התפללתי אמש ואמרתי שנשוב וניפגש הבוקר ואכן אני איתכם. האמונה הוכיחה עצמה. האמונה הזו איפשרה לי לצפות בשקט וברוגע במשחקה של מכבי תל אביב אמש. לפחות מחצית המשחק הראשונה לא רמזה על העתיד להתרחש. בכל זאת כאשר הגענו אל הרבע הרביעי של המשחק הכל התחיל להתחבר. פתאום מכבי תל אביב שיחקה בדיוק כפי שציפינו וקיווינו שתשחק כל העונה. הקבוצה הזו לקח לה זמן להתחבר ובצדק. כאשר לוקחים עשרה שחקנים ומבקשים מהם להתחבר לקבוצה מאומנת זה אורך זמן רב. כך היה הדבר גם במכבי.

גם בתחילת העונה כשהכל לא זרם כפי שציפינו השחקנים עצמם כל אחד מהם נראה כבחירה טובה. זו היתה עבודתו של המאמן פיני גרשון לחברם לוחמת ומפרגנת. בשלב מסוים היה נראה כאילו פיני איבד את מגע הקסם שלו. אני המשכתי להאמין והשנה בפעם הראשונה קניתי מנוי, אביזרי עידוד וגם פרטי לבוש. לצידי ישב בני בן 13. אין מקום טוב יותר להתחבר אל הבן מאשר באולם נוקיה. השנה היתה מרתקת וחוויתית. בני שמעולם לא היה אוהד של מכבי תל אביב הפך לחבר של כבוד באוהדי הקבוצה. פתאום לימי חמישי בערב יש משמעות מיוחדת יותר. החוויה עצומה ואני מודה למכבי תל אביב שהוסיפה לנו עוד שני משחקי בית במסגרת היורוליג מול פרטיזן בלגרד. איתי ואני נהיה שם נאבד את קולינו ונעשה כל שביכולתנו לשלוח  את מכבי תל אביב לפיינל פור בפאריס. היתכן שזו תהיה השנה שלנו? אולי אליפות אירופה. זה יהיה נחמד אין ספק ואני לא מפסיק להתפלל

בוקר טוב