מה בין החדר השמאלי לימני של הלב...
פוסטים פופולאריים
-
אזהרה: לעיניים בעלי לב חזק. ללא כותרת.
23/2/09 | 860 צפיות
-
******************************************** (פרחים)
4/5/10 | 714 צפיות
-
הכל בנו ובנו הכל, דרושה סבלנות, לא תמיד זהו הרגע הראוי לרצון, אבל תמיד זהו הרגע הראוי לעשייה העכשוית הנוכחית. זוהר גולדפרב
21/6/09 | 687 צפיות
-
אַהֲבַתְ אוֹתִי. זוהר גולדפרב
6/2/10 | 596 צפיות
-
נקודות בדולח. זוהר גולדפרב
10/10/09 | 1162 צפיות
-
חורצת גורלות. זוהר גולדפרב
4/9/09 | 1047 צפיות
פוסטים אחרונים
- מתוך ספרי: שנתו העמוקה של דוב הקוטב 22/8/13
- שיגעון 28/7/13
- מעברים 14/5/13
- ארעיות שבמקרה 12/5/13
- זה מה שזה 28/4/13
- הגיג 26/4/13
0
אינטימיות קולקטיבית. זוהר גולדפרב
א.
"איך זה יכול להיות, שאני מרגיש כאב של אחר? לא מספיק מה שיש לי? אני צריך להרגיש גם את זה של ההוא?" בַּיָרְכַּתַי עיניו, ראיתי סימן שאלה צרוב, ים של הזדהות מזוככת. פני מלאך אחווה אנושית אינטימיות קולקטיבית.
נישקתי קצות אצבעותיו, ערפלתי את זיכרונותיו, בכל פרט. פרט למילים.
וכשנשימותינו הפכו לרגע - אחד, רק אז, הרשתי לעצמי לומר לו, אהבה אל תוך אוזניו.
אינטימיות קולקטיבית בזעיר אינפין. "כי כך נִרְצָה, כי כך נִבְרָא".
א ה ב ה
ב.
ובמתק שפתיי כאשר למרגלותיי הפכתי והפכתי יסודותיי, אמר טיפטופי הברות משובצות חרכים של צחוק ובכי.
מהלתי קצוות של עצמי בקצוות של עצמו, כדי שירגיש בנוח איתי ואיתו.
אינטימיות קולקטיבית בזעיר אנפין.
|
תגובות אחרונות
-
יהודית מליק שירן
בתגובה על מתוך ספרי: שנתו העמוקה של דוב הקוטב
-
P65
בתגובה על *
-
חולמתחסר
בתגובה על שיגעון
-
perach1
בתגובה על ארעיות שבמקרה
-
~Dori~
בתגובה על זה מה שזה
-
אסתר רבקה
בתגובה על הגיג
תגובות (21)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
איטימיות קולקטיבית... מאוד אהבתי את הניגוד ..(:
חיבוקמהלתי קצוות של עצמי
בקצוות של עצמו,
כדי שירגיש בנוח
איתי ואיתו.
החש את כאב זולתו, אדם הוא!
שלום לאוחז הקולמוס ,
תודה למנדב המחמאות ,
ברכות חזרה, חזרה,
בחזקות.
(-:
תודה,
אני יודעת שאתה יודע.
על מה מדובר.
אך, מאין את מביאה את הביטויים והעומק האלה? נפלא. פשוט נפלא!
אחווה אנושית אינטימית ומרגשת.
תודה.
שבוע נפלא
אשרי היודע וקורא לבבות וחוצה קירות ומסיק מסקנות..
מתוקות, מתוקות.
תודה
יש דבר כזה, לדעתי. תחושת אינטימיות במרחב הקולקטיב.
אני מכירה אותה. יש נגיעות בחיי שאני חשה בה.
אני פונה מהמקום הזה , למקום אחר שרוצה לחוש.
והיות וחשה ברחב, דרכו מנסה, כרגע, לצקת, מרחב אינטימי, מצומצם יותר, אל תוך חיי.
את יודעת לומר.
וגם לאהוב באמת !
אוקסימורון מושלם. הניתן למצוא אינטימיות בקולקטיב? אולי רק נחמה.
כותבת נפלא.
חיבוק חזרה, יקירה,
גם אם איני מופיעה,
את בליבי
הסמקתי בנועם.
תודה(:
זהו ניסוי בכימיה של אילוזיה ומציאות.
מתכון:
1 שק של דימיון (עדיף מכותנה)
1 מידה של מציאות (עדיף וורודה, במידה ויש חוסר בשוק, ניתן להשתמש גם במציאות אפורה, אבל אז לזרות מעליה, נצנצים למאכל)
2 יחידות אדם (עדיפות משני קצוות המין, ממש לא בהכרח)
מגש של אנושות (אפשר להרגיש חופשי, ניתן לבחור מכל צבע וסוג, העיקר שיהיה מגש עמיד לחום וקור, אחד שמורכב מנשמות אנסופיות)
אופן ההכנה:
לא יודעת..
אולי כאן המיסטי נכנס לפעולה...
כל שיודעת הוא, שנראה לי, שכמה מהסודות הם: הקשבה ללב, הדדיות, נכונות לטוב, הסכמה לקבלה ונתינה.
מכאן והלאה..
"שולחת לחמי.."
תודה
אחווה קרבה ואינטימיות שכזו
וכשאהבה כזו שוכנת בלב
בלתי אפשרי שלא להיות מודעים
לכאב האחר.
ואת מרגשת כתמיד
חיבוק
בטקסטים הקצרים שלך,אצורים יופי,רגש ועוצמה
המשפטים הלאקוניים האלה,שאת משרבטת בקלילות(כך נראה)
בספונטניות,בזרימה,בחן,מבטאים מנעד רחב של תחושות,
וכמו "כיתמי רורשך",מאפשרים לכל אחד להתלבש בטקסט הזה,
כמידותיו,כהווייתו,כרגשותיו,להשליך מהן לעצמו וממנו אל השורות...
יש בזאנר הכתיבה היחודי שלך,משהו ארומטי,נוגע,עורג..
יש ביטוי ליופי במלוא הדרו.איזה יופי!!!
הבטתי, שוב ושוב,
קראתי, עוד ועוד
חשתי, עמוק עמוק
יש משהו מופלא בטקסט הכאילו פשטני הזה
משהו טמיר, חבוי בו
אם הייתי מבין בשאינו מובן
הייתי אולי משתמש במילה מיסטי.
תודה זוהר
תודה, (:
בסוף הורדתי את אין כל קשר.
אני אוהבת את מה שכתבת לגבי המשפט שהיה.
עם = אם כמובן :-)
דיסלקטיות של אחרי ארוחת שבת .
זוהר
זרמתי עם הקולקטיביות הזו
עם האהבה הזכה , עם ההזדהות עם היכולת לכאוב את כאבו של האחר
וגם עם אין כל קשר לכותבת אני חושבת שאנו תמיד כותבים על מה שנוגע בנו
על מה שאנו מזדהים איתו .
שבת מבורכת