יוסף היה אהבת חיי ,הוא היה האיש איתו רציתי להתחתן ולהקים בית. כל השנים הצלחתי לחמוק מנישואין כפויים , אבל עכשיו... עכשיו רציתי לסגור חיים עם האיש המקסים שלי יוסף.הרגשתי את אהבה באה אליי, עוטפת אותי בחום , דואגת , מחבקת , אוהבת ואני מתחממת לאורה מלאה באושר .
לתוך כל אהבה הזו , נכנסה אימו של יוסף ודרכה ברגל גסה , על אהבתי.קראו לה יפה , זה הצחיק אותי נורא, שקוראים לה יפה , כשלמעשה היא לא יפה בכלל, היא לא יפה מבחוץ והיא לא יפה מבפנים , סתם אישה רעה.כן סוף סוף אמרתי את מה שרציתי לומר תמיד , אישה רעה, מפלצת , מנוולת אח... , כמה חבל שאף פעם לא אזרתי אומץ לעמוד מולה ולצעוק לה בפנים שהיא חיבלה לי באהבה ושאני .. שונאת אותה!! סוף סוף אני אומרת את מה שהייתי צריכה לומר תמיד, אני שונאת אותה , אני שונאת , איזה כיף לגלגל את המילים בפי , יש להם טעם של אניס , לקריץ שחור , מן מרירות מתקתקה שכזו , עם ריח עז של אניס , ערק משכר, איזה כיף לומר את מה שמרגישים , לצעוק לעולם אני שונאת אותך!! שנים שאני שומרת בתוכי פנימה את השנאה לחמותי , השנאה כמו אש , לפעמים גבוהה , לפעמים נמוכה , לעיתים רחוקות היא הייתה דועכת , מפאת הזמן שעבר מהרצון לשכוח ,אבל תמיד השנאה היית נוכחת בחיי, הייתה לה אוטונומיה בליבי , מין חדר כזה מיוחד , ששמור רק לה , לא שמור בגלל הצורך לֶשַמֶר , אלה שמור בגלל שהשנאה הייתה קיימת , היא הייתה עולה בגלים , במיוחד בימים שיוסף היה נוסע לבקר את הוריו בת"א ואותי משאיר לבד עם 5 ילדים , בית ועבודה .כשהוא היה חזור מביקור אצלה , הוא היה חוזר כמו ארייה זועם הוא היה מסתובב בבית עצבני וכועס ורב איתי על כל שטות. אבל אני מקדימה את המאוחר.כשהבנתי שחיי ללא יוסף הם לא חיים , החלטתי לקחת יוזמה ולהציע לו נישואין .התחלתי לתכנן את מהלכיי ,חשבתי לערב את חברתי הטובה , ברוריה שזה עתה נישאה לבחיר ליבה ואח"כ חשבתי לבקש מאחי אברהם (שהיה חברו הכי טוב ) לשאול אותו מה כוונותיו כלפיי, אך ככל שהתאמצתי לחשוב איך אני מבררת מה דעתו , הדברים נראו לי מלאכותיים ולא התאימו . יום אחד , שאלתי את יוסף אם בא לו ללכת לטייל על שפת הים בת"א .קבענו שעם צאת השבת , ניסע לת"א ונלך לטייל , כל השבת רחפתי מאושר , פנטזתי איך הוא כורע ברך ומציע לי נשואים , כמו בסרטים. לעת ערב , עם צאת שלושה כוכבים , יוסף חזר מבית הכנסת , הקשיב לקידוש שאביו ערך ואח"כ יצא אליי, קבענו להיפגש ע"י תחנת האוטובוס לת"א.באותו ערב לבשתי שמלה אפורה עם טול בצבע תכלת השמיים , נעלתי נעלי עקב שחורות ומבריקות ופסעתי נרגשת למקום המפגש שלנו . יוסף כבר חיכה לי בתחנה , עלינו לאוטובוס והתיישבנו בקצה השני , רחוק מהמולת האנשים . יוסף לא יכול היה לגרוע את מבטיו ממני.ישבנו בדממה , נושמים בקושי , אך שומרים על מרחק "נגיעה" . לאחר חצי שעה הגענו לתחנה האחרונה ברח' הירקון , ירדנו מהאוטובוס כושלים מסערת הרגשות , מהמילים שלא נאמרו ואשר דחקו בנו ללכת מהר לכיוון הטיילת. מוצאי שבת , שעת ערב מאוחרת , כוכבים נוצצים , גלי הים סוערים , נשברים אל החוף וראשי המה ממשפטים , רציתי לומר לו הכול , על התשוקה שלי אליו על האהבה האין סופית , על הרצון שלי להתאחד עימו , לחיות איתו , לשאת ברחמי את ילדיו. התיישבנו על הספסל מול הים מאזינים לגלים ואז הרגשתי איך הכול מתפוצץ לי מבפנים והתחלתי לדבר מהר ,מבלי לסדר את המילים כמו שחשבתי , כמו שדמיינתי ,אמרתי לו משפטים מבולבלים ,שאני אוהבת אותו ,אבל יש רופא במעבדה, שרוצה לפגוש אותי ושאני לא יודעת מה לעשות ויוסף הסתכל עליי בעיניו היפות ונטל את ידי ואמר , רחל אני מרגיש אליך בדיוק את אותם הדברים , אני חושב שאני צריך ללכת להוריך ולבקש את ידך . הייתי המומה , הוא נטל מפי את המילים והפך אותי לאילמת למספר דקות ארוכות ואז שאלתי ספק בצחוק ספק ברצינות , שלפני שהוא פונה להוריי הוא צריך לשאול אותי .כמובן שזו הייתה שאלתו בעקיפין, אבל הייתי חייבת שהוא יבין , שאני לא אישה ככל הנשים שהוא מכיר, רציתי שהוא יכיר בעובדה , שאני אישה עם חשיבה עצמאית ,אומנם לא משכילה , אבל בכל זאת , יש לי דעות מגובשות על החיים. יוסף חייך מבודח ואמר שאם הייתי נותנת לו להשלים את מה שהוא רצה לומר, הייתי שומעת גם את הצעת הנישואין. שבוע לאחר הפגישה בה הציע לי יוסף נישואין , הוא הגיע אלינו עם הוריו , לבקש את ידי כך היה נהוג , לפני 52 שנים , הורי החתן המיועד היו מביאים סוכריות להורי הכלה ומבקשים את ידה בשביל בנם .בסיפור שלנו , הוריו של אפרים ,באו בידיים ריקות ועם פנים חמוצות.אימי שקראו גם לה יפה, פתחה את דלת הכניסה והכניסה אותם לבית , כשהיא מברכת אותם בבואם לביתנו הצנוע , אבי משיח , ישב ע"י השולחן , אשר היה ערוך ומלא בכל טוב, לחמניות מתוקות , שזיפים אדומים , תרמילי בוטנים אותם אימי קלתה במלח ,פיסות מלפפונים דקות מומלחות וכמובן בקבוק ערק אתרוגים , אותו אבי היה מגיש בשמחות ובחגים. הוריו של יוסף ישבו לשולחן ואימו החלה לדבר, היא אמרה שהיא לא מבינה את בנה, מדוע בגיל 19 הוא צריך להתחתן , קודם שיגמור את הצבא ואח"כ ילך ללמוד מקצוע ואביו ישב בצד מבויש , כשמבטו מושפל לידיו אותם הוא פרך בעצבנות . אבי , התרגז מאוד , שהרי הם היו אמורים לבקש את ידי ולא לבוא ולהתלונן על בנם , היה והם באים לביקור נימוסים . אימי אשר צפתה מבעוד מועד , את קוצר רוחו מזגה מיד , ערק לכוסות של כל המוזמנים ונתנה להם לשתות .יוסף אשר ישב בסמוך לאביו , ישב גם הוא מבויש ואדום , אך התעשת מהר וסימן לאימו לשתוק . יוסף פנה לאבי ואמר לו : אבא משיח , אני רוצה להתחתן עם ביתך רחל , אני אוהב אותה ורוצה שהיא תהיה אשתי. אבי הסתכל על יוסף וחייך , הוא מזג שוב ערק לכוסו של יוסף ולכוסו ומבלי להסתכל על שאר הנוכחים אמר לו , שהוא שמח , שביתו מצאה לה בעל והוא מקווה שהם יזדרזו וייעשו ילדים ,בכדי שהיו לונכדים לשחק איתם. אבי הרים את כוסו ואמר "לחיים" ושניהם שתו בבת אחת את כל תכולת הכוס. אימו אשר הרגישה כי המושכות נלקחו מידיה במרמה ,כעסה מאוד אך הבינה כי את המערכה הזו , היא לא תוכל לנהל.
אחי אברהם חיבק את יוסף ואמר לו , שהם עכשיו גם חברים וגם אחים .יפה ומנשה קמו מכיסאם ופנו ללכת , אך אבי שאל אותם לאן הם ממהרים וכי צריך לדבר על החתונה .הם התיישבו במורת רוח בכיסאותיהם והחלו לדון בנושא החתונה. בשלב הזה יוסף ואני יצאנו מהצריף של הורי החוצה שמחים ומאושרים , יוסף החזיק את ידי הלחות בחוזקה וחייך חיוך מאושר. כמובן שהשיחה בנושא חלוקת הכספים ,הייתה טעונה מאוד ואימו של יוסף , לא היססה "להפיל" על הוריי את כל הוצאות החתונה.אחר כך הורי סיפרו לי כי הוריו של יוסף אינם מתכוונים לתת לירה אחרת לחתונה, החלטתי כי אני אממן את החתונה מחסכונותיי , שוחחתי על כך עם יוסף והוא הבטיח כי את הכסף שהוא הספיק לחסוך מהמשכורת הצבאית הוא יוסיף להוצאות החתונה .
בינתיים , אימו של יוסף,לא הפסיקה "לרכל " עליי, היא הייתה צוחקת עם שכנותיה על הכלה "העקומה" שהבן שלה מצא והיא הייתה בוכה אצל הבנות שלה וכלתה , שהבן היקר שלה יוסף , נפל בידיים של מכשפה , עובדההיא הייתה אומרת , רחל גדולה ממנו בשנה , מי שמע על דבר כזה שאישה תתחתן עם גבר צעיר ממנה .רחל ג'אדוֹ קָארֶד (רחל עשתה לו כישוף), היא הגדילה לעשות ויום אחד , כשעברתי על ידה ביתה , היא יצאה החוצה ושפכה אחריי מים מלוכלכים .כאילו רצתה לומר לי שכמו שהמים המלוכלכים יחזרו לאדמה , גם אני אחזור לאדמה המלוכלכת . נעלבתי מאוד ורצתי בוכייה הביתה, אבי אשר חזר הביתה מהעבודה, עוד לא הספיק להוריד את הנעלים כשנכנסתי בסערה בוכייה וסיפרתי לו מה עשתה לי אימא של יוסף . אבי כבר לא יכול היה להבליג שרך בחזרה את שרוכי נעליו ויצא לכיוון הבית של הוריו של יוסף , הוא נקש על הדלת ולא חיכה שיפתחו לו את הדלת ,אלה לחץ על הידית ונכנס לביתם , כשהוא צועק , מנשה , מנשה איפה אתה אני רוצה לדבר איתך , כמו גבר אל גבר.מנשה יצא מהחדר , מבועת ושאל את אבי , מה קרה שהוא ככה מתפרץ אליהם הביתה. אבי אמר לו כי הסבלנות שלו נגמרה וכי הוא לא מוכן יותר לשמוע , איך שאשתו מתנהגת לא יפה לבת שלו רחל ואף מדברת עליה אצל כל השכנים .וכי הוא עכשיו מבטל את החתונה, אם אשתו לא תצא להתנצל בפניו ובפניי . יפה יצאה מהחדר , אך במקום להתנצל ,היא התחילה לצרוח , שהיא לא רוצה אותי ככלתה וכי יוסף יכול לקחת כל אישה שהוא רוצה ושאני כישפתי אותו . אבי פנה למנשה אביו של יוסף ואמר לו , תשמע מנשה , אני מבין שאתה סמרטוט בבית שלך וכי אשתך מנהלת אותך ואת הבית ,"אין לי רצון ליפול בפה המלוכלך שלה" ועל כן הוא אמר ,אני אדאג לבטל את החתונה ויצא את הבית רועד מזעם . אני שעמדתי בחוץ ושמעתי את הכול , הרגשתי איך שהשמים נופלים עליי , איך כל האהבה שלי , מתרסקת אל נוכח המציאות האכזרית . אבי אשר חזר הביתה, קרא לאימי ואמר לה מָאדֶרֵה רחל , שתדעי לך , אם ביתך מתחתנת עם יוסף אני לחתונה הזו לא מגיע ובכך סגר את הנושא . יומיים שלמים בכיתי ולא ידעתי את נפשי מרוב צער, חיכיתי שיוסף יחזור מהצבא בכדי לספר לו מה קרה בהעדרו. יום שישי הגיע ויוסף כהרגלו בקודש , בא קודם אל ביתי לומר לי שהוא הגיע מהצבא , הפעם לא חיכיתי לו בחוץ לקבל את פניו., הוא נקש על הדלת ביתנו ואימי הזמינה אותו להיכנס . יוסף מיד הבחין באווירת הנכאים אשר שררה בבית ומיד שאל מה קרה, הוא לא העלה בדעתו כי פרצה "מלחמה" בין המשפחות . אבי אשר ישב ע"י השולחן וצחצח את נעליו לקראת שבת , הסתכל עליו בעייפות ואמר לו כי החתונה מבוטלת , יוסף הסתכל עליו מבולבל ושאל למה , אימי סיפרה לו בקצרה מה קרה לפני יומיים והוא היה ממש מזועזע , הוא דרש לדעת איפה אני וכשהם אמרו שאני בחדר בוכה.הוא פנה לחדרי והסיט את הוילון ונכנס פנימה , אני כמובן ישבתי על המיטה , כשעניי נפוחות מבכי . יוסף אסף אותי לזרועותיו ובעניים דומעות ,הוא אמר לי , רחל אני בחרתי בך ולא אימא שלי, אז תנגבי את הדמעות ,אנחנו מתחתנים ומי שירצה לבוא לחתונה שיבוא ומי שלא רוצה שלא יבוא וזה כולל את אימא שלי , אבא שלי וכל המשפחה שלי ...אצלי כמובן הבכי גבר והתרפקתי לו על החזה ,שבורה ופגועה כמו ציפור אשר קיצצו לה את הכנפיים. לאחר שלושה שבועות של הכנות , תפירת שמלה בשבילי וחליפה לאפרים , רכישת בגדים לאימי לאבי ולאחי ואחיותיי , התפניתי לארגן את הכיבוד אשר יוגש למוזמנים . קבענו כי את החתונה נערוך בבית הכנסת של העיראקים ברשותו של חכם עֶבוּדִי בעמישב . יומיים לפני החתונה ,אימי יחד עם דודה מיכל ודודה מרים , החלו בהכנת התקרובת לאורחים , הם אפו עוגיות , ובשלו אורז עם צימוקים וגזר, ואפו חלה גדולה לברכת "המוציא" .ביום החתונה הכול היה מוכן השכם בבוקר נשות משפחתי , הלכו לבית הכנסת ניקו אותו והצמידו 3 שולחנות ופרשו עליהן מפות לבנות וחדשות . בינתיים בבית ,אחותי וחברתי ברוריה עזרו לי ללבוש את שמלת החתונה .שמלה ,לבנה ויפה ,עם חצאית קלוש ובד טול עוטף אותה .אחותי , סרקה את שערי ושמה לי כתר עם הינומה . נעלתי נעלי עקב לבנות וכפפות ארוכות והרגשתי כמו נסיכה. חשבתי לעצמי , איזה מזל נפל בחלקי , להינשא לאהוב ליבי , האיש אני בחרתי .
|