רוחשת
רגועה למראית עין.
בתוכי הכל רוחש,
עולה על גדותיו.
פוסטים פופולאריים
-
רצח מאדום לשחור
24/8/15 | 53600 צפיות
-
יחסים
27/1/12 | 8250 צפיות
-
I'm Not The Only Dreamer
28/2/15 | 2032 צפיות
-
בעד עונש מוות
28/7/15 | 6631 צפיות
-
אונס המריונטות
12/2/16 | 4692 צפיות
-
chatroulette | צ'אט רולט
21/2/10 | 97067 צפיות
-
אבות ובנים
16/6/12 | 3169 צפיות
-
טירונות בנות
18/4/14 | 3100 צפיות
-
הכביש כמשל
28/12/11 | 1960 צפיות
-
מובינג
17/12/14 | 2478 צפיות
-
נערת קריאה
10/1/14 | 4728 צפיות
-
עיניים
5/7/09 | 213 צפיות
-
על העיוורון : כך או כך, שי חי ממילא לא היה זוכה ב-"אח הגדול 7"
15/3/16 | 2247 צפיות
-
הפעם האחרונה
22/12/09 | 2270 צפיות
-
פסק זמן
21/3/15 | 2539 צפיות
-
אלגרו
19/12/09 | 5034 צפיות
-
מהר.לפני שיגמר.
15/11/09 | 2067 צפיות
-
יפה, רק אחרת.
15/7/09 | 1234 צפיות
פוסטים אחרונים
- על העיוורון : כך או כך, שי חי ממילא לא היה זוכה ב-"אח הגדול 7" 15/3/16
- אונס המריונטות 12/2/16
- חזרתי מברלין 22/1/16
- Работа (*רבוטה) 23/10/15
- חנוך והנערה 14/9/15
- רצח מאדום לשחור 24/8/15
- דרך נמיר 20/8/15
- קניות באתרי אינטרנט 17/8/15
- מה לא עשית אף פעם ? 11/8/15
- Same Same - but Different 8/8/15
- בעד עונש מוות 28/7/15
- ספיישל מעקבים : המדריך לנרדפת 25/7/15
- הפונדק 13/6/15
- בגיל 444 תגיעי לירח 6/6/15
- קוף שרוקד לו צ'ה צ'ה צ'ה 23/5/15
- בית 15/5/15
- הזכות למות 2/5/15
- הטבעת 11/4/15
אמן
במרחק הליכה קצרצר אני מבחינה במבנה אדריכלי מרשים של כנסיה עצומת מימדים.
אני מחישה צעדיי ושמה פעמיי לעברה,תוך כדי התפעלות מיופיה החזותי,בטוחה ששם אמצא את מבוקשי.
שעת בין ערביים,ואני מגלה שהכנסיה המרהיבה שוממת.
שום מקהלת זמרים עם קול צלול וגבוה לא מקדמת את פניי, אף מנגינה קסומה אופיינית של כנסיות , שום כינור או צ'לו קלאסי ערב לאוזניים, גם צלילי תפילות המאמינים האדוקים אינם נשמעים, ואף לא זיו פניו של תייר זר המבקר כמוני לרפואה.
אני לבדי. הכנסייה רחבת הידיים שוממת מאדם, ולבד מצעדיי על רצפת השיש המבריקה - שקט כבד שורר בה.
אני שוזפת עיניים ברהב הויזואלי שמסנוור אותי, בדמויות שבציורי האמנות שעל הקירות, שאת חלקם אני מזהה ממוזיאון הלובר הפריסאי הנודע, בחריטה של נשים וטף על התקרות הגבוהות, בהיסטוריה המרשימה שנשקפת ומקיפה אותי מכל עבר.
מהלכת אנה ואנה ללא מנוח, סוקרת בחוסר ריכוז את המראות, מרפרפת קלות כהרף עין,ותרה אחר אותו סימן בינלאומי - שאותו עיניי מייחלות למצא.
מרוב עומס של פרטים צפופים מפוסלים שמקיפים אותי שנרשמים במוחי, ועמודי אבן שאני חולפת לצידם, - עובר בי סיחרור קל ותחושת הלחץ גוברת כמו הייתי במדבר, ולא בהיכל קדושה.
אני גומעת מרחקים על מרחקים, אולם המטרה לא נראית באופק, וכך ממשיכה להלך בפיזור נפש עד שרגליי נתקלות מבלי משים בספסלי העץ המיותמים , ואני מחניקה קול זעקת כאב שמאיימת להימלט מפי.
" יש פה מישהו ? " אני שואלת (באנגלית) בקול ענות חלושה , ובאוזניי מהדהדת וחוזרת אלי שאלתי באקוסטיקה האדירה שיש במקומות מסוג זה.
דממת אלחוט. אין קול ואין עונה.
כעבור מספר רגעים, מגומחה מוקשתת ונסתרת לעין , מגיח לקראתי הכומר, לבוש בלבן, בבגדי הכמורה המסורתיים,תמיר ובעל מבנה גוף רחב,שיערו השופע לבן וחלק.
אני בוחנת אותו בסקרנות ומזהה דימיון מפתיע לאפיפיור.
אנחנו מתקרבים זה לזה, על פניי הבעת איפוק מיוסרת של סבל גופני,(העלול להתפרש בטעות כנפשי) ואילו על פניו נסוכה הבעה של קבלה אינסופית ,כל כולו מקרין הוד והדר.
אני צועדת לקראתו בקוצר רוח גובר ,והוא לעברי לאיטו במלוא הדרו וגובהו הממלא את החלל.
כשסוף סוף אנחנו ניצבים זה מול זה,לעומתו אני נראית לעצמי קטנטונת. הוא רוכן לעברי כמו היה סב חביב ושואל (באיטלקית) בטון אמפטי ורך - "מה לך,ילדתי ? כיצד אוכל לעזור לך? "
אני מתלבטת לרגע אם לפנות אליו בלשון כבוד, ומחליטה שהאופציות - "אבי"," הוד מעלתו" ,"הוד רוממותו" - אינן באות בחשבון, כי זה נשמע לי מוזר ומוגזם מדי. ( בכל זאת,יהודיה אני, אני מהרהרת ביני לביני. הרי יהיה זה מעושה לקרא לו "אבא" ),
ואז פולטת (באנגלית) במבוכה בקול מהוסס - " אה.. אני מחפשת את השירותים.. "
|
פרופיל
תגובות אחרונות
-
לירוןקורל
בתגובה על שירותים ציבוריים
-
77777777
בתגובה על על העיוורון : כך או כך, שי חי ממילא לא היה זוכה ב-"אח הגדול 7"
-
goodyear2016
בתגובה על ספיישל מעקבים : המדריך לנרדפת
-
goodyear2016
בתגובה על תראו משהו מדליק :)
-
--()--
בתגובה על אונס המריונטות
תגובות (27)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
ומה עם ברית בין הבתרים???
-
-
-
-
-
-
הבטחתי, חזרתי, כיכבתי *
:-)))))))
את אישה מצחיקה,נינה !
:-)))
האמת שהוא אפילו לא הציע לי לבוא איתו לתא הוידויים,
כך שפוטנציאל המימוש לא התגשם,
ואף לא חוויית וידוי אחת לרפואה.
;-))
:-))))
אני בד"כ פחדנית מפוארת,
אבל בפחד מקורי מעין זה - טרם יצא לי לחוש
:-)
תודה לך, נינה, על השבח
:-)
ובעניין כוכבים: דממת אלחוט.
אין קול ואין עונה ואין כוכב לרפואה.
-
-
ואם כבר חזרתי אז אומר גם שבקטע הזה שזורה רומנטיקה עדינה וכובשת:
"מגיח לקראתי הכומר, לבוש בלבן, בבגדי הכמורה המסורתיים,תמיר ובעל מבנה גוף רחב,שיערו השופע לבן וחלק.
אני בוחנת אותו בסקרנות ומזהה דימיון מפתיע לאפיפיור.
אנחנו מתקרבים זה לזה, על פניי הבעת איפוק מיוסרת של סבל גופני,(העלול להתפרש בטעות כנפשי)
ואילו על פניו נסוכה הבעה של קבלה אינסופית ,כל כולו מקרין הוד והדר".
-
היה לך איתו משהו?
תמיד מפחדת במקומות עטורי הקדושה האלו מהשרותים הציב'
שמא איזו רוח תצא לה מהאסלה ותעשה לי משהו
על שאני מתעסקת בדברים שבטומאה.
