בימים ההם, כשהזוגיות עוד הייתה בחיתוליה (וגם ה"אני" שלי), עשיתי את שתי הטעויות הגדולות של חיינו המשותפים. הראשונה, אמרתי שאני חולמת לפתוח סנדוויצ'יה והשניה אולי תבוא בהמשך.

אישי היקר קפץ על המציאה, "הנה דרך להיות מאד עסוק בלדאוג לזוגתי לתעסוקה (ועוד אחת שהיא אוהבת)".לפני שהצלחתי להבין מה קורה הייתי בעלת מזנון דרכים ועסוקה בבישולים ונקיונות 18 שעות ביממה. בצקת הריון, תשישות, חוסר יכולת להכיל בתוכי מזון שנאכל ועוד כהנה סיבות "זניחות" לא הביאו את אישי היקר להרפות.

אחרי שילדתי עוד הגעתי למזנון עם תינוקת בסלקל ועמדתי לנקות. בישול זה דבר הדורש הרבה עבודת נקיון.

כשאמרתי "עד כאן" המזנון נסגר.

יש מכאן כמה כווני המשך - "אני"שלי שנגמל מהחיתולים או, אולי, עד היום לא הצלחתי לצאת מהמטבח.