(לפעמים) טוב להיות לבד ביום ראשון את משוטטת באתר. ביום שני, פגישה עיוורת עם הדר. ביום שלישי, מצויידת ברדאר, במינרווה את יושבת מתוחה על הבר.
נירית מגיעה עם פרצוף חמוץ ואומרת לך בשקט: "אני רוצה למות! לקרן יש סטוץ, תנחשי עם מי? עם ציפי, נו, ציפי, האקסית שלי!
אני רוצה להרביץ, אני שונאת את כולם! הביצה המסריחה הזאת הגיעה לי עד כאן!" נירית מזמינה ג'וני ווקר לחוץ כשלבר נכנסות קרן והסטוץ.
נהיה מחניק, את יוצאת להתאוורר, מדליקה סיגריה ועושה סיבוב סוקר. את רואה ילדות עם הפופיק בחוץ מתנשקות, מצייצות: "מאמי, את נראית פיצוץ!"
את קולטת את ענבר מהפגישה העיוורת עם סיליה שפעם הלכה איתך לסרט שהיא בת דודתה של דורית שהייתה אהבתך המיתולוגית לפני עשרים שנה.
את מנסה להצטמצם לתוך פינה חשוכה כשמישהי צועקת: "היי, קשוחה, בואי הנה בבקשה." סיליה וענבר מזהות אותך מיד עם חיוך טיפשי את מנופפת ביד.
דגנית, שגילתה את זהותך בלי בושה, מזנקת עליך ומדביקה לך נשיקה. "למה לא התקשרת, כוניפה מבריזה? למה-מה, בשבילך, אנ'לא מספיק טובה?"
לפתע מאה ושמונים הסטימטרים של קרן מגיחים מן הבר ואליך צועדים. היא גוהרת מעליך, מסננת בפניך: "מה אני שומעת על נירית ועליך?"
"אני?" את נפערת, ממצמצת, המומה, "אממ... נירית רק סיפרה שהייתה פרידה..." "וכבר את נדחפת, יא פתטית, שקופה!" קרן מנפנפת אותך באצבע ארוכה.
לחדר הנוחיות את חומקת במהירות. אין לך כח, קצת שקט זה כל שאת רוצה. את פותחת את את הברז, מרטיבה את הפנים כשמאחוריך נפתחת דלת השירותים.
זרועות שריריות מקיפות את מותניך ורכות חמימה נצמדת לאחוריך. את עוצמת עיניים, מתמכרת לתשוקה, זוג ידיים חופנות את בטנך הרכה.
לאט, כמו על ציר, הן אותך מסובבות. את נותנת, רפויה, נטולת סמכויות. בתוך חריץ חולצתך נשימה חמה, את נצמדת, את לחה, את רוצה, את רוצה.
מתוך הצמידות, ממעמקי הנשייה, את פוקחת את עיניך ואת מי את רואה? את האקסית של נירית, נו? ציפי הסטוץ בו בזמן שהגבוהה מחכה בחוץ.
את שואלת את ציפי: "מה את עושה?" "מתחרמנת עליך, רוצה לקרוע לך ת'צורה!" היא לוחשת ודוחפת יד אל בין ירכייך "וזה שקרן שם בחוץ מדליק אותי נורא!"
"טוב, מספיק" את הודפת את ציפי מעליך, "זה שקרן שם בחוץ אולי מדליק אותך נורא, אבל לי אין ביטוח, אני כזאת קטנה, ולא רוצה לגמור היום בתוך ארון קבורה!"
את חוזרת אל הבר ונירית שיכורה. סיליה וענבר מתנשקות צרפתיה. כל מה שחסר לך זו ההיא דגנית שאת אהבתה מעולם לא רצית.
את חותכת וחוזרת אל ביתך החם, בלילה במיטה לאלוהים את מודה: כמה טוב כך לשכב באלכסון, לבד ולהפליץ בנחת מפה ועד בגדד. |