כותרות TheMarker >
    ';

    טרנספורמציה

    איך מתרחש שינוי? הרבה הרהורים, מחשבות, תובנות, החלפת רעיונות. חלק גדול מהתהליך מתועד כאן, אם תעקבו, אולי תוכלו למצוא את הרגעים בהם זה מתרחש. הכתיבה היא הדרך שלי לעבד חלק מהדברים. אשמח לתגובות, רעיונות, הערות והארות מקוראים ושווים.

    סיפור קצר לפני השינה

    3 תגובות   יום שבת, 13/3/10, 18:09

    גירסה משופרת קמעה - ותודה לחבר יקר

     

    היא רגילה לקרוא קצת לפני השינה. ככה קל יותר להירדם, עם ספר .  לפעמים זה ספר מהספרים ה"מומלצים" – נו, מאלה שכולם קוראים, וצריך לקרוא כדי להישאר בשיחה תרבותית מינימאלית, לפעמים משהו שיותר קשור לעבודה שלה, ולפעמים לפעמים, מספר הסיפורים שלה.

     יש לה ספר כזה, עב כרס, עוד עם ניקוד. אגדות עם נורבגיות.

    היא קראה אותו לראשונה בכיתה ב', ונתקלה בו שוב בחנות ספרים משומשים לפני כמה שנים.

    היא בכלל הלכה לקנות ספר שירים שנורא המליצו לה עליו, ואיך היא חייבת לקרוא אותו וכמה הוא מרגש, המשורר החדש הזה, ונתקלה בספר הזה. הוא נראה לה מוכר, וכשפתחה את הספר, נשבתה מיד, מהסיפור הראשון.

    סיפורים קצרים, מלאים המון מוסר השכל שכזה, שמתאים לסיפורים לילדים קטנים, ובכל זאת, עדיין הילכו עליה את אותו הקסם של אז.

    היא קנתה את הספר, והמוכר הביט בה בתמיהה, שאל אם היא רוצה לעטוף אותו למתנה ובן כמה הילד, והיא חייכה באדיבות, לקחה את העודף ולא ענתה. תודה רבה ויום טוב. והלכה משם.

    מאז הוא נמצא על השידה שלה, ליד המיטה.

    רק לעיתים היא קוראת בו. הסיפורים מאד קצרים ונגמרים מהר.

     

    כבר כמה שנים שהיא ישנה לבדה. היא לא יודעת מאיפה בדיוק להתחיל לספור את הלבד הזה, ואולי עדיף בלי.

    לספור. 

    בחברה היא תמיד לוקחת את תפקיד הרווקה המצחיקה, עם סיפורי הדייטים, והראייה הצינית והשנונה שלה.

    כשנגמר עוד סיפור קצר שכזה, הוא תמיד משאיר איתו שובל של בדיחות חדשות לספר בחברה. 

    וחוץ מזה - טוב לה עם עצמה. היא מרגישה שלמה, אוהבת את העבודה שלה, מצליחה, מוקפת חברים וחברות. גם מחזרים לא חסרים בנוף, מחמיאים, מתאמצים להרשים, לפתות, להקסים.המאמצים שלהם שקופים לה, אבל בכל זאת, נחמד מדי פעם להיזכר בנשיות שלה, להרגיש את האדרנלין הזה זורם. וזה נחמד מאד, לתקופה קצרה, כשהחידוש והפרפרים עוד שם.

    אחר כך זה מתחיל לשעמם.


    היא תמיד עסוקה, תמיד יש ברקע פרוייקט חדש ומרגש.

    ככה זה אצלה, היא לא נחה לרגע על זרי הדפנה. הראש שלה מלא רעיונות חדשים, היא יוזמת ולא מחכה לאף אחד. רצה קדימה, ככה הכי טוב. היא שם דבר בתחום שלה. שום דבר לא מהווה עבורה מחסום ממשי, רק אתגר נוסף, ובדרך כלל, גם אותו היא צולחת.

    גם בערבים היא תמיד פעילה, חברים וחברות, הצגות, מסיבות, יוגה, ריקודים.

    שעמום זה לא דבר שהיא מכירה. לא, לא, לא אצלה.

     

    פעם, מזמן, גם היה לה את הדבר הזה, נו, חבר או איך שלא קוראים לזה.

    היה כיף, אבל בסוף היא הרגישה שהיא נחנקת. הוא רצה יותר זמן איתה, ושתוותר על דברים.

