משיכת קולמוס
תיכון בליך בר"ג חוגג 50 שנות מצוינות
http://rg.ramat-gan.info/NR/rdonlyres/6308C31F-C114-4C3C-9EF1-3358C341ADF4/0/blichad.pdf
"בית חרושת לציונים" קראנו לו. תלבושת אחידה מזוויעה -חולצה תכלת וחצאית אפורה מבנה אפור חצר של חול משמעת ברזל.
הם לא גילו לנו לא גילו שמיד כשנסיים ללמוד ניפגוש במשהו עלום שנקרא "חיים". כל שעניין הוא להוציא 100 ואיזה מפח נפש זה וכמה גדול התסכול כשמקבלים 98.
לא גילו לנו שיש נפש, נשמה, אהבה, פרידה, אבדן, שכול, גירושין, עקרות, חולי, עוני, פיטורין, בעלי חיים, מוסיקה, אמנות.
רק את המלחמות הם לא יכלו להסתיר כי למדנו בצידן, כי עשינו שירות לאומי פעמיים בזמן מלחמת ששת הימים, כי לקראת יום העצמאות הם ערכו חידון על המלחמות כי הכינו אותנו לצבא עם שיעורי גדנ"ע והבנים, בטכס סיום ביה"ס, נפרדו מאתנו ב"להתראות על לוח המודעות". ואכן לא רחק היום כשחמישה מהם נפרדו כך, כשהם נפלו במלחמת יום הכיפורים והשישי נעדר והשביעית שכלה את בעלה.
ואח"כ, רק שנים ספורות אח"כ, קיבלנו את המכות. פגשנו בחיים ללא שום הכנה מוקדמת והמשוואה הריבועית אז לא עזרה בשיט והחשבון הדיפרנציאלי לא ריפא שום סינוס ונייר הלקמוס לא צבע את חיינו בורוד, גם לא בתכלת.
וכמו בשיר, שג'וני קאש הבטיח שלבנו הוא לא יקרא סו, כך גם אני, לבני המלצתי ושנינו שמחים שקבל את המלצתי, ללמוד בבי"ס חקלאי ששוכן בכפר טבול בירוק. לראות ולנשום גם מרחבים, לעבוד ברפת ובדיר, לשתול פרחים, לטעת עצים, לנהוג בטרקטור, לחיות חיי חברה בצד הלימודים העיוניים ולהיות בן אדם. ולא, לא עשיתי לו שום פרצוף כשקבל 80 ולא יריתי בו כשקבל 99 ולא שאלתי אז מי קיבל 100. ההיפך, הבהרתי לו הבהר היטב שציונים זה לא הכל. לא חושבת שטעיתי, גם הוא לא, הוא אפילו מברך על כך.
אך, כמובן, איש בהשקפתו יחיה.
נ.ב. הכי מעצבן שהם לא גילו לנו שאנחנו כל חיינו, נתגעגע הכי הכי הכי לאותן ארבע שנים שחיינו בין כתליו ועוד הכי מעצבן כשאני סופרת כמה שנים עברו מאז ומתפלצת מהמספר.
|
תגובות אחרונות
-
הנץ דואה
בתגובה על רִיק ואימה
-
גלי?פטר
בתגובה על - - - - -
-
פלג קטנה
בתגובה על צ'יקיטיטה - לאחותי הקטנה
-
טומי טומי
בתגובה על The lonely shepherd
-
שיחה עם עצמי
בתגובה על אם החתן
-
יוסיפור
בתגובה על קראו לזה חלה
תגובות (11)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
לא.
הגעגועים הם לתקופה, לחברים, לשירות הלאומי וקטיף התפוחים הצוותאי.
לא לביה"ס עצמו, לא להישגיות הבלתי מתפשרת והמסרסת.
כיף לך שנהנית
אני סבלתי בביה"ס
עד שעברתי לבית ספר קיבוצי (מוסד קראו לזה)
קמתי לתחייה מחודשת
ואפילו סיימתי עם בגרות
מלומדת כן, כל כך מלומדת שזה יצא לי מהאף, מרדתי והפכתי היפית,
התחברתי לילדי הפרחים וירדתי לאילת.
בכלל, ע"פ מחקרים סטטיסטים, דוקא תלמידים בינוניים מצליחים בחיים
וה"מצויינים" נתקעים ולפעמים גם תקועים עם העדר אינטליגנציה ריגשית.
תודה ליל
וכן, כנראה שחל שינוי, לפחות ע"פ המגמות שנוספו.
אהבתי את הפואנטה, אעפ"כ - מתגעגעת, הא? דווקא יצאת מאוד מלומדת מבליך, מה את מתלוננת.
גם אני למדתי שם, אמנם בשנתונים אחרים, ועדיין מסכימה עם כל מילה.
אגב, מבינה שחל שינוי גדול שם בשנים האחרונות.
* לבינתיים...........
קחי נשימה, עכשיו, מהר, רק אל תמותי לי בגין כוכב
מ'תומרת לא חשוב? אז תני אדום
כוכב זה כוכב מותק ואת יודעת שאנ'לוכולה לחיות בלי.
♥
כמה מדוייקת את.
כמה דומה לי את אחותי בתובנות , בהשקפות וקצת , מעט מעט גם בדרך...
אזלו הכוכביה, אבל זה הרי ממש לא חשוב, נכון?
מחבקת.
איזה מזל היה לך
שים לב לתוספת שהוספתי לגבי בני....
ואני כמעט למדתי שם.... תודה.