‎18

27 תגובות יום שבת, 13/3/10, 18:50

מהלכת להנאתי ברחובות רומא כתיירת נלהבת,ופתע חשה את גופי מאותת לי על צרכיו.

במרחק הליכה קצרצר אני מבחינה במבנה אדריכלי מרשים של כנסיה עצומת מימדים.

אני מחישה צעדיי ושמה פעמיי לעברה,תוך כדי התפעלות מיופיה החזותי,בטוחה ששם אמצא את מבוקשי.

שעת בין ערביים,ואני מגלה שהכנסיה המרהיבה שוממת.

שום מקהלת זמרים עם קול צלול וגבוה לא מקדמת את פניי,

אף מנגינה קסומה אופיינית של כנסיות ,

שום כינור או צ'לו קלאסי ערב לאוזניים,

גם צלילי תפילות המאמינים האדוקים אינם נשמעים,

ואף לא זיו פניו של תייר זר המבקר כמוני לרפואה.

אני לבדי.

הכנסייה רחבת הידיים שוממת מאדם,

ולבד מצעדיי על רצפת השיש המבריקה - שקט כבד שורר בה.

אני שוזפת עיניים ברהב הויזואלי שמסנוור אותי,

בדמויות שבציורי האמנות שעל הקירות,

שאת חלקם אני מזהה ממוזיאון הלובר הפריסאי הנודע,

בחריטה של נשים וטף על התקרות הגבוהות,

בהיסטוריה המרשימה שנשקפת ומקיפה אותי מכל עבר.

מהלכת אנה ואנה ללא מנוח, סוקרת בחוסר ריכוז את המראות,

מרפרפת קלות כהרף עין,ותרה אחר אותו סימן בינלאומי - שאותו עיניי מייחלות למצא.

מרוב עומס של פרטים צפופים מפוסלים שמקיפים אותי שנרשמים במוחי,

ועמודי אבן שאני חולפת לצידם,

- עובר בי סיחרור קל ותחושת הלחץ גוברת כמו הייתי במדבר, ולא בהיכל קדושה.

אני גומעת מרחקים על מרחקים, אולם המטרה לא נראית באופק,

וכך ממשיכה להלך בפיזור נפש עד שרגליי נתקלות מבלי משים בספסלי העץ המיותמים ,

ואני מחניקה קול זעקת כאב שמאיימת להימלט מפי.

" יש פה מישהו ? " אני שואלת (באנגלית) בקול ענות חלושה ,

ובאוזניי מהדהדת וחוזרת אלי שאלתי באקוסטיקה האדירה שיש במקומות מסוג זה.

דממת אלחוט.

אין קול ואין עונה.

כעבור מספר רגעים, מגומחה מוקשתת ונסתרת לעין ,

מגיח לקראתי הכומר, לבוש בלבן, בבגדי הכמורה המסורתיים,תמיר ובעל מבנה גוף רחב,שיערו השופע לבן וחלק.

אני בוחנת אותו בסקרנות ומזהה דימיון מפתיע לאפיפיור.

אנחנו מתקרבים זה לזה, על פניי הבעת איפוק מיוסרת של סבל גופני,(העלול להתפרש בטעות כנפשי)

ואילו על פניו נסוכה הבעה של קבלה אינסופית ,כל כולו מקרין הוד והדר.

אני צועדת לקראתו בקוצר רוח גובר ,והוא לעברי לאיטו במלוא הדרו וגובהו הממלא את החלל.

כשסוף סוף אנחנו ניצבים זה מול זה,לעומתו אני נראית לעצמי קטנטונת.

הוא רוכן לעברי כמו היה סב חביב ושואל (באיטלקית) בטון אמפטי ורך -

"מה לך,ילדתי ? כיצד אוכל לעזור לך? "

אני מתלבטת לרגע אם לפנות אליו בלשון כבוד,

ומחליטה שהאופציות - "אבי"," הוד מעלתו" ,"הוד רוממותו" - אינן באות בחשבון,

כי זה נשמע לי מוזר ומוגזם מדי.

( בכל זאת,יהודיה אני, אני מהרהרת ביני לביני. הרי יהיה זה מעושה לקרא לו "אבא" ),

ואז פולטת (באנגלית) במבוכה בקול מהוסס -

" אה.. אני מחפשת את השירותים.. "

דרג את התוכן: