7 תגובות   יום שישי , 12/3/10, 19:13

הנה לכם עוד פיתוח חינוכי 'ישראלי' מקורי, שאבד לנו ואיננו: שיטת התהליכים של מרדכי סגל.


  

מדרכי סגל, יליד 1903 ארה"ב, עלה לארץ עם אשתו בשנת 1925, חלוצים במסגרת העלייה השלישית, לקיבוץ כפר גלעדי. הוא עבד במשק החקלאי, היה מרכז גן הירק ומזכיר הקיבוץ.
 
בשנת 1932  נשלח להשתלם בחינוך, במכון הפדגוגי ביולוגי שייסד באותה שנה יהושע מרגולין ברחוב יהודה הלוי 12 בתל אביב.

היו אלה גן ירק ופינת חי, ששימשו את מרגולין להכשרת מורי טבע.

לאחר שנה חזר לקיבוץ והתמנה כמחנך לקבוצת הילדים הקטנה, לשבע השנים הבאות.
בשנים אלה גיבש תפיסה חינוכית ייחודית, שנקראה – שיטת התהליכים, ויושמה בהיקפים שונים בבתי הספר הקיבוציים ובבתי הספר של זרם העובדים גם בערים, עד שנות החמישים.


  

"שיטת התהליכים" היא פיתוח מקורי על בסיס תורת דיואי (ראו פוסט נפרד). סגל טען כי חקר הטבע והאדם אינו יכול להסתפק בניתוח תמונת התופעה כפי שהיא נגלית לעינינו. תופעות הטבע כוללות גם תנועה בזמן, כלומר נמצאות בשינוי מתמיד. לכן, למידה אינה יכולה להתמצות בשיעור בודד, אלא יש לעשותה כחקירה לאורך זמן של התהליך הנלמד.


הוא טען ששיטת הנושאים (אינטגרציה של תחומי דעת סביב נושא מרכז) היא שגויה שכן היא מייצרת תמונה סטטית של העולם;

ואילו שיטת הפרויקטים (משימות חקר) היא שגויה שכן היא מכוונת לאיזה תכלית מעשית (מלבד הלמידה), שלא באמת קיימת.
במקומם הוא הציע:


"הדרך השלישית מטפחת צורה אחרת של אינטגרציה, צורת 'התהליך', תבנית למידה דינמית [שנועדה] לחולל תהליכים של למידה המקבילים לתהליכי החיים ונצמדים אליהם בשורה של נקודות מגע, תכופות ככל האפשר"

 

בפועל יצאו הילדים לסיורים חוזרים אל אותם מקומות, לעיתים במהלך שנת לימודים שלמה, וחקרו נושא כפי שהוא מקבל ביטוי בעולם המשתנה.

חקר הצומח בעונות השנה הם הדוגמה הקלאסית לרעיון זה. במהלך השנים פיתחו מורים עשרות נושאים שאותם ניתן ללמוד תוך כדי חקירה למשך זמן: רפת הפרות, מזג האוויר, חגי ישראל, הבדואים, אגדות חז"ל ועוד.


 

"הבית הכולל" בהתאם לתפיסתו טען סגל כי גם החינוך החברתי, הכללי, המוסרי והאידיאולוגי, הם תוצר של תהליך. ולכן על בית הספר עצמו לתפקד כחברה חיה ותהליכית.
רעיון זה נגזר מתורתו של וינקן (ראו פוסט נפרד), ומשמעו שהחינוך מתקיים מתוך ובאמצעות חיי יומיום מלאים. במושגים של היום: איחוד המשפחה, בית הספר, תנועות הנוער והחוגים – למסגרת כוללת אחת.

"בדינו לערוך את החלקים השונים בחיי היום-יום של הילד על פי ריתמוס טבעי, חי ומגוון. ניתן לנו לשלב עיסוקים הכרוכים במאמץ עם שעות מנוחה, לשלב עבודת שרירים שבעמידה ובתנועה עם עבודת מוח שבישיבה, קליטת ידיעות עם יצירה וחופש ביטוי, עבודה ביחידות עם עבודה בצוותא"


כל הילדים חיו יחד מחוץ למסגרת המשפחתית, מה שממילא התאים לתפיסת החינוך בתנועות הקיבוציות באותם שנים. בהנהגת המחנך הם ניהלו את חייהם כולל אחזקת הבית, עבודה במשק הילדים וגם במשק הקיבוץ ולימודים. הכול היה באחריותם, במשהו שהוא חיקוי בזעיר אנפין לחיי המבוגרים בקיבוץ.


בשנת 1939 היה סגל בין יוזמי ומייסדי סמינר הקיבוצים בתל אביב, וכעבור עשור גם של שלוחתו הצפונית - כיום מכללת אורנים. סגל ניהל את סמינר הקיבוצים עד שנת 1974 ונפטר בשנת 1991.

* הציטוטים מתוך: מרדכי סגל, מסות בחינוך, הוצאת הקיבוץ המאוחד.
* מומלץ לקריאה מאמר מאת מיקי קריץ "סגל במבחן הזמן" להורדה מאתר סמינר הקיבוצים:
* מתנצל - לא מצאתי תמונה של סגל ברשת. מוזמנים לעזור.

דרג את התוכן: