0

1 תגובות   יום חמישי, 11/3/10, 17:48

זהו, נגמר החופש הגדול, והגדולים נשלחו בשמחה לבית הספר!

כבר יומיים, ולי נשארה עדי, בת החמישה חודשים, כולה לעצמי.

אז זהו, התחלנו בשגרת הלא לעשות כלום, אבל אנחנו עושות את זה ביחד.

היום, הלכנו לבית הקפה החביב עלי במיוחד, היא ואני וידידה (האם אי פעם אוכל לכתוב חברה?) מקומית.

עדי, לבושה בורוד פוקסיה, שלא היה מבייש אף בת בגיל ההתבגרות.

היות שאנחנו גרות בלימה, שמאוד מקפידה על התאמה ולבוש מלא היא אפילו לובשת תחתונים! נדיר במחוזותי, והתחתונים בצבע... ורוד...

אבל... מה שאין לה, וזו הצהרה משמעותית כאן בפרו, אין לה עגילים!

ואם אין לך עגילים... את בן! ולא יעזור אפילו בגדים וסרטים וקשתות וקישוטים נוספים! ההגדרה ברורה!

את החורים מנקבים, בקליניקה, בבית היולדות, ועושת את זה האחיות, או הרופאה. לנו באופן אישי הציעה גם המנקה שהיתה מוטרדת שהתינוקת בת יומיים ועדיין אין לה חורים...

  

בכל אופן, הלכנו היום להנאתנו והיות שאין לנו ננה(מטפלת תינוקות במשרה מלאה), היא לא הלכה אחרינו,ואני הייתי כמעט היחידה שדוחפת עגלה, ולא לובשת חולצה לבנה...

גררנו שלל תגובות, מצ"ב הסיכום:

א. איזה תינוק יפה +אילו עיניים יפות- 20 פעמים

ב. את מחפשת ננה ?- 18 פעמים

ג. מסכנה, הננה שלך לא הגיעה?- 4 פעמים

ד. וואי, כמה הוא גדל, יש לי בגדים לתת לך, אבל הם של בת... יפריע לך? פעם אחת, אבל חזקהרגוע


 

דרג את התוכן: