כותרות TheMarker >
    ';

    עסק משפחתי I חברה משפחתית - צרות של עשירים / אלי כהן

    77 תגובות   יום שישי , 12/3/10, 19:51

    במהלך חיי ועבודתי בעסקים משפחתיים ראיתי אנשים מבוססים מאוד שיש להם צרות הנובעות מעושרם ומצאתי את עצמי מהרהר לא אחת בשאלות הקשורות בעוני ובעושר ובבעיות הנובעות מעושר כלכלי רב. למעשה, מאז ומתמיד תהיתי לשם מה אנשים זקוקים לכסף כה רב ומה מניע אותם.

    .

    יש כאלה שאומרים לעצמם את צירוף המילים 'צרות של עשירים ...' כשהם שומעים למשל, שאיל הון הסתכסך עם הבת שלו כי הרכב היוקרתי שקנה לה ליומולדת לא מצא חן בעיניה. יש כאלה שאומרים לעצמם בסיפוק שטוב שאין להם כל כך הרבה כסף ויש שממש מאחלים לעצמם "צרות" שכאלה.

    .

    לעולם לא אשכח ראיון עם אחד מעשירי העולם, יהודי ישראלי המתגורר בארה"ב, שבמענה לשאלת המראיין ממה הוא מפחד ענה בקצרה שהוא מפחד מעוני. אם להודות על האמת, נדהמתי. שאלתי את עצמי מה יגרום לו להפסיק לפחד מעוני והאם הפחד מעוני הוא המניע אותו לעוד ועוד עסקאות ומה שווה כל הונו אם הוא מפחד כל חייו מעוני.

    .

    כשקראתי את הראיון איתו נזכרתי בראיון עם אדם שלפרנסתו מקבץ נדבות. הקבצן סיפר שהוא עובד קשה, שישה ימים בשבוע, בשרב ובקרה, ומודה לאל הטוב ולעוברי האורח שסייעו לו לפרנס את משפחתו ולחתן את בנותיו בכבוד. כשנשאל ממה הוא מפחד ענה בחיוך רחב שאינו מפחד כלל.

    .

    אז שאלתי את עצמי שאלות רבות כמו: מה המינימום שצריך אדם כדי לחיות בכבוד ? כמה כסף נחוץ לו להתקיים מבלי לשקוע במרה שחורה ? האם יש גבול לרדיפת הכסף ? עד כמה העושר תורם לאושר ומתי הוא פוגע בו ? אולי העושר אינו רלבנטי לאושרנו בכלל ? איך נחנך את ילדינו לעבוד מאהבת המקצוע ומאהבת השירות לזולת ולא בשל פחד מעוני ?  

    .

    בשל עבודתי בליווי עסקים משפחתיים הוזמנתי לפני מספר שבועות כאורח של המארגנים לכנס רב רושם שעסק ב"ניהול העושר המשפחתי". כיאה לכנס כזה, הוא נערך במלון יוקרתי בתל אביב והכיבוד זרם בו כמים. השתתפו בו לא מעט אנשים שהפרוטה מצויה בכיסם ונשמעו בו הרצאות רבות וטובות העוסקות בכסף בכלל ובמשפחות עם כסף בפרט. הכנס היה מרתק הן בשל התכנים והן בשל האנשים שהזדמן לי לשוחח איתם.

    .

    אחד האנשים שפגשתי שם הוא אדם עתיר נכסים בעל עסק משפחתי משגשג מאוד. בעבר אירח אותי במשרדו כדי לשוחח על תכנון הליכי ההעברה הבין דורית של עסקיו, אלא שלבסוף העדיף שלא לעשות דבר מחשש למחלוקת רבתי במשפחתו ואנו נפרדנו לשלום. כשהיינו בכנס הבחין בי, ובאחת מהפסקות הקפה, לאחר ששמע כמה הרצאות, הזמין אותי לכוס קפה איתו. בין לגימה ללגימה אמר לי "כעת אני באמת אובד עצות, מה אעשה אם אפתח את הנושא לדיון במשפחתי ואגרום למחלוקת גדולה ולעומת זאת מה יקרה אם הצוואה שלי תגרום לאחר מותי עוגמת נפש גדולה לבנים ולבנות ואז תפרוץ מחלוקת גדולה עוד יותר ?" פניו התכרכמו והוא נראה מוטרד. הדילמה שלו הייתה האם להתייעץ עם בני ובנות משפחתו בשאלות ההעברה הבין דורית של נכסיו או לכתוב צוואה סודית או להתחיל בתכנון המכירה של העסק המשפחתי.  

    .

    ראיתי בעלי עסקים משפחתיים תקועים בצומת הזה ללא יכולת להכריע וסובלים מאוד מכך. גם ראיתי מאבקי ירושה שפרצו בין בני ובנות משפחה שהיו אוהבים ומלוכדים ושחייהם נהרסו עת קיבלו לידיהם הון בירושה. ראיתי ואני עדיין רואה, מקומות בהם העושר ממרר את החיים, גורם נזקים חמורים למערכות יחסים, מפרק משפחות והורס כל חלקה טובה.

    .

    השבוע הרציתי באיגוד לשכות המסחר בת"א בפני בעלים של עסקים משפחתיים בנושא "הכוורת המשפחתית" - על ייחודו של העסק המשפחתי ועל דרכים ליצירת פתרונות מקוריים למחלוקות בעסקים משפחתיים. בסיום דבריי ניגשו אלי כמה משתתפים כדי לברך אותי על ההרצאה. ביניהם היה בחור צעיר שלמשפחתו עסק משגשג מאוד והוא ביקש ממני שאסייע לו ולהוריו ליישב מחלוקות קשות בעסק המשפחתי שלהם. עיניו וקולו שידרו מצוקה כה רבה שהבטחתי לו שאעשה כל שביכולתי לסייע להם. הרהרתי בו ובדבריו כמעט כל מהלך הנסיעה הביתה.  

    .

    ניסיוני האישי והמקצועי לימד אותי שיש "צרות של עשירים" שאף אחד מאיתנו לא היה מוכן שיהיו לו. לא בכדי אמרו חז"ל "איזהו עשיר ? השמח בחלקו".

     

     

    הכותב הינו יועץ לניהול, מאמן עסקי ומגשר העוסק בליווי עסקים משפחתיים. מנהל חברת הדרכה יוצרת פיתוח ארגוני בע"מ

      

    המידע במאמר הוא כללי בלבד ואינו מהווה בשום אופן יעוץ מקצועי או תחליף לייעוץ מקצועי. נא לא לעשות כל שימוש במאמר ללא קבלת רשות מראש ובכתב. 

     

                                                     כל הזכויות שמורות  ©

     

     

    לדיונים:

    הערך החיובי של ניהול קונפליקטים

    בן ממשיך בעסק משפחתי

      

    לקריאת מאמרים נוספים שלי:

    עסק משפחתי - זה קונפליקט חיי אז לוותר או להתעקש ?

    העסק המשפחתי - זה חום הלב או אש הקרב ?!

    עסק משפחתי - לפעמים גשר הוא רגש 

    עסק משפחתי - צרות של עשירים

    עסק משפחתי - מה התכנית שלכם ?

    עסק משפחתי - מחכמתם של מייסדים

     

      

    דרג את התוכן:

      תגובות (77)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        6/7/14 10:37:
      על סדרי עדיפויות וקשרים מורכבים שבין עושר לאושר בעסקים משפחתיים משגשגים אפשר לקרוא גם בכתבה הזו. http://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1000911544&fid=6099
        27/10/10 22:23:

      .

      ממש כך. מאבקים על מעמד ומקום במשפחה יכולים לפרוץ גם בחיי המורישים וכידוע הם אכן קיימים בלא מעט משפחות ללא קשר הכרחי לעושרן. לדוגמה, אפשר להרחיק עד סיפורי המקרא על מאבקי רועי אברהם ולוט, יצחק וישמעאל, יעקב ועשיו.

      .

      הדגש בפוסט זה הוא על אותם מקרים בהם העושר הוא הגורם העיקרי לקלקול היחסים, עד כמה שניתן לייחד גורם זה ולהבדילו מגורמים אחרים.

      .

      נועה, תודה על התייחסותך.

        26/10/10 19:23:
      רציתי רק להוסיף - שזה לא רק עניין של עושר. מאבקי ירושה קיימים גם במשפחות ממוצעות ומטה. המאבק הוא לדעתי על "מה מגיע לי" ו"איך מה שמגיע לי משקף את מעמדי במשפחה או את הקשר ביני לבין יתר בני המשפחה". הכסף הוא רק ביטוי לתחושות אישיות הרבה יותר עמוקות, שבדרך כלל קשורות לעצם תחושת ההשרדות והקיום שלנו בעולם.
        24/9/10 22:32:
      גילה, תודה. נהניתי לקרוא את התייחסותך.



        27/8/10 03:09:
      קראתי איפשהו, שמה שמשפיע עלינו בצורה הנחרצת ביותר הוא לא כמות הכסף או כמות הנכסים אלא התפיסה שלנו של עושר והתפיסה שלנו את עצמנו כעשירים או עניים. גם מריה קארי באחד הראיונות שלה התוודתה שהיא אינה מרגישה בטוחה כלכלית. הבחורה הזו מחזיקה נכסים בשווי גבוה מ100 מיליון דולר היום.
      עושר הוא STATE OF MIND. והמפליא ביותר הוא שלאנשים שיש להם הרבה כסף, הרבה פעמים התחושה הפנימית הזו, של עושר, שפע, ביטחון כלכלי, היא תחושה חסרה.

        1/5/10 15:36:

       

      שרי, נהניתי לקרוא את התייחסותך. תודה.

       

       

        27/4/10 18:53:

      אהבתי לקרוא.

      אכן עושר יכול לגרום למצוקה חיוך

      תלוי באדם ואישיותו.

      יש אנשים שיש להם המון ומה שמריץ

      אותם לעשות עוד ועוד כסף,

      זה לא הפחד מעוני, אלא ה- DRIVE

      הם מתמלאים אדרנלין, העשייה הזו

      נותנת להם סיפוק, תחושת הצלחה,

      וגם עוצמה ושליטה.

      ---

      אין סכום מסויים שיעשה בנאדם מאושר ורגוע,

      זו בכלל לא שאלה של סכום חיוך

        21/4/10 20:04:
       

      תודה לכל המצטרפים לדיון.

       

      האופי של בני המשפחה הוא בעל משקל רב כמו שהזכירה בתשי אך חשוב לזכור שיש הבדל מהותי בין ניהול העושר המשפחתי או ניהול כלכלת המשפחה לבין ניהול העסק המשפחתי. יחד עם זאת יש משפחות שבהן ניהול כלכלת המשפחה וניהול העסק המשפחתי מתערבבים זה בזה.

       

      יוספה, לדעתי התכנית שהזכרת נראית פנטסטית אפילו אם מדובר רק בשיפור של 1% לחודש במצב הפיננסי. אני מסכים איתך ומצטרף לריקי וסלין. מי שיודע לנהל את הוצאותיו ולשמוח במה שיש לו מצבו לרוב טוב יותר ממי שיש לו ממון רב אך אינו יודע לנהל את הוצאותיו ולשמוח במה שיש לו, אף שרמניק מזכיר לנו את היחס האמביוולנטי שיש לבני האדם בעניין זה.

       

      יהודה, אהבתי את הדוגמה שלך. תודה רבה על המחמאה האישית הגלומה בדבריך.

        19/4/10 18:16:

      היי אלי, סוף כל סוף הגעתי לפוסט שלך.

       

      אתה מעלה נושא חשוב שהוא אפילו מעבר לשאלות ששאלת:

      כיצד צוברים "עושר" וכיצד שומרים על "עושר" זה. הרבה אנשים

      שצוברים עושר לא יודעים כיצד לנהל את כספם. כי רובינו לא למדנו

      לא מהורינו, לא מהאוניברסיטה ולא מניסיון חיינו כיצד לנהל

      את כספינו. אחד הנושאים שאני עוסקת בהם הוא הנושא של

      חינוך פיננסי. LEARNING THE BASICS. זהו תהליך הדרגתי

      שצריך ללמוד בשלבים. והוא קשור להתפתחות אישית

      ולהבנה מה זה השקעות טובות. אני נמצאת כרגע

      בתוכנית שנקראת The 1% Solution- תוכנית שמלמדת

      אותך בהדרגה חינוך פיננסי כדי שכל יום תשפר את מצבך

      (בצורה נכונה) ב- 1%. זה נשמע מעט, אך למעשה זה

      הרבה. 

        10/4/10 23:10:


      אלי, שבוע טוב ..

      ותודה על השיתוף..

       

      כתבו כאן רבים דברי טעם וחכמה. בעיקר המסכימים עם ההנחה שאין קשר בין עושר לאושר...

       

      רציתי להוסיף שתי משפטים..

      צוטטו כמה מאמרי חז"ל .

      "יש לו מנה רוצה מאתיים" לפי החשבון יוצא שככל שמרבה את נכסיו תעבונו גדל בכפולות..כך שלא רק שהוא לא בא לכדי שביעה. אלא תעבונו גדל, ובהכרח באיזה שלב שהוא ,,הוא ישאר רעב...

      יש עוד תאווה שנאמר בה "משביעו רעב מרעיבו שבע" דומים התאוות זו לזו בנקודה זו..לפחות בחצי של "משביעו רעב" :-)))

       

      סיפור חסידי למוצאי שבת..שקשור ישירות לנידון..

      מסופר על אדמו"ר שדרש ב"טיש" על שנאת הממון..וחזר שוב ושוב ש"גאלט" איז "גרבש" זבל..כסף זה זבל כסף זה זבל וכו'..

      לחש חסיד אחד באזני חבירו...אמנם כסף זה זבל..אבל שכח האדמו"ר פסוק מפורש בתהילים ..."אשרי מי שמילא אשפתו מהם" :-))))))

      שבוע טוב

       

       

        10/4/10 10:24:
      אלי שלום,
      דעתי הצנועה היא שכל אדם נולד עשיר ,

      בני האדם הם אלה שמזמן עוותו כל מושג והגדרה ,אותה התייחסות קיימת גם באוכל שאנו אוכלים ושאותו אנו משנים ללא הכר .האושר האמיתי טמון ביכולת לגלות את העובדה הפשוטה הזו ובמה בוחרים ,אדם המחובר לעצמו , ששואל את עצמו בכל רגע נתון אם הוא אוהב את מה שעושה ,שחש את חדוות היצירה מתוך כישרונותיו  ,(והדרך שבה אתה מוביל את כולם כאן היא דוגמא נהדרת לכך),היא זאת שגורמת לאדם להיכנס למעגל הקסום של אהבה ונתינה , שמובילה לשפע שהאדם צריך. 

      תודה רבה על ההזמנה לפוסט המרתק ולדיון המאלף

        8/4/10 11:48:


      תודה על המאמר המעניין

      עושר לא גורם לאושר, האושר נמצא באדם פנימה , הוא יכול להחליט למצוא את האושר בו, ואני מצטטת אימרה של אנדרה מורואה "האושר הוא ההחלטה להיות מאושר יהיה מה שיהיה". כל אדם שפועל לקידום האושר שלו יפעל על מנת שתהיה לו הכנסה מספקת כדי לקיים חיי אושר. כמה? כדי צרכו  וכאן אני מתחברת לקודמי, כמה? פחות ממה שהוא מרויח כדי שיוותר לו לרגעים פחות טובים.

      אבא שלי אומר שאין הצגות, כל מה שרואים בתיאטרון נובע וקיים במציאות.

      .

      במאמר מעולה זה העלית מספר נקודות יפות וחשובות ותודת כולם שלוחה לך.

      יום אחד שאלה אותי ביתי הבכירה, על ילד מכיתתה, מה עושה אביו כי הם מליונרים. מידיעה אישית אמרתי לה שאביו לא מליונר אבל יש לה בכיתה שני מליונרים אמיתיים, היא עד היום לא מאמינה לי (6 שנים). היא רק כעת מתחילה להבין שיש כאלו שיש להם אבל חיים צנוע, בניהם עובדים כדי לממן את הרכב או המותרות האחרות שלהם וכו...

      .

      יפה דרשת, ולא, אין לי בעיות כמוצג בכתבה, אבל אולי כדאי לנסות?מה אתה אומר?

      .

      .

      בעצם, נראה לי שאני מוכן לנסות, מכסימום אקח אותך כיועץ ויהייה טוב או מצוין!!  נבוך

       

       

      בברכה, יהודה

        5/4/10 18:48:

      חוויתי בחיי שני עסקים בתוך משפחתי

      כל אחד מצד אחר ולמיטב נסיוני,
      עסק משפחתי תלוי עד מאד באופיים של בני המשפחה.
      הנכונות להניע תוך שיתוף פעולה מלא -

      הוא הישג נפלא (גם כשהרווחים נשארים בתוך המשפחה).
      הנאה, שפע ושלום

      תמיד בשמחה

      בת שבע.

        5/4/10 08:52:

      היי אלי - אתה עובד בנישה מרתקת וכל פעם שאתה "משחיל" דוגמה בין השורות אני נהנית יותר ויותר.

      נראה לי שבבסיס הדברים הדיון הזה היה ברוח של הסכמה וכל אחד תרם פיסה לפאזל מזוית הראיה שלו. 

      לדוגמה, מיכל כתבה יש משפחות בעסקים משפחתיים שמעלות את הכסף ואת השגתו על נס עד כדי כך שהוא הופך להיות גולת הכותרת של פעילות המשפחה. בהוויה שלי, זה מתכנס לעובדה שכסף הוא משאב חי.  כל משאב חי תופס נפח וחיים משלו, ואם לא מנהלים אותו נכון הוא עלול להשתלט (או להעלם). בסופו של דבר, עשירים רבים מגלים שהכסף סיפק להם רמת חיים מצד אחד ונגס באיכות החיים שלהם מצד שני. גם בנ"צ כזה הבלבול בין עושר לאושר מתחיל להתבהר.

      הבחור מאסיזי הוא דוגמה קיצונית על קצה המיתוס הדתי. לאחרונה התפרסמה ידיעה על מולטי-מיליונר אירופאי שהחליט לפרוש מכל עסקיו ולהצטמצם לדירה רגילה + זמן. הוא דוגמה שכיחה יותר. לעומת כל אלה, יש שנקלעים למשבר דרמטי, ואז מגיעה הדוגמה הבאה שלך. חיוך

       

      תודה על הדיון המהנה.

        3/4/10 13:32:

       

      תודה לכל המצטרפים לדיון הזה.

      .

      אני מכיר אדם שיום אחד הבין את הקשר ההפוך שבין רדיפת העושר להשגת האושר והחליט לעשות מעשה כפי שענתי כתבה בתגובתה.

      .

      הוא הבין שיוותר על הרבה כסף למען האושר אבל הוא גם הבין כי שכתב גפאוס ש"יש כמות כסף שמעבר לה אין כל משמעות".

      .

      הוא דמיין לעצמו מראש איך החלפת הרכב שלו תתעכב בעוד כמה שנים טובות, על אלו נסיעות לחו"ל יצטרך לוותר לחלוטין, באלו מלונות ומסעדות לא יבקר עוד, אלו מותגים אופנתיים לא יהיו כלל בהישג ידו, אלו סוגי יין לא ישתה עוד, באלו תיאטראות יבקר פחות, וגם אלו לקוחות לא ישרת ובאלו ימים ושעות לא יעבוד כלל וכו'.

      .

      היה ברור לו שהוא ישתכר הרבה פחות כסף ויצטרך לשכנע את משפחתו שעדיף לחיות חיים צנועים ופשוטים. אתגר לא קל ואפילו כואב. אכן כמו שכתב אמיר דורי הכאב סובייקטיבי. 

      .

      נדמה שדרוש אומץ לעשות מעשה שכזה. שינוי כה קיצוני אינו דבר של מה בכך והוא יכול להיות מאוד מפחיד במיוחד כשהריצה של החברה מסביב נמשכת ולפעמים אף הופכת לדהירה.

      .

      עד כמה שהדבר לא יאומן הניתוח הצליח ו"החולה" עדיין חי ואפילו טוב יותר ורגוע יותר מאי פעם. גבולותיה של תאוות הצריכה התגלו ואיתם נחשפו הבלי השקר של התחרות הקפיטליסטית. משהוסרו כבלי השעבוד למרוץ אחר הכסף התברר שלפעמים יותר זה פחות. כמו שכתבה סיגל לפעמים העשיר הוא העני והעני הוא העשיר. והרי כולנו יודעים שלא מראית העין קובעת אלא אוושת הלב.  

      .

      פתאום התפנה לו זמן לשיחות מעמיקות עם המשפחה והילדים, התפנה לו זמן וסבלנות לחברים ולחברות שלא פגש עידנים, לספרים ולסרטים שמעולם לא חלם שיגיע אליהם ולפעילות התנדבותית שלא ידע שיעסוק בה. חדות הראייה השתפרה ולפתע הבחין בגוונים רבים יותר של יופי הטבע שסביב. קצב התנועה הואט ולפתע יכול היה לתהות על טיבם של דברים שנעלמו מתודעתו ולהעמיק בהם. חדוות האיטיות. חדוות האיזון החדש. כמו שכתבה מיכל גולן "הטוב והנכון נמצא בנקודת האיזון. בקו האמצע. בהבנה האמיתית של פעימת החיים".

      .

      ממש כמו גיל שציטט את דניאל מילוא שאלתי את עצמי אם אכן אי הנחת הנובעת מהרצון לעוד היא ביולוגית ובלתי ניתנת לשליטה. נדמה לי שלא מדובר בביולוגיה אלא בפסיכולוגיה. אני מצטרף למסקנתו של יוסי. כשהאדם מודע לתכונה זו הוא יוכל לשלוט בה.

      .

      בהמלצתה של עיינה הלכתי לקרוא שוב את ההיסטוריה של פרנציסקוס מאסיזי. הרעיון זהה אף שהיישום שלו צבוע בצבעים אלטרואיסטיים ודתיים. ( עיינה, מציע לבדוק שנית את כוונת הדברים בעניין מרעיבו שבע וכו' ).

      .

      יש הסבורים כמו שרמז מיכה שויתור על עושר הוא כמעט בהכרח מעבר למוד הישרדותי. לטעמי יש דרך אמצעית שבה ניתן לעסוק ביצירה ובניה מבלי לחלום חלומות עושר ומבלי לרדוף אותו כלל וגם ללא תודעת מחסור הישרדותית. הכל בראש.

      .

      יש משפחות בעסקים משפחתיים שמעלות את הכסף ואת השגתו על נס עד כדי כך שהוא הופך להיות גולת הכותרת של פעילות המשפחה כמו שכתבה מיכל. במשפחות כאלה המאבק על הכסף הוא רק עניין של זמן שהרי לא ייתכן שתמיד יגדל. לכאן מצטרפת עדותה של רננה על הגחלים הלוחשות מתחת לפני השטח ולכך מצטרפים דבריה של פרח שיש כאלה שמנסחים צוואות על בסיס רגשי ולא ענייני כלל וזה רק מוסיף אש למדורה.

      .

      מיכל גולן, הפרשנות שלי לפסח מצה ומרור היא שמצה היא מריבה ( בין ניצים ) שהתחילה בפסיחה על מישהו או משהו חשוב והסתיימה במרורים.  

      .

      סיגל, לאחרונה סיימתי בהצלחה רבה הובלה של תהליך גישור מורכב בחברה בעלת משק חקלאי כזה ואני מכיר קצת את קומפלקס "הבן הממשיך". יוסי, יש כלים לבצע תהליך גישור שיוביל לחוף מבטחים תוך הפרדה בין רגשות פגועים לבין טובת החברה וכמו שכתב שי יש אכן פעמים שרק "משקיף מן הצד" יוכל לחלץ עסקים משפחתיים מן המיצר.

      .

      לכל מבקשי העושר אני מאחל שתהיה פרנסה טובה כדי הצורך בנחת רוח, באהבה ובריאות ומצטרף לאיחולים של שרה וליבנת

      .

      חג חירות שמח !

        31/3/10 09:47:

      אלי,

      מעתה אמור אם כך העני - עשיר והעשיר - עני.

      החיים מלאי סתירות ומשמעויות שאם רק נוכל לגרד את המעטה המכסה את ענינו נשכיל לראות את האחר בחולשותו ובמניעים האמיתיים שמנהלים אותו. כמה פשוט כמה לא מובן.

       

      דוגמא מעולם אחר, אתמול בלילה שמרתי במשמרת ראשונה במושב בו אני גרה. המושב נראה מבחוץ כמקום עשיר. בתים רחבי ידיים, מדשאות מטופחות, רחובות יפים והרבה רכבים מפוארים. למי שמגרד את המעטה הדק שמכסה את עיניו ויש לו צוהר פנימה, יכול למצוא כאן, לצד חקלאים שהצליחו,  גם כאלו שבקושי רב מוציאים את לחמם. אל ואלו מטפחים גינות ומשקיעים בנוף.

       

      המשקים החקלאיים עוברים לבן ממשיך יחיד מתוך כמה ילדים שיש, נושא "הבן הממשיך" מייצר הרים של בעיות בתוך המשפחה ולא פעם הורס משפחות שלמות. לכאורה, צרות של עשירים, ובפועל צרות של ממש.

       

      ומכאן שהחיים מורכבים ואל לנו לתת למראה עניים להיות חזות הכול.

       

      חג שמח,

      סיגל

        29/3/10 02:01:
      באוירת חג הפסח אולי אפשר לומר שצרות משקפות מקומות צרים בתודעה, חווית צמצום פשוטו כמשמעו.    עושר שיוצר רווחה מאידך, יכול להוות מוקד לצמצום בתחומי חיים אחרים.  עוני שיוצר חווית צמצום מחד, יכול ליצור גם חווית שיתוף, קבלה, ואחווה מצד שני.  אין צורך לשפוט אף אחד וכן לא את כספו אלא לבדוק מה זה משקף עבורי?   בנקודת הסיום, כולנו באנו ללמוד אהבה, סליחה, שלום ואחדות.  אנו מתעמתים עם השיעור הזה כל אחד עפ דרכו ואמונת המפתח שהוטמעה בו.  הטוב והנכון נמצא בנקודת האיזון, בקו האמצע, בהבנה האמיתית של פעימת החיים.  מה זו מצה? משהו שלא מוצה.  ועלינו לאכלה כדי לזכור שאל לנו לתפוח בלי סוף.  חג שמח!
        25/3/10 19:38:

      העלית סוגיה שבעצם נוגעת לכולנו ברמה זו או אחרת. אני מבקשת להתמקד במשפט אחד שכתבת והסב את תשומת לבי. כתבת "גם ראיתי מאבקי ירושה שפרצו בין בני ובנות משפחה שהיו אוהבים ומלוכדים.."  אני חושבת, שעל פני השטח הם נראו כמאוחדים, אך מתחת לפני השטח רחשו תהליכים, שרק צוואה אחרי מות, או חלוקה בחיים גרמו להתפוצצות הפומבית.  ראיתי זאת בסביבתי הקרובה וזה כל כך עצוב.  ללא ספק, ככל שאדם צובר עושר הוא גם צובר סביבו גם כעס, קנאה ותככים.

       

      אני חושבת שאדם לא זקוק להרבה יותר מאוכל טוב, בגד לגופו וגג לראשו. אילו רק אפשר היה לעשות זאת... מבלי להביט בביתו של השכן.

       

      חג אביב שמח ופורח

      רננה :)


      "צרות של עשירים"

      זאת בדיוק הבעיה, לא רק העושר עובר בירושה, אלא גם הצרות.. ולא אחת, כשאדם הולך לעולמו.. הצרות גודלות, מתרחבות, ומסכסכות עד כדי פירוק המשפחה כולה ואיבוד הנכסים של המוריש, בהליכים משפטים מיותרים.

      והבעיה העיקרית היא שרוב המצווים, מצווים את רכושם בחלוקה שנובעת משיקולים אישיים שקשורים לרגש, ולא על מה זה יגרום כשהוא כבר לא יהיה פה כדי לתמוך בנהנה על פני הכולם, או כדי להשכין שלום...

       

       

       

      מאוד נהנתי בקריאת הפוסט!

       

      תודה!

       

       

       

       

      גם צרות כאלה, שאיני מקל בהן ראש, ניתן לפרוט לפרוטות. לעיתים, באמצעות יועץ כמוך שהיתרון הגדול שלו, מלבד הניסיון והידע, הוא בהיותו, משקיף מן הצד.

       

       

        20/3/10 17:28:

      צטט: גיל גרטל 2010-03-19 18:38:29

      פוסט מעניין אלי, וכתוב מדויק, ותגובות הקוראים גם.

      נזכרתי בספר "המצאת המחר" של דניאל מילוא, שם הוא מצביע על אי הנחת, והרצון לעוד, כתכונות ביולוגיות של האדם.

      האדם מטבעו אינו מסתפק, רוצה להגדיל, להשתלט, לעשות ולשנות.

      הייתכן שאם יהיה מודע לתכונה הזו הוא יוכל לשלוט בה?

       

        20/3/10 13:27:

      מעניין.
        19/3/10 18:38:

      פוסט מעניין אלי, וכתוב מדויק, ותגובות הקוראים גם.

      נזכרתי בספר "המצאת המחר" של דניאל מילוא, שם הוא מצביע על אי הנחת, והרצון לעוד, כתכונות ביולוגיות של האדם.

      האדם מטבעו אינו מסתפק, רוצה להגדיל, להשתלט, לעשות ולשנות.

        19/3/10 10:32:

      כתבה מעוררת מחשבה 

      יחד עם זאת הדוגמאות שהבאת הינן קיצוניות

       

      סיימת באיזהו העשיר השמח בחלקו

      יחד עם זאת

      כל אחד נושא שק

      ואף אחד לא מוכן להחליף את השק נעם זה של חברו

       

      ולגבי העשירים

      זה נכון שיש להם יותר "צרות"

      גם שחקן של מכבי תל אביב חי יותר במתח

      מאדם שמבלה את זמנו הפנוי בבית קפה ובקריאת עיתונים

       

      אחריות, עשייה, הלא נודע מעורר מתח

      אך שכרה בצידה

       

      ונחזור לדוגמאות שהבאת

      תמיד עדיף עשיר שבונה את חייו

      מאחד שחי במוד של הישרדות

       

      נהניתי וכיכבתי.

        19/3/10 09:16:

      צטט: פיזיקה משפחתית 2010-03-17 19:25:18


      אכן מעניין מאד התחום, כסף כמובן מעניין את כולנו, ועסקים משפחתיים משלבים בין שני התחומים הכי חשובים. (טוב אפשר להוסיף בריאות וכיסנו כמעט הכל)

      לדעתי יש בלבול גדול סביב הכסף, הכסף הפך למטרה ולא לאמצעי.  כשהופכים את ההתייחסות קודם מגדירים מטרות, הכסף מגיע.

      תודה שפתחת את הנושא למחשבה.

      הוא הפך מטרה ברגע שאנשים, כבודם, איכותם נמדדים בסמלי הסטאטוס החיצוניים שהם רוכשים כדי להגדיל את הערך שלהם בעיני האחרים. 

       

        18/3/10 17:14:

      יפה אלי,

       

      המחשה של "צרות של עשירים" להזכירנו שכאב הוא עניין סובייקטיבי ומה שרואים מכאן לא רואים משם.

       

      מזכיר לי בדיחה:  מישהי מספרת לחברתה שאדם קרוב אליה מת משפעת
       עונה לה חברתה - אה... שפעת זה לא רציני...

        18/3/10 14:40:

      קראת בעיון את דברייך,, ובהחלט מסכימה עימך,,,,,

       

      חושבת ש בכל רגע נתון בחיינו אנחנו יכולים לבחור אחרת,,

       ואני שמעתי ,על לא מעט אנשים מבוססים שמכרו הכל ועברו לחיות בצינעה , בפחות חומרנות,,

       בשלווה בטבע,,ללא דאגות ממון מיותרות ומתחים הנילווים לזה,,,

       רצו חופש יצירתי וקצב אחר,,

       

       מצד שני יש גם כאלה שלומדים להתנהל נכון כדי למנוע מפלות ומפחי נפש,

       ולהנות גם ממה שיש,,ויכולים לפתח יצירתיות עיסקית מוצלחת ורגועה....

       

      אז כל אחד  מביא את המזג והאופי שלו , וכל הוויתו וכו',לבחירות שעושים בחיים

      *  תודה אלי על פוסט מעניין

        17/3/10 19:25:


      אכן מעניין מאד התחום, כסף כמובן מעניין את כולנו, ועסקים משפחתיים משלבים בין שני התחומים הכי חשובים. (טוב אפשר להוסיף בריאות וכיסנו כמעט הכל)

      לדעתי יש בלבול גדול סביב הכסף, הכסף הפך למטרה ולא לאמצעי.  כשהופכים את ההתייחסות קודם מגדירים מטרות, הכסף מגיע.

      תודה שפתחת את הנושא למחשבה.

        17/3/10 16:22:


      יש כאן שני מישורי דיון שלא קשורים, בהכרח, זה לזה.

      העניין של העושר והאושר והקשר ביניהם הוא עתיק ממש. נראה לי שמקובלת היום העמדה שיש מינימום מסוים של עושר שיכול להבטיח אושר ושמחת חיים (אם לא מתערבים בעניין גורמים נוספים שהראשון בהם הוא ה.בריאות האישית).

      מישור הדיון השני הוא מישור המומחיות שלך שנראה לי מעניין ומרתק ו..מסובך מעין כמוהו: עסקים וחברות משפחתיות. בעניין זה קטונתי מלדבר עליו. אבל אולי דווקא ההפרדה הדיכוטומית (אם כל הקושי בעניין) בין העניין של בריאות העסק לבין החיכוכים המשפחתיים הוא הדגל שאותו צריך להרים מול הלקוחות שלך. בענין המשפחתי תמיד יש כוחות נוספים המעורבים בו ואשר משפיעים בדרכים שלכאורה לא קשורים לעסק בכלל - על העסק, הרבה יותר מ"קומון סנס".

      מענין באיזו מידה יכול היועץ להפריד הפרדה כזו? ובכלל" האם זה כיון מעשי בכלל? 

        17/3/10 15:40:

      לכסף אין חשיבות, רק לכמות !

      סתםםםםםםםם

      כסף בא, כסף הולך

      יש כמות כסף שמעבר לה אין כל משמעות. מרוב רצות לחסוך ולחסוך אנשים מאבדים פרופורציה ושוכחים להנות מהכסף שברשותם והפכו את הכסף למטרה.

      חבל ואני מרחם עליהם

      (*)

        17/3/10 08:11:

      עושר הוא לא תעודת ביטוח לאושר

      הוא רק כלי

      והשאלה איזה גודל כלי אתה צריך, כדי להיות מאושר....

        16/3/10 22:29:

      צטט: אלי כהן 2010-03-15 21:22:18

       

      .

      עיינה ודנה, יש לחז"ל משפט גם לעניין הצורך. "מרעיבו שבע, משביעו רעב". נוהגים להזכיר זאת בקשר ליחסי מין אבל לדעתי זה יפה גם לעניין העושר. שווה עיון ולמידה.

      .

      אלי - הביטוי שהבאת מכוון ליצר הרע.

      אני לא נכנסת להגדרות סביב אישיות של עשירים. יצר הרע או לא, העובדה היא שבעסקים כסף זה לא חפץ דומם כפי שרבים מתייחסים אליו. זה משאב חי שמשפיע על הפרט והקבוצה, ואין קשר בינו לבין אושר. נדמה לי שגם חז"ל אמרו זאת פעם.

      אגב, אתה בוודאי תאהב את הסיפור של פרנציסקוס מאסיזי.

        16/3/10 01:36:


      הי,

      תודה לך,

      על השיתוף.

       

      פוסט שאפשר לדון בו שנים,

      כל אחד והאושר שלו.

      מעדיפה להיות בעלת ה"עושר",

      ושזו תהיה דאגתי.

      שבוע נפלא,

       שרה קונפורטי

       

       

      www.sarakonforty.com

        15/3/10 21:22:
       

      תודה רבה לכל האורחים והחברים. נעמה לי התייחסותכם.  

      .

      תודה ליהודית, לפיני וליגאל שהחמיאו לסגנון הכתיבה שלי.

      .

      איזולדה, קיבלתי את הצעתך.

      .

      עדינה, שרי ויעל, אני מצטרף לדעתכן. לדעתי הריקנות שתאוות צריכה אמורה למלא לעולם לא תתמלא. אני מאמין שהיחס לכסף חשוב מהכסף עצמו. הרי חכמי הזן אמרו ש"לא חשוב הדבר אלא היחס לדבר" ובמקורותינו נאמר ש"אוהב כסף לא ישבע כסף". כלומר לא הכסף הוא הבעיה אלא היחס אליו' הרדיפה אחריו ואחרי הדברים שהוא יכול לקנות לנו.

      .

      בלהה, טוב שהבאת את הסרטון העוסק בקשר שבין עושר לאושר. בילדותי קראתי בעצב רב על המלך מידאס שהזדמן לו לבקש משאלה והוא ביקש בקשה שגרמה לכל שנגע בו להפוך לזהב. כשראיתי את הסרטון והדמויות המככבות בו נזכרתי שוב בסיפור הזה.

      .

      מיכל ר', ככל שהדברים קשורים למשפחות יש ודאי משפחות שכמעט רק עושרן הוא זה שגרם להן נזק ואני מתכוון לאלה שלפני צבירת העושר והצורך בניהולו המשותף היו משפחות מלוכדות ואוהבות. עושר רב ( ועוני קיצוני ) יכול לקלקל גם את היחסים הטובים ביותר. זה כמובן לא אומר שאין משפחות שיריבו גם אם אינן עשירות בכלל. אגב, לפני מספר ימים ראיתי מודעת רחוב המזמינה את הציבור להרצאה בנושא "ליל הסדר וסיר הלחץ המשפחתי"...