וחייבת לשבח את הפוסט הנהדר הזה!
זה לא סיפור.
זה מקרה אמיתי שקרה לי.
אני מסבירה רק כי יש אנשים שלא מבינים,וזה לא ממש קשור לאינטיליגציה,
אלא יותר לגישה ,ולכך שיש אנשים שהם יותר רציניים מטבעם,שלא רואים כמה שזו קומדיה.
וקומדיה מוצלחת במיוחד,כי היא מהחיים.
יש לפחות בן אדם אחד שלא הבין.
הוא פנה אליי במסר פרטי, וכתב לי שהוא אהב את הפוסט.
וזה אדם שאני דווקא כן מעריכה אותו,כך שחשוב לי להבהיר לאנשים כמותו את מה שהם לא הצליחו לראות.
לא כולם כמוך,שרון.
אתה איש מצחיק,ולכן מטבעך -הגישה שלך לחיים היא הומוריסטית.
(זו מחמאה :-))
תודה,שרוני
}{
אחלה סיפור.
ותפסיקי להיות כזו פולניה ולהסביר את ההומור.
:-))))
איזו תגובה משעשעת ומקורית, אמיר !
אני ממש אוהבת תגובות כאלה לא שיגרתיות
:-))
אתה הראשון שדאג לי בעניין הזה ותהה אם אכן הצלחתי להתרוקן.
באמת מזל שהסוף היה טוב, ושהוא אכן הפנה אותי לשירותים.
הם היו מאחור - היה צורך לרדת חמש מדרגות אליהם,
וזו הסיבה שלא מצאתי את השלט שחיפשתי,
עם הסימן המצוייר של דמות הבחורה בחצאית.
בקשר לתיאוריה המקסימה שלך שזה הצחיק אותו - אני בספק..
הוא כל כך לא ציפה לזה,ראו את זה על הבעת פניו.
הוא ממש השתומם מהגילוי שזו היתה הסיבה שנכנסתי לכנסיה..
אבל הלוואי שאני טועה ושהוא אכן הצליח לראות בכל המפגש ההזוי
בינינו גם את היופי המדליק שהיה בקומדיה הזו.
}{
תודה,אמיר
רק מהתגובה שלך למנצ'וריה (מריה) הבנתי שמצאת בסוף איפה לעשות פיפי.
מזל. כבר הייתי לחוץ..
מקווה שהוא באמת הפנה אותך לשירותים, ולא לאיזה תא וידוי.
ולמרות איך שתיארת אותו אני בטוח שגם לזקנים הרוטטים האלה יש חוש הומור.
ובטח הוא פרסם את זה בבלוג שלו במיסה דה-מארקר וביחד עם החברים שלו
מתגלגל מצחוק.
למען הסר ספק ולטובת מי שלא מכיר את אלינוריגבי (יש עוד כאלה בכלל ?) -
אני יכולה להעיד מתוך היכרות עם האיש - שהתגובה הזו שלו נכתבה בהלצה.
אם יש מישהו שיודע להעריך הומור כזה ו"נושאים שלא מתבדחים לגביהם" הרי שזה אלינוריגבי.
תמיד שמחה (מה שמחה ? מאושרת ! }{ ) שאתה בא לפה.
}{
(ניחשתי שתאהב את הפוסט)
:-))))
מה יהיה, ינון ?
אתה נצמד ל"יפה" שלך ואם תמשיך בקו הזה,
אני לנצח אשאר עם מיליון שאלות בראש למה התכוונת ומה יפה בעינייך..
האם היה זה המפגש עם הכומר וחוסר ההתאמה בין הציפיות שלנו ?
האם יפה היתה בעיניך הכתיבה ? התיאור של המתרחש ?
האם יפה בעינייך ההומור שבסיטואציה החד פעמית הזו ?
או אולי היה זה האופן שבו בניתי את המתח עד לסיום המפתיע ?
הפאנץ' ?
אני יכולה להמשיך פה עד מחר ולתרגם לי בראש את ה"יפה" שלך לעוד מחמאות,
אבל הפתרונות הם ממילא אצלך בלבד.
חבל שאתה לא מפרט קצת יותר..
כך או כך,
תודה,ינון
}{
מחמיא לי שאתה בא לפה,
גם אם אתה משאיר לי רק מלה אחת טובה.
:-))))
תלוי בוידויים האחרים שחשפו בפניו
;-)
אני לא בטוחה לגביו אם הוא זוכר או לא,
אבל מה שבטוח הוא שאני לא אשכח את הוידוי הזה.
}[
מיכאל ,
ניסיתי לחשוב מה לענות לך -
אולם מאמצי החיפוש שלי עלו בתוהו
;-)
יפה :)
את הוידוי הזה הוא לא ישכח.
מה פתאום מטורלל.. זה פשוט סיפור מגניב.
לא מבין מה הענין עם היכלי הקודש האלה, קודם כל שידאגו לשירותים ציבוריים כמו שצריך!
}{
שמחה שהוקסמת,מיכאל
}{
סיפור מקסים ומשעשע
:)
אני חייבת לשתף אתכם בעניין משעשע -
אמש הופיע ב"ביקרו אצלי" כינוי בשם "היהודי הנודד" וגם הבוקר גיליתי ששוב הוא ביקר אצלי..
:-))
אני מתה מסקרנות לדעת מה עבר לו בראש כשהוא קרא את הפוסט הזה..
האם הוא הבין את ההומור ? צחק או לפחות חייך? כעס והתרגז עלי ?
חבל שהוא לא השאיר פה תגובה.
מאד מעניין אותי לדעת איך אדם דתי מתייחס לטקסט הזה.
"היהודי הנודד" -
אם אתה במקרה חוזר לפה וקורא את התגובה שלי,
אז תן סימן
:-)
תודה , יקירי.
צריך להיות מטורלל ועם ראש מדליק כמו שלך
על מנת להבין אותו ולהצליח להנות ממנו.
אני מתכוונת לזה.
הספקתי קצת להכיר אותך.
}{
חבר טוב שלי שלח לי הודעה פרטית שהוא לא אהב את הפוסט.
אנשים לוקחים יותר מדי ברצינות עניינים כמו היכלי הקודש ואמונה בכלל,
ואז הם לא מצליחים לראות את ההומור שיש בסיטואציה הזו,
בעיקר עקב חוסר ההתאמה במערכת הציפיות שהיתה לכל אחד מאיתנו (הכומר ואני).
אני באופן אישי מתגלגלת מצחוק עד היום כשאני נזכרת במאורע הזה
:-)))
חחחחחחחח
איזה פוסט נהדר.
וכאילו שמישהו עוד זקוק לשכנוע נוסף ששרותים קרובים קודם לכל...
(חכי שתגיעי לגיל שהשרותים צמודים אליך, פיזית...:))
הכומר הגבוה (הוא היה בעיקר גבוה. אני זוכרת את זה בבירור.וגבוה במיוחד,אולי שני מטר..! ) -לא דרש ממני פרוטה.
אולי מרוב שהוא היה מופתע,ואולי מפני שלא הוא גובה את הכספים..
;-))
עד היום אני תוהה ביני לבין עצמי (ומתקשה להחליט) אם הוא חשד בי שאני יהודיה או נניח מוסלמית,
או שהסיק שאם נכנסתי לכנסייה ,אז הרי שאני כנראה מוכרחה להיות מ"שלהם".
:-)
הו מריה,
איך אני שמחה שדווקא את הראשונה שהגבת !
אין לך מושג כמה,בחיי..
ידעתי שאת (דווקא את מכולם,עליך חשבתי) תדעי להעריך ולהבין את ההומור פה.. !
:-)))
קודם כל, אני מקדישה לך את הפוסט,
גם מפני ששמך מריה בנוסף לכל
}{
שנית,
שתדעי לך שהמקרה הזה התרחש במציאות,כולל המפגש עם המשעשע עם הכומר (!).
אני מניחה שזה נשמע כאילו המצאתי הכל, וזה בטח מפתיע לגלות שלא..
באמת הייתי באיטליה לפני הרבה שנים,בגיל עשרים ואחת,וטיילתי בה מצפון לדרום,ואני לא זוכרת אם זה קרה לי ברומא או בעיר אחרת,כי בכל זאת עבר המון זמן.אני זוכרת רק את המאורע,פשוט כי הוא חריג ומצחיק במיוחד.
עד היום אני מספרת אותו לאנשים,והם מתקשים להאמין לי וחושבים שאני ממציאה ומתבדחת אבל זה סיפור אמיתי לגמרי.
באמת הייתי חייבת למצא שירותים ציבוריים בדחיפות,ובאמת שחשבתי שהכנסייה זה פתרון טוב לכך.
וכשנכנסתי היא היתה ריקה מאדם,ומרהיבה ביופיה,אבל זה לא כ"כ עניין אותי כי רק חיפשתי כבר את השלט והציור של השירותים.
זו היתה כנסיה ענקית,ולא מצאתי,עד שהוא יצא פתאום לקראתי ושאלתי אותו..
וכל הפרטים שכתבתי פה על המפגש איתו ועל מה שדיברנו בינינו בפוסט אחד לאחד אמיתיים, (חוץ מהעובדה שאני לא בטוחה שזה היה ברומא,כי טיילתי בהרבה ערים באיטליה).
מובן שהוא היה המום ומופתע מהשאלה,כי הוא ממש לא ציפה לזה שזו היתה הסיבה שנכנסתי לכנסייה והפרעתי לו.
הוא הבין שאני זרה לפי המבטא שלי,ואז הוא הראה לי בנימוס את הדרך לשירותים במבט מבולבל קלות מהחוצפה שהיתה לי..
זה פשוט סיפור פנטסטי מכל בחינה לדעתי.
קשה להאמין שהוא באמת קרה לי..
שלישית,
המשפט ברוסית שהוספת,מלבד העובדה שהוא מתאים בדיוק לסיטואציה שקרתה לי והוא שנון ומבריק,
הזכיר לי משום מה את פרול. (בזכות האותיות ברוסית שכתבת במקור).
פרול למד איתי בשיעורי הצרפתית שלקחנו יחד באוניברסיטה.
הוא היה רוסי "כבד" - עם המבטא,המראה הלא יהודי שלו,ההומור ובעיקר עם התרבות והגינונים.
שנינו היינו מאוהבים בתרבות הצרפתית ובשפה,ועל רקע האהבה המשותפת שלנו הפכנו לחברים טובים.
ישבנו זה לצד זה בשיעורים,והיינו התלמידים המצטיינים בכיתה.
הוא היה דוקטורנט בפקולטה למדעים מדוייקים,חנון מבריק וגאון כזה,היה לו המון ידע בהיסטוריה ובנושאים נוספים שאין לי מושג לגביהם כמו כימייה ומקצועות ריאליים כאלה,והיינו מדברים המון על תרבויות.
אני תמיד הגנתי עליו,כי לפעמים לעגו לו על השונות והעדינות שלו,וזה מאד הרגיז אותי.
ביקשתי ממנו שילמד אותי רוסית,והיינו יושבים בקפיטרייה יחד שעות כדי שאלמד את האותיות.
אחר כך הוא התחיל ללמד אותי אוצר מלים.
העניין הוא שזו שפה קשה מאין כמוה,ואחרי כמה זמן הפסקנו עם זה, כי הוא התייאש - לא היה לא כוח להשקיע זמן ומאמץ בלימוד.
אני זוכרת עד היום מלים ברוסית שהוא לימד אותי ונתקעו לי בראש, כמו למשל ש"פטיצה" זה ציפור.
:-)
כשאני שומעת "פטיצה" ברחוב אני מסתובבת,ואוטומאטית נזכרת בו,בפרול.
הכנסייה ממלאת בעיקר את צרכי הנפש.
באשר לצרכי הגוף - רק כאשר הם דוחקים....
אני חוזר עכשיו מביקור בכנסייה בגליל. הנפש אכן שאבה לתוכה את כל היופי והעוצמה של המקום. ממש לפני העזיבה נאלצתי, במחילה, לציית לצו הטבע ולהרגיע צורכי גוף (קטנים).
זה עלה לי שקל.
באיטליה התעריפים גבוהים יותר.
ובהקשר הזה, מדריך הטיולים הרוסי של הגימלאים במוסקבה היה תמיד אומר:
Иногда возникают ситуации,
Туалет Более важно s Рассказы о
.....Сталин
תרגום :
יש בחיים לפעמים מצבים שבהם בית שימוש ציבורי יותר חשוב מסיפורים על סטאלין.
(שגם הוא היה פעם סוג של אלוהים... היום פחות.)