כותרות TheMarker >
    ';

    פוליטיקה זעירה

    בעיקר על החוויה הפוליטית וקצת על אהבות אחרות-כיצד מתנהלים הדברים במאה ה-21 בין אידאולוגיה למסחר. על האדם כחיה פוליטית, על תרבות ואידאולוגיה. על נושאים שברומו של עולם ועל זוטות מן הקרקעית.

    ארכיון

    0

    הפיתוי שבעיתוי

    20 תגובות   יום חמישי, 11/3/10, 09:43

    חופש העיתוי
    הכל היה כמעט מושלם,
    תקתק כמו שעון
    הפצצות פגעו ביעדן
    האויב ניגר ראשון
    אך לא הגענו למיצוי
    הכל בגלל העיתוי.

     

    בלי הרבה מאמץ הצליחו דוברי הממשלה להפוך את הדיון בהמשך הבנייה במזרח ירושלים ללא יותר משאלה של עיתוי. אין חשיבות לשאלות המהותיות, האם ראוי לבנות במזרח ירושלים? מהי המשמעות של הבנייה הזו? האם סביר, כי מחד, אנו מכריזים מעל כל במה כי ידינו מושטת לשלום בעוד למעשה ידינו מכוסה במלט?

     

    כן העיתוי הוא הגורם למבוכה, אם רק היינו מתאפקים מחכים עוד יום, מחכים שביידן יחצה את איילון כדי לנסוע להרצות בתל אביב ולאחר מכן מלווים אותו בקול תרועה לשדה התעופה בן גוריון ורק ואז מפשילים שרוולים ומכסים את הארץ בשמלת בטון, הכל היה נראה אחרת.

     

    אבל לא יכולנו להתאפק, זה כבר ממש דגדג בקצות האצבעות, האפשרות לראות במהרה בימינו את ירושלים של מטה מתאחדת עם ירושלים של מעלה ואת מערב העיר ומזרחה פושטים ידים להקיף את השכונות הערביות לחבק אותן באהבה.

     

    במחשבה שנייה אולי העיתוי לא היה מקרי? אולי לכולם זה היה מאוד נוח? אולי זה פשוט התאים לכל המעורבים בפרשה? ביידן מצא הזדמנות לגעור בידידתה הטובה של אמריקה ושוב ל”הוכיח” כי ארצות הברית היא גם ידידה של הפלסטינאים ובעיקר מתווכת ראויה ואוביקטיבית. ביידן קיבל הזמדנות לנזוף במילים רכות בישראל ולחבק את אבו מאזן באותה עת.

     

    לשכתו של נתניהו הרוויחה הזמדנות להראות לאמריקאים שהם צריכים להתאמץ קצת יותר וכי לישראל יש מדניות משלה בלי להכעיס יותר מדי, כלפי הפלסטינאים הוכחנו שוב שהזמן לא בהכרח עובד לטובתם ובמישור של הפוליטיקה הפנימית, הרווח הוא כפול, גם לא וויתרנו אל מול האמריקאים על מזרח ירושלים ועל עמדותינו וגם קרצנו בו בעת לימין, אשר חושש שנתניהו שינה את עורו.

     

    השר אלי ישי העמיד אמש פני תם, “אם הייתי יודע שההחלטה תתקבל בעיתוי הזה הייתי מעכב אותה”. אך העיתוי לא היה מקרי, אלי ישי אולי הצטייר לרגע כמי שאינו שולט במתרחש במשרדיו אך מאחורי הקלעים מתרבות הקריצות של יודעי החן.

     

    אבו מאזן מצידו זכה לתמיכה אמריקאית מרבית וכך הוא שוב מופיע כמגן ירושלים וכמי שאיננו רק בובה חסרת אונים של ישראל אלא מנהיג אחראי שאיננו מפחד מעימות, עוד נדבך חשוב במאבקו נגד התחזקות החמאס.

    רק דעת הקהל הישראלית נפלה במלכודת ועסקה כל היום במבוכה ובאיחור הלא אלגנטי של האורחים לארוחה עם ראש הממשלה ורעייתו. קל ומפתה לתלות את כל הבעיה בתזמון, להניח מראש שמזרח ירושלים היא מחוץ למשחק, בייחוד שהמושג מזרח ירושלים מתפרש בין גבעת זאב דרך מישור אדומים ועד מבואות בית לחם. כל כך קל לראות את כל האירוע כעוד צעד שלומיאלי חסר אחריות של הממשלה בעוד שקביעת עובודות בשטח, היא המציאות היומיומית של הנוכחות שלנו בשטחים.

     

    ידינו מושטות לשלום מילותינו ברורות, קולנו חד וחזק רק כוונותינו אינן טהורות. או כמו שאמר דודו של המלט, בנסיונו להתפלל לאל, כאשר הבין שהטבעת מתהדקת סביבו :
    מלותי עולות אל על
    מחשבותיי למטה נותרות,
    מילים ללא מחשבות
    לעולם לשמיים לא מגיעות.

    דרג את התוכן:

      תגובות (19)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        16/3/10 08:20:
      בניגוד לטרגדיות השקספיריות, הטרגדיה הישראלית-פלסטינית לעולם לא מגיעה למיצוי. יש מסע, רציחות, מונולוגים, אבל אין תובנות ואין התרה. כנראה שזה פשוט בלתי אפשרי לחיות בטרגדיה שלעולם לא מסתיימת :-). טקסט משובח ומהוקצע מוליק
        14/3/10 09:48:

      צטט: מירי-ב 2010-03-12 10:13:54

      כמה מדויק -- ככה עצוב, מתסכל ומקומם!

      אבל כל זה כמובן לא צריך לגרוע מהמחמאות על הכתיבה המושחזת והמדויקת שמגיעות לך בזכות ובצדק!  

      בקיצור, כפי שנהוג לומר/לכתוב במקומותינו: שאפו! 

       

      עכשיו כבר כותרות העיתונים מכריזות על משבר גדול ביחסים

      העיקר להתרכז בעיקר

        13/3/10 21:16:

      כמעט לא נעים להפריע לאורגיה כאן, אבל רק כמעט.

       

      במקרה ולא הבחנתם היו בחירות בישראל לפני משהו כמו שנה, וראה זה פלא, העם בחר ממשלת ימין, כלומר לגוש הימין יש רוב בכנסת. אפשר להתווכח אם זה טוב או רע לדעתנו לישראל, אבל זאת עובדה. לממשלה הזאת יש אג'נדה (פחות או יותר) מוצהרת (יותר או פחות). לפחות בעניין ההקפאה היא ברורה לחלוטין - ירושלים מחוץ למשחק. אז אתה יכול להסכים למדיניות הזאת או להתנגד לה, אבל זאת המדיניות, ולכן אין שום חשיבות לעיתוי ולא ברור על מה כל ההתנצלויות הנלעגות וצקצוקי הלשון. ישראל היתה צריכה להיות מאד ברורה: אין הסכמה עם ארה"ב על נושא ירושלים וישראל תמשיך לפעול לפי הבנתה. זה הכל. צריך לא להתבלבל, השותפות בין ישראל לארה"ב לא מבוססת על ציונותה של האחרונה אלא על שותפות אינטרסים. 

       

      * אגב, ברור שרוב המגיבים פה לא יודעים איפה יוצאת השכונה הזאת ועל מה מדובר, אבל זה לא מפריע לעליהום המתלהם, הרי בורות ויהירות הם שילוב מנצח.

        13/3/10 16:46:

      כתיבה מדויקת ומהנה. ניתוח מדויק להפליא. רק שתי נקודות קטנות:

      האחת: זו הייתה ,לדעתי, הרבה יותר מקריצה לימין. זה היה הנהון וחיבוק והבהרה שאין כוונות אמיתיות בכל המשחק הזה.

      ושנייה: לארה"ב אין שום רצון לגעור שוב ושוב בישראל כאלו היתה ילד קטן. גם לאב חורג הכי סבלני בסוף ימאס להפריד בין שני אחים שרבים מכות.וכמה פעמים אפשר לתפוס באוזן ולסחוב לפינה את אחד האחים? 

      בכל אופן, נהנייתי מאוד לקרוא. 

        13/3/10 10:52:

      מחשבותייך למטה נותרות.... א מילותיך מותירות חומר למחשבה...

      שירלי

        13/3/10 07:13:

      צטט: תו רון 2010-03-12 17:18:59

      אתה נותן לשלומיאלים הרבה יותר מידי קרדיט, מלבד זאת הניתוח שלך מבריק.

      שלך תו רון.

       מסכים

      הסיכוי שהיה כאן תאום מושלם של הודעה שנועדה לעשות כמה ספינים בבת אחת, תאום בין שרים שלא מדברים אחד עם השני ובין פקידים שלא אכפת להם מכלום ושנותנים דין וחשבון רק למי שמינה אותם וגם זה לא במאה אחוז הוא סיכוי אפסי עד לא קיים

      מישהו החליט שבא לו לעשות את זה דווקא עכשיו כי זה נראה לו מתאים מסיבותיו שלו. זה יכול להיות ההוא מהוועדה ההיא שהזה מהליכוד ביקש ממנו לעשות לביבי פאדיחה או משהו שדומה למהלך חשיבה ישראלי שכזה.

      אחרי שהמעשה נעשה והחבית התפוצצה, לא בפיצוץ גדול במיוחד, באו כמה יועצי תקשורת וניסו לפזר את גלי ההדף בצורה נוחה. בסופו של דבר, כולם יצאו מרוצים כי לא הייתה להם ברירה. מי שלא היה יוצא מרוצה היה יוצא טיפש.

      רוב ה"ספינים" שאנחנו רואים הם לא ספינים מתוכננים אלא ספינים של כיבוי שרפות. אנחנו נותנים יותר מדי קרדיט ליועצים למיניהם. הסיבה היחידה שהספינים מצליחים להם זה כי אנחנו, הישראלים, מעדיפים לחשוב שהמעשים האלה הם ספינים מתוכננים כי אם הם לא כאלה - אנחנו יוצאים אידיוטים וזה לא נעים לחשוב ככה 

       

        12/3/10 21:20:


      פוסט מאד מעניין

      לא חשבתי על זה

      רושם את זה לפני, תודה רבה

        12/3/10 20:17:

      צטט: ~Stone~ 2010-03-12 16:31:02

      צטט: יובל זפיר 2010-03-12 10:47:01

      אני מגיב כאן בקצרה על הרטוריקה המדללת והריקה שמצמידים למצב כאן -

      הבעיה הראשונה בניתוחים המאד מתלהמים בדרך כלל [ואין זו הבעיה אצלך, מולי] - היעדר ריאליזם פוליטי בניתוח האנליטי של מה שקורה.

      הבעיה השניה - התעלמות מעצם ההליך בטריבונל שיפוטי כועדת תכנון ובניה מחוזית באופן שמי שעדיין עומד מאחורי התדהמה בעצם מתיימר לבטל פרוצדורה דמוקרטית לא פוליטית בשם רעיון מדיני. זה מסוכן וגובל בבחירה לשקר במודע לשם קבלת נקודות זכות בדימוי ציבורי כזה או אחר.  

       

       כיצד?

       

      ...

       כל כך טכנית התגובה שלך, ריאליזם פוליטי וטריבונל משפטי, שכמעט תהיתי לחשוב שמדובר פה במו"מ למי להעניק פרס נובל בכימיה, ולא במו"מ רווי אמוציות, רווי דם, רווי חוסר רציונלית של שני עמים.

       

      כשהמושג שכל ישר בא לעולם, הבינו כנראה שגם את השכל והתבונה יש ליישר על ידי תפישות אחרות מרציונליות.

       

       

      לצערי - אתה צודק.

       

      לכן ככל שיותר אנשים יהיו מודעים למשמעות בשטח של מה שקורה טכנית מחד, וכיצד כל המערכות עושות בזה שימוש כדי לכוון אירועים פוליטיים - כן ייטב.

       

      המשמעות של פיתוח מודעות שכזו בתוך כמה שיותר גופי אזרחים/נתינים באזורנו משמעה - חברה אזרחית מקומית [בתוך מדינת ישראל], אזורית [ברשות הפלשתינית, בירדן, בלבנון ובמצרים, אולי - באחרית הימים - אפילו בסוריה...] ואף גלובאלית [במערב, באסיה - כפי שהדבר ישוקף אל תוך הפעלת השיקולים של הממשלות באו"ם ובגופים על לאומיים וא-לאומיים שונים].

