שאון?שאון לא ולא. דממה אינה יכולה להוביל לשאון.

      מה שכן

      היא יכולה להדהד 

       

      האם מוכרת לך, כדוגמה, מטאפורת הזעקה האילמת?  האם אין מטאפורה זו שואבת את עצמתה דווקא מהאוקסימורון שבצימוד המילים?

       

      האם לא קרה לך שהרגשת שדווקא השקט/הדממה/השתיקה רועשת יותר מכל קול מושמע? עובדה מוגמרת

       

      שאוסיף וארחיב? כן

       

       מהאוקסימורון : אינה מילה בעברית כך שהיא אינה שייכת לשפתי. :-)

       
        10/3/10 19:56:

      צטט: ר ם 2010-03-10 19:46:08

      שאון דומיית העוברים.

       

      אני כולי תקווה שאת מבינה את שכתבת!

      אני מוצא פה אנשים שאם המילה לא מוכרת להם

      הם מככבים.

      שאון-המולה רבה

      דומייה-שקט

      עובר-יצור חי שעדיין לא נולד

       

      את מבינה את שכתבת?

      זו לא שירה זו שטות גמורה כל שכתבת!

       

      זו דעתי לבקשתך הכנה

      לתגובה. 

       

       אני אקדים ואשיב לך.

       

      אני מעריכה את הכנות שבתגובה שלך ואת הישירות (ואני מחייכת, ביני לביני, את הבחירה שלא לראות בזה בוטות).

       

      עם זאת, מסתבר שטעית בקריאת המילה העוברים. ה-ב' אינה דגושה ומשמעות המילה היא: אלה העוברים על פניה או בחייה - אנשים ו/או רגעים.

       

      ועכשיו נסה לדמות את אותם אנשים דוממים עוברים בחייה האם אין הם מקימים, בעצם הדממה שלהם, שאון?

       

      האם מוכרת לך, כדוגמה, מטאפורת הזעקה האילמת?  האם אין מטאפורה זו שואבת את עצמתה דווקא מהאוקסימורון שבצימוד המילים?

       

      האם לא קרה לך שהרגשת שדווקא השקט/הדממה/השתיקה רועשת יותר מכל קול מושמע?

       

      שאוסיף וארחיב?

       
        10/3/10 19:46:

      שאון דומיית העוברים.

       

      אני כולי תקווה שאת מבינה את שכתבת!

      אני מוצא פה אנשים שאם המילה לא מוכרת להם

      הם מככבים.

      שאון-המולה רבה

      דומייה-שקט

      עובר-יצור חי שעדיין לא נולד

       

      את מבינה את שכתבת?

      זו לא שירה זו שטות גמורה כל שכתבת!

       

      זו דעתי לבקשתך הכנה

      לתגובה. 

        10/3/10 19:42:
      לפי הגיזרה של השימלה, תיכף רואים שהיא קנתה ב H&M בסייל באנטליה.
        10/3/10 19:37:


      YYY רבקתי

      איזו עצמה

      לכשעצמי אני מעדיפה את רגעי הכאב

      להשליך ולהנשיר בשלכת

      ולקטוף ולאצור את רגעי השמחה וההנאה

      לכשעצמך...

      אני מאמינה שמי שיודעת לאחוז בנקטף בצורה כה איתנה

      היא ללא ספק אדונית לכל ספקטרום הרגעים...

      אל תרפי

      חיבוק

      אני

        10/3/10 19:32:

      צטט: מירב וסיגלית 2010-03-10 18:57:17


      נפלא !!!

       

      ת ו ד ה !

        10/3/10 19:32:

      צטט: אירית.מ 2010-03-10 18:53:24

      רבקה,

      קוטפת ברגע זה...קסום.

      תודה

      אירית

       

      קיטפי גם חיוך ענק !

       

      תודה, אירית.

        10/3/10 19:30:

      צטט: ami10 2010-03-10 18:53:13

      ואני אומר

      שלא תעצרי אשה..

      לכי עם מה שאת מרגישה..

       

      כתמיד, איש ... כתמיד.

       

      תודה, עמי.

        10/3/10 19:30:

      צטט: אודי ברוך 2010-03-10 18:43:30


      נהדר...

      כול כך נוגע ומיוחד

      מאוד מאוד מזדהה...

       

      לאצור את הרגע

      וברגע יש תחושה

      והתחושה היא האינסוף

      ואז

      באותו רגע

      את עצמך לאסוף...

       

      איזה יופי של תגובה !

       

      תפסת את משמעותו האינסופית ועם זאת השברירית של הרגע

       

      תודה, אודי.

       

       

        10/3/10 19:25:

      כן...

      קיטפי את הרגע

      לה אני מתחבר

       

        10/3/10 19:23:


      הכח שיש באישה הוא לאצור את הרגע

      ולהתגבר על כאב....

      כתבת מקסים כתמיד....


      לעולם אל תפסיקי להיות - כזו שרק את יודעת להיות !!נשיקה
        10/3/10 19:17:

      צטט: Rivka 2010-03-10 19:08:01

      צטט: אני מיכל 2010-03-10 18:42:59


      לא יותר טוב ללכת לקרקס או לזכות בפיס ??? 

       

       הכי יותר עדיף... :))

       

      ידעתי שתסכימי :))

        10/3/10 19:08:

      צטט: אני מיכל 2010-03-10 18:42:59


      לא יותר טוב ללכת לקרקס או לזכות בפיס ??? 

       

       הכי יותר עדיף... :))


      הדרך היחידה להתגבר על הכאב היא להיות בתוכו, להרגיש אותו עד תומו, עד יכלה...

       

      אבל זה:

       ובחלוף ימים בך
      טובעים צלמך ואובדים
      קבצי נדבות עד ולטש
      שאון דומיית העוברים.
       

      (הגם שיש פה צירופי מילים שאינני מבינה) זה כאב מצמית. כמעט בלתי ניתן להכלה.

        10/3/10 18:57:

      נפלא !!!
        10/3/10 18:53:

      רבקה,

      קוטפת ברגע זה...קסום.

      תודה

      אירית

        10/3/10 18:53:

      ואני אומר

      שלא תעצרי אשה..

      לכי עם מה שאת מרגישה..

        10/3/10 18:43:


      נהדר...

      כול כך נוגע ומיוחד

      מאוד מאוד מזדהה...

       

      לאצור את הרגע

      וברגע יש תחושה

      והתחושה היא האינסוף

      ואז

      באותו רגע

      את עצמך לאסוף...

        10/3/10 18:42:

      לא יותר טוב ללכת לקרקס או לזכות בפיס ??? 

      רשימות של שירים, סיפורים קצרים והגיגים שכתבתי (כולל קישורים) מצויות בדף הראשי שלי.

      פרופיל

      Rivka
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      תגובות אחרונות