עד היום אני עוד זוכר את תשדיר הבחירות של הליכוד בבחירות 96: "פרס יחלק את ירושלים". זהו, זה כל שהיה צריך לומר לבוחר היהודי הממוצע כדי שיצביע לביבי, כיוון שאם יש סמל רגשי כה חזק ועוצמתי שמאגד בתוכו את כל ההיסטוריה והמאווים של היהודים, החל מממלכת יהודה דרך גלות של 2000 שנה, הוא ירושלים. רצתה האירוניה המרושעת או המתוקה וביבי 2, שהתכוון לעסוק רק בחלוקה של קרקעות לעשירים, נאלץ גם לעסוק בחלוקה של העיר, שעד היום אנו חוגגים בהתרסה את יום איחודה לפני יותר מ-40 שנה.

רק לאחרונה הוציא יהודה שנהב את ספרו "במלכודת הקו הירוק" בו הוא טוען כי כישלון השיחות בינינו לפלסטינים נובע מן הפער בין הישראלים אשר הגיעו לשיחות קמפ-דיוויד לפתור את 67 לבין הפלסטינים אשר הגיעו לשיחות לפתור את 48. שנהב עשה חסד עם הישראלים והחמיר עם הפלסטינים: אירועי השנה האחרונה מוכיחים דווקא שישראל עדיין לא בשלה לחלוטין לפתור את 67, לפחות בכל הקשור לירושלים, ומנגד, התעקשות הפלסטינים על סוגיית הגבולות, הבנייה בהתנחלויות וסוגיית שייח ג'ראח כשלעצמה מוכיחים דווקא כי הפלסטינים הולכים ומתפכחים לכיוון הכרה בגבולות 67.

התגובות לפיאסקו "ביידן" חושפות את עומק ההכחשה בשיח הישראלי בכל הנוגע לסוגיית ירושלים. בצידו האחד של ציר ההכחשה נמצאים הגאוגרפים שמדגישים כי רמת שלמה היא בכלל לא במזרח ירושלים אלא בצפון, ומצידו האחר של ציר ההכחשה נמצאים המתחסדים שמדברים על העיתוי האומלל שבה התקבלה ההחלטה ועל המבוכה הרבה שגרמנו לבעלת בריתנו החשובה ביותר.

את אלה וגם את אלה שנמצאים משני צדדיו של ציר ההכחשה צריך לשאול: ואם ביידן היה מגיע יומיים קודם כאשר סגן ראש עיריית ירושלים הצהיר על הכוונה להמשיך את פינוי הערבים משייח ג'ראח או שבוע קודם לכן כאשר עיריית ירושלים הצהירה על הכוונה לבנות עוד פארק באמצע שכונת סילוואן או חודש קודם לכן כאשר ברקת איים בהריסת 200 בתים בלתי חוקיים של ערבים בתמורה להריסתו של בית יהונתן או חצי שנה לפני כאשר החלו העבודות במלון שפרד בשייח ג'ראח...

זה בכלל לא משנה מתי ביידן יגיע או מהו מיקומה המדוייק של רמת שלמה לצורך העניין. כי הכיבוש במזרח ירושלים וההתנחלות בתוך שכונות פלסטיניות ממשיכים ללא הפרעה ימים כלילות. דו"חות של עמותת "עיר עמים" בחצי שנה האחרונה חושפים עד כמה עמוק הכיבוש בירושלים: תוכניות להקמתן של מאות יחידות דיור בלב שכונות פלסטיניות, הקמתם של מבני ציבור ליהודים כמו בתי כנסת ומקוואות, תוכניות להכשרת קרקרעות, רכישות סודיות ומפולפלות מצד עמותות "אלעד" ו-"עטרת כהנים", והכל תוך סיוע מצד עיריית ירושלים, אשר מצידה מסכלת תוכניות בניה של הפלסטינים. ירושלים נכבשת לא רק מעל הקרקע אלא גם מתחת לקרקע, שכבה אחרי שכבה, כיבוש מזרח ירושלים אינו מוגבל במקום ובזמן, כיבוש של ההווה, העבר והעתיד.  

צודק אבו-מאזן. צודקים האמריקאים. אין שום טעם במשא ומתן כל עוד ישראל ממשיכה לקבוע עובדות בשטח. ישראל הגיעה לרגע האמת בכל הנוגע להתמודדות עם הסמל הכי קונצזואלי-משיחי-דתי שלה, אשר מלווה את הציונות מתחילת דרכה וחובק את כל הקשת הפוליטית מימין לשמאל.