       

      חברה אזרחית פעילה, קומוניקטיבית פנימה והחוצה - משמעה מיתון דרמות פוליטיות מיותרות ואפשרות לכוון לפתרון סכסוכים באמת ובתמים.

       

      אמוציות הן נתון בכל הווייה שבין בני אדם. אי אפשר לבטלן, אבל לאפשר להן לכוון באופן מהותי אסטרטגיה פוליטית או אפילו טקטיקה פוליטית זה פשוט הרסני.

       

      יובל זפיר 

        12/3/10 17:18:

      אתה נותן לשלומיאלים הרבה יותר מידי קרדיט, מלבד זאת הניתוח שלך מבריק.

      שלך תו רון.

        12/3/10 16:57:

      מעולה!

      מנו

       

        12/3/10 16:31:

      צטט: יובל זפיר 2010-03-12 10:47:01

      אני מגיב כאן בקצרה על הרטוריקה המדללת והריקה שמצמידים למצב כאן -

      הבעיה הראשונה בניתוחים המאד מתלהמים בדרך כלל [ואין זו הבעיה אצלך, מולי] - היעדר ריאליזם פוליטי בניתוח האנליטי של מה שקורה.

      הבעיה השניה - התעלמות מעצם ההליך בטריבונל שיפוטי כועדת תכנון ובניה מחוזית באופן שמי שעדיין עומד מאחורי התדהמה בעצם מתיימר לבטל פרוצדורה דמוקרטית לא פוליטית בשם רעיון מדיני. זה מסוכן וגובל בבחירה לשקר במודע לשם קבלת נקודות זכות בדימוי ציבורי כזה או אחר.  

       

       כיצד?

       

      ממילא יש לקחת בחשבון שבכל זירה שבמחלוקת טריטוריאלית כל מי שמחזיק בשטח נתון בפועל יודע שעובדות בשטח מקרינות על המו"מ. הבניה בירושלים היא קטגורית בקונצנזוס רחב מסיבות מגוונות - אפילו אצל הלא ציונים החרדים, מלבד בשוליים בשמאל ואצל נטורי קרתא.  הרי מו"מ אינו קיים או לא קיים דיכוטומית. קיומו של אמון אינו מהות דיכוטומית: 

       

      1. ראליזם פוליטי סביר יאמר שמדינת ישראל מאז ומעולם הייתה מדינה דו לאומית, שבה לאום אחד הוא דומיננטי על פני מיעוטים אחרים, וזאת כאתוס מכונן [מדינה יהודית ודמוקרטית]. אפילו בארה"ב לא נוח לנוצרים שירושלים תהיה כבית לחם היום [עם כל הבעיות שיש לנוצרים בשטחי הרשות הפלשתינית שאינם בשליטת חמאס, קל וחומר כשמדובר במצב הנוצרים ברצועת עזה...]:  

       

      א. הבירה היא רב לאומית ואתנית - קטגורית. המונח הרטורי "ירושלים מאוחדת" הוא גם קריאת קרב מתמדת, שבמסגרתה תמשיך הפעילות לשמירה על הדומיננטיות של היהדות כמרכיב אתנו-תרבותי דומיננטי, בין אם מזרח ירושליים תוחזר בחלקים או כולה - והכל כדי להמשיך ולכבד את זכויות המיעוטים באגן הקדוש ובכלל - בירושלים.

       

      ב. במובן הזה - בניה בשטח הבירה - בין אם זה בתוך או מחוץ לקו ירוק או סגול - היא פונקציה של שמירה על הדומיננטיות הזו.

       

      ג. ממשלת נתניהו לא תדון מהותית ובמושגים ערכיים נייטרליים וטריטוריאליים לויתור כזה או אחר מרצונה. גם ממשלת ברק לא הייתה עושה זאת, אף לא ממשלת לבני. גם אם בסופו של יום אולמרט, אביר הימין הלוחמני לשעבר, הציע לפני מספר שנים פתרון נדיב - זה היה מתנפץ אל תוך האתוס הציוני האתנו-צנטרי שאפילו השמאל מאמץ.

       

      2. מעבר לזה - ועדות התכנון והבניה הן גוף סטטוטורי עצמאי. הניסיון לדמות את נתניהו או את אלי ישי לפונקציות במשטר שהוא מקובל למשטרים מושחתים הרבה יותר הוא פתטי:

       

      א. ועדות התכנון והבניה המחוזיות הם טריבונלים שיפוטיים.

       

      ב. לכל המתלהמים ומגלגלי העיניים בתדהמה - נא להתעורר: האם באותה הרוח הייתם מקבלים בהבנה לחץ של נתניהו על בית המשפט המחוזי [ערכאה מקבילה במישורים האזרחיים-מינהליים] שלא ידון בעתירה מנהלית כזו או אחרת או יקבל החלטה כזו או אחרת במועד שנוח לאורח מארה"ב?

       

      ג. ארה"ב יודעת שמדינת ישראל היא דמוקרטיה שבה פרוצדורלית אין שליטה של הרשות המבצעת על הפרוצדורות של הרשות השופטת. בידן ויועציו אמורים לדעת זאת.

       

       

      3. המסקנה שלי, מהותית, לאור התהיות העקרוניות שהעלית היא שלא דנו מהותית בנושא הזה, כי יש הסכמה רחבה להמשיך בבניה בכל דרך בירושלים המזרחית:

      א.  עם כל העמדות הפנים מימין ומשמאל מסיבות של תדמית פוליטית כלפי חוץ [הקפאות, המשך בניה במקומות ספציפיים, מלחמות מילים בין ימין ושמאל בארץ להפסיק בניה - בקולי קולות שכולם ידעו...], אדרבא,  - לפי דעתי המשבר הזה נועד ליצור תוצאה קונקרטית בשטח.

      ב. לדעתי, העיתוי האמיתי הוא זה של השימוש הפוליטי המאד יעיל, אגב, בפרסום הדיון השגרתי הזה בוועדה המחוזית היה לעורר פרובוקציה ולחשק את הפלשתינים.

      ג. כיצד? בעירור תגובה פבלובית של סירוב אצל הפלשטינים ולחץ מהליגה הערבית לחשק אותם - ניתן להמשיך ולסרס כל מו"מ רלוונטי בעתיד הקרוב באופן שיאפשר לקדם ולבסס בשטח את התוכניות שכבר אושרו ובכך להקשות עוד על ויתורים באופן שיחייב את הפלשתינים להתפשר או להפסיד הכל.

       

       

      3. לסיכום, לדעתי מדובר בעוד סערה בכוס בנזין.  בכל זאת - מתוך כוס הבנזין הזו, להבדיל מכוס תה - אדי בנזין יכולים להתפוצץ, ואם יש חבית ששכחו כל הצדדים לפנות מהחדר - זה עדיין מסוכן...

       

       

      ברכות,

       

      יובל זפיר

       כל כך טכנית התגובה שלך, ריאליזם פוליטי וטריבונל משפטי, שכמעט תהיתי לחשוב שמדובר פה במו"מ למי להעניק פרס נובל בכימיה, ולא במו"מ רווי אמוציות, רווי דם, רווי חוסר רציונלית של שני עמים.

       

      כשהמושג שכל ישר בא לעולם, הבינו כנראה שגם את השכל והתבונה יש ליישר על ידי תפישות אחרות מרציונליות.

       

        12/3/10 14:59:

      צטט: יובל זפיר 2010-03-12 10:47:01

      אני מגיב כאן בקצרה על הרטוריקה המדללת והריקה שמצמידים למצב כאן -

      הבעיה הראשונה בניתוחים המאד מתלהמים בדרך כלל [ואין זו הבעיה אצלך, מולי] - היעדר ריאליזם פוליטי בניתוח האנליטי של מה שקורה.

      הבעיה השניה - התעלמות מעצם ההליך בטריבונל שיפוטי כועדת תכנון ובניה מחוזית באופן שמי שעדיין עומד מאחורי התדהמה בעצם מתיימר לבטל פרוצדורה דמוקרטית לא פוליטית בשם רעיון מדיני. זה מסוכן וגובל בבחירה לשקר במודע לשם קבלת נקודות זכות בדימוי ציבורי כזה או אחר.  

       

       כיצד?