      .

      נאווה, בחלק מהעסקים המשפחתיים הצרה נובעת מחוסר היכולת לנהל יחדיו את העושר המשפחתי. כלומר הצרות אינן נובעות רק מהעושר אלא מהשיתוף בעושר והצורך בניהולו במשותף על כל האחריות הכרוכה בזה.

      .

      כשמדובר בהעברה בין דורית יש הורים שיעדיפו למכור את כל נכסיהם הלא נזילים ובלבד שבמותם יורשיהם לא יהיו שותפים בעסקיהם והכל מתוך ראיית הנולד. לעומתם יש כאלה שלא מוכנים לשמוע כלל על מכירת החברה שהקימו ב 10 אצבעות והם מבקשים מילדיהם שלא למכור אותה גם אחרי מותם. כמו שאומרת דינה, קשה להיפרד מהתרנגולת המטילה ביצי זהב. לדעתי, ההכרעה בעניין זה היא אישית לחלוטין והיא מאוד מושפעת מהנסיבות המיוחדות ולכן כל מקרה לגופו. יחד עם זאת, כמו שכתבה גם מיכל ה' יש יתרון בתכנון ההעברה הבין דורית ובמקרה הצורך ע"י גישור.

      .

      מיכל ה' הניתוח שלך מעניין. הוא מחלק את הפחד לרציונאלי ולא רציונאלי. הוא גם מחבר את העושר להרפתקנות. לדעתי השילוב של תאוות עושר ותאוות סיכונים יוצר מצבים אישיים וחברתיים קשים מאוד.

      .

      דורון, כשקראתי את דבריך נזכרתי שאחד מלקוחותיי אמר לי פעם ש"כולם רוצים להתעשר אלא שהעולם מתחלק לאלה שיודעים ולאלה שלא יודעים לעשות זאת". לפי תפישתו, רדיפת עושר אינה זו שמעשירה את האדם אלא הכישרון המולד לעשות עסקים ולהרחיב אותם. הכישרון הזה כולל לדעתו גם את הנטייה לחשוב כמעט כל הזמן במונחים של יצירת תועלת כספית מכל פעולה. למיטב הבנתי, מכך נגזרת חשיבה תועלתנית על כל דבר, אפילו בעת בילוי חופשה, ולטעמי גישה כזו משחיתה את המידות הטובות ומעכירה את האווירה.

      .

      ליזה, ראיתי בחיי כמה וכמה בעלי קריירה מכניסה שלא היו מאושרים ועשו תפנית חדה לעבר קריירה שונה שהיא הרבה פחות מכניסה אבל בה מצאו את אושרם. הם עשו זאת מבחירה חופשית לחלוטין אלא שהויתור על כסף היה עבור חלקם קשה ומייסר בתקופת המעבר למצב החדש.

      .

      עזרא, נדמה לי שיפים לדבריך בעניין אסיה ואפריקה דברי יובל בעניין הבהוטנים וגם דברי פיני שהציע ש"אנשים יוצרים את המסגרת שבה הם מתפקדים, והמסגרת מעצבת אותם בהתאמה".

      .

      מיכאל, אני מצטרף לדעה שאחת התכונות ביצירת העושר היא היכולת לשמור עליו ולנהוג במדיניות של צרכנות נבונה וניהול סיכונים מדוד ושקול.

      .

      אמיר, אילנה, הזכרתם לי את וורן באפט שאמר בערך כך: "לפעמים הכסף יאפשר לנו להיות בסביבה מעניינת יותר אבל הוא לא יוכל לשנות את כמות האנשים שאוהבים אותנו ולא יקבע כמה בריאים נהיה".

      .

      עיינה ודנה, יש לחז"ל משפט גם לעניין הצורך. "מרעיבו שבע, משביעו רעב". נוהגים להזכיר זאת בקשר ליחסי מין אבל לדעתי זה יפה גם לעניין העושר. שווה עיון ולמידה.

      .

      יוספה ורחל, אם כבר התחלנו במדרש חז"ל אזכיר גם ש"אין אדם יוצא מן העולם וחצי תאוותו בידו"  ולעופרה "למד מאהבה וסוף הכבוד לבוא". לדעתי זה מתייחס גם להעדפת המקצוע והחתירה לפרנסה טובה.

      .

      מיכלי, אני לגמרי מסכים איתך שהכסף הוא גם סמל ולעיתים כשרודפים אחר כסף או רבים עליו מסתתר מאחרי זה משהו אחר כמו מאבק על השפעה, שליטה, כבוד ולעיתים גם סגירת חשבונות ישנים. במיוחד במשפחות ובמיוחד בירושות. כמו שהסביר דניאל, זה עצוב וכואב. 

      .

      יוסי, אני לא ממש מציל משפחות מעושרן שהרי שכר הטרחה שאני גובה אינו עד כדי כך גבוה... אבל אפשר לומר שבעבודתי אני מביא איתי גישה שונה לחיים. הלוואי והיה ניתן לסייע לאלה שגם עושרם לא יציל אותם כפי שהזכירה לנו אן. לישראל חברנו אזכיר שבין הטייקונים הגדולים יש כמה תורמים גדולים המצילים משפחות אחרות בכספם וזה מחמם את הלב.  

      .

      מיקי, ראיתי גם משפחות מאושרות כל אחת על פי דרכה וגם משפחות אומללות הדומות זו לזו אבל למה לי להתווכח כעת דווקא עם טולסטוי ?!

      .

      דני, שרוני, ההגדרה של דני לעושר עשויה להתאים גם לאלה המוגדרים עניים. הלא כן ?
      .

      איילת, ההסבר שלך על הרגל ושינוי מצא חן בעיניי לא פחות ממה שאהבתי את הוופל של גילוש... אני מאמין שאדם שהתרגל לחיות ברמת הוצאה של 50,000 ₪ לחודש וייאלץ לחיות לפתע ברמת הוצאה של 15,000 ₪ לחודש בלבד ירגיש יותר גרוע מאדם שחי כל חייו ברמת הוצאה של 12,000 ₪ לחודש. ( מירי, גם לי לקח זמן רב להבין שאפילו עשירים מופלגים יכולים לחוות תחושת מחסור קשה כפי שמתארות גילוש ומיכל א' ).

      .

      סמי, לדעתי, לא כל עושר הוא זיוף או יוצר זיוף. יש גם עושר השמור לבעליו והוא לגמרי אמיתי. הכרתי כמה אנשים עשירים מאוד ואמיתיים מאוד שממש נעים להיות בחברתם ומה שנעים בחברתם לטעמי אלה הן הענווה והתרומה לזולת. לכך כיוונו לדעתי דבריה היפים של דרור.

      .

      עדנה, "אחרי ה 10 מיליון דולר הראשונים ההתנהלות היומיומית לא משתנה" ?! אני מכיר מאוד מקרוב כמה אנשים שאחרי ה 10,000 ₪ הראשונים לחודש ההתנהלות היומיומית שלהם לא משתנה והם גם מאוד רגועים. הקביעה שלך ש"מרבית האנשים שואבים את ביטחונם האישי מן הממון שברשותם" הזכירה לי את מאמר חז"ל: "אדם דואג על איבוד דמיו ואינו דואג על איבוד ימיו. דמיו אינם עוזרים וימיו אינם חוזרים".

      .

      אני מצטרף לרונית שמציעה לנו להעשיר את עצמנו בדרכים אחרות. האמת שנעים לחיות בחברת אלה שזו העדפתם.

        15/3/10 06:52:


      אלי... זה ענין של סטייט אוף מיינד....

      ותודעת אושר ועושר.

      אני מכירה לפחות שני אנשים עשירים ביותר,

      שחיים כל הזמן בתחושת עוני ומספרים לי עליה

      כאילו מצפים לעזרתי (חחחחחחח).

      פעם זה הכעיס אותי,

      היום אני מבינה שהמצוקה שלהם אמיתית.

       אני למדתי להנות מוופל טעים שעולה כלום

      ולהרגיש מלכת העולם... הם יכולים להרשות להם את העולם

      ולא מסוגלים להנות מכלום.

      תודה על המאמר... עניני ומעורר חשיבה.

       

       

        14/3/10 22:06:

      אלי  יקר,

      תודה על ההזמנה.

      תקצר היריעה לדבר בנושא זה . נושא בעל היבטים כה רבים.

      מנסיוני ומהתבוננותי , אני יכול לקבוע בוודאות:

      כסף אינו עושה אדם למאושר. לעיתים, נהפוך הוא.

      אלא מאי? הואיל וחיים אנו בעולם חמרני, אי אפשר לנהל חיים סבירים כשהפרוטה אינה מצויה בכיס.

      יש צרך בכסף, לאו דוקא הרבה כסף, אבל במידה כזאת שיספק את צרכיו החמריים והרוחניים של האדם.

      כשזה קורה , היכולת להגיע לאושר תלויה באדם עצמו וכן בתנאי חייו הסביבתיים, כגון: משפחתו, עבודתו וכיו'ב.

      ארוכה הדרך אל האושר בכל מקרה. שימוש נכון במעותיו של אדם, יכול לסייע, אבל לא להוות תחליף לאושר. אבל שלא יובן לא נכון: כמות נאה של כסף (לאו דוקא עושר) - אמנם לא תביא בכנפיה לתחושה עמוקה של אושר לאדם, אבל היא עשויה להעניק לו רגיעה אם יידע להשקיע כספו בחכמה. גם רגיעה בימינו אינה דבר של מה בכך.

      ערב נעים  !

        14/3/10 21:35:

      מעניין מאד.

      גם אני לא העזתי לשנות מקצוע מפחד שלא יהיה לי כסף (לבסוף כעת אני מנסה לשנות).

      מצד שני אני לא רוצה שיהיו לי מליוני שקלים כי זה כבר נראה לי כאב ראש.

      אני מכירה אנשים שיש להם הרבה מאד כסף וכל הזמן הם טרודים באיך לשמור עליו ולהגדיל אותו. זה נראה לי כבר עבדות לכסף.

      *

        14/3/10 19:21:


      עושר אינו חיסרון יש ליהנות ממנו

      למרות שמרבה נכסים מרבה דאגה .

      אך

      יש מליונים, בעיקר, באסייה ובאפריקה  

      שהיו בוחרים דווקא בדאגה זו

      שתהיה נחלתם.  

        14/3/10 18:05:

      אני אוהב את הסגנון הישיר והמיוחד שלך...

       

      אנשים יוצרים את המסגרת שבה הם מתפקדים, והמסגרת מעצבת אותם בהתאמה.

      כשיש כסף, הבעיות אחרות.

      לדעתי, זה לא עניין של לרדוף כסף. זה פשוט עניין של לתפקד במציאות נתונה...

       

      כל אחד והצרות שלו...

       

      כל אהבתי

       

      פיני 

        14/3/10 13:43:

      היי אלי - פוסט יפה.

       

      אני לא יודעת מי הראשון שהמציא את הרעיון לחבר ביניהם אבל אין קשר בין אושר לעושר. אלה שני ערכים נפרדים וכל ניסיון לחבר ביניהם מתגלה כעקר. אושר זה מושג שפועל ברבדים שונים לגמרי. תשים כסף בבנק ותחיה מהריבית - ויש לך הכנסה שוטפת. אין אפשרויות כאלו בהקשר של אושר.  זה מושג ערטילאי, בלתי מדיד, שיכול להשתנות מיום אחד למשנהו ללא קשר למצבו הכלכלי של האדם.

       

      עושר מחובר לכסף, וכסף הוא נושא כשלעצמו. ככל שלאדם יש יותר כסף, ככה הכסף יותר מכתיב לו את אורחות חייו. זו סחרחרת קסמים שמזיזה את ההגדרה "די צורכו" במעלה הסקאלה של רמת חיים ככל שאדם מתעשר. זה תהליך טבעי - מה שהספיק לו בעבר לא יספיק לו בעתיד כי בדרך כלל ככל שיש יותר כסף, ההוצאות "העקיפות" גדלות בהתרם (להבדיל מהוצאות ישירות כתוצאה מהגדלת מספר הילדים, כדוגמה).

       

      כסף יכול להביא תחושת בטחון או כוח. אושר חי ברבדים שונים לגמרי. אף עשיר מהעשירים שפגשתי לאורך חיי לא אמר שעושר מביא לו אושר. נהפוך הוא - זה מביא לו מתח, אבל הוא חש בטוח יותר, חזק יותר, גבוה יותר.

       

      מה זה "די צרכו"?  זה מאד אישי כי זה מערב מבנה אישיות וחוויות חיים של האינדיבידואל. אבל בעסקים הכל פשוט יותר - אתה יודע שהעיקרון הוא להמשיך ולהתפתח שאחרת מתחריך יבלעו אותך. זה לא קשור לעושר ולא קשור לכסף פשוטו.  זה קשור לכוח ושליטה...והעושר הוא התוצאה.   לכן אומרים שכסף איננו המטרה אלא האמצעי. 

       

        14/3/10 11:39:

       

      תמשיך ... למה הפסקת לדבר ? ... אנחנו מקשיבים :-))

       

      מאוד מעניין !!!

       

       

        14/3/10 08:11:

      אלי היקר,

      מאמר מעניין אשר נוגע בליבת עניין האושר ומיהו באמת עשיר, זה השמח בחלקו,

      או זה אשר עושה את ימיו ולילותיו שאינם לילות להגדלת הקפיטל וצובר עוד ועוד הון.

      אני אישית מכבד ומעדיף את אלו אשר שמחים בחלקם ואושרם איננו מזוייף כי אים אמתי וכנה.

      על אף ולמרות עדיף להיות בריא ועשיר  מאשר חולה ועני....

      העיקר הבריאות.

        14/3/10 07:23:

      האושר אינו בחומר גם אם לעיתים כך נראה

       

      יש הבדל משמעותי בין אושר לעושר

       

      לאדם מאוד נוח לחיות בהרגל וכאשר מוציאים אותו מהמקום בו הוא רגיל להיות יש פחד

       

      וזה לא משנה מה רמת ההכנסה שלך , אם טוב לך שם או רע לך

       

      הרבה יותר קל לנו בהרגל ובמוכר כי שם אנו יודעים איך להיות

        14/3/10 07:08:


      ראשית שווה קריאה.

       

      צרות למי אין צרות השאלה איך מבינים את הצרות...יש לי שותף בעבודה רב נכסים שלאחרונה התפנה מגרש שלו שהשכיר  בן 10 דונם בגוש דן הוא נכנס למשרדי בוקר אחד עם פנים של אדם שיומו הגיע ומספר לי שכעת עד שימצא שוכר חדש יש לו צרה צרורה הוא צריך לשלם את הארנונה, והוא לא נרדם בלילה....(יש לו עוד כמה מגרשים בגוש דן ועוד ווילות בהשכרה....!!!) ת'אמת הוא באמת סובל...ותאמין לי אני הרגשתי רחמים על האיש.

       

      אני נוגע רק בסיפורך על העשיר שפוחד מעוני....זה העניין שאיש בעצם אינו מבין ממה הוא פוחד. האיש מונע מאישיותו שמחייבת אותו "לעשות" כסף...כלומר זאת התחושה שלו לצורך ליצור שקיים בכל אחד מאיתנו מדרגת 0 ועד לרצון לרצון בלתי נשלט. אני לדוגמה מונע מהצורך הכמעט בלתי נשלט לסיים יום עם בניה/יצירה של משהו ממשי...דחף מימי ילדות, אבל כסף ככסף לא מעניין אותי מעבר לצרכי הקיום.

       

      אתמול בקרתי במקום שמוכר אביזרי אופנה ומותגים נעליים ב 2000 ש"ח וצפונה וכך כל שאר המוצרים במקום ראשית הייתי המום מחרדת הקודש של הקונים מול שמות המותגים והדחף לקנות או ה"עצב" מול חוסר היכולת לעמוד בעלות הכספית..עמדנו אני וזוגתי והסתכלנו בקהל

      וחשבתי לעצמי אני יכול ל"השתגע" ולרכוש נעל ב 2000 ש"ח פעם ב...אבל אם יכולתי לעמוד כלכלית ברכישות מותגים הייתי תומך בעוד משפחה אתיופית ומרגיש פי אלף טוב יותר....ולא אני אמרתי שעושר לא מביא אושר, חיוך או שביעות רצון...לרוב בני האנוש הוא יוצר תחושה של בטחון חומרי שאין לא שום קשר לתחושת שביעות הרצון והבטחון האישי.

       

      מי אמר שהעולם משעמם? 

       

       

        14/3/10 06:28:


      הי אלי,

       

      שאלות רבות הועלו בפוסט, ולא ניתן לעסוק בכולן.

       

      הפחד מעוני הוא שריד ישן מהתקופה בה נלחמנו על קיומנו הפיסי.

       

      זהו פחד השרדותי, שקיבל משנה תוקף ולדיטימציה בעידן של שפע מטורף ובלתי נחוץ בחלקו הרב. 

       

      ומכיון שהפחד הוא היועץ החזקר ביותר שלנו, אין זה משנה כלל אם יש לך מליארד דולר בבנק. הפחד קיים ומשפיע. אותי אין זה מפתיע כלל שישנם מליונרים כבדים המונעים על ידי הפחד ממחסור,

       

      שאלה נפרדת היא השאלה של מריבות בתוך המשפחה בגלל כסף. 

       

      כאן הכסף הוא לעתים סמל לדברים אחרים.

       

      האם האהבה חולקה שווה בשווה בין היורשים הפוטנציאליים?

       

      האם ההערכה?

       

      כסף הגיע לעמדה מאד בכירה בין הסממנים להערכה ואהבה, ואין בכוונתי לשמוח או לבכות על כך אלא רק לציין עובדה, ולכן אין זה מפתיע שיחד עם העיסוק בנושא הכסף עולים על השולחן שאר נושאי הנתינה, ובהם החשובים ביותר בין בני משפחה.

       

      אני מאמינה שבחינוך נכון, תקשורת אפקטיבית והרבה אהבה, אפשר למנוע מריבות בתוך המשפחה מכל סיבה שהיא, כולל כסף (ויש לי הוכחות לכך..)

       

        

         

          

        14/3/10 02:41:


      היי אלי

      בהחלט הבאת כאן נושא מורכב ומרתק.

      אכן כל מצב מביא התלבטויות כאלה ואחרות כמו גם העושר.

      ומסתבר שכל סכום כספי לא יתן בטחון פנימי למי שחסר אותו

      ולא יגשר על פחדים עמוקים אם הם נמצאים.

      אין ספק שהכל בעיני המתבונן והינו חוויה אישית בלבד.

      אכן חומר למחשבה! ותודה שהבאת.

        14/3/10 01:15:


      איזה הוא העשיר?  השמח בחלקו

      נאה דרשת בשם חזל"נו

      אך כדי לקיים.... לשם כך אנו נזקקים פעמים רבות לחיים שלמים

      ... תודה על פוסט מעורר מחשבה

      יוספה

       

        13/3/10 23:26:


      בפואנטה שכנראה חלק לא מסוגלים לה היא הסייפא של דבריך,

      "איזהו עשיר? השמח בחלקו".

        13/3/10 21:57:


      שלום אלי,

       

      בימים האחרונים השתמשתי כמה פעמים במשפט המחץ של טולסטוי בפתיחת אנה קרנינה: "כל המשפחות המאושרות דומות זו לזו, אך המשפחות האומללות - אומללות כל אחת על פי דרכה".

      דומה שמה שאתה מתאר מתאים למשפט זה במיוחד.

       

      כל טוב,

       

      מיקי

      אלי,

      כשרונך המיוחד להנעת אנשים לטוב, כבר ידוע ומוכח.

      אנו זקוקים עתה למומחה בשוק ההון, שישכנע את טייקוננו, שכספי הפנסיה של החוסכים הקטנים, אינם הפקר.....

      עוד בעיה "משפחתית" קטנה לטיפולך.

      ראה: הקושיה החמישית לסדר

       

        13/3/10 20:51:


      אלי,

       

      מרגישים שאתה מעורה היטב בצרות של עשירים:)

      ויכול לעזור להם מאד בהתמודדות מוצלחת עם האתגרים הגדולים שהצגת כדוגמה.

      נכון שגם עשירים יכולים לחוות תחושות קשות של מחסור ודאגה.. כמה חבל:))

       

      שפע שמחה והמון אהבה,

      מירי

       

        13/3/10 19:14:


      ועוד אמרו חז"ל: "מרבה נכסים, מרבה דאגה"

      דילמות חשובות. אני מבינה שאני בת-מזל שאינני צריכה לעסוק בהן:)

        13/3/10 13:03:

      אלי חבר יקר שלי,

      לא מעט הרהרתי ביני לביני בסוגיה זו.

      ובעוברי מעת לעת בשכונות בהן גרים אותם עתירי ממון וטייקונים למיניהם

      אני רק מציינת לעצמי כי אשריי שאיני חלק מהם.

      הזדמנות להשתייך לאוכלוסיה זו עמדה לפתחי ודחיתי אותה.

      מאוד ברור לי מה בהשתייכות זו כל כך הרתיע אותי.

      נולדתי, גדלתי והשתייכתי תמיד לאוכלוסיה של אנשים שאינם מסתנוורים מכסף ועושר.

      אני מאוד מתחברת לדבריו של החבר דני טל שכתב:

      עשיר הוא זה שהוצאותיו נמוכות מהכנסתו. לא חייבים להיות מליונרים, רק להתאים את רמת ההוצאות

      תמצית כל כך נכונה. אם נשכיל להתאים את ההוצאות שלנו לרמת ההכנסה שלנו, אשרינו.

      תודה לך אלי,על שאפשרת לנו לראות גם את הצד הזה של החיים ולהבין כמה שפר עלינו מזלנו.

      שבת שלום ואושר לרוב,

      שרוני

        13/3/10 11:24:


      יפה,

      עשיר הוא זה שהוצאותיו נמוכות מהכנסתו. לא חייבים להיות מליונרים, רק להתאים את רמת ההוצאות

        13/3/10 10:42:


      אלי יקר,

       

      תודה על הפוסט הנוגע בנקודה אנושית מהותית.

      אהבתי את התגובה של אמיר לירן ואני מוסיפה כך:

      לטעמי רדיפה אחר כסף היא פונקציה של אהבה:

      ככל שאדם אוהב את עצמו ואוהב את סביבתו - פחות צורך יש לו

      לרדוף אחרי כסף!

        13/3/10 10:30:


      מאמר מרתק (לו היה בפונט גדול יותר, היה מקל על הקורא).

      אתה נוגע בשתי סוגיות חשובות: אושר ועושר כשיש או אין כסף ובעיות דוריות בעסק.

      קראתי לפני שנים על אנשים שהגשימו חלום וכשהעבירו אותו לילדים, זה לא היה החלום של הילדים.

      עבודה שנעשית מתוך אהבה, כלומר שאני אוהבת את העבודה שלי, ההכנסות שלה גדולות יותר (וגם הבריאות משתפרת).

       

      תודה על הפוסט.

       

      באהבה

      עופרה

        13/3/10 10:08:


      אענה על השאלה האם עושר מעניק אושר ?

       

      תחילה, נשאל את עצמנו מה יגרום לנו להיות מאושרים ?

       

      התשובה לכך היא אהבה, אהבה שלנו כלפי הסובבים אותנו ואהבת הסובבים אותנו - רק במצב זה אנו נהיה מאושרים.

       

      אם כך, עולה השאלה האם כסף יכול לקנות אהבה ? האם אוכל למצוא מישהי שאבוא אליה ואומר לה - שלום לך גברת זרה, הנה קחי לך מליארד שקל מהוני, בתמורה את תאהבי אותי אהבה זכה, טהורה ונצחית ?!

       

      התשובה ברורה - זה בלתי אפשרי להכריח אדם לאהוב אדם אחר, ולא משיגים זאת תמורת שום הון בעולם.

       

      לכן, המסקנה כי עושר אינו מעניק אושר.

       

      העושר יכול לכסות לנו צרכים אחרים כמו בטחון, יציבות כלכלית, כח, שליטה באחרים, עוצמה - אבל לא אושר.

       

      אמור מעתה המרדף הבלתי פוסק אחרי כסף לא ייתן לך קמצוץ של אושר, לכל היותר סבל, עבודה קשה, שנאה, ריב ומדון.

        13/3/10 10:08:


      פוסט מעניין כתבת

      השכלת אותי....

      תודה (:

        13/3/10 10:04:

       

      אלי יפה כתבת.

       

       

        13/3/10 09:48:
      אלי, כתבת יפה. תודה. זה לא העושר הגורם לצרות. זו התייחסות מוטעית של האדם, האופי האנושי לכסף, לכבוד ולכוח, כמטרה בפני עצמה. לא פעם, אופן חלוקת הירושה טומנת בתוכה משמעויות עמוקות הרבה יותר, כמו הערכה ואהבה. על כך המרירות והמאבק הבלתי מתפשר.
        13/3/10 09:40:


      תודה אלי על תאור הדילמות המורכבות שבניהול העסק המשפחתי. וטוב שיש מי שמציל משפחות מעושרן בישראל.

      .

       

        13/3/10 09:36:


      היי  אלי

       

      כתבת את זה יפה. אז מה אתה ממליץ בעניין הצוואה הסודית מול ניהול אמיץ של הקונפלקטים הבין משפחתיים ?

       

      לסוגיית הכסף אני לא חושבת שעושר מעצב יותר אושר לפעמים זה בדיוק ההפך וגם ההפך הוא הנכון ובלבד שיש לאדם סיפק צרכיו הבסיסיים. דיאפק צופרה חקר את הנושא ומצא שדווקא בברזיל האנשים יותר מאושרים דבר שמצביע בברור שאין קשר בין עושר לאושר.

       

      אבא שלי זכרונו לברכה היה אומר את המשפט הזה רבות - איזהו העשיר השמח בחלקו.

       

      שבת נפלאה,

       

      נאוה.  

       

       

      " אדם וממונו לא נשארים יחדיו לנצח

      או שהאדם "נלקח" מממונו

      או שממונו נלקח ממנו." רבי נחמן מברסלב

       

      לכן

      צניעות

      פשטות

      כנות

      חום

      נתינה,

      אהבה

       

      הם מכרה זהב!

       

      בין אם עני אתה או עשיר.

      *

      בעניין עסקים משפחתיים וירושות, נושא טעון ומורכב

      איני מבינה,

      אני יודעת רק דבר אחד.

       

      " טוב ארוחת ירק ושלווה בה, מבית מלא זבחי ריב" ( משלי)

       

      *

      " לא כל הנוצץ-זהב הוא" 

      תודה על הרשומה. נהנתי מכל מילה וכמובן מהאמירה.

       

       

       

        13/3/10 02:02:

      "..אז שאלתי את עצמי שאלות רבות כמו: ....עד כמה העושר תורם לאושר ומתי הוא פוגע בו ? אולי העושר אינו רלבנטי לאושרנו בכלל ? ..:

       

      בשאלות דומות עסק הפרק הראשון בתוכנית "הדרך אל האושר" של מיקי רוזנטל ויורם יובל ששודר לפני כחצי שנה בטלויזיה.  והתשובה לכך היא לא חד משמעית וכנראה מעל סכום מסויים הכסף לאו דוקא תורם לאושרו של האדם.

       

       

        13/3/10 00:15:

      תודה על המאמר המעניין. אולי ה"צרות" שכביכול נגרמות על ידי הרבה כסף קשורות בעצם להתנהלות משפחתית ולאו דווקא לעובדה שיש עושר? מה דעתך?

        12/3/10 23:41:


      השפה העברית חכמה היא, ולא בכדי המילים אושר ועושר כה קרובות זו לזו, ומצד שני כה רחוקות זו מזו...הקשר בינהן תמיד מזכיר לי את סוגיית הביצה והתרנגולת (ואפרופו תרנגולת: מעניין שגם כאן יש ביטוי שקשור לביצי הזהב שהיא מטילה...).

      ובאשר לעסק המשפחתי: אצלינו החלוקה הייתה מאד ברורה. הוריי - שניהם רופאים, עסקו כל חייהם ברפואה, כל אחד בתחומו הוא, ואילו אני הייתי אחראית על להיות הצד החולה...( :

      שבת שלום ותודה על הפוסט המרתק.

      דינה

       

        12/3/10 22:28:

      אלי,

       

      הפוסט מאוד מעניין והשאלות חשובות.

       

      גם אני פוחדת מעוני, כי להיות עני במדינה שלנו זה מאוד קשה.

      אני חושבת שהפחד בפני עצמו לא עושה אנשים עשירים, אך כאשר עשיר פוחד מזה,

      אני רואה שתי אפשרויות:

      א. פחד בסיסי שאינו קשור למציאות.

      ב. מינוף מאוד גבוה + לקיחת סיכונים, שבתנאים מסויימים בהחלט יכולים להפיל את העשיר, וכבר קרו מקרים כאלה.

       

      אני חושבת שכאשר קיימת מתיחות משפחתית, עדיף תמיד לשתף ולנסות לגשר, במקום לשמור בסוד והפיצוץ בא לאחר מות המוריש,

      אבל, כשהמוריש עדיין צעיר, שלא יחטוף התקף-לב חלילה, רק מהמריבות....

       

      אני מסכימה עם דבריך לגבי החלפת אהבה בכסף, או בלבול ביניהם, וזה בפני עצמו צרה צרורה.... 

        12/3/10 22:12:


      היי אלי ושבת שלום,

      אני מאמינה שאדם צריך כסף כדי צרכו . לא פחות ולא יותר מצורכו ,וזאת על מנת להיות גם מאושר לפחות מבחינה זו.

      קשה לחיות במחסור תמידי , עם זאת אולי כפי שאומרים דיאטנים - תמיד רצוי להישאר קצת רעב.

      אז גם בכסף - לא מזיק להיות קצת רעב ולא לגמרי שבע .

      שיהיה למה שצריך וקצת יותר , אבל להיות ממש עשיר , ממש שבע  ? לא נראה לי ממש חשוב

      ומעולם לא נראה לי ממש חשוב. 

       

      מרבית האנשים שואבים את בטחונם האישי מן הממון שברשותם.

      מצד אחד פגשתי כאלה שידעו מחסור ולעולם לא ישבעו מהונם העצמי, מצד שני פגשתי כאלה המסתפקים במועט ולא משנה מה היה הרקע האישי שלהם.

      מאמינה שאחרי 10 מיליון הדולר הראשונים ההתנהלות היומיומית אינה משתנה, שהרי בכמה מכוניות אדם יכול לנהוג בו זמנית? בכמה בתים יוכל להתגורר במקביל, כמה שעונים יענוד? כמה בגדים יחליף ביום? קריצה כמה פעמים ירצה לטוס לחו"ל? כמה אוכל יוכל להכניס לקיבתו וכו'...

        12/3/10 21:07:

      תודה לך אלי על הרשומה החשובה והמעניינת.

      אולי הכסף עושה את החיים יותר קלים, אבל לאו דווקא יותר מאושרים. היכרתי אנשים שהיו זקוקים נואשות למשהו שהכסף הרב המצוי בכיסם לא יכול היה להשיג.

       

        12/3/10 21:02:
      אלי, כתבת מרתק. הנושא הזה מעסיק גם אותי. כשאני מסתכלת מהצד על חברת השפע, שעסוקה כל העת בבזבוזים אין קץ, בעמידה בתור של איזו חנות חדשה ובשאר מה שנראה בעיני הבלים, אני תמהה על כל אלו. לדעתי, אנשים אוגרים, לא מרוצים ממצבם הכלכלי ונוהים אחר הכסף, מתוך מצוקה פנימית, מתוך ריקנות פנימית ומתוך כל מיני גורמים שאינם קשורים ישירות בכסף. *
        12/3/10 21:01:

      אלי יקר.

       זוית כנה ואמיתית על העשירון העליון,

      ללא כחל ושרק.

       אכן לעיתים המניע להצלחה מעל הממוצע, הוא פחד וחרדה ..

       זה הסוד של הרבה אנשים "מצליחים",.

       כולל ,כוכבים בעולם הבידור והאמנות.

      מחשבותי רצו לאותם אמנים,סטארים , ידועים כמו כוכבי קולנוע וזמרים

       שזקוקים לכמויות בלתי נדלות של הערצה ואהבה בגלל תחושת "חור" ענק בנשמה.

       שלפעמים גם סמים בנוסף לא ממלאים.

       כמו אותם עשירים שתיארת שפוחדים מעוני..

       לכן, השאלה :,לכמה כסף זקוק האדם, היא שאלה מאד מאד פסיכולוגית ואישית.

      ולגבי מלחמות וירושות. :הרי אדם שחי בפחד גם יחסיו עם קרוביו ום העולם צבועים בגוון של חרדה וצורך בשליטה.

       כולל שליטה לאחר המוות.

       יחד עם הכסף אותו הוא מוריש , הוא מוריש גם את החרדה מעוני.

       לכן ירושתו לעיתים נופלת מזו של עני שחי ללא חרדה ובשמחה. 

       *על הנושא המרתק והשתוף הכנה .

       שלך שרי

        12/3/10 20:42:

      בבסיס המאמר כאן - הדיסוננס המשלים בין כמותנות [כמה יש] לאיכותנות [איך/כיצד יש]:


      אכן, סוגיית החשיבה האיכותנית כמאפשרת הבנת התשתית לתחושת בטחון - זה העניין.

       

      בכל חברה המרכיב הכמותני הוא משמעותי במתן תגמולים או שלילתם.

       

      הדילמה מתחילה מרמת הפרט אך היא סוכמת את עצמה עד לרמה של קידום מדיניות קולקטיבית.

       

      אביא שתי דוגמאות:

       

      א. האופן שבו הכמותני משתלב באיכותני - ומרכיב האושר אל מול העושר - זה מה שעמד בבסיס המדיניות של מלך בהוטן, לאחר מאות שנים של בידוד במודע - לשמר את התרבות הבודהיסטית-בהוטנית כמדיניות לשקלול הערך הזה אל מול כפר גלובאלי דורסני ויעיל, אך גם מועיל למשתתפים בו.

       

      ב. האופן שבו באותו מרחב על-לאומי מפרשים רווחה באופן שיוצר דיסוננס כמותני בתקציב הלאומי - יוון היום.

      הערכים של צפון אירופה מתנגשים היום בדרום אירופה שבמשבר בהוויה של ניהול הכלכלה בתוך האיחוד האירופאי. היוונים מדגימים את האופן שבו ניסו לשמור על מגזר ציבורי בלתי יעיל לפי הערכים של תורת המינהל הדומיננטית היום באיחוד.

       

      וכך, הגרמנים מטיפים כיום ליוונים כיצד לעבוד ולשמור על התקציב.

       

      ניתן לתהות כך - האם היוונים ימהרו לוותר על אורח החיים שלהם במסגרת זו? עד כמה יסכימו להתפשר על האופן שבו הם עובדים [הביטוי האיכותני של דרך העבודה, הדחיסות שלה, המטרות שלה, התגמולים הכרוכים בה] אל מעבר לכמות השעות וההשקעה הנדרשת בזה?

       

      עד כמה הבהוטנים יצליחו לשמור על האופן שבו הדגש בהשקעה באושר כמוצר ציבורי יישמר איכותנית וכמותנית במסגרת הקצאות והשקעות של התקציב הלאומי אל מול תרבות אתית שונה מאד - אפילו ממזרח - כמו בסין למשל.

       

      ברכות,

       

      יובל זפיר

        12/3/10 20:27:


      כמה כסף באמת מספיק לנו כדי לעשות אותנו מאושרים בחלקנו, אם בכלל?

      כמה חשוב להיות עשירים בהרבה דברים אחרים מלבד כסף.

      שאלות נוקבות העלת כאן, מעבר לדיון על העברת העסק המשפחתי לדור ההמשך.

      תודה אלי.

      כתבת מצויין!

       


      "איזהו עשיר השמח בחלקו", ביננו בני אדם זקוקים למט כדי להיות מאושרים. לפעמים אני אומרת-' תנו לי ספר טוב, קפה טוב, שקט, וחברים טובים לאח"כ ואני מסודרת.', או, תנו לי להביט בילדיי ואישי ולהינות מרגע של אושר משפחתי. האמת, לא צריך הרבה מאוד כסף בשביל זה. צריך כסף שיכבד. העוני אינו נותן תחושת כבוד לבעליו. אך מ1- עד 100 ארוכה הדרך. מה אנחנו באמת צריכים?

      צפיתי עכשיו בחדשות. ראיתי המונים צובאים על פתחי חנויות חדשות= איקאה וH/M  . לאן נעלמו הערכים? דחיפות,  תורים בלתי נגמרים,ערימות בגדים שבכלל לא צריכים. האם זה מראהו של הרצון לעושר? אלה לא הערכים שעליהם גידלתי את ילדיי. אך בחברה זה צובר כוח מפחיד למדי.

      מהי המציאות שלנו בעצם? איך אנחנו תופסים את הפער בין המצוי לרצוי. אם אני כל הזמן חיה ברצוי, בעושר הנכסף והמתעתע איך אני מסתכלת על חיי הנוכחיים? האם אני יודעת להינות מהם? אחרת, אנחנו חיים בעתיד ובתחושת החמצה כל הזמן.

      מה שיש טוב. לראות את הטוב גם  אם הוא לא מושלם עבורנו., לדעת להינות מהפרטים הקטנים של החיים, חיוך, חיבוק, ספורט, אוכל טעים  ולא של מסעדת יוקרה...מילה טובה של חבר, כסף זה חשוב אך יש דברים חשובים בהרבה ממנו ואלה ניתנים להשגה ותלויים הרבה מאוד רק בנו.


      אהבתי את הרשימה. אתה אלי כותב ישר ולעניין*