שהם אותנו לא מעריכים ,בחוויה מאד נעימה שעברתי לפני כמה ימים המוכיחה ש-הם הם המתבגרים אכן כן מעריכים ואוהבים .
בשעת ליל מאוחרת יושבת מהרהרת... פתע קוטע את קו מחשבתי צלצול טלפון מטרטר ומעבר לקו בני החייל בקול שבוז אומר: "אמא! מה קורה? עייף מת אבל שומר" . שואלת בשלומו והוא שופך את ליבו: "מתגעגע ומחכה על קוצים לצאת כבר הבייתה חמשושים" . ואני כהרגלי מוסיפה לחקור ו"לחפור"- "מה קורה חסרה לך מיטתך או האוכל הפולני של אמך?" והוא מגחך ועונה:אמא את פשוט לא תאמיני למשמע אזנייך אני רק מתגעגע אלייך...... לאוכל הצבאי התרגלתי ולישון בכל מצב הסתגלתי אבל אם רק היה אפשר בכל יום שאמי הגנרלית תהיה פה במקום חצי שעה לא יותר הכל היה מסתדר" .
ואני אומרת לכן לכל האמהות - אושר עילאי מזה אין ושום דבר אחר כבר לא מעניין ! אז התאזרנה בסבלנות ותנו להם להתבגר, עם הזמן מגיע השכל ואיתו גם ההערכה אלינו ואהבה שאין שניה לה ואין דומה לה לעולם.......... |