גורל
עטה הליל
שקעה זה מכבר
החמה.
ניצבים היינו יחדו
מול המיית הים
מביטים לעומקיו
שלובים ,מאוחדים,
לב ארוג בלב
ריגוש נרקם בתוך ריגוש.
ישות אחת חצויה לשתיים
חשה איחוד אמיתי.
ובא היום
ויד הניפה בוהק סכין
חתכה ביניהם
בכאב.
צרחה נשמעה
מהעולם הזה
עד קצהו
ותפילת חנה
בנהי עצב
נשארה במקום
הביתור.
שתי דורות עברו
ניטלה הגזרה
גוף התחבר לגוף
נשמה חזרה והייתה אחת
ושירה נשמעה: הללויה... |