כותרות TheMarker >
    ';

    איציק אביב

    ארכיון

    תגובות (29)

    נא להתחבר כדי להגיב

    התחברות או הרשמה   

    סדר התגובות :
    ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
    /null/cdate#

    /null/text_64k_1#

    RSS
      11/3/17 11:32:
    משעשע (:
      26/8/11 00:20:

    ובאמת. איזה אבא אתה? ולא. ברור לשנינו ולדעתי גם לה שאנחנו לא מחכות לתשובה. אולי לחיוך גדול כזה.

    שלך.

     

    וכן. גם פה זה כתוב נפלא!

      28/6/11 20:34:

    אפשר לקבל את הבת שלך בהשאלה?

      15/4/11 17:53:
    אם זה קרה באמת. אז זה כמו אם לא נתעורר אז איך נתעורר.
      26/3/11 23:17:
    תודה על הסיפור שמאיר קצת עליך.
      24/9/10 09:12:
    מה ענית לה?
      7/9/10 13:46:
    יכולה להשבע שקראתי את הסיפור הזה איפשו ברשת.
      7/9/10 11:38:
    מפגר, זה כינוי שהבת שלך כנראה שמעה איפה שהוא....
    מה שהיא התכוונה להגיד לך (פרשנות שלי)
    איך לא הבנת כמה יצירתית אני? הפחד שלך מאשתך
    מנע ממך להתפעל מהדימיון וכושר ההמצאה שלה.
    אגב, הבן שלי כשהיה בן שלוש בערך גירד את הקרח מהמקרר ופיזר שלג..לשמחתי הבנתי אז שצריך לאפשר
    לילדים לפתח את הדימיון.
    יצא ארוך:-)
      1/9/10 23:49:
    צחקתי, ממש נהנתי!!!!!!!
    זה מזכיר לי שהבן שלי הבכור היה בן 5-6 לערך קרא לי "אבא אתה מטומטם" אני עניתי מאוד ברוגע ואמרתי שאם אני מטומטם אז גם הוא מטומטם כי אני אבא שלו, הבן שלי בכעס ענה לי שהוא לא מטומטם,הסברתי בגלל שאני אבא שלו ואם אני מטומטם אז גם הוא.........מאז יותר לא אמר לי מטומטם............השכנוע השתלם........שתהיה לך שנה טובה......ושנה ללא "מפגרים"
      1/9/10 09:25:

    ((((((((-:  ובאמת? איזה סוג אבא אתה?

    היה נהדר לבקר אותך, חייכת אותי על הבוקר

    * כוכב אהבה ממני

    שנה טובה טובה והמון אושר ושמחה

    לך חברי ולכל בני משפחתך

    חיה

    http://www.Bong.co.il/images/412765788883.JPG

      7/8/10 08:57:

    מפגר , בעיני, הוא זה שמנסה לסווג ...(ובמחשבה שנייה, הוא לא אשם, הוא מבוגר...)

      7/6/10 13:45:

    רק ללמוד לא לקלקל את הספונטניות בחשיבה שלהם
      15/5/10 21:50:
    אנחנו תמיד נפגר אחריהם... גם כשגדולים...
      29/4/10 09:38:


    ואני תמיד חשבתי שמפגר זה דבר יחסי....

     

    וגם חשבתי שאם אתה לא מגלה לפני כמה שנים זה היה, כנראה, (זה היתרון שבדבר) היום אתה כבר לא נכנס למריבות טפשיות של מי ינקה את השטיח... 

     

    באהבה

    עופרה

      27/4/10 08:18:


    יחי ההבדל הדק.....

     היגיון של ילדים הוא כה פשוט,,,

     התכוונה לומר שאתה מרגיז שלא מבין(-:

     

    ואנו המבוגרים ישר חושבים במובנים פדגוגים(-:

     

    והיא הנבונה,, המשיכה  בשלה....

     אז  מה   היתה תשובתך,, במטוטא ממך?

      20/4/10 02:36:

    תודה על הפוסט היפה שכתבת.

    ילדים הם שקופים ואמיתיים.

      18/4/10 12:50:

    חחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח

    ענקית היא (ואתם שגידלתם :-)

      7/4/10 08:24:

    מפגר, שיודע שהוא מפגר, עדיין מפגר?

    איזה יופי ובוקר טוב :)

      7/4/10 08:14:


    הישירות הזו של הילדים שווה זהב!!

    העניין הוא שברגע מסוים בחייהם, אנחנו מפסיקים להתמוגג ממנה וקוראים לה "חוצפה".

    עלבון אחד כזה דיו ללמדם לקח.

    אבל התום לא אובד לעולם, הוא רק מצטנף ונחבא עד שיורשה לו לשוב...

      1/4/10 22:35:


    אין על דברי ילדים

    היופי שבנאיביות שלהם.

    סיום גדול.....

    המשך חג שמח.

      30/3/10 22:24:


    ילדים הם המורים היקרים ביותר..

     

    נפלא

    נפלא

    אהבתי*

      13/3/10 06:28:

    *גאונית בתך, איך לא חשבתי על זה!!!

    מפגר יודע שהוא מפגר?

      12/3/10 22:54:

    חחחחחחחחחחח גדול

    אחלה בת.

    עכשיו אני חושבת איזה סוג

    של מפגרת אניקריצה

      12/3/10 21:49:


    נבונה גידלת.

    ומה ענית לה?

      12/3/10 21:16:

    נו, עברו די הרבה שנים, ככה כתבת. אני מקווה שהבת הפקחית שלך כבר יודעת...

    שבת שלום,

    רמי

     

      12/3/10 20:12:

    כל אימת שהגיס שלי קורא לאשתו מפגרת, אני מזכיר לו שמפגר מי שמתחתן עם מפגרת.
      12/3/10 20:12:

    נפלא, אין לי ספק שאתה יודע!

    גדול!!! אין על ילדים בקטעים האלה, אמיתיים עד הסוף...

     

    מעניין אותי מה ענית לה

    מאיזה סוג אתה אבא

    29 תגובות   יום שישי , 12/3/10, 19:43


    מאיזה סוג אתה, אבא?  

    לפני די הרבה שנים, גם בגלל עין הרע וגם בגלל שלא להיות עצוב לא אגיד כמה,  הבת שלי הדגימה לבן שלי, היא הייתה בת שבע, הוא בן חמש, כיצד יורד שלג, על ידי כך שלקחה פיסות נייר טואלט ופוררה אותם לפירורים קטנים וזרקה אותם למעלה במטרה שיפלו למטה כמו פתיתי שלג.

    אני, הייתי אתם בבית, אשתי יצאה ואמורה הייתה לחזור כל רגע, ובהחלט לא התחשק לי לנקות את אניצי הניר שקשה ללקט אותם מהשטיח, אבל אין מה לדבר שאשאיר את המלאכה לאמם. "רגע אי אפשר להשאיר אותך אתם לבד," יהיה משפט הפתיחה של נאום התוכחה שאשמע.

    ביקשתי ממנה לחדול. כשלא שעתה לי, צעקתי עליה. 

    היא סיננה לעברי: "מפגר."

    נטלתי אותה לשיחה, כמו אבא שהוא גם מחנך, והסברתי לה מה זה מפגר וכמה לא יפה לומר מילה שכזו. בתי שאלה אותי: "מפגר יודע שהוא מפגר?" ואני, גאה בחדות המחשבה של הגאון שלי, חילקתי באוזניה את עולם המפגרים לשניים, כאלו שיודעים שהם מפגרים, וכאלו שאינם יודעים.

    היא חשבה רגע ובשיא הרצינות שאלה אותי: "ואתה אבא, מאיזה סוג אתה, אתה מפגר שיודע שהוא מפגר או לא?"

    דרג את התוכן:

      פרופיל

      איציק אביב
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין