האוכל של הסבתא המרוקאית שלי, הוא הדבר הכי טעים בעולם.למזלי הטוב, אמא שלי קבלה את הגנים המשובחים האלה ואני- לצערי- נולדתי נטולת גנים עטורי קולינריות. את האוכל של סבתא חנה שלי- אני חייבת לטעום לפחות פעם בחודש, מה שאומר נסיעה קלילה לנתניה סיטי, טיול קטן עם סבתאלה בחנויות ולאחר מכן- פרימת שולחן מרוקאי או במילים אחרות- אכילה פראית שלי את המזון המשובח מבית היוצר שלה. לפני כמה ימים אני מגיעה אליה לביקור שגרתי ורעב, אוספת אותה מביתה הנקי ברמות מרוקאיות ולוקחת אותה לגלידה נתנייתית באיזור הככר. רחוב לפני הכיכר עוצרים אותנו עם הרכב ומודיעים שהכביש סגור. סבבה. חניתי את הרכב, לקחתי את סבתאלה רגלית לגלידה האהובה עלינו ואחרי שתי שניות הבטנו אחת על השניה בתדהמה. הככר הפכה לזירת קרב חסרת היגיון.לא ממש הבנו מה הולך שם. אז אני- כחובבת צילומי סטילס וידאו ועוד כמה קטגוריות שלא אזכיר כאן... פתחתי את הנייד וצילמתי את הדבר ההזוי הזה שאתם רואים. אחרי צילום והמשך שוק של כמה דקות, לקחתי את המרוקאית שלי חזרה הבייתה ודפקתי את הקוסקוס של החיים.
זה הקוסקוס הכי קרוב למנת קרב. הו נתניה נתניה, ההיית או חלמתי חלום? |