כתובת נאצה שרוססה מול ביתה של אחת מן המפגינות בשייח ג'ראח, סהר ורדי:

איפה הימים ההם של ממשלת רבין שבהם ש"ס הייתה רק "מפלגה חברתית". בינתיים למדנו ש"מפלגה חברתית" היא בעיקר כיסוי אידיאולוגי כדי לגייס תמיכה בקרב הציבור המזרחי-חרדי, אבל מעבר לשחיתות והדאגה לאליטה המפלגתית ולעסקנים פוליטים על חשבון הבוחרים, הפרצוף הלאומני-גזעני של ש"ס מתגלה במלוא הדרו בימי ממשלת נתניהו. ש"ס כבר מזמן שברה ימינה, אבל בממשלה הנוכחית היא כבר לא טורחת ממש להסתיר זאת - ראו המהלכים שמובילה ש"ס לגירוש ילדי העובדים זרים ותמיכתה הבלתי מסוייגת בסוגיות התיישבות כמו למשל פרשיית "בית יהונתן" בסילוואן. 

ועם זאת, עדיין צריך לעשות אבחנה ברורה בין ההנהגה של ש"ס אשר מנסה לשוות למפלגה תדמית חברתית, אחראית ופרגמטית של מפלגת מרכז לבין מה שקורה בשטח והיחסים המתהווים בין פעילים של ש"ס לפעילי ימין קיצוני ובעיקר פעילי כ"ך.

הקשר בין ש"ס לתנועת כהנא ולימין הקיצוני בכלל וההשפעות "האמוניות" על החרדים נובע מכמה סיבות עיקריות: ראשית, שני הציבורים רואים בהתיישבות בארץ ישראל השלמה מעשה אשר מקרב את הגאולה. זהו שיתוף פעולה על רקע תיאולוגי. שנית, לשני הציבורים שנאה עזה לשמאל, לאשכנזים ולבג"צ מסיבות היסטוריות ברורות שקשורות במפא"י ואין טעם להרחיב על כך. זהו קשר דו-כיווני שכן במקביל צריך לזכור את תהליך "ההתחרדות" שעובר על חלק מציבור המתנחלים, אשר בחלקו, מאז משבר ההתנתקות, לא רואה את עצמו כציוני אלא כיהודי בלבד.

אנשי הציבור הכהני מגיעים בעיקר לבחורי הישיבות הזוכים לפטורים מן הצבא ומחפשים קצת "פעילות" וזה לא מקרי שניתן לראות יותר ויותר חובשי כיפות שחורות בין הכהניסטים שמתפרעים לאחר פיגועי טירור.

הוצאתה של תנועת כ"ך מחוץ לחוק הותירה הרבה פעילים, שחיפשו פעילות. רבים מהם השתלבו בתנועת ש"ס. ברוך מרזל מרכז את המאמץ להטות את תנועת ש"ס לכוון הימני לאומני. פעילי כ"ך לשעבר משקיעים מאמץ רב בהטיית תנועת ש"ס לכוון הימין הלאומני. הכהניסטים השקיעו מאמץ בפרויקט שנועד לשכנע את הרב עובדיה יוסף לשנות את פסק ההלכה שלו שהתיר החזרת שטחים מסיבות של פיקוח נפש.

פעילים של תנועת כ"ך, לשעבר, ממלאים כיום תפקידים רשמיים בתנועת ש"ס, כמו ראשי סניפים. מרבית הפעילים הכהניסטים הם בני עדות המזרח, חובשי כיפות ויוצאי שכונות מצוקה. המעבר מפעילות בכ"ך לפעילות בש"ס היא טבעית מבחינתם והיא משפיעה על הטיית התנועה ימינה.

ברוך מרזל, הכהניסט, משקיע מאמץ רב בקרב תומכי ש"ס, במיוחד בקרב אלה שהיו תומכי דרעי ומתנגדים למנהיגותו של ישי. סמוך לכניסתו של דרעי לכלא נפגש עמו מרזל מספר פעמים (לפני כן, לא פגש אותו). מרזל עצמו שהה ימים שלמים בישיבה המאולתרת של ש"ס "שאגת אריה", שהוקמה מול חומות כלא מעשיהו. מרזל גם עומד בראש המטה, שמארגן ביקורים של אנשי ש"ס (וגם של קבוצות חרדיות אחרות) במערת המכפלה ובמקומות קדושים אחרים בשטחים. מרזל גם קשור לרב יעקב יוסף, בנו של הרב עובדיה יוסף (שקשור מאד למרזל).

תחום פעילות נוסף המשותף לכהנא ולש"ס הוא שנאת ההומואים. אנו יודעים על כך שכל אחד מהציבורים האלו לא מסתיר את שנאתו להומואים ואת התנגדותו למצעד הגאווה, אך עם זאת מעולם לא נעשה מחקר אודות פעילות משותפת של הארגונים נגד הומואים.

מעניין לציין שרק לפני שנתיים פנתה סיעת ש"ס בעיריית תל-אביב בבקשה להוריד את דגלי הגאווה מהשכונות בדרום העיר. יש להניח כי הכהניסטים עומדים מאחורי פעילות זו אך מאחר ואין להם סיעה בעיריית ת"א, הם נאלצו לפעול דרך נציגי ש"ס בעירייה.