בקריאה האחרונה שבספר שמות, אנו פוגשים את בצלאל, דמות נדירהבתנ"ך, האמן שמחפש יופי בשירות א-לוהים. האיש, שיחד עם אהליאב, עיצב את המשכן.  "... קרא ה'בשם בצלאל בן אורי בן חור למטה יהודה, וימלאאתו רוח א-להים בחכמה בתבונה ובדעת ובכל מלאכה... הוא ואהליאב בן אחיסמך למטה דן"  [שמות לה/ל-לד].

 היהדות, בניגוד ליווןהעתיקה, לא מוקירה את האמנות החזותית. האיסורהמקראי מרחיק את העם מהתמונות האופייניות לעבודת האלילים. מבחינה היסטורית תמונות, פטישים ופסלים המסמלים בני אדםהיו קשורים בעולם העתיק למנהגים פגאנים שהיו לצנינים בעיני האמונה המקראית.
באופן כללי יותר, היהדות היא תרבות של האוזן, לא של העין. תרבות שלשמע ולא של ראיה. של זמן ולא של מרחב. היהדות היא אמונה בא-ל הבלתי נראה. מכאן שהתייחסותחיובית בספרות הרבנית לאומנות היא נדירה ביותר, ויש אף הממליצים להתרחק ממנה. עםזאת, ניתן למצוא התייחסות חיובית ולאו דווקא בשולי ההגות והפרשנות התורנית. הרמב"ם,אומר את הדברים הבאים: "...מי שהתרגשה עליו מרה שחורה[מלנכוליה], ועמד והסירה בשמיעת הניגונים ובמיני הזמר, ובטיול בגינות ובבנייניםנאים, ובישיבה עם צורות נאות וכיוצא בדברים שמרחיבים הנפש ומסירים הרהוריו הקודריםממנה. והמכוון בכל זה, שיבריא גופו, ותכלית בריאות גופו: לקנות חכמה". [פרק חמישי בהקדמה למסכת אבות]. הרמב"ם אומנם רואהאת האומנות כאן במונחים אינסטרומנטליים כדרך להקל על הדיכאון, אך לא רק האומנותהמוזיקלית כפי שמוכר לנו מסיפור שאול ודוד, אלא גם האומנות הויזואלית.

הרבאברהם הכהן קוק זצ"ל, רבה הראשי האשכנזי הראשון של (טרום המדינה) ישראל, מתאראת שהותו בלונדון במהלך מלחמת העולם הראשונה: "כאשרגרתי בלונדון, הייתי מבקר בגלריה הלאומית, לבין הציורים שאני אהבתי יותר היו אלהשל רמברנדט. לפי דעתי הוא היה איש קדוש... כשראיתי את ציוריו בפעם הראשונה, הזכירולי את מאמרי חז"ל על בריאת האור. כאשר הקב"ה ברא את האור [ביום הראשון],הזוהר היה כל כך חזק שניתן היה לראות מקצה אחד של העולם לקצה השני, ואז חשש ה' כירשעים יעשו בו שימוש. מה הוא עשה? הוא הסתיראותו עבור הצדיקים בעולם הבאה.  אבלמדי פעם יש אנשים גדולים שמקבלים מה' את ברכת החזון של האור המוסתר. אני מאמין כירמברנדט היה אחד מהם, ואת האור בציוריו הוא האור שברא אלוקים בבראשית".  Interview,Jewish Chronicle, 9] September 1935 ]
עיניו של הראי"ה קוק זצ"ל מצאובמוזיאון סודות אודות הבריאה בעבודה של אומן לא יהודי. הואידע לקבל ולהוקיר את האסתטיקה באשר היא.   
הרב שמשון רפאל הירש מחבר בין יוון העתיקה לישראל העתיקהבמונחים של ניגוד בין אסתטיקה לאתיקה. בהערה שלו על הפסוק "יפת א-להיםליפת וישכן באהלי שם... " (בראשית ט/כז), הוא כותב: "שיאהפריחה של יפת הוא יון; שיא הפריחה של שם הוא עבר, העם העברי, עם ישראל, הקורא בשםה' בין אומות העולם... כל אוצרות הרוח של האנושות. מקורם בשם ויפת ... יפת הביאעידון אסתטי, שם האיר את הרוח וזיכך את המוסר."
נראה שהיהדות לא אדישה לאסתטיקה, הרעיון של הידור מצווהשל חז"ל רומז גם לכך שעלינו לשאוף למלא את הציווי בצורה הכי יפה לעין.  

היווניםהאמינו בקדושתו של היופי, היהודים מאמינים בהדרת הקודש "הבו לה' כבוד שמו השתחוו לה'בהדרת קדש" (תהלים כט/ב).

יתכןולאמנות יש תכלית רוחנית: כדי לגרום לנו מודעות ליקום, המעידה על האמן העליון.האמן כדוגמת בצלאל מבטא בדרכו את רוח האל-הים.

שבת שלום

ethel@actcom.co.il