       

      ממילא יש לקחת בחשבון שבכל זירה שבמחלוקת טריטוריאלית כל מי שמחזיק בשטח נתון בפועל יודע שעובדות בשטח מקרינות על המו"מ. הבניה בירושלים היא קטגורית בקונצנזוס רחב מסיבות מגוונות - אפילו אצל הלא ציונים החרדים, מלבד בשוליים בשמאל ואצל נטורי קרתא.  הרי מו"מ אינו קיים או לא קיים דיכוטומית. קיומו של אמון אינו מהות דיכוטומית: 

       

      1. ראליזם פוליטי סביר יאמר שמדינת ישראל מאז ומעולם הייתה מדינה דו לאומית, שבה לאום אחד הוא דומיננטי על פני מיעוטים אחרים, וזאת כאתוס מכונן [מדינה יהודית ודמוקרטית]. אפילו בארה"ב לא נוח לנוצרים שירושלים תהיה כבית לחם היום [עם כל הבעיות שיש לנוצרים בשטחי הרשות הפלשתינית שאינם בשליטת חמאס, קל וחומר כשמדובר במצב הנוצרים ברצועת עזה...]:  

       

      א. הבירה היא רב לאומית ואתנית - קטגורית. המונח הרטורי "ירושלים מאוחדת" הוא גם קריאת קרב מתמדת, שבמסגרתה תמשיך הפעילות לשמירה על הדומיננטיות של היהדות כמרכיב אתנו-תרבותי דומיננטי, בין אם מזרח ירושליים תוחזר בחלקים או כולה - והכל כדי להמשיך ולכבד את זכויות המיעוטים באגן הקדוש ובכלל - בירושלים.

       

      ב. במובן הזה - בניה בשטח הבירה - בין אם זה בתוך או מחוץ לקו ירוק או סגול - היא פונקציה של שמירה על הדומיננטיות הזו.

       

      ג. ממשלת נתניהו לא תדון מהותית ובמושגים ערכיים נייטרליים וטריטוריאליים לויתור כזה או אחר מרצונה. גם ממשלת ברק לא הייתה עושה זאת, אף לא ממשלת לבני. גם אם בסופו של יום אולמרט, אביר הימין הלוחמני לשעבר, הציע לפני מספר שנים פתרון נדיב - זה היה מתנפץ אל תוך האתוס הציוני האתנו-צנטרי שאפילו השמאל מאמץ.

       

      2. מעבר לזה - ועדות התכנון והבניה הן גוף סטטוטורי עצמאי. הניסיון לדמות את נתניהו או את אלי ישי לפונקציות במשטר שהוא מקובל למשטרים מושחתים הרבה יותר הוא פתטי:

       

      א. ועדות התכנון והבניה המחוזיות הם טריבונלים שיפוטיים.

       

      ב. לכל המתלהמים ומגלגלי העיניים בתדהמה - נא להתעורר: האם באותה הרוח הייתם מקבלים בהבנה לחץ של נתניהו על בית המשפט המחוזי [ערכאה מקבילה במישורים האזרחיים-מינהליים] שלא ידון בעתירה מנהלית כזו או אחרת או יקבל החלטה כזו או אחרת במועד שנוח לאורח מארה"ב?

       

      ג. ארה"ב יודעת שמדינת ישראל היא דמוקרטיה שבה פרוצדורלית אין שליטה של הרשות המבצעת על הפרוצדורות של הרשות השופטת. בידן ויועציו אמורים לדעת זאת.

       

       

      3. המסקנה שלי, מהותית, לאור התהיות העקרוניות שהעלית היא שלא דנו מהותית בנושא הזה, כי יש הסכמה רחבה להמשיך בבניה בכל דרך בירושלים המזרחית:

      א.  עם כל העמדות הפנים מימין ומשמאל מסיבות של תדמית פוליטית כלפי חוץ [הקפאות, המשך בניה במקומות ספציפיים, מלחמות מילים בין ימין ושמאל בארץ להפסיק בניה - בקולי קולות שכולם ידעו...], אדרבא,  - לפי דעתי המשבר הזה נועד ליצור תוצאה קונקרטית בשטח.

      ב. לדעתי, העיתוי האמיתי הוא זה של השימוש הפוליטי המאד יעיל, אגב, בפרסום הדיון השגרתי הזה בוועדה המחוזית היה לעורר פרובוקציה ולחשק את הפלשתינים.

      ג. כיצד? בעירור תגובה פבלובית של סירוב אצל הפלשטינים ולחץ מהליגה הערבית לחשק אותם - ניתן להמשיך ולסרס כל מו"מ רלוונטי בעתיד הקרוב באופן שיאפשר לקדם ולבסס בשטח את התוכניות שכבר אושרו ובכך להקשות עוד על ויתורים באופן שיחייב את הפלשתינים להתפשר או להפסיד הכל.

       

       

      3. לסיכום, לדעתי מדובר בעוד סערה בכוס בנזין.  בכל זאת - מתוך כוס הבנזין הזו, להבדיל מכוס תה - אדי בנזין יכולים להתפוצץ, ואם יש חבית ששכחו כל הצדדים לפנות מהחדר - זה עדיין מסוכן...

       

       

      ברכות,

       

      יובל זפיר

        מסכים עם מסקנותיך.

       

        12/3/10 12:59:

      אני מאמין לביבי שהוא לא ידע (זה לא אומר שהוא לא צריך לפטר את השר הממונה) ודווקא בגלל שאני מאמין שהוא לא ידע אני מודאג. ביבי לא שולט. ביבי לא מנהל את המדינה, ביבי לא יודע לנהל את המדינה. זה התחיל ב - 96' זה ממשיך עכשיו. זה גדול על ביבי, סיפור המנהיגות הזה.
        12/3/10 12:06:


      כתבה יפה ועמוקה

      מסכים עם כל מילה

      המשך כך !

        12/3/10 11:45:

      נכון
        12/3/10 10:47:

      אני מגיב כאן בקצרה על הרטוריקה המדללת והריקה שמצמידים למצב כאן -

      הבעיה הראשונה בניתוחים המאד מתלהמים בדרך כלל [ואין זו הבעיה אצלך, מולי] - היעדר ריאליזם פוליטי בניתוח האנליטי של מה שקורה.

      הבעיה השניה - התעלמות מעצם ההליך בטריבונל שיפוטי כועדת תכנון ובניה מחוזית באופן שמי שעדיין עומד מאחורי התדהמה בעצם מתיימר לבטל פרוצדורה דמוקרטית לא פוליטית בשם רעיון מדיני. זה מסוכן וגובל בבחירה לשקר במודע לשם קבלת נקודות זכות בדימוי ציבורי כזה או אחר.  

       

       כיצד?

       

      ממילא יש לקחת בחשבון שבכל זירה שבמחלוקת טריטוריאלית כל מי שמחזיק בשטח נתון בפועל יודע שעובדות בשטח מקרינות על המו"מ. הבניה בירושלים היא קטגורית בקונצנזוס רחב מסיבות מגוונות - אפילו אצל הלא ציונים החרדים, מלבד בשוליים בשמאל ואצל נטורי קרתא.  הרי מו"מ אינו קיים או לא קיים דיכוטומית. קיומו של אמון אינו מהות דיכוטומית: 

       

      1. ראליזם פוליטי סביר יאמר שמדינת ישראל מאז ומעולם הייתה מדינה דו לאומית, שבה לאום אחד הוא דומיננטי על פני מיעוטים אחרים, וזאת כאתוס מכונן [מדינה יהודית ודמוקרטית]. אפילו בארה"ב לא נוח לנוצרים שירושלים תהיה כבית לחם היום [עם כל הבעיות שיש לנוצרים בשטחי הרשות הפלשתינית שאינם בשליטת חמאס, קל וחומר כשמדובר במצב הנוצרים ברצועת עזה...]:  

       

      א. הבירה היא רב לאומית ואתנית - קטגורית. המונח הרטורי "ירושלים מאוחדת" הוא גם קריאת קרב מתמדת, שבמסגרתה תמשיך הפעילות לשמירה על הדומיננטיות של היהדות כמרכיב אתנו-תרבותי דומיננטי, בין אם מזרח ירושליים תוחזר בחלקים או כולה - והכל כדי להמשיך ולכבד את זכויות המיעוטים באגן הקדוש ובכלל - בירושלים.

       

      ב. במובן הזה - בניה בשטח הבירה - בין אם זה בתוך או מחוץ לקו ירוק או סגול - היא פונקציה של שמירה על הדומיננטיות הזו.

       

      ג. ממשלת נתניהו לא תדון מהותית ובמושגים ערכיים נייטרליים וטריטוריאליים לויתור כזה או אחר מרצונה. גם ממשלת ברק לא הייתה עושה זאת, אף לא ממשלת לבני. גם אם בסופו של יום אולמרט, אביר הימין הלוחמני לשעבר, הציע לפני מספר שנים פתרון נדיב - זה היה מתנפץ אל תוך האתוס הציוני האתנו-צנטרי שאפילו השמאל מאמץ.

       

      2. מעבר לזה - ועדות התכנון והבניה הן גוף סטטוטורי עצמאי. הניסיון לדמות את נתניהו או את אלי ישי לפונקציות במשטר שהוא מקובל למשטרים מושחתים הרבה יותר הוא פתטי:

       

      א. ועדות התכנון והבניה המחוזיות הם טריבונלים שיפוטיים.

       

      ב. לכל המתלהמים ומגלגלי העיניים בתדהמה - נא להתעורר: האם באותה הרוח הייתם מקבלים בהבנה לחץ של נתניהו על בית המשפט המחוזי [ערכאה מקבילה במישורים האזרחיים-מינהליים] שלא ידון בעתירה מנהלית כזו או אחרת או יקבל החלטה כזו או אחרת במועד שנוח לאורח מארה"ב?

       

      ג. ארה"ב יודעת שמדינת ישראל היא דמוקרטיה שבה פרוצדורלית אין שליטה של הרשות המבצעת על הפרוצדורות של הרשות השופטת. בידן ויועציו אמורים לדעת זאת.

       

       

      3. המסקנה שלי, מהותית, לאור התהיות העקרוניות שהעלית היא שלא דנו מהותית בנושא הזה, כי יש הסכמה רחבה להמשיך בבניה בכל דרך בירושלים המזרחית:

      א.  עם כל העמדות הפנים מימין ומשמאל מסיבות של תדמית פוליטית כלפי חוץ [הקפאות, המשך בניה במקומות ספציפיים, מלחמות מילים בין ימין ושמאל בארץ להפסיק בניה - בקולי קולות שכולם ידעו...], אדרבא,  - לפי דעתי המשבר הזה נועד ליצור תוצאה קונקרטית בשטח.

      ב. לדעתי, העיתוי האמיתי הוא זה של השימוש הפוליטי המאד יעיל, אגב, בפרסום הדיון השגרתי הזה בוועדה המחוזית היה לעורר פרובוקציה ולחשק את הפלשתינים.

      ג. כיצד? בעירור תגובה פבלובית של סירוב אצל הפלשטינים ולחץ מהליגה הערבית לחשק אותם - ניתן להמשיך ולסרס כל מו"מ רלוונטי בעתיד הקרוב באופן שיאפשר לקדם ולבסס בשטח את התוכניות שכבר אושרו ובכך להקשות עוד על ויתורים באופן שיחייב את הפלשתינים להתפשר או להפסיד הכל.

       

       

      3. לסיכום, לדעתי מדובר בעוד סערה בכוס בנזין.  בכל זאת - מתוך כוס הבנזין הזו, להבדיל מכוס תה - אדי בנזין יכולים להתפוצץ, ואם יש חבית ששכחו כל הצדדים לפנות מהחדר - זה עדיין מסוכן...

       

       

      ברכות,

       

      יובל זפיר

        12/3/10 10:13:

      כמה מדויק -- ככה עצוב, מתסכל ומקומם!

      אבל כל זה כמובן לא צריך לגרוע מהמחמאות על הכתיבה המושחזת והמדויקת שמגיעות לך בזכות ובצדק!  

      בקיצור, כפי שנהוג לומר/לכתוב במקומותינו: שאפו! 

        11/3/10 11:53:

      צטט: ליאי 2010-03-11 11:47:50

      my thoughts exactly

      זה מדהים כמה ישראלים נופלים לספינים, אפילו שחשבנו שכבר אי אפשר להפתיע...

       

      יותר מנופלים לבור יש לי הרגשה שאנו קופצים אליו בחדווה 

       

        11/3/10 11:47:

      my thoughts exactly

      זה מדהים כמה ישראלים נופלים לספינים, אפילו שחשבנו שכבר אי אפשר להפתיע...

      פרופיל

      מולי בנטמן
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין