נאחזת בקירות מבועתת,.ממך, העורף מוטה כלפי מטה , אני קשורה,,מוצצת דמך, מתוך הסדינים,,מתהפכת, מתאדה, מתפצלת ונחתכת בקצוות, רואה ,,פשוט רואה, רק איך קושרים..רק את הקשרים.
מקום שתמיד נע,, שעון שלא נעצר, מטפטף לו, עד שנגמר חרוצה,,ועושה,עושה, ואז שוב משקרת לעצמי מחייכת אלי במראה,,כמה ,,,טבעי!!! אמיתי,,,ככה רואה,, אותי,
לפעמים כל כך יפה, אתה לא תדע, איתה,,,אותה,,,,אותי,, אתה לא תדע איך הפכה עורה,,איך השילה עוד שכבה, מין ערפד שימצוץ בלילות ,,,,אותך, שנלחם בפיות רכות כי מעדיפה אותן יפות ,,, חמות,,,ומדממות,,
לא מקבלת את השחור שבי, אוהבת אפל, אך, גם את היום,, מין שלם.
רוקדת ,,חיה לפעמים רק בשבילו מן התמכרות קשה, שגורמת לי לנוע,,,, לא נרגעת עד שזה בתוכי,,, אומרים משוגעת,, אומרת טוטאלית,, ואז מרשה ,,נופלת אל ,, ושוב דממה,,
הכל בטקסיות,, צריכה כמו פעם, צריכה הכל, כי לוחמת אמיתית,, אבל גם פיה, שבאה לעזור ובכלל קשורה לרפואה,,
פרדוקס של נשמה,,
|