    למה היא צריכה כל הזמן להיפגש עם חברים? למה היא צריכה גם יוגה וגם פלמנקו?

    למה ולמה ולמה ולאט לאט, עם כל ויתור כזה, הרגישה את הקצוות של הכנפיים שלה נקצצות.

    היא אהבה אותו, מאד.

    או שרצתה אותו כל כך?...

    עכשיו היא כבר לא ממש זוכרת אם היא יותר רצתה אותו או יותר אהבה אותו.

    לא שמה לב איך היא מוותרת כל פעם על חלקים מעצמה.

    אמרה לעצמה, מה שהוא אמר לה כל הזמן, שזה בשביל הזוגיות שלהם, שזה בשביל שיהיה להם יותר זמן להיות יחד. זה לא באמת ויתור, זה פתיחה של אפשרות. כן. אפשרות.

    עד שבסוף לא הייתה שום אפשרות. לא נשאר ממנה כלום. ואז הוא הלך. או שהיא הלכה קודם.

    גם את זה היא לא ממש זוכרת.

    הוא אמר שהוא כבר לא מכיר אותה. גם היא כבר לא הכירה את עצמה.

    לקח לה הרבה זמן להכיר את עצמה מחדש. מי היא ומה היא באמת אוהבת.

    מאז היא לא מוכנה יותר לוותר. עדיף ככה, בלי ציפיות, בלי תקוות גדולות, והכי חשוב- בלי ויתורים.

    סיפורים קצרים כאלה, זה מה שמתאים לה. עם התחלה, אמצע וסוף. הכל ברור מראש, אין הפתעות.


    היא לקראת סוף הספר עכשיו. מתענגת על כל סיפור קצר.

    לא מרשה לעצמה לקרוא יותר מסיפור אחד ללילה, ולא קוראת בזה כל לילה, ובכל זאת  -

    הספר כמעט נגמר.

    היא לא רוצה לחשוב על זה. על הרגע שתסיים לקרוא בספר הסיפורים הקצרים.

     

    עכשיו הוא נכנס למקלחת. היא מכירה אותו כבר כמה שבועות ורק השבוע נעתרה לחיזוריו. משהו בו נראה לה אחר. היא לא יודעת מה ולמה, אבל לא ממהרת לקבוע. נראה, שיוכיח את עצמו. היה לה כיף איתו עכשיו. המגע שלו נעים לה והוא היה רגיש ועדין, הוא נראה כמי שמתכונן לשינה. טוב, שיהיה, עוד אפשרות לראות משהו עליו. מי יודע.

     

    אבל את הסיפור שלה, היא חייבת. כבר מזמן לא קראה בספר שלה, והיא מתגעגעת. ודווקא היום פתאום הדחף הזה, והיא לא יודעת איך יגיב לזה. לא יודעת אם מתאים לה שיראה את הספר שלה, ואם זה לא יראה לו מוזר. נותרו רק עוד כמה סיפורים אחרונים בספר שלה.

     

    בהחלטה של רגע, היא מוציאה את הספר. פותחת בסימניה שלה ושוקעת לתוך הסיפור החדש. בדיוק ברגע המתח בסיפור, הוא יוצא מהמקלחת. רגע, היא מסמנת לו עם היד, אני כבר מסיימת. הוא נכנס למיטה, מתכסה בשמיכה, ומביט בה קוראת בשקיקה את הספר. הוא מחייך, ולוקח את העיתון שעל המדף לידה. הוא מעלעל בעיתון, היא בספר. שוכבים זה לצד זו, קוראים בשקט. הוא מניח עליה את ידו, היא נענית למגע ומתכרבלת בזרועו, וככה הם קוראים, כל אחד בסיפור שלו, מחובקים.

    דרג את התוכן:

      תגובות (3)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        11/4/10 10:31:

      היא רגילה לקרוא קצת לפני השינה. ככה קל יותר להירדם, עם ספר

       

      נהנתי לקרא את הסיפור הקצר - שלך

        14/3/10 18:26:

      נדמה לי - סיפור של בריחה מתמדת.

      ועד מתי היא תברח ? 

      ובסופו מה ?

        כשהיא כבר תתעייף,

        גם  מהלבד ?

      ומלבד כמה חזרות מעט רבות מדי לדעתי -

       כתוב יפה, רהוט, ונבון,

       ומעביר את הדמות על איפיוניה -

        בצורה בהירה.

        13/3/10 20:17:
      קריאה לילית, תרופה נהדרת

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      ריקוד חופשי
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין