מהכיס הבלתי נלאה שלו הוא הוציא תפוח. נתן לי. לקחתי. היה אחלה תפוח. מהקשים האלה, שעושים רעש וטעם של עוד, אחד מפלאי הטבע במלוא הדרו, רעננותו וכוחו. תפוחים תפוחים...הוא הוציא לעצמו גם אחד והחל מקלף אותו.תהיתי אם הכיס שלו הוא בלתי נגמר, בדיוק כמו הזקן הלבן של הישיש החביב מ"היה היה", הסידרה שהכי אהבתי לראות כשהייתי ילד, הסידרה שהכי אהבתי גם לראות בימים אלה, הסידרה שכנראה הכי אוהב לראות תמיד.אל תשאלו אותי למה. זאת אומרת, אין לי בעיה שתשאלו, אבל אני עוד לא סגור על תשובה ראוייה. כשתהיה לי אגיד. מבטיח. נגסנו ושתקנו, נשענים על גדר אבן קטנה, מאחורינו מבנה חצי נטוש, מולנו רפת נטושה לגמרי.לא הרגשתי צורך לדבר, כנראה שגם הוא לא. שתיקה שקטה. לא מעיקה. חביבה.פעם שתיקות היו קשות לי. מעיקות לי על הנשמה. הייתי מרגיש שאני חייב למלא את החלל במשהו... בהפעלה, מילה, משפט מתוחכם שאין בו כלום, משחקי חברה מטופשים וגאוניים כאחד, בקיצור כל דבר שישבור שקט מביך שמעיד כנראה על משהו שהיה מאוד קשה לי.מה היה קשה כל כך? ...המממ...איכשהוא אני בטוח שאתם מכירים את זה. טוב לפחות חלקכם.שקט שקט...לימים למדתי שיש בו עוצמה. עוצמה שמעידה בדיוק על ההיפך. בדיבור יש מן הבריחה מהסיטואציה הזאת, שבה אתה נאלץ להתמודד עם רגעי החסד הקטנים שאין בהם כלום ויש בהם הכל.עוד למדתי לימים שאדם שאתה יכול לשתוק איתו הוא כבר חבר אמת. אתה לא צריך לברוח לשומקום, אתה כאן איתו.קודם כל שתיקה עם עצמך מעידה על חברות אמת עם עצמך. אחר כך עם האחרים.האם אני והצדיק שלידי חברים של אמת?הזוי אולי, אבל ככה זה הרגיש כרגע. האם גם אנשים שמכירים בקושי שעה יכולים להיות חברים של אמת? הרגעים הללו אמרו לי שכן. הייתה בינינו אמת. יכולנו להרגיש אותה בעיניים, בשתיקה המכבידה שהעידה שסיפורי כיסוי, שקרים ושאר ירקות לא יהיו בדיאלוג הזה. יכולתי להיות בטוח בזה. לגמרי בטוח בזה.ישבנו עוד איזה חצי שעה..אני חושב. לא מדדתי, אבל הרגיש ככה. "למה עצרנו פה?" שאלתי חצי בלחש, כמו חושש להפר את הדממה המתוקה שהקיפה אותנו בחמימות."נחש" הוא מלמל, תוך כדי יריקה של פיסת תפוח על הקרקע.מה יש לנחש? חשבתי לעצמי... אין לי מושג..."אני חושב שאתה יודע למה עצרנו פה..." הוא הוסיף, חייך והדליק עוד חצי מעושנת בלוייה.תהיתי אם לא נשבר לו מהחצי מעושנות האלה, שת'כלס יש להן טעם של כלום ושום דבר.כנראה שלא.גירדתי בראשי, כחכחתי בגרוני, ולא ידעתי מה לומר.לא היה לי מושג קלוש למה עצרנו בחור היפהפה הזה, ולא היה לי מושג למה אני אמור בכלל לדעת את התשובה לשאלה העלומה הזאת. בקיצור, לא היה לי מושג מה האיש רוצה ממני, אבל אופן מפתיע, או שלא, נהניתי מזה."אין לי מושג", אמרתי ונשכבתי על ערימת חציר קטנה שהייתה לידי."באמת שאין לי מושג, ואני לא מבין למה אמור להיות לי, וכל הסיפור הזה איתך מאוד מהנה למרות שאני לא יודע כלום..." "בוא נעשה טיול רגלי, אולי נבין כמה דברים בדרך..." הוא אמר והתחיל ללכת, ואני בעקבותיו. הכל טיול, חשבתי, הכל טיול. |