זה המקום היחידי שנשאר לא פרוץ.מבחינתי רק פה אני יכולה להיות ליזה בלי להסתיר פרטים ולכתוב בקודים.רק פה אני יכולה לספר על הרגשת הבדידות האינסופית שלי.כנראה שיש פאק בתקשורת הבין אישית שלי,אני לא מסוגלת לבחור לעצמי חברים שבאמת יהיו חברים.

זה מעגל שלא נגמר.אני מכירה מישהו,נותנת את כולי בשבילו ואז הגלגל מסתובב ואיכשהו אני תמיד יוצאת פגועה.ניסיתי לא לתת את עצמי עד הסוף,אבל אני לא מסוגלת. לא מסוגלת ללכת רק עד האמצע,תמיד אני מרגישה שזה לא מספיק.

אני זה לא מספיק